שלום מהרהר על ההשפעת השפה על הדרך שאנו מדברים על ענייניי מגדר ותוהה האם יש הבדל בין להיות בעל זהות מַגדרית נטרלית בעברית או בהולנדית. מיקי, סטודנטית ישראלית הלומדת בהולנד ומדברת הולנדית, יודעת את התשובה. היא מגדירה את עצמה כא-בינארית ומספרת בצורה קולחת ובהירה על ההבדלים בין השפות.
כמי שבחר בתחום הבלשנות (חקר השפה) כמקצוע, דבר אחד היה לי ברור מראש. הילדים שלי לעולם לא באמת יתעניינו במה שאני עושה. לכן, רבה היתה שמחתי כשיום אחד ניגשה אלי בתי בת-העשרה, נופפה בידה ושאלה: "אתה בכלל יודע מה זה פרונאונז (pronouns)?". "כן!" צהלתי "אני יודע! אפילו העברתי על זה קורס פעם וכתבתי גם מאמר". פרונאונז ('כינויי גוף' בעברית) הם מילים כמו אני, את/ה, היא/הוא, הם/הן, שלי, שלנו, וכדומה. אלה הן מילים שהמשמעות שלהן נגזרת מהקונטקסט שבו הן נאמרות. מילים לכאורה פשוטות, שקיימות בכל שפה, אך למעשה הן מורכבות מאד.
בתי ובני דורה מתעניינים מאד בפרונאונז ('כינויי גוף' בעברית) ובדרך שבה הם משפיעים על תפישת המגדר שלנו. זהו אחד הדגלים המוכרים ביותר של הדור הנוכחי בשאיפתו לשוויון מגדרי. המטרה: להפוך את השפה לפחות מגבילה וליותר מכילה, עבור אלה שלא רוצים/רוצות בהכרח להזדהות כזכר או נקבה.
אני ואת/ה נשנה את השפה
שפה היא דבר חי ודינמי. מילים נוספות ונעלמות וחוקי תחביר וצירופי מילים פופולריים משתנים מדור לדור. רבים סבורים כי כדי לשנות את התפיסה שלנו ואת היחס שלנו לנושא המגדר, ולאנשים הבוחרים להזדהות כניטרלים מבחינת המגדר שלהם, עלינו לשנות את הצורה שבה השפה מתייחסת אליהם.
אולם לשנות את השפה בכוונה תחילה היא משימה קשה מאד – תשאלו את מרב מיכאלי. גם האקדמיה ללשון העברית אשר מפרסמת בכל שנה רשימה של מילים חדשות בעברית, אינה יכולה לצפות מראש אלו חידושים יתפסו ואלו חידושים ייתקלו בהתעלמות ואף בזלזול. גם אם השינוי יתקבל ויכנס לשימוש, הפירוש שלו לא תמיד יהיה זה שרצינו. גם אם נצליח למשל להכניס לשימוש את המשפטים "אין משיחות בשעת הסעודה" או "אם שותות לא נוהגות" (שנשמעים מוזר מאד כרגע), אנשים כנראה יפרשו אותם כחלים רק לגבי נשים ולא לגבי כולם ובכך המשמעות שלהם תשתנה. אבל גם אם המשימה קשה, אין זה אומר שהיא בלתי אפשרית.
השפה שאנו מדברים משפיעה על הדרך שאנו רואים את העולם ואם אנחנו רוצים לשנות את הדרך שבה אנחנו תופשים הבדלים מגדריים, אז אי אפשר להתעלם מהשפעתה של השפה. כמעט כל שפה אנושית כוללת התייחסות כלשהי לחלוקה לזכר ונקבה. יש שפות שעושות זאת רק במילים מסוימות (כמו כינויי הגוף היא והוא) ויש שפות שבהן כמעט כל מילה זוכה לחלוקה לזכר ונקבה, כולל פעלים, ושמות תואר. כדוברי עברית זה נראה לנו טבעי מאד אך למעשה אין בזה שום הכרח. בעברית אין לנו למשל שום דרך לבטא באמצעות כינויי גוף אם האדם שאנו מדברים עליו הוא גבוה או נמוך, ממעמד גבוה או נמוך, ממוצא כזה או אחר, וכדומה. אז למה דווקא מגדר? אם אספר לכם לדוגמא ש"הצטרפה למחלקה שלנו עובדת חדשה" לא תדעו מכך עליה דבר – אך כן תדעו שהיא אישה. אם הייתי אומר את זה בהולנדית, לא הייתם יודעים זאת.
האם השפה שאנו מדברים משפיעה על הדרך שבה אנו תופשים את העולם? מחקרים הראו שיכולה להיות השפעה לעובדה שאנו מסווגים מילים בשפה כזכר ונקבה על הדרך שבה אנו תופשים אותן. אנשים משפות שונות התבקשו לתאר את האסוציאציות שלהם לגבי רשימה של מילים. התוצאות הראו שבשפות שהמילים האלה הוגדרו כזכר – דוברי השפה הזו ייחסו להם יותר תכונות גבריות וההפך לגבי שפות בהן אותן המילים מוגדרות כנקבה. למרות שהדעות מנוגדות לגבי ממצאים מהסוג הזה, אין ספק שכאשר מדובר בכינויי גוף, ובבני אדם, יש לחלוקה הכפויה לזכר ולנקבה השפעה מכרעת.
העברית כולאת אותי בתוך מגבלות
מי שמרגישים את האפקט המגביל של השפה בצורה הברורה ביותר, הן אלה מאיתנו שאיו להם/ן תחושה ברורה של היותם/ן זכר או נקבה, ושל הסובבים אותם/ן. א-בינאריים בעברית, non-binary באנגלית, או non-binair בהולנדית. מיקי (שם בדוי), אשר נולדה וגדלה בישראל ועברה לגור בהולנד לפני שלוש שנים, מרגישה את השפעתה של השפה, ואת ההבדלים בין עברית להולנדית בצורה ברורה ויומיומית.
כבר בשיחה איתה, כמו גם בכתיבה עליה, ברור שלא ניתן בעברית לעשות זאת באופן ניטרלי. צריך לבחור: היא או הוא, נולדה וגדלה או נולד וגדל, ואפילו א-בינארי או א-בינארית. בהולנדית (ובאנגלית) יש יותר אפשרויות כמו שימוש ברבים (they) שהוא ניטרלי באנגלית, או בכינוי הגוף הנטרלי die בהולנדית. "אני מכירה א-בינאריים בישראל שמדברים על עצמם ומבקשות שיפנו אליהם פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה" היא אומרת "אבל לי זה פחות מתאים – בעברית אני מדברת על עצמי בלשון נקבה".
גם זכר וגם נקבה, או לא זכר ולא נקבה?
ספרי קצת על עצמך ואיך הגעת להולנד?
"אני בת 25. גדלתי בצפון הארץ במשפחה ישראלית לגמרי. אני חיה כבר שלוש שנים בהולנד, לומדת ועוסקת במוזיקה ובהפקת מוזיקה. למדתי בהאג ועכשיו באוטרכט. לפני שלוש שנים החלטתי לנסוע וללמוד בהולנד והתקבלתי ללימודי מוזיקה בהאג. בגלל שהתחלתי עם ההולנדית כבר בארץ, התקדמתי מהר. אני חושבת שהתחברתי להולנדים בגלל הישירות שלהם שבארץ אני לא מרגישה אותה. כאן אנשים אומרים מה שהם חושבים בלי רמזים ובלי לדבר מסביב."
איך התפתחה הזהות הא-בינארית שלך?
"מבחינת הזהות מגדרית – כבר בתיכון הייתי מאד פעילה בנושא של זכויות טרנסים אבל לא ידעתי להסביר בדיוק למה זה חשוב לי. בשלב מסוים שמתי לב, בשיחות עם אנשים, שלאחרים יש תחושה ברורה של זהות מגדרית עצמית – שהם חווים את עצמם בצורה ברורה כבן או כבת. לי לא היתה הרגשה כזאת וזה היה מוזר. יש א-בינאריים שמרגישים שהם גם וגם, אני מרגישה יותר שאני לא זה ולא זה."
סנטה קלאוס ללא מגדר
איך את מרגישה את ההשפעה של השפה, וההבדלים בין העברית וההולנדית בנושא הזהות המגדרית?
"זה ממש הבדל של שמים וארץ. בהולנדית קל מאד לעבור לשפה ניטרלית. כמו כשמדברים על מישהו שעדיין לא יודעים מה המגדר שלו. בעברית זה ממש בלתי אפשרי. אני ממש מרגישה שההולנדית והאנגלית מאפשרות לי להיות יותר מי שאני באמת.
חברה מפינלנד סיפרה לי שבשפה הפינית אין יחס למגדר בכלל, זה ממש היתה תגלית עצומה בשבילי. היא סיפרה גם שסנטה קלאוס בפינלנד, היא דמות ללא מגדר – לא זכר ולא נקבה. זה נפלא לא?"
"אני מרגישה שכשמדברים עברית או הולנדית, השפה יוצרת את המגבלות או מאפשרת את החופש. ההולנדית מאפשרת הרבה יותר חופש להיות מי שאת/ה ואילו העברית מאלצת אותנו בכל צעד לבחור, ולהישאר בתוך הקופסה. הדוגמא של השפה הפינית היא מצוינת בעיני כי היא מדגימה את זה באופן מושלם – למה להכריח אם בעצם אין שום סיבה לעשות זאת?
פגשתי גם להטב"ים וא-בינאריים מארצות שונות – גם איראניים ומארצות ערביות שונות. אפשר ללמוד על הנושא המון מהיכרות עם אנשים מתרבויות ושפות שונות."
בישראל עוד יש הרבה לאן להתקדם, גם בשפה וגם בתרבות
האם את מרגישה סוג של פיצול בזהות, כאשר את מדברת עם אנשים בעברית או בהולנדית/אנגלית (אנשים דו-לשוניים מתארים את החוויה שלהם לעיתים ככזו)?
"לא ממש. אני מודעת היום טוב מאד למי שאני והשפה לא משנה את זה. למעשה בעקבות משבר הזהות שעברתי בנושא המגדר אני מודעת לזה טוב מתמיד ושלמה עם עצמי יותר משהייתי אי פעם."
האם חשוב לך כיצד אנשים פונים אלייך או באיזה כינוי גוף מדברים עלייך?
"באנגלית אני מבקשת שיפנו אלי כshe/her או they/them, אבל פחות חשוב לי באיזה פרונאון משתמשים אלא יותר במה שכאילו נובע מזה. שלא יקראו לי girl או כינויים כמו נסיכה בעברית, או שיסיקו מסקנות מכינוי הגוף. שמעתי פעם קומיקאית א-בינארית שאמרה שהיא לא רוצה שאנשים ירגישו טוב עם עצמם על כך שהשתמשו בכינוי הגוף הנכון לגביה. זה גם הצחיק אותי וגם הזדהיתי עם זה מאד. זה לא העניין העיקרי."
"השפה היא חשובה אבל התרבות והיחס עוד יותר. גם בנושא הזה ההבדלים בין הולנד וישראל הם של שמיים וארץ. יותר משהשפה העברית מגבילה את החופש המגדרי – התרבות מקשה עליו. אנשים עדיין לא מבינים ולא מוכנים לזה. רואים את זה גם בתחומים אחרים של קבלת כל מה ששונה מהמיינסטרים. השינויים האלה קורים לאט מאד אבל יש לי תקווה שזה יקרה. בנושא השפה למשל, אם לוקחים את מרב מיכאלי למשל, אז רואים שגם אם להרבה אנשים קשה לקבל את זה או לעשות את זה כמוה, היא הצליחה עם עצמה. זה בא לה בטבעיות – וזה אומר שזה אפשרי."
