איך זה שמצד אחד אנחנו מרגישים שברשתות החברתיות כולם מסכימים איתנו, אך מצד שני אנחנו מרגישים מיעוט באוכלוסייה הכללית? מי משפיע על המידע שאנחנו צורכים ודואג שלא נדע כל מה שצריך לדעת? ד"ר תום ביאליק ממשיך לעשות לנו סדר בעקרונות על פיהם אנחנו מגבשים דעות ומקבלים החלטות. כתבה רביעית בסדרה.
בכתבות הקודמות ראינו כיצד הטיות הקוגניטיביות והשפעות אחרות גורמות לנו ולאחרים לקבל החלטות שאינן בהכרח אופטימליות וכיצד זה יכול לגרום להקצנה והתבצרות סביב עמדותינו בעימותים עם אנשים מהצד השני. הפעם, נפנה את הזרקור לכיוונו של אחד המקורות המשפיעים ביותר על החברה האנושית בשנים האחרונות: האינטרנט והרשתות החברתיות.
כל המקצין הרי זה משובח
רשת האינטרנט, שהחלה כהבטחה לסביבה פתוחה וחופשית של תקשורת ושיתוף מידע, הפכה מהר מאד לזירה של הטעיות, מניפולציות והפצת מידע שקרי. במקביל, התפתחו גם הרשתות החברתיות במדיה הדיגיטלית – פייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ, טיקטוק ואחרות – שהפכו גם כן לכר פורה להפצת מידע מוטעה, מידע כוזב (Misinformation and Disinformation) ופייק ניוז במהירות עצומה ברחבי העולם כולו. שניהם ביחד, האינטרנט והרשתות החברתיות, הובילו להקצנה והבדלות של קבוצות שונות באוכלוסייה ולשנאה עיוורת בין אנשים השייכים לקבוצה האחרת. כיצד זה קרה? שלוש תופעות מרכזיות תרמו לעניין.
לכודים במטריקס
אפקט תיבת התהודה (Echo Chamber) מתאר סביבה (וירטואלית) בה אנו נחשפים בעיקר למידע המשקף דעות דומות לשלנו, וכתוצאה מכך אנו חושבים שכולם חושבים כמונו. תיבת התהודה נוצרת באופן אקטיבי, בו אנו בוחרים לעקוב, לקרוא, או לראות תכנים המתאימים לתפיסותינו. קל מאד להילכד בתוך תיבת התהודה במרחב האינטרנטי, שכן כולנו מעדיפים להיכנס לאתרים המשקפים את דעותינו, בעיקר בהקשרים של נושאים פוליטיים וחברתיים. בתקופה זו, אנו נוטים להתכנס בתוך תיבת תהודה שמהדהדת בעיקר את הצד שלנו, ולא תמיד אנו זוכים לראות מה קורה בצד השני.
בועת הפילטר (Filter Bubbles) הינה תופעה המתארת כיצד אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות משתמשות באופן אקטיבי וסמוי באלגוריתמים שנועדו לזהות את התפיסות של המשתמשים ואת סוג המידע שהם מעוניינים לקבל. על ידי כך, האלגוריתמים מציגים ומציעים למשתמשים מידע מסוים המתאים להעדפותיהם ולעמדותיהם. כך קורה שכאשר אנשים שונים מבצעים חיפוש למילות מפתח דומות באתרים כמו גוגל, הם יקבלו תוצאות וקישורים שונים לחלוטין. תופעה זו בעצם מעצימה את אפקט תיבת התהודה, אך מדגישה את הצד המניפולטיבי של אתרי האינטרנט והרשתות החברתיות בהשפעה על דעת הקהל.
ספירלת השתיקה (Spiral of Silence) קשורה גם כן לתופעות הקודמות. לפי תאוריה זו, המדיה, אמצעי התקשורת, והרשתות החברתיות משפיעות על האנשים בחברה וגורמים לנו להאמין, באופן שגוי, שיש דעות ותפיסות מקובלות מסוימות על רוב הציבור. על ידי כך, אנשים בעלי דעות או תפיסות שונות ירגישו שהם בדעת מיעוט ויעדיפו שלא להביע אותן על מנת שלא להפוך למנודים ויעד להתקפות מצד בעלי תפיסות אחרות.
בהקשר של הסכסוך המתנהל בימים אלה, יש כאלה שיטענו כי קיימת ספירלת שתיקה סביב תמיכה והצדקה בפעולות ישראל בעזה, ואף אחד לא מעז לטעון אחרת מפני שאנו חושבים שרוב האנשים מתנגדים לעמדה זו. כמובן, ישנם גם אנשים מהצד השני שיטענו בדיוק אותו דבר – שהם לא יכולים להביע את דעותיהם באופן חופשי וכי הם מותקפים ומושתקים בכל פעם שהם מביעים את עמדתם (לפעמים זה גם מתחבר לתיאוריות קונספירציה על ׳הלובי היהודי׳ ששולט בתקשורת). האמת היא, כמו ברוב המקרים, שקשה לדעת מה בדיוק מתרחש בתקשורת ובמדיה הדיגיטלית, וכי יש מגוון עצום של בעלי אינטרסים ומנגנונים שמנסים להעצים את ספירלת השתיקה כלפי כל אחד מהצדדים בסכסוך.
עצור בטרם תשתף
אז מה אנחנו יכולים לעשות אל מול ההשפעה העצומה של האינטרנט והרשתות החברתיות? מכיוון שזה בלתי אפשרי להתנתק מהם, עלינו להפוך לצרכנים משכילים וביקורתיים.
ראשית, עלינו לזכור תמיד את העקרון של השהיית השיפוט, עליו דיברנו בכתבה השנייה בסדרה. חשוב לעצור רגע לפני שאנחנו מפיצים הלאה כל ידיעה, סרטון או תמונה שאנחנו מקבלים. כמו במטאפורה של עצירת התפשטות שריפה על ידי הרחקה של עץ אחד, כך גם אנו יכולים פשוט לבלום את ההפצה של מידע כוזב ושקרי, לפחות עד שנעשה בדיקה של מהימנות המידע. אם אין לנו את הזמן או היכולת לבצע בדיקה שכזו, כדאי לזכור את מערכת החשיבה מסוג 2, המורכבת והמדויקת יותר, הדורשת יותר זמן והשקעה. מספיק אם נמתין קצת עם הפצת המידע, למרות שמאד מדגדג לנו לשתף אותו עם כל החברים והעוקבים שלנו, כדי למנוע את המשך ההתפשטות.
שנית, אנחנו יכולים לחפש באופן אקטיבי ומודע דעות, עמדות ותפיסות שונות. אפשר לקרוא באתרי חדשות המקושרים לצד שאנו לא בהכרח משתייכים ולראות כיצד החדשות מוצגות שם. אפשר לעקוב אחרי אנשים וארגונים שאנו לא מסכימים איתם ברשתות החברתיות, לו רק כדי ׳להטעות׳ את האלגוריתם ולגרום לו להציג לנו צדדים שאינם משקפים את עמדותינו.
שלישית, אנחנו יכולים ליצור לעצמנו סביבות מבוקרות בהן נוכל לבחון כל מידע חשוד בו אנו נתקלים בעזרת אנשים ביקורתיים עליהם אנו סומכים. זו יכולה להיות קבוצת פייסבוק או וואטסאפ ייעודית למטרה זו, או אפילו אפשר לעשות זאת במפגשים משפחתיים או של קבוצת החברים הקרובים שלנו.
רביעית, אפשר פשוט לצרוך מידע מהאינטרנט ומהרשתות החברתיות בצורה ביקורתית יותר. דרך אחת לעשות זאת היא באמצעות יישום של תאוריית ׳ערנות האפיסטמית׳ (Epistemic Vigilance). על פי תאוריה זו, עלינו לבדוק שלושה היבטים כאשר אנו נתקלים במידע חדש: (1) האם מקור המידע אמין, מקצועי ומהימן? (2) האם הטיעונים המוצגים הגיוניים, נכונים ולוגיים?, ו(3) האם ישנן הטיות או תפיסות עצמיות שלנו המשפיעות על הדרך בה אנו מנתחים את המידע? חשיבה רפלקטיבית על שלושת ההיבטים הללו תעזור לנו להיות ערניים יותר כלפי ההטעיות שמפעילים עלינו וההטיות שלנו כאשר אנו צורכים מידע חדש באינטרנט וברשתות החברתיות.
הפייק ניוז קיים וימשיך להתקיים באינטרנט וברשתות החברתיות, וכולנו נמשיך להיחשף אליו באופן קבוע. מה שאנו יכולים לעשות זה להיות מודעים להשפעות שלהם על החשיבה וקבלת ההחלטות שלנו, ולהפעיל כלים של חשיבה ביקורתית שיעזרו לנו להתמודד עם המידע הכוזב וימנעו מאיתנו להיות חלק מהרשת להפצתו.
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.
