עושים קונצים: קרן אור על ענת רצאבי

35 שנה של יצירה בהולנד וברחבי העולם, התכתבות עם רמברנדט ונגיעות בעולם יהדות תימן, עיצוב ופיסול אנדרטה לזכר השואה בלב העיר ואין ספור שוקולדים אמנותיים בהזמנה. ענת רצאבי – אמנית רב תחומית מהאג.  

חיפושי אחר עושי הקונצים (kunst = אמנות) ברחבי הולנד, מובילים אותי למקומות מאוד מעניינים. הפעם, ענת הזמינה אותי לסטודיו שלה הנמצא בלב העיר האג, לצד רחוב Noordeinde שוקק החיים, בתי הקפה והגלריות. הסטודיו של ענת מלא בפסלים, עבודות שעשתה לאורך השנים ויצירות בתהליך שנרקמות זה עתה. מקום חי שמכיל בתוכו הרבה זיכרון, תנועה ותשוקה יחדיו. ענת פתחה לי את השער לעולמה ואני יכולתי להמשיך וללכת בשבילי הסיפורים והיצירה שלה עוד הרבה זמן. לפניכם שביל אביבי אחד שרקמנו יחדיו. לחיי החירות והיצירה. 

אולי יעניין אותך גם:

טיפול סיני לנזלת הולנדית 
צבעונים בכל מיני צבעים 
להצטרפות לרשימת הדיוור של דאצ'טאון

מי ומאיפה?

אמנית רב תחומית, חיה 35 שנה בהאג. הרבה מהעבודות שלי מבוססות או משלבות פיסול בחומרים שונים. בדרך כלל אני לא מגבילה את עצמי למדיום או טכניקה מסויימת .קודם נולד הקונספט והרעיון, ואז אני מתאימה את החומרים והמדיום המשרתים את הרעיון. הסטודיו שלי ממוקם במרכז האג, בו אני יוצרת ומעבירה סדנאות. יש לי שני ילדים שנולדו כאן (בקריצת עין אני תמיד מצהירה שהם היצירות הכי מוצלחות שלי). הבן עומר, בן 26, עוסק באמנות מחקרית, אקטיביזים, כתיבה ומוזיקה. והבת אלון, בת 30, באוניברסיטת ליידן, משלימה את המאסטר בפסיכולוגיה והיא גם דולה.

מתי ולמה הגעת להולנד? 

הפעם ראשונה שהגעתי הולנד היתה כתחנת ביניים בדרך ליעד נכסף, חלום שנטווה בגיל העשרה – לחוות את פילוסופית חיים של הראסאפאריאן בג'מאיקה. זה היה אחרי הצבא, עם בן דוד שלי, שהיה גם חבר טוב, וכמוני גילה עניין ברוחניות ואמנות הציור. כדרך העולם, דרכנו התפצלה, ואני יצאתי למסע כשפניי מועדות למזרח הרחוק. הרפתקאה שארכה כמה שנים, ומהווה עד עצם היום הזה ציון דרך משמעותי בהתפתחות האישית והאמנותית שלי. חווית הנדודים ושכלול היכולת לבחור ולהמציא את עצמי בכל פעם מחדש, הפכה לדרך חיים. מצאתי בעצמי יכולות להשיל מעצמי את מה שתפל ולהעצים את העיקרי והאותנטי. העיקרון של לדעת לצאת מאזור הנוחות, ולמצוא את הפתח לחיים שמציעים אתגרים מאלפים, הפך למאגר בלתי נדלה של השראה. אחרי המסע חזרתי לחיות בישראל כשלוש שנים, עבדתי בעיצוב ובניית תפאורה של תיאטרון והייתי עורכת גרפית בעיתון. לאחר מכן, בשנת 1989 עברתי להולנד ומאז אני כאן.

האם פעלת בישראל כאמנית? 

נולדתי וגדלתי בפתח תקווה. בתור ילדה היה לי עולם פנטזיה ודמיון מאוד מפותח. כבר אז גיליתי את המקום הנפלא הזה שבו הכל אפשרי. כל צורה, צבע, ותחושה היו ניתנים לשינוי ואפשר היה לצקת אותם לתוך תובנות ותבניות שונות. מרחב היצירה הפך למרתק ביותר. אני חושבת שיצר הנודדים והיצירה שזורים זה בזה.

אני באה מבית יחסית יצירתי. הדודות שלי ציירו וכתבו, ואבא שלי פיסל כתחביב לצד קריירת הכדורגל שלו. עזבתי את ישראל בגיל מאוד צעיר, כך שעוד לא הספקתי לממש את עצמי שם כאמנית. הפעם הראשונה בה הגדרתי את עצמי כאמנית, היתה ביפן, במסע הארוך שעשיתי לפני שהתמקמתי בהולנד. עד אז לא היו לי פעולות אמנותית בארץ. יש לי רצון וחלום לממש פרוייקט בישראל. אני בהחלט רואה את עצמי שוהה תקופה משולבת בעבודה (Artist in residence) זו תהיה הזדמנות לפגוש את עצמי מחדש, ו״לדבר״ עם החלקים בי שפחות פעילים ביום יום ובשגרה ההולנדית.

מתוך הווידאו ארט ״ברגל יחפה״

 

האם הזהות ישראלית ו/או היהודית היא חלק מהיצירה שלך? באיזה אופן?

אני יהודייה וישראלית, והזהויות הללו הם בלתי נפרדות מההוויה האמנותית שלי. כמו עוד נתונים מהחיים ומהביוגרפיה, האלמנטים האלה מהווים חומר השראה ורקע ליצירה. אני לוקחת מהזהויות הללו מה שמעניין ורלוונטי עבורי. לפני ארבעה שנים יצרתי אנדרטה לזכר השואה בהאג. זהו פרוייקט מכובד שכמובן קשור באופן ישיר לזהויות הללו בחיי.

אני מאוד מעריכה ואוהבת את היהדות, במיוחד את יהדות תימן אותה ספגתי מבית אבא. הסבים שלי, שגרו ממש לידנו, היו לי מקור השראה והתוו אווירה של חיבור ליהדות חופשית ומאפשרת. אני מחוברת לתרבות יהדות תימן ורואה בה מרחב נקי, ועשיר במקורות השראה. זאת תרבות עם חכמת הספר, הסיפורת והשירה. תרבות עם רקמת חיים עשירה ביצירתיות. ההשראה באה לידי ביטוי בצורה אוטוביוגראפית בכמה מעבודותי. למשל בעבודת ווידאו ארט "ברגל יחפה". שם השתמשתי בהקלטה מלפני 50 שנה של סבא שלי שר ומנגן וצילום תקריב של הרגליים שלי רוקדות ריקוד מסורתי תימני בהווה, שמבטא את אלמנט הריטואליזם. העבודה מתארת סמיכות של מאורעות בעבר ובהווה, ובכך יוצרת התחדשות הוויתית ומשמעות חדשה. עבודה נוספת היא אינסטליישן שנקרא ״ריח של תפילה״, הכולל אנליזה שמתארת פעולה של פירוק ובניה מחדש של תמונה משפחתית. האלמנטים שנבנו מחדש שובצו בתוך אבני קריסטל המעוצבות כשרשרת תימנית מסרותית מועצמת לגודל מוגזם. כל זה משולב בעבודת סאונד עם צלילים מההוויה המשפחתית וספוקן וורד (spoken word).

מתוף האינסטליישן ״ריח התפילה״

 

איך והאם החיים בהולנד משפיעים על האמנות שלך?

בתחילת דרכי, חוויתי את המקום כמרחב אין סופי של אפשרויות אבל בשנים האחרונות הולנד נהייתה קצת קטנה עבורי. אני מציגה הרבה גם מחוץ להולנד. התערוכה הבאה שלי תהיה בניו יורק. בהתחלה עסקתי בציור ואז עברתי להתנסות בפיסול, ניסיון שלימד אותי להבין שזה מקום יותר נכון לבטא את עצמי בעוצמה. מיד לאחר מכן הגיעו בקשות לקורסים ופתחתי את הסטודיו הראשון שלי. לצד כל זה, העובדה שאני מהגרת נתנה לי לגיטמציה להיות צופה מהצד. נקודת המבט החיצונית הזו מרתקת אותי. כל המקומות בהם ביקרתי השפיעו עליי, ועל איך שאני חושבת ויוצרת, וגם הולנד כמובן. בפרויקט רמברנדט שהוא אינטרפרטציה שלי לתחריטים של הצייר ההולנדי, תרגמתי את העבודות שלו לתלת מימד בסדרה של פסלים מברונזה. עבודה זו זכתה להכרה מכובדת בעולם האמנות ובמדיה.

יש משמעות לבחירות שלי, ובאילו דמויות בחרתי להתמקד. להרגשתי יש נימה מאוד אוריינטליסטית באופן שבו הפסלים שלי מתכתבים עם התחריטים של רמברנדט. הפסלים הם במובן מסוים תוצר של נקודת המבט החיצונית למקום ולתרבות. היצירה המשמעותית ביותר שיצרתי ויש לה הרבה משמעות והשפעה לקשר שלי עם הולנד, וספציפית עם העיר בה אני חיה, זו האנדרטה לזכר השואה של יהודי האג שעיצבתי, תכננתי ויצרתי ונמצאת בכיכר Rabbijnmaarsen Plein. תהליך היצירה של האנדרטה, דרש מעורבות מאוד גדולה מצידי בתהליך הפיתוח, הניסוח והביצוע. זו היתה חוויה מאוד משמעותית ומצמיחה. מאוד מרגש ומספק להשאיר מורשת לדורות הבאים. האנדרטה כוללת כמה אלמנטים מלאי סמליות. ומשולבת בה עבודת תאורה שמעצימה את המשמעות של המקום.

האנדרטה לזכר שואת יהודי האג

 

מה חסר לך / מתגעגעת אליו בעולם האמנות והתרבות הישראלי?
מהם לדעתך ההבדלים בין עולם התרבות של ישראל לזה של הולנד? 

אין לי ניסיון אמנותי בישראל ולכן אין לי למה להתגעגע או להרגיש מחסור. עזבתי בגיל צעיר ואת תהליך ההתפתחות האמנותית שלי חוויתי באירופה, ומקומות אחרים בעולם ואין ביכולתי לעמוד על ההבדלים. כשאני מבקרת בתערוכות בארץ יש לי לפעמים את הרושם שעולם האמנות בישראל קצת יומרני ומורכב.

מקום בהולנד שמעורר בך השראה? 

הרבה מאוד דברים יכולים לעורר בי השראה. אין מקום ספציפי. מים למשל זה דבר שמפעיל אותי ומחבר אותי לעצמי (בכל זאת, מזל דגים). אני מוצאת את עצמי במקומות שונים, ובשלבים שונים בחיים, ממוקמת ליד מים. עבורי זו חוויה יומיומית של מים, תנועה, אנרגייה וכוח. היום בהאג, אני נמצאת במרחק זריקת אבן מהים וביתי ממוקם על תעלת מים.

איך זה להיות אמא, אמנית, מהגרת? 

כבר עשיתי דרך ארוכה גם באימהות וגם באמנות. אני מרגישה שמלאכת האימהות מכילה הרבה מאוד יצירתיות. הילדים שלי גדלו עם הרבה אמנות, מוזיקה, גלריות וחוויות יצירתיות. הם גדלו עם שלוש שפות ועם הרבה קבלה והיכרות עם תרבויות ואנשים מכל העולם. הילדים שלי ינקו את התרבות של המקום שממנו שאני הגעתי, ישראל, וגם מכל המקומות שבהם ביקרתי ומהתרבות אליה הגעתי ואותה בחרתי.

אני מגיעה ממשפחה מאוד חמה ואוהבת ותמיד שמרנו על הקשר. אבא שלי למשל, הוא דמות מרכזית בחיינו. הוא היה ועודנו אדם שידע לקצר מרחקים. הוא הגיע אלינו המון לביקורים, שר שירים בהולנדית והילדים כל כך אהבו אותו. הם היו מחוברים אליו וזה הפך את חווית המרחק וההגירה לפשוטה יותר. הילדים שלי מדברים עברית, אף פעם לא ״הרבצתי בהם תורה״, אבל דיברתי איתם עברית כמה שיותר. כל אחד מהם התעמק בשפה ובתרבות המזרח תיכונית בדרך שלו או שלה. היה לי חשוב תמיד להשאיר להם מרחב קבלה וצמיחה משלהם, ולא לשרטט עבורם דרך מסוימת.

ענת וילדיה, צילום: קלאודיה קמרוגודסקי Claudia Kamergorodski

 

מה המקום של השפה הולנדית בחייך? 

שפה בשבילי זה מפתח. היכולת לתרגם היא יקרה מפז, ומחברת אותנו למקום ולתרבות בה אנו חיים. שפה זו אנרגיה, שמשפיעה מאוד על ההוויה והאינטגרציה. בהתחלה היה לי קונפליקט בנוגע לשפה ההולנדית, כי הצלחתי לחיות טוב ולהביע את עצמי באנגלית, ולא הרגשתי צורך לדבר הולנדית. כשבתי החלה לרכוש את השפה וחוויתי איתה את הגילוי והלימוד, זה היה הפתח האמיתי שלי ללמוד בעצמי את ההולנדית. הילדים הכניסו אותי עמוק יותר לשפה ולתרבות ההולנדית, דרכם גם יצרתי חברויות מקומיות.

היום השפה ההולנדית זורמת בעורקיי אבל תמיד לשפה העברית יהיה מקום אחר ומיוחד. מקום של אוויר לנשימה והיכרות עמוקה עם יכולת התבטאות, כזו שטעונה באנרגיות שיוצרת תקשורת מהבטן.

מקום שתקחי אליו חבר.ה אמנים או חובבי אמנות שיבואו לביקור? 

שני מוזיאונים מובילים בהולנד לאמנות עכשווית: De Pont in Tilburg ו- .Stedelijk museum in Amsterdam

אני רואה במקומות האלה מקורות הזנה והשראה חשובים מאד לאמנים.

מתוך פרוייקט הפיסול ״רמברנט״

 

אמן.ית מקומי שהיית רוצה לשתף איתו פעולה ולמה? 

מעניין אותי ליצור עוד שיתופי פעולה עם אמנים מהמזרח התיכון. בעבר היו לי כמה שיתופי פעולה כאלה, שהיו מאד מעניינים ומוצלחים. אחד מהם זו התערוכה ״הלב של הלבנט״, אותה יצרתי ואצרתי עם האמן Father Naeima ממוצא עירקי. בתערוכה מופיעות סדרת עבודות של כל אחד מאיתנו העסוקות בקשר עם התרבות, השפה, והוויה של המזרח התיכון. הכרנו בתכנית מיוחדת שאיגדה ארבעים אמנים מאגן הים התיכון כחלק מ-Pulchri Studio בהאג. 

 יש עוד אמן אחד ומיוחד שאני מקווה ליצור איתו והוא עומר, הבן שלי,  שהוא יוצר יוצא מן הכלל ועוסק באמנות מחקרית, פרפומנס וסופקן וורד.

מתוך התערוכה ״בלב הלבנט״

 

אם לא היית מתעסקת באמנות, מה היית עושה? 

הייתי שפית. עיסוק עם אוכל הוא יצירה ואמנות מבחינתי. מלבד הקריירה האמנותית שלי יש לי עסק של פיסול בשוקולד, בו אני יוצרת פסלי שוקולד מקוריים בהזמנה. בעסק הזה משתלבות שתי האהבות שלי לפיסול וקולונריה. 

חנוכייה משוקולד, ענת רצאבי

 

איפה תהיי בעוד עשר שנים? 

זה עוד כל כך רחוק אבל אם לפנטז ולנעוץ מטרה באופק אז נתראה בבינאלה של ונציה. 

לחישה, טיפ, לאמנים שרק נחתו? 

 להימנע מהשוואות. החיים והאמנות בהולנד לא יכולים לעמוד בהשוואה מול החיים והאמנות בישראל. אלה שני מקומות שונים. למדתי על בשרי שחשוב לנסות לדעת לתרגם את החיים "האחרים" והחדשים בצורה נכונה ואותנטית ליצירה ולאמנות האישית שלי. לנסות למצוא את המרחב שמאפשר התהוות חדשה וטרנספורמציה. כלומר, להיות פתוחים למה שעדיין לא מובן וברור מאליו. אני מאמינה שמקומות של אי וודאות הם בעצם המקומות בהם מתחילים תהליכי היצירה. 

אז למה את עושה קונצים? 

 היצירה היא צורך בסיסי וקיומי בשבילי. אני עושה אמנות כי היא תהליך של התחדשות בלתי פוסקת, וזו משמעות החיים עבורי. 

איפה אפשר לראות יצירות שלך?

תבקרו באנדרטה בכיכר בהאג. ואתם מוזמנים לכתוב את שמי ברחבי הרשת ולמצוא עוד עבודות. 

התערוכה הבאה שלי תהיה בניו יורק בשנת 2023. כולם תמיד מוזמנים ליצור קשר ולבקר בסטודיו שלי. 

ענת בסטודיו שלה בהאג

 

 

לכל הכתבות של מורן

 

 

אהלן, אני אמנית רב תחומית ומלווה תהליכי יצירה. לפני שנתיים ירדתי מהרי ירושלים למישור הציורי שבדלפט עם בן זוגי ושני בנינו, והשלישי נולד כאן בהולנד. היצירה שלי שואבת השראה ונובעת מהמציאות בה אני חיה ומשלבת אלמנטים ביוגרפיים, תלויי מקום ותלויי זמן. העבודות שלי, הן היצירות העצמאיות והן הפרוייקטים אותם אני אוצרת או מנהלת אמנותית, הם לרוב חוויה משותפת לאמנים וקהל שמוזמן בעדינות להיות מעורב ביצירה.
בשנה האחרונה, מידי חודש אני יושבת לדגירה טראנס אטלנטית בהסכת הביתי (פודקסט) ״אמנות טובה דיה״ בו אני פוגשת ומארחת בקן כל פרק אימאנית (אמא שהיא גם אמנית) אחרת.
מוזמנים לבוא לבקר אותי בכל הקנים הוירטואלים

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.