אנטישמיות בהולנד? יש מי שפוקח עין

קבוצת הכדורגל אייאקס מאמסטרדם היא אחת המובילות במדינה ואצטדיון הבית שלה קרוי "יוהאן קרויף ארנה" על שם השחקן ההולנדי המיתולוגי. האוהדים קוראים לקבוצה ולעצמם "היהודים", מכיוון שבעבר הייתה השכונה סביב האצטדיון משופעת באוכלוסיה יהודית וגם רבים מהשחקנים ומחברי ההנהלה בעבר היו יהודים. וכך ניתן לראות אוהדי אייאקס רבים עם שרשראות עם מגן דוד וסמלים נוספים, גם כשאין מדובר ביהודים כלל. אוהדי הקבוצות היריבות, כמו פיינורד מרוטרדם, נהגו לאורך השנים לקלל ולגדף את הקבוצה האמסטרדמית ואוהדיה בקללות קשות ובהן ביטויים אנטישמיים ואזכורים ציוריים לשואה ולאנה פרנק.

האם אנו כישראלים יהודים המתגוררים בהולנד צריכים להיפגע מקללות אלו או לראות בכך חלק מהווי הספורט והיריבות העתיקה בין פיינורד לאייאקס? כיצד צריך להתייחס לקללות ולאמירות גזעניות בחיי היומיום? כמה אירועים כגון ניתוץ קיר הזכוכית של מסעדת כרמל הכשרה קורים כאן בשנה ומי עוקב אחר זאת?

בכתבה זו נפגוש את חנה לודן, העומדת בראש ארגון CIDI, "המרכז למידע ולתיעוד על ישראל", וננסה להשיב על חלק מהשאלות הללו.

ארגון סידי (Centrum Informatie en Documentatie Israel) נוסד בשנת 1974 כעמותה בידי הולנדים אשר היו מודאגים מדעת הקהל ומגילויי האנטישמיות אשר החלו לבצבץ בעקבות שנים ארוכות של הידרדרות באהדה כלפי ישראל באירופה בכלל ואף בהולנד. ניתן לציין כשתי דוגמאות לכך את ההחלטה שהתקבלה באותה שנה באו"ם לאשר את מעמדה של משלחת אש"ף כמשקיפה בדיוני האו"ם ושנה לאחר מכן את החלטה 3379 שהתקבלה ברוב קולות בעצרת האו"ם וקבעה שהציונות היא צורה של גזענות (ההחלטה בוטלה מאז). מאז הקמתו של סידי התמקדה פעילותו בשני מישורים עיקריים: תיעוד ומתן מענה לגילויי אנטישמיות בהולנד; ומתן דיווח אותנטי בהולנדית על המתחולל במדינת ישראל, כמענה לדיווחים מוטים וחלקיים אשר מובאים לתפישת הארגון בידי מירב כלי התקשורת המרכזיים.

בקומת משרדים קטנה ומוארת בלב העיר האג שוקדת קבוצה של אנשים המסורים לכך על מתן מענה ענייני יעיל ומדויק לביטויי אנטישמיות בהולנד. CIDI מפיק מידעון כתוב מדי חודשיים ובו עדכונים שוטפים, מפרסם מאמרי דעה בעניינים רלבנטיים בעיתונים היומיים ודו"ח שנתי המשמש תיעוד רשמי לאירועים אנטישמיים בהולנד. בארגון גם צוות צעיר אשר יוזם פעילויות וקשרים עם בני נוער וסטודנטים. אנשי הארגון עוסקים גם על בסיס קבוע בהעברת סדנאות והרצאות לקהלים שונים ומגוונים.

במהלך למעלה מארבעים שנות פעילות ביסס הארגון את מעמדו כמקור מידע מהימן ואיכותי לנושא האנטישמיות בהולנד, והמסמך השנתי המופק על ידיו הכולל נתונים בנושא משמש את קובעי המדיניות וגופי המחקר השונים במדינה. המסמך מכונה "מוניטור" והוא נערך הן בהולנדית והן באנגלית מדי שנה. עיון במוניטור של השנה האחרונה משקף עלייה מדאיגה בכמות האירועים האנטישמיים המדווחים בהולנד: בשנת 2017 דווחו 24 אירועים ובשנה החולפת 40 אירועים. קרי, עלייה של כ-67% בכמות האירועים. אירועים אלו כוללים בין היתר תקריות בבתי ספר, במקומות עבודה, ואף בין שכנים.

אולי יעניין אותך גם:

גם בהולנד: תמונות החטופים נתלו ברחובות הערים
אלפים במפגן התמיכה בישראל, כיכר דאם
הקהילה הישראלית בהולנד מתגייסת למען הלוחמים

אבל מהו בעצם אירוע אנטישמי? האם מדובר רק בהשחתה של בתי עלמין וניתוץ מצבות או אולי גם קללה מרוכב אופניים עצבני בסגנון "יהודי סרטן" היא ביטוי אנטישמי? כדי להבין את השאלות האלו ולנסות להשיב עליהן פגשתי את יו"ר סידי חנה לודן, ישראלית בעברה המתגוררת שנים רבות בהולנד ומנהלת את ארגון סידי זה מספר שנים.

לודן נותנת דוגמה פשוטה שמנסה להסביר את המורכבות. לדבריה, צלב קרס שמישהו שרבט על תמרור בקרן רחוב יכול להיחשב ונדליזם, השחתת רכוש. אותו צלב קרס, כשהוא מרוסס על קיר של בית כנסת או על דלת ביתו של יהודי, מקבל התייחסות אחרת לגמרי ומטופל כאירוע אנטישמי מובהק. כלומר, ההקשר הוא שמכריע וקובע ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו.

אחד הקשיים העיקריים שאיתם מתמודד הארגון הוא הביקורת המושמעת כלפי מדינת ישראל מכיוונים פוליטיים שונים, והגוון האנטישמי הנלווה לא אחת לביקורת זו. מדובר בתופעה שאיננה כה חדשה ויש רבים הרואים בה ביטוי עכשווי לאנטישמיות עתיקת הימים, לצד מי שסבורים שלרוב מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלתית. בנקודה זו מדגישה לודן כי אין זה מתפקידה לדברר את מדינת ישראל אלא לשקף תמונה הוגנת ומדויקת של המציאות בארץ.

אחד מעיסוקיו העיקריים של CIDI הוא הנגשה של מהלכים ואירועים אשר מתחוללים בישראל לציבור ההולנדי (למשל הבחירות לכנסת, חקירות ראש הממשלה) ולדברי לודן, הארגון מתמודד לא אחת עם דיווחים מוטים ועם חוסר במידע מספק עד כדי בורות. אחד הפתרונות שמצאו לכך בארגון הוא עריכת סמינרים בישראל לאנשי חינוך ותקשורת הולנדים שבמהלכם נערכים ביקורים ביד ושם, מפגשים עם פוליטיקאים ישראלים ממגוון הקשת הפוליטית וסיורים חווייתיים נוספים.

אולם גם בקרב הקהילה היהודית אין תמימות דעים מלאה עם משנתו ופעילותו של CIDI ומספר דוברים וארגונים אחרים יוצאים נגד הדיווחים של הארגון. המתנגדים נוקטים לרוב גישה שנתפשת כפרו-פלסטינית או לפחות ביקורתית כלפי המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים. במענה לכך מבקשת לודן להדגיש כי CIDI אינו מזוהה פוליטית ואינו מהווה שופר של השלטון הישראלי, עם זאת היא עומדת על זכותה וחובתה כמנהלת הארגון לתמוך בישראל ובערכיה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וכמדינת הלאום של העם היהודי.

חילוקי הדעות בין הארגונים ההולנדיים העוסקים בסוגיות הללו הביאו לפני כמה חודשים לתקרית דיפלומטית בזעיר אנפין, כאשר CIDI הזמינו דמות שנויה במחלוקת במעגלים פרו-ישראליים לנאום בפני אנשי הארגון בהאג. הייתה זו השרה לענייני סחר חוץ ופיתוח, סיגריד קאח (Sigrid Kaag). השרה, שנחשבת למועמדת מובילה לעמוד בראש מפלגת D66 בבחירות הבאות, עבדה בעבר בסוכנות אונר"א והיא נשואה לפלסטיני, אניס אל-קאק, שהיה סגן שר ודיפלומט מטעם הרשות הפלסטינית בתקופת יאסר ערפאת. אפשר להבין שבסידי לא קיבלו בזרועות פתוחות את מינויה לשרה ב-2017. בדיוק בגלל נתוני הפתיחה הללו הייתה ההזמנה צעד מסקרן. קאח הורשתה להביא עמה אורחים לאירוע בהאג באוקטובר, ובנוסף לבעלה ומקורבים נוספים, היא ביקשה להביא ארבעה פעילים: שניים מהארגון הפרו-פלסטיני The Rights Forum, יו"ר העמותה Een Ander Joods Geluid ("קול יהודי אחר") ובלוגר. אגב, שלושה מהפעילים יהודים. לודן הודיעה אז נחרצות שהארבעה אינם רצויים באירוע הסגור מכיוון שהם "תוקפים את סידי בקביעות ומשחירים אותו".

משרד החוץ ההולנדי כינה את המהלך הדרה של אנשים על בסיס דעותיהם, "דבר שהוא באופן עקרוני לא צודק ובלתי רצוי לקיומו של דיון בעל ערך".

אולם, בצעד שמעיד יותר מכל על עוצמתו של סידי (ואולי על שאיפותיה הפוליטיות של השרה) החליטה קאח להגיע לאירוע ללא האורחים הביקורתיים. היא אמרה ששקלה לבטל את הגעתה כליל, אך לבסוף החליטה לדון בנושא עם סידי, ולהעלות אותו לדיון באירוע.

האירוע עצמו הוכתר כהצלחה בתקשורת על ידי לודן ואנשים נוספים שנכחו בו או צפו בו בשידור החי שהועבר בשידור הציבורי. נראה היה שחלה התחממות ביחסים ושחוסר האמון הבסיסי התפוגג מעט. בנוסף, ברור שסידי ולודן יצאו כשידם על העליונה וכנראה שגם קאח יצאה נשכרת מבחינה פוליטית מהקשר עם סידי. אגב, בתחילת פברואר היא תגיע לביקור עבודה בישראל וברשות הפלסטינית.

אמירה חשובה מאד בהקשר זה היא כי יש עם מי לדבר, יש למי לדווח ועם מי להתייעץ. בעת הצורך באירוע לא נעים בבית הספר, במקום העבודה או במועדון הספורט, מאד מומלץ להעביר את הדיווח הלאה ולא להבליג. בארגון CIDI יושבת קבוצה של אנשים שיודעים לאן ואיך כדאי להפנות דיווח כדי לתת את הטיפול הטוב ביותר. לכל פנייה לארגון ניתן מענה, לעיתים בדמות עצה מקצועית והסבר לאן ניתן לפנות בעירייה ובמשטרה ולעיתים בפנייה מטעם הארגון לגורמים האחראים בממשל לטיפול בתלונה.

ליצירת קשר עם ארגון CIDI, הנה דף הבית בשפה העברית.