"אתמול התקשרה אלי המיילדת שלי, עברו שישה שבועות מהלידה של לוטם. זה בעצם הרגע בו אני נפרדת מצוות מרכז ההריון והלידה, שליווה אותי בתשעת + החודשים האחרונים, ודיוושתי אליו לאורך התעלה עד שבוע 41. בלינדה שאלה לשלומינו, בעיקר לשלומי והזכירה לי בקצב ובנימת הדיבור שלה את הביטחון, השמחה והאמון שהרגשתי לכל אורך ההריון והלידה כאן בדלפט שבהולנד." (מורן)
הפרחים מכסים כל כר דשא פנוי, הגוזלים בוקעים מהביצים, זוהי תקופה של התחדשות. והסיפור שלי גם הוא כזה. סיפור על הריון ולידה. כאן ושם. חוויית הלידה ההולנדית שלי היא מיוחדת בשבילי כישראלית, אך היא שכיחה כאן בהולנד.
בחרתי לשתף אתכן בשלושה סיפורי לידה, שלי ושל שתיים מחברותיי הישראליות שילדו כאן: מורן ורוני היקרות. שלושתנו ילדנו לפני כן בארץ בבתי חולים שונים, וכאן ילדנו באותו בית חולים (בדלפט), שלושה תינוקות מתוקים ונראה כי שלושתנו גילנו עולם חדש שאנו מעריכות אותו מאוד.
אפשר ללדת אחרת – שלושה סיפורי לידה בהולנד
הטקסט נכתב בלשון נקבה ומוקדש לכן, יולדות אמיצות, וגם אתם הגברים הנמצאים לצידנו מוזמנים לקרוא ולהנות מנקודת המבט הנשית.
החוויה של מורן היא אישית, אבל ככל שאני מסתכלת סביבי אני מגלה שהיא איננה היחידה. מוכר לכן סיפור כזה? התחושה הזו? השיחה האישית הזו עם המיילדת? אני חושבת שמורן הצליחה בשורות אלה לתמצת את מהות החוויה המדהימה של ללדת בהולנד.
כל אישה שנזכרת בלידת ילדיה נפתח בה עולם שלם, עוצמתי ואין סופי שאין ביכולתן של המילים לתאר עד הסוף. בכל תרפיה הנקודה הבסיסית היא לתת לך את היכולת לנהל את הסיפור שלך. כן, כל כך חשוב לתת לסיפור מקום. בעצם כל החיים שלנו תלויים באיך שאנחנו מספרות לעצמנו את הסיפור שלנו, לאיזה סיפור אנחנו רוצות לתת מקום ולהקשיב? כמה אנחנו חשות שהסיפור הוא מקרי או שאנו אלה המכוונות והמנהלות שלו?
הרגעים המשמעותיים של הריון ולידה נושאים בחובם כל כך הרבה ציפיות, חלומות, חששות, קשיים, אכזבות, התרגשויות, דברים שקשה להבין עד שלא נפגשים בהם. זוהי תקופה מרגשת, קסומה, כואבת, מפחידה ועדינה, בה חוסר הוודאות והחששות צפים ועולים הרבה פעמים יותר מבשיגרה, בטח ובטח בארץ זרה.
מלידה ללידה הבנתי יותר ויותר עד כמה חשוב להיות קשובות לעצמנו. כחלק מתהליך ההקשבה שלי בחרתי ללדת את הלידה הרביעית שלי בחו"ל, וכך להעניק לעצמי חופשת לידה ארוכה, מה שבארץ לא הצלחתי. לא ידעתי איזו מתנה אני נותנת לעצמי כשבחרתי ללדת בהולנד, ואם להיות יותר ספציפית ללדת בעיר דלפט. כאן הבנתי שיש אפשרות ללדת אחרת ולהיות יותר פעילה בסיפור שלי.
מורן היתה היחידה מבינינו שחוותה את השלכות הקורונה על הליווי ההריוני, אך נראה כי למעט ההנחיות להגיע לרוב הבדיקות לבדה, היא חשה שנשמרה תחושת הליווי הקרובה. "סביר להניח שאם הייתי בהריון ראשון זה היה הרבה פחות נעים לעבור את רוב הבדיקות ללא בן זוג", היא מציינת. למזלה זה לא היה המקרה שלה…
הריון בהולנד שונה מהריון בישראל. התהליך אחר והוא נעוץ בבסיס התפיסה שהריון הוא טבעי ובריא, ולכן אין צורך בבדיקות רבות. אני מודעת לכך שיש נשים שמאוד קשה להן שאין את כל הבדיקות שמתבצעות בארץ. לכן אני ממליצה לקרוא ולהכיר את התהליך, כך תוכלו לראות, למה אתן מתחברות בחוויה ועל מה אתן לא רוצות לוותר. טוב לדעת שניתן לעשות גם בדיקות נוספות באופן פרטי. (מידע אינפורמטיבי על לידה בהולנד ניתן לקרוא בכתבה שפורסמה בעבר כאן https://dutchtown.nl/מזל-טוב-נולד-לכם-ילד/ ).
אולי יעניין אותך גם:
כמעט הכל על הריון ולידה בהולנד
מזל טוב נולד לכם ילד בהולנד
שפת התינוקות
פרק ראשון: ליווי ההיריון
נחתתי בהולנד בחודש השביעי להריוני, ללא רקע מוקדם איך הדברים מתנהלים כאן. הייתי עסוקה בעיקר במעבר עצמו ובמחשבות על ההתאקלמות של ילדי הגדולים. ככל שהזמן עבר והתקרבתי לתאריך הלידה המשוער, הייתי בלחץ בעיקר סביב הילדים: איך נתנהל איתם? מי יהיה איתם בשעת הלידה? ועוד חששות נוספות, כמו איך אדבר בשפה שהיא לא עברית בשעת הלידה?
הדבר היחיד שבאמת רציתי היה כדור פיזיו בגודל הנכון לי (רק הגעתי מהארץ כמעט ללא ציוד). בהתחלה טעיתי בתרגום ההולנדית וקניתי כדור שהתברר שהוא קטנטן (הילדים שלי מאוד נהנו ממנו), אח"כ התלהבתי שמצאתי בחנות יד שנייה כדור פזיו ענק (שכנראה מתאים לגובה של הולנדית ממוצעת) וחששתי שאעוף ממנו. רק ממש סמוך ללידה, אחרי רכיבה נגד הרוח בסוף חודש שמיני כשאני מרכיבה את הבן הקטן שלי מאחור, סוף סוף מצאתי את הכדור המיוחל.
עכשיו שהכדור בידי, תרתי משמע, ניסיתי להבין מה עלי לעשות. הבנתי שבהולנד לא הולכים לרופא נשים, אלא אם כן מדובר במצב רפואי מיוחד. כאן מתייחסים להריון כתהליך בריא, ולכן ליווי חודשי ההיריון נעשה במרכז מיילדות/ הריון ולידה (verloskundige).
"רופא הנשים שלי בישראל היה באותה מרפאה של רופא המשפחה שלנו. לאורך כל ההיריון ה״ענן״ של רפואה-מחלה-טיפול ריחף לעומת התחושה של להגיע למרכז הריון ולידה שמופרד מהמערכת הרפואית הרגילה אליה פונים כשמשהו לא מרגיש טוב. היה משהו כל כך נעים בלהגיע כל פעם למרכז הזה של המיילדות בו הרגשתי אנרגיה חמה ושמחה של גדילה וצמיחה." (מורן)
וזה רק המקום עצמו, עוד לא דיברנו על הנפשות הפועלות בו…לאורך ההיריון היולדת יכולה להיפגש עם כל המיילדות במרכז ולהכיר אותן (מאחר ולא בטוח מי תהיה במשמרת בעת הלידה שלך). אני לא הספקתי לבקר ולהכיר את כל המיילדות במרכז, כי התחלתי את תהליך הליווי ממש לקראת סוף ההיריון, אבל המפגשים עם המיילדות היו מאוד נעימים, הן בדקו את העוברית שלי, התעניינו בי, שאלו על חוויות הלידות האחרות וממש עיבדו איתי את הלידות הקודמות ובדקו איתי מה יתאים לי הפעם.
אתן זוכרות כמה חשוב לייצר לעצמנו את הסיפור? אז ממש בטבעיות נותנים לכך מקום כל הזמן, אפילו ישנה פגישה משותפת של שני בני הזוג שמטרתה להבין ביחד לקראת מה הולכים. בשיחה הזו, שלא הייתה לי פשוטה כי דרשה ממני להביע דברים כל כך אמוציונליים בשפה זרה, ציינתי כבדרך אגב שמהלידה הראשונה אני חולמת ללדת במים (המשך יבוא…). המיילדות פשוט היו שם – קשובות, מכילות ופתוחות לקבל את המחשבות.
"הרגשתי עטופה במעגל נשים-מיילדות (מגילאים שונים. היה משמעותי ומעניין כל פעם לפגוש מיילדת בשלב אחר בחיים) כאשר הידיעה שאחת מהן תהיה איתי בלידה שמחה אותי .בעצם הכרתי את המיילדת שהייתה איתי בלידה של לוטם ממש מתחילת ההריון וזו מתנה גדולה." (מורן)
התחושה ששלושתנו שותפות לה היא שהליווי הוא בלי בדיקות מיותרות, בלי הפחדות. גם מורן וגם רוני שעברו את שבוע 40 שמחו לגלות שהמושג "הריון עודף" שבארץ כה שגור ומלחיץ, איננו קיים כאן. רוני מספרת:
"בארץ הלידות שלי אופיינו בהתנהלות לא נעימה בבית החולים בבדיקות של "הריון עודף" אחרי שבוע 40 ועד ההגעה ללידה. בהולנד יולדים כשמוכנים, אין היסטריה, אין לחץ, אני המחליטה, הצוות הרפואי רק נמצא כדי לייעץ ולעזור ומאוד מכבד."
פרק שני: בחירה איפה ללדת
משום שהלידה הינה תהליך טבעי, המיילדת מעלה את השאלה האם תרצי ללדת בבית? מצד אחד זה מדהים, כי בישראל רק מי שתיקח רופא או מיילדת פרטית יכולה לעשות זאת וכאן זו פתאום שאלה טריוויאלית ואופציה ריאלית.
אני תהיתי לגביה ולבסוף חשבתי שנכון לי ללדת בבית חולים, בעיקר כי לא הרגשתי שזה נכון לי ולילדים שלי שהם יהיו חשופים ללידה עצמה. מעניין שהרבה זרות מעדיפות ללדת בבית חולים. גם רוני וגם מורן בחרו כך. מורן מסבירה:
"שתי חוויות הלידה שהיו לי בבית חולים הדסה עין כרם, היו נפלאות וטבעיות עם תקשורת טובה עם המערכת הרפואית. לכן החלטתי גם כאן בהולנד ללדת בבית חולים. הרגשתי שיש לי ולשותף שלי מספיק כלים וניסיון על מנת לעבור לידה פעילה וקשובה. הייתה לי תחושה שבארץ זרה, כשהכל חדש, כדאי ללדת בבית חולים למקרה שדברים מסתבכים בלידה".
ורוני מוסיפה:
"ידעתי שאני רוצה ללדת בבית חולים, כי אם משהו מסתבך כדאי להיות במקום שבו ניתן לקבל סיוע רפואי מיידי."
אפשרות הבחירה מאפשרת ליולדת את היכולת להיות אקטיבית ובעלת השפעה על קבלת ההחלטות. מורן מספרת:
"העובדה שיכולתי לבחור עד הרגע האחרון איפה אני רוצה ללדת והידיעה שהמיילדות במרכז הריון והלידה מוכנות לכל תרחיש ומנוסות בכל תרחיש, מאוד הרגיעה ושחררה אותי להעביר את הצירים בבית, בקצב שלי ולייצר לי אקלים מיטיב ללידה פעילה.
הצלחתי ״למשוך״ הרבה זמן בבית, כי לא פחדתי להתקדם יותר מידי, גם כי בית החולים ממש קרוב לבית שלנו וגם כי האפשרות ללדת בבית נכחה כאופציה לכל דבר".
פרק שלישי: לידה פעילה
מורן שגרה סמוך לבית החולים העבירה את שעות הצירים בבית וכבר החלה לדמיין לידת בית, אך ברגע האמת החליטה ללכת לבית חולים:
"בדרך בהליכה לבית החולים היו שני צירים מאוד חזקים שאחריהם תום ביקש מהמיילדת להתקדם לעברנו עם כסא גלגלים, כי כבר לא יכולתי ללכת. בילנדה המיילדת הגיעה והתגלגלנו לחדר לידה. אחרי עשרים דקות לוטם הגיח לעולם."
בסיפור שלי כשהצירים החלו להיות תכופים, לא הייתי צריכה להתמודד עם השאלה שבשלושת הלידות בארץ תמיד הלחיצה אותי, מתי הזמן "הנכון" לצאת לבית החולים? הפעם פשוט התקשרנו למיילדת. היא הגיעה תוך כמה דקות, באמצע הלילה, בדקה אותי ונתנה לי להעביר עוד שעתיים בבית. היא הדגישה שאם אני מרגישה צורך ללכת לפני פשוט להתקשר אליה, ונחליט לאור ההתפתחויות. באמת, כמו שהיא צפתה כעבור שעתיים הצירים התחזקו ויצאתי לעבר בית החולים.
בית חולים בכלל לא זכור לי, כי לא עברתי שום מיון או טופסיאדה. ישר הגעתי לחדר פרטי מרווח ונעים, למעט האינקובטור שהלחיץ אותי כשסימן בעיני בעיות שיכולות להתרחש (הבנתי מנשים אחרות שדווקא זה נתן להן תחושת ביטחון). במקלחת חיכתה לי בריכת מים חמים. כן! התגשם לי החלום ללדת במים. לא הכרתי את המיילדת בבית החולים אבל היא הכירה את הסיפור שלי מהמיילדות שנפגשו איתי. מדהים, לא?
בישראל נהוג להעביר שעות רבות בבית החולים. ברוב בתי החולים החלו לתת את הדעת למרחב הלידה וניתן למצוא יותר מחלקות יולדות עם חדרים נעימים ומאובזרים. סך הכל חוויית הלידה שלי בשלושת הלידות בארץ, הייתה טובה עם מיילדות נעימות.
לעומתי רוני מתארת תחושה מאוד קשה, ממש טראומטית של התערבות יתר:
"בלידה הראשונה הגעתי עם מיעוט מי שפיר לבדיקה בבית חולים שבוע 41 פלוס 5. הרופא הסתכל על הניירת ואמר לאחות: "תכניסי בלון ותחברי אותה לפיטוצין" כאילו שאני לא נמצאת בחדר בכלל. כשביקשתי שיסביר מה הוא מתכנן לי ולמה הוא היה גס רוח, הוא אמר לי:"אחרי שבוע 40 אין סיבה להיות בהריון, אנחנו מיילדים אותך". סרבתי וביקשתי להשתחרר, אז הוא אמר לי שאם אגיע לבית חולים אחר עם עובר מת שלא אתפלא…"
רוני פנתה לבית חולים אחר:
"הגעתי לבית חולים והרופאים במיון במשמרות של 26 שעות התנהגו בהתאם, תשושים וחסרי סבלנות. רופא בדק לי פתיחה ותוך כדי שהיד שלו בתוך הגוף שלי היה לו צלצול בטלפון והוא ענה לשיחה עם היד השניה".
רוני גם מתארת לידות אחרות בארץ, אך מדגישה שהתנאים שחוותה בהולנד היו ממש מדהימים "הצוות לא עזב אותי לרגע., הם הכינו לי תה, לבן זוג שלי הגישו אוכל, התעניינו איך אני מרגישה כל הזמן". הלידה בהולנד גם לא הייתה קלה לרוני:
"התינוק לא רצה לצאת, והגעתי לבית חולים בגלל מיעוט מים, ואז היו לי מים מקוניאלים וקיבלתי פיטוצין והתהליך היה ארוך וכואב. אבל הליווי והדרך שבה נתנו לי לקבל כל החלטה נתן לי כוח. התלבטתי אם כדאי לקחת אפידורל, בהיסטוריה שלי היו 2 לידות עם ולידה אחת בלי. האחיות חיזקו אותי שאין צורך ושאני לגמרי מסוגלת בלי, היו לי מים מקוניאלים ואפידורל יכול היה לעכב את הלידה, לכן האחיות המליצו על עירוי עם מורפיום ופיטוצין. הלכתי איתן והן איתי."
שלושתנו הופתענו שלמרות החשש שהמיילדת תלווה אותנו בשפה שהיא לא שפת האם, אצל כולנו נוצרה תחושת קרבה. המיילדות הצליחו בכמה משפטים מאוד קצרים ומדוייקים לכוון את האנרגייה והפעולה למקום טוב.
מורן מספרת "המיילדת כאן פשוט הייתה לידי, אמרה לי מידי פעם מילות עידוד ונתנה ללידה לקרות."
פרק רביעי: אפס הפרדה
אחד הקשיים שלי בחוויית הלידה בארץ היא שממש לא רציתי להhפרד מהתינוק שזה עתה נולד. למרות שחתמתי על אפס הפרדה, יש נהלים ובדיקות, והתינוק לבד בחדר עם עוד הרבה תינוקות חסרי ישע שרק נולדו. אפילו שהמיילדת המדהימה בישראל לחשה לי באוזן כשנפרדתי ממנה לעבר מחלקת יילודים: "אל תשכחי שאת האמא תעשי מה שאת מאמינה", הרגשתי שאין לי יותר מדי ברירות. כאן בהולנד, אחרי הלידה פשוט נתנו לי להיות עם התינוקת שלי. מעט הבדיקות שלה נעשו לצידי באותו החדר בו ילדתי, ללא מעברים.
כשרציתי אחרי שעה ללכת הביתה, פשוט הלכתי. בלי לחתום על מכתב שאני לוקחת על עצמי אחריות או יותר נכון שאני חותמת שאני חסרת אחריות, מה שהיה לי בכל הלידות בארץ.
מורן משתפת עד כמה נעימה הייתה לה החוויה:
"מיד כשלוטם יצא הניחו אותו עליי למשך שעה או אפילו יותר. נתנו לנו להיות עור לעור וללוטם לינוק כמה שהוא רוצה ורק אחר כך שקלו אותו והלבישו אותו. בשעתיים שאחרי הייתה אחות שדאגה שאתקלח ואוכל ואשתה, ושגם תום יאכל וישתה. הייתה תחושה מאוד חגיגית ושמחה. לוטם נולד בשעה 10:15 וב-12:30 התחלנו להתהלך עם העגלה לכיוון הבית. השחרור היה כל כך פשוט ונעים. הייתה לי תחושה חזקה שסומכים עליי. אני זוכרת את שעות ההמתנה לשחרור בהדסה עין כרם כי צריך לחכות לרופא יאשר, או תוצאות של בדיקה מסוימת או כל דבר אחר שמעכב."
רוני חששה מהשחרור המוקדם, בגלל טראומות מהעבר. היא מספרת:
"יומיים אחרי הלידה (הנפלאה אמנם) בישראל של איתן במיטת בית החולים חלמתי שאני טובעת, פתחתי עיניים ומצאתי את עצמי בבריכה של דם, כמויות… קמתי למקלחת ובדרך נפלו ממני שני גושים בגודל כף יד, מסתבר שאלו היו שאריות שליה, לחצתי על כפתור ותוך שניה היה לי בחדר צוות רפואי שלם שבדק לי לחץ דם, הכניס עירוי וטיפל בי. דאגתי שאם דבר כזה קורה חלילה בבית מה אני עושה?!"
פרק חמישי: בבית
בבית, הילדים קיבלו את פנינו, עם אמא שלי ששמרה עליהם (כן זה עוד היה לפני עידן הקורונה, השמיים היו פתוחים). כעבור שעתיים הגיעה הקרמזורך (kraamzorg), איסקין המהממת, שבמשך כשבועיים הגיעה אליי הביתה יום יום למשך 2-4 שעות. שקלה את התינוקת, נתנה לי לישון איתה עור לעור, הכינה תה לאמא שלי, שייקים של בריאות לי, למדה מהבן זוג שלי להכין חומוס, הלכה עם הבן שלי לקניות, קיפלה כביסה, ניקתה את השירותים והכל ברוגע ובנעימות. ובכל יום כתבה במחברת מעקב משקל, טמפרטורה, קקי, פיפי.
פעם ראשונה שבאמת הרגשתי מה זה "משכב לידה" וכמה הגוף באמת משתקם בצורה מיטיבה כשאיפשרתי לו. הרגשתי מה זה אפס הפרדה עם המון עזרה ודאגה בבית. ממש מדהים ולא מובן מאליו בעיניי הטיפול המקצועי והרגיש הזה של הקרמזורך לדאוג לשלום התינוק/ת והיולדת. זו באמת הייתה חוויה עוצמתית בשבילי, עד כמה שחשבתי שיהיה לי קשה שמישהי זרה תכנס אלי הביתה, ותהיה איתי אחרי הלידה, היא פשוט ידעה לעשות זאת באופן כל כך מותאם לכל אחד מבני המשפחה.
רוני שכאמור חששה מהשחרור המוקדם מצאה שבית החולים דאג לתקשר עם מרכז הלידה ועם חברת הביטוח וווידא בשיחרור, שהקרמזורך בדרך אליה. היא מדגישה כי זה הנוהל כדי שהיולדת לא תגיע הביתה ולא תהיה שם קרמזורך. להפתעתה:
"הקרמזורך שווה פי אלף מכל אשפוז, היא נמצאת 8 שעות בבית ובחריצות מופלאה מטפלת, מסדרת, מביאה ומארגנת – פשוט להתאהב! אפילו בדיקות דם לילוד בבית, איזו גאונות. היה תענוג לחזור."
מורן ביקשה מהקרמזורך שתגיע יום אחרי הלידה כי הרגישה שהיא ובן זוגה רוצים עוד רגע לבד, להתמקם בבית. בגלל שזה לא ילד ראשון אז לא הייתה בעיה.
"בבוקר שאחרי הלידה התייצבה אצלנו קרולין, אחות-פיה במקצועה שהגיעה במשך שמונה ימים כל יום למשך 5 שעות לעזור בכל מה שהיינו צריכים. קודם כל היא הייתה בודקת את לוטם, ואז אותי, ואז מסייעת בכל עבודת בית שצריך ועשויה להקל עלינו. השירותים שלנו מעולם לא היו כאלה מצוחצחים, הר כביסה אחד לא הספיק להיערם בשבוע הזה, ומי הייתה מאמינה שאתפנק כל בוקר במקלחת חמה וארוכה + מריחת קרם בכפות הרגליים. מהר מאוד הבנתי למה מתכוונות כשאומרות שהדכאון אחרי לידה כאן מגיעה אחרי שהקרמזורך (אחות- פיה, תרגום חופשי) מסיימת את תפקידה. זו לא פריבלגיה, כן? כולן זוכות כאן לאותו הקסם. ובמציאות הרילוקיישנית + קורונה (בלי סבים ומשפחה מסביב ועם המון געגועים) חווית ההריון והלידה כאן הייתה עוטפת ותומכת באופן מעורר השראה והודיה."
הליווי של הקרמזורך מאפשר משהו כל כך נקי ממטענים קודמים, כאשר מגיעה מישהי שהיא לא קרובת משפחה או חברה, אלא אשת מקצוע בתפקיד שבאה לסייע, וכל כולה מכווננת לכך שיהיה לנו יותר קל ונעים. הדאגה במקביל גם לרך הנולד, גם לאם המתאוששת וגם לבית כולו זו חשיבה הוליסטית, מיטיבה ומרפאה. במקרה של הלידות של שלושתנו רוב הדברים והתחושות היו מוכרים לנו, ועדיין זו הייתה חוויה מכילה, מדהימה ומבורכת שקצת-הרבה מסירה מהפחדים והדאגות שכל כך אופייניים לתקופה לבד אחרי הלידה, מדהימה ומבורכת. כמובן שהיא עוד יותר משמעותית כשזהו ילד ראשון שנוחתים איתו בבית.
באחד הימים הגיעה לבקר אותי המיילדת שלי. היא בדקה איך אני מרגישה ואיך התינוקת. זה היה ממש מרגש לראות אותה, ולשמוע שהתרגשה גם היא מהלידת מים של יובל, כי מסתבר שזו הייתה הפעם הראשונה שלה. זה היה רגע כל כך נעים בשבילי לראות אותה לספר ביחד את הסיפור המופלא של הלידה, שהרי היא הייתה חלק בלתי נפרד ממנו ביחד איתי, בן זוג שלי ויובל-התינוקת.
פרק שישי: סיכום הסיפור
מורן מסכמת "תהליך ההריון והלידה כאן בהולנד מרגשים אותי מאוד במיוחד לאור העובדה שאני זרה כאן, שזו לא המולדת שלי ולא שפת האם שלי ובכל זאת התחושה לאורך כל הדרך הייתה כל כך ביתית עם המון הקשבה, תמיכה ואמונה באמא, בגוף שלה ובעובר שעושה את דרכו לעולם."
רוני מאשרת ומוסיפה כי "הלידה הראשונה בארץ הייתה לא נעימה במילים עדינות ושתי הלידות שלאחריה היו בהחלט תיקון, אבל חוויית הלידה בהולנד הייתה כמו לטוס במחלקה ראשונה לעומת מחלקת תיירים".
תודה לרוני זוסמן ולמורן אביב דביר האהובות ששיתפו בחוויותיהן.
מאיסוף הסיפורים והחוויות אני מבינה עוד יותר שחוויית הלידה ההולנדית היא כל כך מיוחדת. נראה כי לאורך התקופה המשמעותית הזו, בעיקר כאשר את בארץ זרה, מערכת שעוטפת ומכילה את היולדת היא כה חשובה. מערכת שמתייחסת לפרטים הגדולים והקטנים ומאפשרת ליולדת להיות פעילה בסיפור שלה, מחוברת לגוף שלה ולאמונה שלה בעצמה וביכולותיו. תודה לך הולנד על חווית לידה אחרת.
*לידה היא פלא. אני מכירה גם סיפורים כואבים על הפלות ולידות שקטות. אני מאוד מקווה שגם במקרים אלו המערכת נותנת מענה מיטיב ומכיל.
מאחלת לכל ההריוניות ידיים מלאות באהבה ללא תנאים, וסיפור לידה מותאם לכל אחת בדרך שלה ומעצים.
