עושים קונצים: קרן אור על קרן לוי

כשהגיעה בשנות ה-90 לאמסטרדם, עולם התרבות והאמנות היה פחות מסודר ומאורגן. היא חיפשה ומצאה פרצות מרתקות להיכנס בהם ולסלול דרך ייחודית. 

קרן לוי  – אמנית מחול, יוצרת, מלמדת ומבצעת ריקוד ותנועה. 

ערב גשום של אמצע שבוע , צועדת עם חברה מתחנת הרכבת לתיאטרון רוטרדם בפעם הראשונה. בנייני עיר הנמל המגוונים משתקפים בפואטיות על הכבישים הרטובים. ברחבה שמחוץ לתיאטרון פנסי רחוב ענקיים בצורת מנופים אדומים שולחים אלומות אור נקודתיות. סטינג מושלם לפעולה שאני מבקשת לעשות כאן במדור עושים קונצים. להדליק אור כל פעם על אמן.ית פעילים החיים כאן בהולנד.

כל כך הרבה זמן לא הלכתי לתיאטרון. איך זה שאני כאן כבר שנתיים וזו הפעם הראשונה שלי בתיאטרון רוטרדם? מיד ייסדתי מסורת חדשה של פעם בחודש בתיאטרון. תבדקו אותי, כן?

נכנסו לאולם והתיישבנו בשורה חמישית באמצע. הבמה היתה ריקה מלבד קופסת נעליים לבנה מונחת על הרצפה. קרן לוי יצאה מאחורי מסך לבן לבושה בבגדים שחורים ושיער פלטינה. היא התחילה לדבר אלינו (באנגלית), קרוב, אישי, מעין פרולוג ״צידה לדרך״, מכינה אותנו ואת עצמה לרגעים שיבואו אחרי. הרגע שבו הצל העצום שלה יתממש על המסך. הרגע בו סבתא פאני מחיפה תעלה באוב בעודה מעשנת. רגעים מהפנטים של סטוריטלינג וירטואוזי, ומבע גופני מלא חכמה, המצוי בחקירה תמידית. ורגע מרגש במיוחד של קינת ״אל מלא רחמים״.

במופע הסולו שלה There she is,  קרן מצליחה להעלות על הבמה באמצעות סטוריטלינג תנועה, צל וקופסת נעליים, הרבה יותר מרק את עצמה. המופע הזה היה חוויה ערה בין דלות לעושר. עשית לי חשק לחזור לבמה. תודה.

צילום: RobGradisen , מתוך There she is

 

מי ומאיפה? 

קרן לוי, אמנית מחול. בת זוג לאסי וייץ (אמן וידאו ומוזיקאי) ואמא לתאומים בני שבע, גומא ואלה.  

יוצרת, מלמדת ומבצעת ריקוד ותנועה. לכל עבודה שלי יש טכניקה וצורה שונה, חלק מהעבודות משלבות כל מיני מדיומים. אף עבודה לכאורה לא מתקשרת לעבודה הקודמת. יש עבודות בהן אני היוצרת והמבצעת ויש עבודות אחרות בהם אני הכוריאוגרפית ועובדת עם רקדנים פרפורמרים. בעבר העבירו עליי ביקורת שאין לי חתימה אמנותית ברורה. כתגובה לביקורת הזו, קראתי לאנסמבל שלי ״NeverLike" שהוא ערבוב האותיות של השם שלי – Keren Levi. 

אני מלמדת כבר הרבה שנים ב-School for New Dance Development באמסטרדם, ומתארחת לסדנאות בתכניות בבתי ספר שונים בהולנד וברחבי אירופה. 

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נודדים, חברים מארחים לשעת סיפור בעברית! 
דיטוקס, תחזוקה שוטפת או מבצע עונתי? 
כפרי נופש בהולנד – איך לתכנן חופשה מהנה ומשתלמת

מתי ולמה הגעת להולנד? 

עברתי להולנד בשנת 1997. בשנות ה-90 אמסטרדם היתה מקום מאוד מסביר פנים לאמנים. עיר בינלאומית עם הרבה תנועה של אנשים וכולם דוברים אנגלית. הגעתי להולנד בלי כוונה, הייתי רקדנית עצמאית, רקדתי בפרויקטים שונים ברחבי אירופה. בפעם הראשונה שהגעתי לביקור אצל חברים באמסטרדם זה היה בחודש פברואר. הכל הרגיש לי מאוד אפור וקר, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי שבחיים לא הייתי גרה כאן. מפה לשם אחרי כמה שנים מצאתי את עצמי גרה באמסטרדם, כל שנה מתרגלת עוד קצת למזג האויר .   

האם פעלת בישראל כאמנית? 

אני במקור מקיבוץ פרוד שבגליל. בקיץ של אחרי י״ב התחלתי לרקוד בלהקת המחול הקיבוצית בקיבוץ געתון. השירות הצבאי שלי היה גמיש, ואיפשר לי להמשיך ולרקוד עם הלהקה. אחרי הצבא המשכתי לעוד שנתיים עם הקיבוצית ואז עברתי לרקוד שנתיים באנסמבל בת שבע. הגוף שלנו הוא סוג של ארכיון המכיל בתוכו כל מיני השפעות וחוויות שמצטברות לאורך השנים. היום אני רחוקה מפרקטיקות ותהליכי היצירה, שחוויתי כרקדנית בלהקה הקיבוצית ובאנסמבל, אבל אין ספק שהחוויות האלה שמורות בגוף.  הן משפיעות בדרך עקיפה ובאות לידי ביטוי ביצירה שלי לאורך השנים וגם היום. 

צילום: Anavan Kooi, מתוך : טרטוריה

 

האם הזהות ישראלית ו/או היהודית היא חלק מיצירה שלך? באיזה אופן? 

היבטים שונים של הזהות שלי באים לידי ביטוי בעבודותיי והזהות הישראלית והיהודית שזורות בהן גם כן. לא בהכרח כנושאים עיקריים אלא לרוב כהקשר או כרקע לעבודה. למשל העבודה "טריטוריה",מופע וידאו-דאנס משנת 2004, נוצרה במהלך האינתיפאדה השנייה. המחשבות על הקשר בין מרחב לזהות הושפעו ישירות מהחדשות שהגיעו מישראל ושצרכתי כאן בהולנד. ״פה גדול״ היא יצירה שהתחילה כסולו והפכה לטריו (שיתוף פעולה עם ניב שיינפלד ואורן לאור). זוהי עבודה  העוסקת ביחסים והחיכוך בין הפרט לקבוצה, ובין תחושת העצמי והצורך להשתייך. זו עבודה הניזונה מהחוויות והניסיון שלנו כמי שנולדו וגדלו בישראל וספציפית בקיבוץ. כל הכוריאוגרפיה של היצירה נעה בין קומפוזיציות של ריקודי עם ופולקלור, בשילוב עם קומפוזיציות של תהלוכות ומצעדים רשמיים מהתרבות הישראלית אותם פירקנו והרכבנו מחדש.

צילום: גדי דגון מתוך: Big Mouth

 

איך והאם החיים בהולנד משפיעים על האמנות שלך?

לעובדה שאני גרה בהולנד ובמיוחד באמסטרדם, יש השפעה ישירה על איך אני עובדת ועל מה שאני מייצרת ויוצרת.

ישנו ההיבט החומרי-כלכלי, הכולל מגוון תמיכות ממשלתיות לאמנים, ושאריות של מדינת רווחה המאפשרים לאמנים עצמאיים לחיות בכבוד. בהיבט מנטלי-תכני העובדה שאני זרה ומהגרת, והשאיפה להשתייך, ובו בזמן לשמור על מרחק וניתוק, מעסיקה אותי ביצירה, ומרחפת מעל העבודה שלי. בעבר (הלא רחוק) הייתי נודדת הרבה יותר ברחבי אירופה עם הופעות, לא סתם בחרתי לגור בעיר שממוקמת 15 דקות משדה תעופה. זה נתון שמאוד השפיע על היכולת שלי לנוע עם האמנות שלי.

מה חסר לך / מתגעגעת אליו בעולם האמנות והתרבות הישראלית? מהם לדעתך ההבדלים בין עולם התרבות של ישראל לזה של הולנד? 

אני גרה זמן רב מדי מחוץ לישראל, אז קשה לי להגיד למה אני מתגעגע בסצנת האמנות הישראלית. במיוחד שרוב הקריירה האמנותית שלי התרחשה כאן באמסטרדם. כמו כן, קשה לי להצביע על ההבדל מהותי בין שם לכאן, מלבד המימון לאמנות אשר מאורגן בצורה שונה ומשפיע על האופן שבו אמנים עובדים. אני לא יודעת איך זה לגדל ילדים בארץ, כי התאומים שלנו נולדו כאן, אז אין לי למה להשוות. החוויה של צריכת אמנות עם ילדים וכמשפחה היא חוויה מאוד עשירה כאן בהולנד.

יש מלא דברים שקורים בתחום היצירתי והחוויתי לילדים. בהרבה מוזיאונים, תיאטראות ומרכזי אמנות יש מחשבה עמוקה על קהל הילדים ומשפחות. אני חושבת שאחד הדברים הנחמדים בהורות זה שדרך הילדים אפשר לגלות ולחוות דברים חדשים על עצמך. אולי זו גם הסיבה לכך שנמשכתי ליצור עבודה לילדים שתעלה בבכורה באפריל הקרוב בפסטיבל 2TurvenHoog בעיר אלמיירה. זוהי עבודה מאוד כיפית שמשלבת בין ריקוד, וידאו חי ואנימציה. שתי רקדניות, חברות, מוצאות חתיכת נייר שהופכת למפת אוצר. הדרך והשבילים במפה מתגלים ונוצרים תוך כדי משחק, תנועה והרבה דמיון.

אני חושבת שיצירת מופע לילדים זה תהליך שמשחרר הרבה רצינות ובמקביל גם יש בו מעשה של שליחות ואמונה. זו הזדמנות להסתכל ולחשוב על אמנות לילדים ממקום ביקורתי, שיכולה לעצב תפיסות וחוויות של ילדים והורים.

צילום : ROB GRADISEN, מתוך: Topsy Turvy

 

מקום בהולנד שמעורר בך השראה? 

אין לי מקום אחד שאני חושבת עליו אלה כל מיני דברים ואלמנטים בסביבה. האור כאן מעורר השראה, התעלות בימי ערפל, ימי הקיץ הארוכים, שקיעות מעוננות למחצה, שדות הצבעונים. אני אוהבת לנהוג בכביש שחוצה את נהר ה-IJ באמסטרדם, לבקר באמריקן הוטל בליידספליין באמסטרדם, והרשימה עוד ארוכה. 

מה המקום של השפה הולנדית בחייך? 

ההולנדית היא עדיין מאבק, ולא חלק ממני. במשך שנים הייתי ״על הקו״, הפעילות שלי היתה ברחבי אירופה, ולא הרגשתי צורך ללמוד את השפה. בשנים האחרונות, עם בואם של הילדים, וכמובן גם הקורונה אני פחות בתנועה ומרגישה יותר את החשיבות של ידיעה ושימוש בשפה המקומית. אמנם יש כאן פתיחות גדולה לזרים ולדוברי אנגלית אבל בסופו של דבר, לטווח הארוך, אני חושבת  שאי ידיעת השפה היא מחסום בדרך להתמקמות ותחושת שייכות.  

מקום שתקחי אליו חבר.ה אמנים או חובבי אמנות שיבואו לביקור?

יש כמה מקומות שאני אוהבת לראות בהם אמנות ומופעים. במוזיאון הסטיידלק אני אוהבת ללכת לאיבוד בחללים השונים. תיאטרון Frascati מציג יצירות מחול ותיאטרון לא מהמיינסטרים, ואפשר לראות שם גם הפקות מענינות מחו"ל. בתיאטרון ITA יש יצירות מחול ותיאטרון מהמיינסטרים וגם לא, ואפשר לראות שם גם הפקות גדולות מענינות מחו"ל. בתיאטרון Veem אפשר לראות גם הפקות ניסיוניות/קונספטואליות  של אומנים.ות מתחילים.ות. ב Muziekgebouw  יש מוסיקה עכשווית וניסיונית מכל מיני סגנונות. כל המקומות האלה הם מרחבי מפגש של סצנת אמנויות המופע ותמיד אפשר למצוא עם מי לדבר ולגלגל מחשבות והשראה. 

אמן.ית מקומי שהיית רוצה לשתף איתו פעולה ולמה? 

הייתי רוצה לשתף פעולה שוב עם המלחין היווני שחי באמסטרדם יאניס קיריאקידס. הוא אמן מאוד מעניין ומגוון. עבדנו פעם על פרויקט מיוחד שנקרא Unmute, שכלל רקדנים ומוזיקאים שהיו מחוברים לסנסורים (על פי טכניקה שנקראת Myo), והשפיעו אחד על השני תוך כדי מופע. כך נוצרה כוריאוגרפיה שמתמקדת בעיקר בתנועה ו״דיבור״ של הידיים. אני מרגישה שההפרייה ההדדית בינינו יכולה לגדול לעוד כיוונים של יצירה משותפת. 

צילום: Eti Steinberg, מתוך Unmute

 

אם לא היית מתעסקת באמנות, מה היית עושה? 

אולי הייתי חוזרת לקיבוץ והייתי עובדת בחקלאות. עבודה פיזית עם הגוף והאדמה. 

לחישה לאמנים שרק נחתו?

לקחת נשימה טובה. אני מאמינה שבכל מקום חדש אליו מגיעים צריך לפחות שלוש שנים לפני שאתה יכול להרגיש שייך ולסלול דרך.  אם אתם מתכוונים להישאר אני חושבת שכדאי ללמוד הולנדית בהקדם האפשרי. אני הגעתי לפני שלושים שנה, כשמוסד התרבות כאן עוד לא היה כל כך מאורגן, מה שאפשר לי להיכנס ולהתחבר יותר בקלות. היום, המערכת מאוד מאורגנת וכחלק מזה למוסדות הלימוד בכל דיסציפלינות האמנות בהולנד יש הרבה כוח ותקציבים, וכן יכולת לקדם ולתמוך בכישרונות צעירים. שווה להתחבר למוסדות הלימוד, זו יכולה להיות מקפצה וכניסה טובה לעולם התרבות והאמנות המקומי.

אז למה את עושה קונצים? 

עבורי אמנות היא החצר האחורית של החברה. מקום שבו אנחנו יכולים לעבד חוויות ולעבור תהליכים כפרט וכקולקטיב. אמנות היא מרחב שמאפשר היווצרות של ידע חדש וחדשני בנוגע למה שאנחנו רואים סביבינו. פעולה אמנותית עשויה להרחיב את הדרכים של ״איך״ אנחנו רואים את מה שסביבנו. לאמנות יש כוח מאחד בגלל שהיא נוגעת ומפגישה בין אנשים  דרך רגש, דמיון והרבה חופש. 

איפה אפשר לראות יצירות שלך?  

צילום: Anavan Kooi, מתוך CoupleLike

 

לכל הכתבות של מורן

אהלן, אני אמנית רב תחומית ומלווה תהליכי יצירה. לפני שנתיים ירדתי מהרי ירושלים למישור הציורי שבדלפט עם בן זוגי ושני בנינו, והשלישי נולד כאן בהולנד. היצירה שלי שואבת השראה ונובעת מהמציאות בה אני חיה ומשלבת אלמנטים ביוגרפיים, תלויי מקום ותלויי זמן. העבודות שלי, הן היצירות העצמאיות והן הפרוייקטים אותם אני אוצרת או מנהלת אמנותית, הם לרוב חוויה משותפת לאמנים וקהל שמוזמן בעדינות להיות מעורב ביצירה.
בשנה האחרונה, מידי חודש אני יושבת לדגירה טראנס אטלנטית בהסכת הביתי (פודקסט) ״אמנות טובה דיה״ בו אני פוגשת ומארחת בקן כל פרק אימאנית (אמא שהיא גם אמנית) אחרת.
מוזמנים לבוא לבקר אותי בכל הקנים הוירטואלים

  • עופרה קורן
    26/04/2022 at 05:46

    כל הכבוד קרן לוי. כתבה מרשימה, גאווה, כוח הרצון, אמונה, התמדה גוברים על כל המכשולים שבדרך.

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.