בכל מדור נכיר דמות אחרת מהקהילה הישראלית בהולנד, שתספק לנו הצצה לחייה בארץ השטוחה. למה בחרה לחיות דווקא כאן? ממה היא הכי נהנית? ולמה היא הכי מתגעגעת בישראל? במדור הראשון אנחנו מארחים את ורד רז. רוצים להשתתף גם? כתבו לנו.
הדרך להולנד
עם מי עברת להולנד?
עם הילד שלי. באתי להולנד מארצות הברית. מישראל עברתי לארצות הברית, עבדתי באוניברסיטת פן (Penn University). קיבלתי שני מענקים די גדולים לעבוד באירופה, ואז עשיתי סיבוב קצר באירופה בשלוש-ארבע מדינות, והולנד הכי מצאה חן בעיניי.
מאיפה לאיפה?
מישראל לארצות הברית ולהולנד.
מה הביא אותך לארץ השטוחה?
אני עושה מחקר ביו-רפואי (Biomedical). מבחינה מולקולרית, אני חוקרת מחלות של ניוון שרירים ועצבים והזדקנות, ומפתחת תרופות. אני מפתחת תרופות למחלות שנחשבות מאוד נדירות, כשישראל היא המוקד הכי גדול. אני אתחיל מהסוף. חצי שנה אחרי השבעה באוקטובר לא הסכימו שאעבוד עם ישראל. פיתחנו את התרופה והמטרה הייתה שאני אסייע לשיבא להקים Patient Organization, (ארגון חולים במחלות נדירות שדואג להבאת התרופות לחולים). יש לי הרבה ניסיון בזה בכל מיני מקומות בעולם, והכי טבעי בשבילי היה לעשות זאת בישראל, אבל מנעו ממני. זה גרם לי לקחת חלק במאבק נגד החרם האקדמי על ישראל. עד אז עבדתי עם שיבא, אוניברסיטת תל אביב ועוד.
קריירה והתחלות חדשות
במה את עוסקת? האם עסקת בכך תמיד או החלפת מקצוע בהולנד?
הגעתי להולנד לאוניברסיטה, ובדרך החלפתי את תחום המחקר שלי. הגעתי מתחום הביולוגיה ההתפתחותית בצמחים, בתקופה שהולנד הייתה מספר אחד בתחום. בהמשך החלטתי שאני רוצה לעשות מחקר שהוא יותר קרוב לרופאים וככה הגעתי לאיפה שאני נמצאת. זו הזדמנות מדהימה ובעיקר מאוד מעניינת.
מה הזיכרון הכי חזק מהמעבר?
הגעתי לעיר קטנה (Wageningen במזרח) והזיכרון הכי חזק הוא שבכל מקום שאמרתי שאני מישראל, קיבלתי חיבוקים ואהבה ורצון לדבר. אני באה מקיבוץ, הצד החברתי מאוד חשוב לי, ואהבו אותי כי באתי מישראל וזה נשאר לי חזק בתודעה.
בהסתכלות לאחור היית עושה משהו אחרת?
אני לא חושבת שהיינו או הייתי עושה משהו אחרת. אח שלי נהרג בלבנון ומאוד כעסתי על המדינה.
החלטתי שאני מתאווררת ולרגע לא היה לי ספק שהולנד המקום בשבילי גם מבחינה חברתית וגם תרבותית.
בין שני בתים
ממה את הכי נהנית כאן?
האופניים בשבילי זה החיים. גם התרבות, אני גרה בהאג שיש בה תרבות שבדיוק מדברת אליי.
רגעים של געגוע / רגעים של שמחה בבחירה לחיות כאן?
הפעם שבה הרגשתי בישראל הכי בבית הייתה לפני שנה, לא ראיתי דגלים פרו-פלסטיניים והיה מן שקט כזה וכיוון שאני בתוך הסערה של האנטישמיות, הרגשתי שקט מדהים. בביקורים קודמים שמעתי את הלחץ הישראלי והפעם זה לא היה, וזה גרם לי לעצור ולהגיד לעצמי שאני צריכה לחשוב על ישראל מחדש.
אם היה אפשר להעתיק מקום אחד מישראל לפה, מה זה היה?
מצפה רמון, כפר האמנים. בדרך-כלל אני מבלה שם ימים ארוכים וטובים וזה מקום שאני מחוברת אליו.
זרות, שייכות ומה שביניהן
מה גורם לך להרגיש זרה?
כשאני מדברת עם אנשים זרים, ישראלים או לא, הם גורמים לי להרגיש לי זרה. מההולנדים אני לא מרגישה את זה.
מה גורם לך להרגיש שייכת?
יש שני דברים: גם האנשים שאני בקשר איתם, וגם הכבוד לפרטיות של האדם ועם זאת, אם אני נופלת מהאופניים (וקרה לי כמה פעמים) אז עשרה אנשים יקפצו לעזור.
מה הולנדי בעינייך?
העיצוב.
מה היית ממליצה לישראל לקחת מהולנד, מההולנדים או מהתרבות ההולנדית?
השמירה על הפרטיות. זה משהו אישי כי באתי מקיבוץ, אז מתן המרחב פרטיות ומבחינת לייף סטייל זה האופניים – תכנון החיים לפי האופניים.
הכי ישראלנדית שיש
מה הדבר הכי חשוב שלמדת על עצמך?
שאני צריכה להיות עם אקסטרה סבלנות. לא לרוץ אחרי החיים, לחיות אותם.
איזו חוויה הולנדית מיוחדת יצא לך לחוות כאן?
כשעברתי להאג, הלכתי ל״הארינדח״ (haringdag), אכילת הדג עם הזנב וזה היה מתוק לראות את זה. אוכלים, שותים, אנשים. היה לי כיף לראות אותם מתגאים בתרבות שלהם.
מה הדבר הכי ישראלי שאת ממשיכה לעשות באופן אדוק?
היחסים בתוך המשפחה שמאפשרים ספונטניות ישראלית. זה משהו שהכנסתי גם לחברים ההולנדים שלנו!
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.
