גל חדש של מחאות באוניברסיטאות: הזווית ההולנדית של מלחמת חרבות ברזל

לאחר מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר והתגובה ההחלטית של ישראל, גל של מחאות פרץ ברחבי העולם, ועד מהרה הפכו האוניברסיטאות למוקד המרכזי של המחאות. בהולנד, המחאה יצרה תשתית נוחה לביטויי מחאה אנטי-ישראלית חריפה, שלעתים קרובות גלשה לאנטישמיות בהיקף וברמות שלא נתקלנו בהן שנים רבות. סטודנטים וחברי סגל יהודים וישראלים דיווחו על תחושות של הדרה, איומים והתנהגות כוחנית ואלימה שהופנתה אליהם. רבים מהם נמנעו מהגעה לקמפוס בשל חשש לביטחונם, או שהסתירו את זהותם היהודית והישראלית.

המוחים דרשו שהאוניברסיטאות ינתקו את קשרי הגומלין ושיתוף הפעולה המדעי עם ישראל ומוסדות אקדמיים ישראליים, והאשימו את האוניברסיטאות ההולנדיות בתמיכה ב"רצח עם" שלטענתם (עליה הם לא מוכנים לדון כמובן) ביצעה ישראל.

האוניברסיטאות לא היו מוכנות להיקף ועוצמת המחאות. הן ניסו לאפשר את זכות המחאה והחלו במשא ומתן עם המוחים כדי להבהיר את גבולותיה. המפגינים, מנגד, תכננו מראש לשבש את פעילות האוניברסיטה, ותוך שימוש בשיטת הסלמי, החריפו את צעדיהם בשלבים, תוך שהאוניברסיטאות משנות את הכללים, בתקווה שלבסוף יגיעו להסכמה עם המוחים. בינתיים המוחים השתלטו על בניינים ורכוש של האוניברסיטאות והפריעו לפעילות המחקר וההוראה. האוניברסיטאות הצליחו לפזר את ההפגנות רק כשעירבו את המשטרה או איימו לעשות זאת.

בניסיון לרצות את המפגינים ולמנוע את התחדשות המחאות, האוניברסיטאות החלו בתהליך של יצירת וועדות אתיות לבחינת הקשרים ושיתוף הפעולה המדעי שהן מקיימות עם מוסדות אקדמיים ישראליים. הוועדות והרכבן מגוונות ואין אחידות בין המוסדות השונים. חלק מהאוניברסיטאות החליטו בסופו של דבר לוותר על בחינת שיתופי הפעולה המדעיים, בעוד שאחרות הקימו מנגנונים לבדיקתם, תוך התמקדות בראש ובראשונה בישראל כפי שדרשו המפגינים. כמו במקרים רבים, וועדות אלו יתמקדו רק בישראל ואם יתחילו לפעול סביר שהנזק שיגרמו יהיה משמעותי. ההחלטות שקיבלו האוניברסיטאות התקבלו בחיפזון, ללא התייעצות מספקת עם הצוות, הסטודנטים או בעלי עניין שונים, ופעלו מתוך הצורך הדחוף להציג הישג ממשי למפגינים בתקווה להרגיע את המתח ולמנוע את התחדשות המחאה.

אולי יעניין אותך גם:

להיות א-בינארי/ת בעברית ובהולנדית
הלוחמת ההולנדית באנטישמיות
ארזתם לבד? אילו בגדים אורזים לחופשה בהולנד – גרסת קיץ

הכנות לשנה האקדמית הבאה

עם פרוס השנה האקדמית החדשה, יש סימנים ברורים לכך שהמחאות תתחדשנה, במיוחד לאור התמשכות המלחמה עם חמאס, החרפה אפשרית של העימות עם חיזבאללה, ופרסום ההחלטה של בית הדין הבינלאומי לצדק שקבע שישראל כובשת באופן בלתי-חוקי את יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. סטודנטים וחברי סגל יהודיים וישראלים חייבים להתכונן לאפשרות של התגברות המחאה והאתגרים.

מה לעשות?

1. דווחו על תקריות אנטישמיות: חשוב לדווח על כל תקרית אנטישמית לרשויות האוניברסיטה, לרשויות החוק ולארגון CIDI. לאוניברסיטאות יש אחריות לטפל בנושאים הללו.
2. תעדו תקריות אנטישמיות: שמרו תיעוד של התקריות. תיעוד חשוב כדי לספק ראיות למשטרה או ליחידות הבטחון של האוניברסיטה כמו גם כדי לאפשר דיונים רציניים עם הנהגת האוניברסיטה רשויות העירייה והמשטרה, על מנת לזהות מגמות בהתקפות ולפתח תגובות מתאימות.
3. שתפו חוויות: קורבנות התקפות אנטישמיות מרגישים לעיתים קרובות מבודדים. שיתוף החוויות יכול לעזור לבנות סולידריות ורשתות תמיכה. ישנם אנשים וארגונים המוכנים לעזור, אבל הם צריכים להיות מודעים לבעיות
4. הצטרפו לקהילה יהודית: השתייכות לקהילה יכולה לספק העצמה ותמיכה. הקהילות הקיימות בדרך כלל פתוחות לרעיונות ולהנהגה חדשה, ובניגוד לרושם הראשוני, הן מאד מעוניינות להתרחב ולהפתח לישראלים. ברור שיש הבדלים מנטליים, קשיי שפה ועוד חסמים, אז קחו יוזמה והציעו רעיונות חדשים!
5. המשיכו במגעים עם האוניברסיטאות: לצד הנסיונות שלנו לעזור לעצמנו, יש להזכיר לאוניברסיטאות את האחריות שלהן למצב ולבטחון של כלל הסטודנטים וחברי הסגל. האוניברסיטאות מחוייבות להבטיח סביבה בטוחה ומכילה לכל הסטודנטים והעובדים.

סיכום

אלו זמנים קשים, אך זו לא הפעם הראשונה שישראלים ויהודים מתמודדים עם קשיים. מלחמות תמיד קשות, אבל בגלל המרחק מישראל מצד אחד והעדכונים הויזואליים והמיידיים במדיה החברתית מצד שני, יש תחושות מנוגדות ובו-זמניות של ריחוק וקרבה. חשוב להבטיח שאף אחד לא ירגיש לבד בזמנים אלו. לאוניברסיטאות עדיין יש הרבה מה ללמוד ולשפר בתגובותיהן למשברים כאלה. סולידריות ומעורבות פעילה יהיו המפתח להתמודדות עם המצב הלא פשוט הזה.