מול דגלי פלסטין שנתלו בשכונה באמסטלפיין, ובתוך קהילה ישראלית שהולכת וגדלה, ראש השנה מזמין אותנו לעצור ולחשוב: איזה אור אנחנו בוחרים להביא לעולם, ואיזה דגל נרים בתוכנו?
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני נכנסת לשנה החדשה עם נוף חדש מהחלון. ולא, זה לא נוף הולנדי טיפוסי. ממש מול הבית שלנו באמסטלפיין, השכנים שמעבר לכביש תלו דגל פלסטין גדול. גדול מאוד. הוא מצטרף לעוד שלושה דגלים שתלויים בבניין משמאל.
אני מודה, ההרגשה קצת פחות נעימה.
אבל במקביל, זו גם השנה הראשונה שבה אני חוגגת כאן בהולנד את ראש השנה, אחרי שבשנה האחרונה נוספו לשכונה שלנו בלבד עוד חמש משפחות ישראליות שאני מכירה.
איך שלא נסתכל על זה, ישראל על המפה.
למה אנחנו מעסיקים את העולם?
אני בטוחה שאתם, כמוני, שואלים את עצמכם: מה הסיפור? למה אנחנו בכלל מעניינים? איך ייתכן שמדינה קטנה כל כך, אי שם במזרח התיכון, מעסיקה מיליוני אנשים ברחבי העולם?
למה אדם שחי כאן בהולנד מרגיש צורך לתלות דגל שקשור לסכסוך שמתרחש אלפי קילומטרים ממנו? למה ישראל נמצאת שוב ושוב בכותרות, במהדורות החדשות, בהפגנות ובשיחות מסביב לשולחן?
וגם אנחנו, העם היהודי. עם קטן כל כך מבחינה מספרית, ובכל זאת, כבר אלפי שנים העולם מתעניין בו, מדבר עליו, מתווכח איתו ובעיקר לא נשאר אדיש כלפיו.
והנה משהו שחשבתי עליו בהקשר של ראש השנה, שיכול לתת לנו חלק מהתשובה.
השנה מתחילה בבריאת האדם
ראש השנה חל בא' בתשרי, היום הראשון בלוח השנה העברי. אבל היום הזה אינו מציין את היום הראשון לבריאת העולם, אלא דווקא את היום השישי לבריאה, היום שבו נברא האדם: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו".
וזה לא רק פרט בלוח השנה. זו הנקודה.
השנה היהודית מתחילה דווקא ביום בריאת האדם, מפני שהעולם יכול להיות יפה ומופלא, שלם ומלא, אבל הוא מחכה לאדם שייתן לו משמעות.
לאדם ניתנה בחירה. הוא יכול לבנות והוא יכול להרוס. הוא יכול להוסיף אור והוא יכול להוסיף חושך. הוא יכול לבחור בצדק, והוא יכול לבחור אחרת.
קולו של השופר
לכן ראש השנה היהודי נראה אחרת מתחילתה של שנה כפי שאנחנו מכירים אותה מהעולם שסביבנו. אין אצלנו ספירה לאחור וזיקוקים בחצות. במקום הרעש יש קול אחד, פשוט ועמוק: קולו של השופר.
הקול הזה מבקש מאיתנו קודם כל לעצור.
לחשוב איפה היינו בשנה שחלפה ולאן אנחנו רוצים להגיע בשנה הבאה. מה עשינו טוב ומה יכולנו לעשות טוב יותר. למי יכולנו לתת יותר. איפה יכולנו להיות מעט יותר סבלניים, מעט יותר ישרים, מעט יותר רגישים ומעט יותר מחוברים ליהדות שלנו.
במילה "שופר" יש קריאה פשוטה: לשפר. להשתפר.
כי אם נבראנו בצלם אלוקים, יש לנו אחריות. לכל אדם יש בחירה, ולבחירות שלנו יש משמעות. אנחנו לא רק צופים בעולם ושואלים מה קורה בו. אנחנו שותפים בעיצובו.
כל מעשה טוב, כל נתינה וכל בחירה בצדק הופכים עוד פינה קטנה בעולם למקום טוב יותר.
ישראלים בהולנד
נראה לי שזה גם מסר מדויק עבורנו, הישראלים שחיים בהולנד. בתקופה שבה לפעמים פחות נעים לדבר עברית בקול, כשהוויכוח על ישראל פוגש אותנו ברחוב, בעבודה, באוניברסיטה ואפילו מול חלון הבית, קל להרגיש קטנים. קל לרצות להוריד את הראש, לא להתבלט ולא למשוך תשומת לב.
אבל אנחנו כאן. קיימים. נוכחים. וכן, גם מייצגים. אנחנו אמנם עם קטן, אבל עם משמעות גדולה.
הייעוד שלנו אינו לשלוט בעולם, אלא להשפיע עליו. להכניס בו יותר אור, יותר מוסר, יותר חסד ויותר אלוקות. ואת זה לא עושים רק בנאומים גדולים. עושים את זה במעשים הקטנים של החיים ובבחירה לעשות את הדבר הנכון.
הדגל שאנחנו בוחרים להרים
אולי לא נוכל לבחור אילו דגלים יתלו השכנים שלנו בשנה הקרובה, אבל נוכל לבחור איזה דגל אנחנו נרים.
הוא לא צריך להיות דגל מבד, והוא לא חייב להתנוסס בחוץ. לא לחינם קול השופר פשוט ועמוק. השופר קורא לנו פנימה. לשפר ולהשתפר.
לפני שאנחנו מבקשים לשנות את מה שקורה בחוץ, אנחנו יכולים להיות טובים יותר, מחוברים יותר, גאים במי שאנחנו ונאמנים לערכים שלנו. כי אור אמיתי מתחיל מבפנים, ואז יוצא החוצה.
ככל שנהיה מחוברים יותר לאמת שלנו, לא נצטרך לצעוק אותה. היא פשוט תהיה נוכחת במעשים שלנו, בדרך שבה אנחנו חיים ובטוב שאנחנו מוסיפים סביבנו.
אז מול כל הדגלים שיתנוססו השנה בחוץ, אולי זה הדגל שלנו: לא רק מה אנחנו אומרים, אלא מי אנחנו בוחרים להיות.
כי אור מתחיל מבפנים ומאיר החוצה.
מאחלת לכולנו שנה טובה ומתוקה,
שנה של גאווה, חיבור, אמת והרבה אור!
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.
