התמקדות/פוקוסינג זו מיומנות שבמרכזה יש הקשבה לתחושה המורגשת בגוף, מעבר לרגש ולמחשבות זו תחuשה עם משמעות מורגשת (פלט סנס) שיש לנו לגבי כל נושא בחיינו. התהליך הינו לזהות את התחושה המורגשת, להקשיב לה, לאפשר לה להיות ולהתפתח למקום שמתאים ונכון לה. מתהליך זה משהו בנו מתבהר ומשתחרר למשהו מדויק יותר.
______________
לפעמים, כשהכל כבר נאמר ושום הקלה לא נראת באופק, דווקא שם, לפעמים כדאי להניח למילים. לפעמים מתאים לעזוב את הדיבור וללכת אל הגוף הפיסי. להזמין את המחשבות המתרוצצות, לנוח בכפות היד, להזמין את הביקורת והשליטה המוחזקות בעורף, רק לעכשיו, להרפות לתוך האצבעות שאוחזות. (אם זה מתאים כמובן). וכך השכמות שמחזיקות למשל את האשמה, את הבושה, יכולות לרגע, מעט להתרווח. הנשימה מעמיקה לאזור הבטן, כפות הידיים הקפוצות אט אט יכולות להשתחרר. עוד נשימה איטית ועמוקה ומשהו נהיה קצת יותר קל, אולי חיוך, מילה ועוד מילה משהו נפתח. להקשיב עם כפות הידיים, עם הלב, כל כך טבעי, מחולל. (כתבה אודה בהשראת יהודית פירסט).
בשיחה משותפת על נושאים הקשורים בחיים בהולנד ועל התמודדות והתפתחות מקצועית ואישית אודה מיברג ומיכל מדר-פורת משתפות אותנו במעט מעולמן.
מיכל, בהכשרתה המקצועית עובדת סוציאלית מאוניברסיטת בן גוריון, מנחה כיום קבוצות התמקדות (פוקוסינג) ובונה קהילת התמקדות בהולנד. אודה, מטפלת באמצעות שיאצו, ווטסו, רייקי ורפלקסולוגיה ובעלת נסיון רב שנים בטיפול באמצעות מגע ובפיתוח סגנון טיפולי אישי, מספרות לדאצ׳טאון על התשוקה האישית שלהן – אותה הפכו גם למקצוע, פה בהולנד. מעבר מסביבה תומכת בארץ אל מדינה אחרת, עם תרבות וסגנון שונה. משנים של למידה והתפתחות אישית, הן צמחו – כל אחת בתחומה, וכיום הן מסבירות כיצד מצאו את הדרך לעבוד יחד ולחלוק את התובנות, את היופי והחוזקות שיש בהקשבה לעצמנו, למהות האמיתית שבנו. וזאת באמצעות שילוב שיטת התמקדות (פוקוסינג) עם מגע.
מיכל מציינת כי בהולנד למעשה הכירה את השיטה. ״ההקשבה שלי לעצמי ולסביבה, היא הקשבה אחרת. אני יותר מדוייקת בבחירות שלי ומה נכון לי יותר. אני יותר מקבלת ומבינה חלקים בי, גם חלקים שאני פחות אוהבת, יותר מאפשרת. זו התפתחות אישית. יש כל מיני ימים ורגעים. מחשבות והתלבטויות, החלטות ותחושות שונות וכמובן שלא תמיד קל. ככל שלמדתי את הגישה ואני ממשיכה ולומדת, מערכת היחסים שלי עם עצמי טובה יותר. מן חמלה גבוהה מאד ועדינות כלפי עצמי וכלפי אחרים.
לסדנת פוקוסינג בהולנד
יותר מעשור אני בהולנד, לא מכאן ולא משם
אודה מבטאת בשיר את התמקדות (פוקוסינג): 
"הוא אמר ראית כמה פטריות,
כמה סוגים,
המון מושבות.
אני עונה אפילו אחת לא ראיתי.הוא הולנדי שמכיר יער, רטיבות ועונות שנה
הסביר,
תשני את המבט,
הפטריות מראות עצמן שמבקשים מהם להראות.
תסתכלי, תתפקסי על מקום מסוים, פתאום תראי אחת, תבקשי לראות עוד תתבונני תני מקום, תנשמי.בהפסקה הלכתי לטייל ועשיתי מה שאמר.
את המבט למטה הורדתי והתפקסתי.
וראיתי אחת! לידה פתאום אחרת שונה. שמחתי, הישרתי מבט, בקשתי שיראו לי את עצמן, שאני סקרנית ונכונה. פתאום כל הדשא, בין העלים והעצים היו מלא סוגים של פטריות.
המסלול שטיילתי כבר טוייל באותו יום.
הייתי שם ולא ראיתי כלום.
כי לא עצרתי
כי לא נשמתי
כי לא האטתי
כי לא בקשתי ממנה להראות.
סתם הלכתי בלי שום מודעות.
אז תודה איש
שלימדת אותי את הדרך לראות פטריות…"
מיכל, מה היית רוצה לספר שחשוב לך שאדע? 
"מה שמעניין שזה לא תמיד אותו הדבר, מה שהייתי רוצה לספר ומה חשוב שתדעי. מה שקורה עכשיו, נראה לי מתאים. חזרנו לפני יומיים מביקור משפחתי בארץ, (חופשת החורף). ביקור מהנה וטוב וכעת חוזרים לכאן, לאמסטרדם, להולנד, כל המעברים – הפרידה מההורים, מהמשפחה, מהחברים, מהריחות והנופים ומכל אווירת הארץ, עוררו בי את השאלה, מה המטרה שלנו כאנשים, בעולם הזה, מה עכשיו? מה אנחנו עושים? האמירה הכללית הינה – כדאי שנעשה טוב, גם אני חושבת כך. אנחנו כבר כאן, חיים על כדור הארץ, אז כדאי שיהיה טוב, טוב במובן של הכי טוב שאפשר, והכי טוב שאפשר זה במובן של להיות הכי קרוב/ה לעצמך, לעצמי. כשאני הכי קרובה לעצמי, כאדם, טוב לי יותר, אני עושה טוב, כך שגם לאחרים טוב. זה מן מעגל כזה שמשפיע על כולנו ולכולנו יש השפעה האחד על השני ואיזה יופי זה להכיר בזה. היופי והטוב שבנו כאנשים נותן לי תחושת מוטיבציה.״
אני מקשיבה לך זה נשמע שההתמקדות/פוקוסינג, זה ממש חלק ממך, נמצא ביום יום.
״נכון, זה חלק ממני, נמצא בי באופן מסויים. אתמול למשל בארוחת בוקר משפחתית, יש חופשה, אז יש יותר זמן להיות יחד, זה לא כך כל יום..:) שוחחנו קצת גם בנושא התמקדות, שזה גם סגנון חיים. זו שיטה וגם מיומנות נלמדת, גם כלי לחיים, זו הקשבה אחרת לעצמך ולסביבה, ומכאן מתפתחת גם שפה של תקשורת טובה יותר. יש הרבה ספרות מקצועית בנושא וקהילה גדולה בעולם שמתפתחת וזה מקסים. זה נשמע מעט פילוסופי אולי (אכן פילוסוף – פסיכולוג, פרופ' יוג'ין ג'נדלין פיתח את השיטה, פרטים בהמשך). אני מנהלת את החיים שלי יותר ויותר לפי פילוסופיית ההתמקדות, לפעמים אני שמה לב לזה ולפעמים פחות. זו מן התנהלות טבעית, אני מניחה שזה סגנון שנבנה עם השנים, עם הזמן, נדבך על נדבך. ההתנהלות שלי היתה שם גם לפני, עכשיו זה יותר ויותר מדוייק. מאז שלמדתי התמקדות יש משהו אחר, טוב יותר עבורי.״
איך הכרת את ההתמקדות/פוקוסינג?
״כשהגענו לכאן, מתוך רצון ובחירה שלנו כמשפחה, סיכמנו בתחילה, שנבוא למספר שנים ולכן המשכתי ועבדתי עם הארגון בארץ באופן מצומצם שהתאים לי. נערכו פגישות צוות ופגישות טיפוליות באמצעות הסקייפ וזה איפשר לי לחוות חוויות חדשות בהולנד ולהכיר תרבות אחרת. אחרי שלוש שנים החלטנו להשאר ולגור כאן וזו היתה החלטה לא קלה עבורי. התעוררו נושאים הקשורים לזהות המקצועית שלי, הזהות כעת משתנה ומתפתחת. שאלתי את עצמי מה אני מגשימה כאן? מה אני עושה עם כל אנרגיית הנתינה שבי ועם הרצון להשפיע ולשנות? רציתי להמשיך ולהתפתח אבל לא ידעתי בדיוק במה ואיך.
הייתי בטוחה שזה יהיה לי קל, כמו בארץ. בארץ חיזרו אחריי מבחינה מקצועית וכאן זה ממש להתחיל ולבנות את עצמך מחדש. לא מכירים אותי וגם אני לא מכירה, לא את התרבות וסגנונה ולא את השפה. ניסיתי להתקבל לארגוני רווחה, אך הרגשתי שזה פחות מתאים לי. רציתי למצוא את מה שיותר נכון לי. אני שואלת את עצמי, מהי עשיה משמעותית עבורי? עם ההחלטה להשאר באמסטרדם, אפשר להגיד שהייתי בפרשת דרכים מבחינה מקצועית שהשפיעה עליי גם אישית. כך הגעתי אל הפוקוסינג. למדתי והוסמכתי, אהבתי והחלטתי להתפתח בתחום ולעבוד בקליניקה פרטית, להנחות קבוצות ולערוך שיחות ייעוץ פרטניות על פי גישת ההתמקדות. אני מאד אוהבת את מה שאני עושה כעת. התקופה שהייתי בה, הרצון להתפתח מקצועית ולעסוק במשהו שמעניק משמעות וכמו כן הידיעה שזו גם הזדמנות להתפתחות וללמידה, מתוך כך הגעתי אל הפוקוסינג/התמקדות. כשיש הלימה בין ההתפתחות האישית וההתפתחות מקצועית, זה חזק.״
לעיתים ההתמודדויות היומיומיות, המחוייבויות ושגרת החיים, או כל זה יחד, יכול ליצור התרחקות מעצמנו, כיוון שאנו פחות שמים לב. אני אוהבת להאט לפעמים. בחברה שלנו האטה כביכול נתפסת כמשהו שלא מתאים לרצף החיים, אך האטה עם תשומת לב, זה מזמין זרימה, מהירות, קלילות ועשיה פוריה. כאן הפוקוסינג נותן את תרומתו המשמעותית." (נזכרת במילים "לך עם זה לאט ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה" אריק איינשטיין ושלום חנוך).
הרבה שנים של לימודים ומתוך חוויה אישית, חיבור של הכל יחד.
אודה מיברג שהחלה את המסע לפני 20 שנים, מספרת שאצלם בבית הייתה חלוקה ברורה, ״אחותי מיועדת לעולם הטיפולי ואני צריכה ללמוד באוניברסיטה״. באמצע לימודי התואר השני, אביה של אודה חלה בסרטן, ולא נמצא לו מרפא דרך הרפואה הקונבנציונלית. ״ידעתי בפנים שעליי לשחרר. חבר אמר לי "תלכי למאסטר רייקי, זה יכול לעזור", אז הלכתי למאסטר רייקי. בפגישה עמו הוא הרגיש את אבא שלי וכעבור 24 שעות אבי נפטר. בעקבות חוויה זו שחוויתי, בחרתי ללמוד רייקי וסיימתי לימודי רייקי 1 ו 2. זו הטכניקה הראשונה שלמדתי, טכניקה נגישה. זו בעצם היתה הדלת שלי. מאז נחשפתי גם לעולם טיפולי הווטסו (שיאצו בבריכת מים חמים, שהתפתח כטכניקה טיפולית בשנות השמונים), השיאצו והרפלקסולוגיה שם העמקתי וכיום בעבודתי אני משלבת את הכל יחד.
אודה, האם את יכולה לתאר במילים במה את עוסקת?
"זו שאלה טובה, כיוון שבמה שאני עוסקת, זה לא כל הוויתי, זה חלק ממה שאני עושה. במה שאני עוסקת, זה טיפול באמצעות מגע. במהלך הטיפול יש שיחה מקדימה והעיקר זה טיפול באמצעות מגע. במהלך השנים למדתי ועבדתי והכל יחד עם הנסיון הנרכש, משתלב והופך לטיפול המסויים שלי. איזון של גוף ונפש. קורים דברים מדהימים בטיפול, ומכיוון שיש גם את החלק של השיחה, הטיפול שלי יותר מדוייק וממוקד. אנשים גם פונים אליי להתייעצות. יש לי ידע ונסיון שנצבר עם השנים וכמו כן היכרות עם אנשי מקצוע מתחומים שונים. אני שמחה לעזור ולהשתמש בקשרים, בנסיון ובידע, זה בתוך ההוויה היומיומית שלי".
את יכולה לספר על מקרה טיפולי שנגע בך? 
"היו הרבה מקרים שנגעו בי. אנסה לתאר מקרה שיכול להסביר את החיבור בין מגע ומילים. לקוחה שטיפלתי בה לפני 6-7 שנים לערך. אשה בהריון בשבוע 42 הגיעה אלי לטיפול, במטרה שאעזור לה לזרז את הלידה. התחלתי את טיפול הרפלקסולוגיה בשיחה שבמהלכה היא סיפרה שזו הלידה השלישית שלה והיא קצת מתעכבת לפי המדדים הרפואיים, כבר שבוע 42 ואין לידה. בסיפור שלה היה פרט מעניין שסיפרה אותו כבדרך אגב. היא סיפרה על תקוותה ללידה טבעית במים והסתבר שמיד לאחר הלידה עליה לעבור טיפול רפואי לא נעים בבית החולים. כל הסיפור לגבי הטיפול הרפואי היה כבדרך אגב, אך הרגשתי שיש שם עניין או שמשהו טמון שם ולכן בחרתי שניתן לזה יותר מקום. היא לא האמינה שזה העניין שעוצר את הלידה ולכן התינוק עדיין לא נולד. בשיחה שלנו נתנו מקום לפחד, הפחד מהמעברים. מעבר מחווית לידת מים לטיפול פולשני שתצטרך לעבור בבית החולים שלא קשור ללידה כלל, אך היא חייבת לעבור אותו מיד לאחר הלידה בכל מקרה. הפחד מהמעבר הזה, הוא משפיע ועוצר את תחילת הלידה. חשוב לתת מקום לדברים, וברגע שהיא נתנה מקום לפחד, הגיעו הצירים ממש כעבור מספר דקות. זה היה מדהים. הטיפול הרפלקסולוגי לבדו לא היה עוזר, מה שנתן את הטוויסט זו השיחה המקדימה. הרפלקסולוגיה עזרה לה לעבד את מה שהיא חוותה והיתה איתו במהלך השיחה. זה סוג אחד מהטיפולים שאני עושה, לעודד לידה באמצעות רפלקסולוגיה ושיאצו עם שיחה מקדימה. בטיפול מסוג אלה, אני שואלת, מה למשל היא עדיין לא הספיקה לעשות לפני הלידה, או מה היתה רוצה לעשות ולפעמים רק לדבר על זה ולתת לרצון מקום, זה כבר עוזר. החיבור הזה בין השיחה המקדימה והטיפול באמצעות מגע, הוא בשבילי החיבור הנכון."
מתוך נסיון החיים ועבודתך עם אנשים, המלצה שהיית רוצה לתת
אנו בתחילת שנה אזרחית חדשה, אני ממליצה להסתכל על השנה שחלפה, איך היתה השנה לעצמי, לקחת את הזמן, להיות במקום שקט, כל אחד ואחת בדרך שלו /שלה, להיות עם עצמו ולשאול מה היה רוצה לעצמו לשנת 2019. משהו עמוק, איזו תובנה שאני מרגיש/ה שבאה מבפנים. אולי יש משהו חדש שעולה, ממקום שאוהב ומחבק של עצמך. יש משהו כרגע באנרגיה הכללית העולמית, משהו כמו תדר שפתוח כאן ועכשיו בעולם. מה אנחנו רוצים לעצמנו לשנה זו. אז כדאי לעלות על התדר הזה, כי זה כמו שער שנפתח וכדאי להשתמש בו. זה מה שמרגיש לי נכון לשנה הבאה בשבילי ואני מאחלת זאת גם לאחרים.
ההתמקדות/פוקוסינג, פותחה על ידי פרופ' יוג'ן ג'נדלין (1926-2017), פילוסוף ופסיכולוג אשר נולד למשפחה יהודית בוינה, אוסטריה ובגיל צעיר (11) עבר עם משפחתו לארצות הברית. למד ולימד באוניברסיטת שיקגו והיה עמית ותלמיד של הפסיכולוג קארל רוג'רס, מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה. התמקדות (פוקוסינג) הינה שיטה ומיומנות נלמדת. טכניקת ההתמקדות מתבססת על מחקר נרחב עם אנשים אשר חוו שינויים משמעותיים בחייהם. מתמקדת בטיפול עצמי, פיתוח מודעות עצמית לתחושות גופניות בעלות משמעות (פלט סנס) המביאות לתהליך של ריפוי מבפנים. הקשבה אחרת לעצמך, המביאה לתוצאות מעשיות, לדעת ולעשות את שנכון לך. הכייף הגדול שזו מיומנות נלמדת, אשר קיימת בנו וניתן לתרגל ולהשתמש בה בחיי היום יום.
תרגום חופשי מספרו של ג'נדלין (התמקדות, 1978) קצת לטעום את סגנונו: "מה שהינו אמת, נמצא כבר. להיות עם זה ולהודות בקיום של תחושה, של מצב מסויים שהינו אמת, לא עושה את המצב רע יותר. לא להיות פתוחים לזה, לא גורם לזה להעלם וכיוון שכך, מה שנמצא (בי) חי וקיים, כדאי להיות עם זה בקשר, באינטראקציה". בהבנתי: לאפשר למה שיש, למה שקיים, לאפשר לזה להיות ולהודות בקיום של זה, מאפשר את השינוי, מאפשר את הצעד הבא שנכון לי.
ובמילים המקוריות:“What is true is already so. Owning up to it doesn't make it worse. Not being open about it doesn't make it go away. And because it's true, it is what is there to be interacted with. Anything untrue isn't there to be lived. People can stand what is true, for they are already enduring it.” Eugene T. Gendlin (1978).
להסביר מגע זה כמו להסביר מה זו שפה ומה זו תקשורת. כלי בסיסי. הייתי אומרת צורך. מחקרים סוציולוגים על "ילדי זאב" מראים שגם שנים אחרי שנמצאו וחזרו לסביבת בני אדם לא היו לאנשים נורמטיבים. רבים מכירים את הסיפור על פגים בבתי חולים, שמצבם הוטב והם התחזקו בעקבות הקשר והמגע, גם על ידי זרים. כולנו מכירים שמגע ברגע הנכון, יכול לתת הקלה. חיבוק קשוב הינו מתנה. מחקרים רבים מצאו שאנשים חולים, מצבם הרפואי השתפר בעקבות שילוב של טיפול כלשהו עם מגע.
ב-24 במרץ תתקיים סדנה חוויתית שנייה בעברית בנושא התמקדות ומגע, משתתפי הסדנה יכירו את שתי הטכניקות, הן ישולבו יחד ולחוד. יהיה מעשיר באווירה מאפשרת ונעימה של חווית למידה.
מצורף הלינק לרישום לסדנה וכמו כן פרטי הארוע בדף הפייסבוק:
https://www.facebook.com/events/2266806156864567/
