יותר מעשור בהולנד, עדיין מהגר. אני משם

Mark by Beny Shlevic

מאיפה אני, אתם שואלים, ואיך הגעתי לכאן, ומי אני בכלל…?!

אני משם.

הוריי הולידו אותי במקום אחד ונסיבות חיי הובילו אותי למקום אחר. גליתי מארצי וממולדתי, ולמרות שעשיתי זאת מתוך בחירה והחלטה חופשית, ואפילו שזכיתי בשל כך להטבות נאות, אני משלם על כך מחיר כבד, יום יום.

אני משם.

יותר מעשר שנים חלפו מאז שבאתי לפה. יותר מעשר שנים. באף מקום אחר לא חייתי זמן רב כל כך. אני אוהב את השלווה של המקום הזה, את האסטתיקה שלו, את האוויר, את הסדר, את המים הצלולים בברז.

אני חי פה כבר יותר מעשור.

ובכל זאת לא זכיתי שיהיה לי כאן אפילו חבר אחד שהוא בן הארץ הזו. מעולם לא הוזמנתי להתחמם סביב מדורת השבט שלה. מדורת השבט…? וכי למה שאוזמן אם איני שייך לשבט הזה, שאיש מבניו לא פתח בפניי את דלת ביתו.

אני חי פה כבר יותר מעשור.

פניי מגולחים למשעי, בגדיי נקיים ומגוהצים, חזותי אינה מאיימת, ובכל זאת הזרות שלי בולטת. ימים שלמים ישבתי בגינת המשחקים השכונתית, צופה בבני ובבתי שנולדו פה משחקים בארגז החול, ואף אחד מן ההורים האחרים סביבי מעולם לא פיתח איתי שיחה, כאילו מתאמצים שלא להסב את עיניהם לעברי.

אולי גם לי יש אחריות לכך. יותר מעשר שנים שאני חי פה, אולם טרם טרחתי ללמוד את השפה המקומית, ואיני מסוגל לומר בה אפילו משפט אחד, אם כי איש אינו מדבר אלי כאן בשפה הזו, והמידע החשוב באמת – על האופן בו יש לנהוג בעת נחיתת חירום – נמסר לקראת ההמראה גם באנגלית.

ואני עובד פה באנגלית, ומנהל באנגלית עסקים חובקי עולם, וספקי השירות המקומיים שאותם אני מפרנס ברוחב לב, גם הם שמחים לשוחח עמי באנגלית, ואף שולחים לי את החשבוניות שלהם באנגלית, כדי להקל עלי להבין מהו שכר טרחתם ומתי יחול המועד האחרון לביצוע התשלום.

אני מהגר, וגם אבא שלי היה מהגר.

ואני תוהה אם הסטטוס "מהגר" הוא בן חלוף, או שמא אבי עדיין נושא בו, כי גינוניו שונים וחיתוך דיבורו זר, גם לאחר יותר מ-60 שנה מאז ירד מספינת המהגרים שהובילה אותו מארץ אחת לארץ אחרת.

אני מהגר, ואמא שלי בת מהגרים, כמו ילדיי.

והוריהם של אבי ואמי, סביי וסבתותיי, מהגרים, שרידים ופליטים היו. ומשגורשו ונעקרו מכור מחצבתם, ניסו לשתול עצמם בארץ חדשה שאליה הגיעו מיותמים וחסרי כל, ובזיעת אפם הצליחו לשרוד ולקיים בה חיי משפחה, ולחצוב בה במו ידיהם, למען ילדיהם, את הדרכים אל האופק שנסגרו בפניהם.

אני משם.

כנווד בדרכי העולם אני נוסע בין תחנות של זמן ומקום, נע ונד במרחבים שבין עקירה לבין שתילה, בין חורבן ואובדן לבין דבקות בחיים כנגד כל הסיכויים, בין עולם ישן שאינו עוד לבין יכולת אנושית מופלאה להמציא וליצור מציאות חדשה.

אני משם.

תמונה ראשית:   Mark by Beny Shlevich CCLicense, Flickr 

לאתר של מכון קהילות

ניר גבע

המייסד ויו"ר הוועד המנהל של מכון קהילות, הפועל להקמתן וביסוסן של קהילות יהודיות חילוניות ברחבי העולם. חי באמסטרדם עם משפחתי מזה כעשר שנים, ומשמש כיועץ משפטי בכיר בחברה בינלאומית.

  • Avatar
    אריה דרעי
    19/10/2018 at 14:30

    כתיבה כנה.
    עצוב וחבל שההולנדים כל כך סגורים בקשר לתרבות ולחברות.
    זה מה שיוצר בועות של אקספטס בערים הגדולות.

  • Avatar
    עופר
    22/10/2018 at 07:24

    קשה לא להזדהות..גם אחרי 15 שנה במקום אחר ורעיה מקומית…אנחנו תמיד זרים..גם אם יודעים את השפה…ויותר מזה..שבאים לביקור בארץ..לא מספיק שעכשיו אנו מרגישים זרים שלא מבינים מה קורה..הישראלים טורחים להגיד לנו שאנחנו זרים..
    שאתה מהגר..יש יתרונות ויש חסרונות שצריך.לחיות עימם …כמו עם גיבנת..

  • Avatar
    אירית ורסנו
    19/11/2018 at 10:55

    גם אני משם , בת למהגרים מכורח , שאלמלא השואה שהשמידה את עולמם היו בוודאי jhho עד סוף ימיהם בארץ הולדתם . התמזל מזלי ונולדתי אחרh המלחמה אבל בחמש שנותיי הראשונות הספקתי לעזוב שלוש ארצות מגורים , להחליף שלוש שפות ופעמיים את שמי .
    התנסות זו היא שסייעה לי כנראה כשעליתי ארצה להפוך במהירות הבזק מעולה חדשה בבגדי גולה דוברת בשתי לשונות לעז בלי להתבלבל לישראלית האולטימטיבית במכנסי התעמלות וסנדלים חוגיסטיים מדרדרדת עברית בר' צברית גרונית מתגלגלת וכולה גאוות מולדת..
    מאוחר יותר, אחרי הצבא, עזבתי שוב. להולנד. הגירה לצורך לימודים באוניברסיטה.
    מאז , כבר למעלה מחמישה עשורים אני קצת מפה וקצת משם – פעם – פה הייתה הולנד ושם – ישראל , אחר כך – כשגדלו הילדים ורצינו שיחוו את חוויית הזהות הישראליות הפכה לנו הולנד לשם וישראל לפה . שנים אחר כך שוב , קצת מנסיבות חיים אבל בעצם בעיקר מגעגועים להולנד שוב השתנה הפה לשם ופה היה הולנד ושם – ישראל.
    ועדיין אנחנו נעים ונדים , מבחירה, לגמרי מבחירה, בין שני מקומות הנפש האהובים הללו – ישראל והולנד אבל בכל השנים הארוכות הללו מעולם כבר לא הרגשתי כמהגרת . הישראליות העניקה לי זהות ברורה ומובחנת ודווקא בשל כך פתחה בפני אפשרות להרחיב את עולמי שלי ולהכיר עולמות אחרים . בדיוק כמו הולנדי שמחליט לעבור לספרד ,לחיות בה ולהכיר את תרבותה , שפתה ומנהגיה , כך גם אנחנו החלטנו לחיות כישראלים בהולנד – ולהכיר את תרבותה , שפתה ומנהגיה . כשאני נשאלת מה היא ישראל עבורי ומה היא הולנד התשובה היא – ישראל היא משפחה. נולדתי לתוכה ,לטוב ולרע ואהבתי אליה אינה תלויה בדבר. הולנד היא חברים – חברים אתה בוחר וכדי לבנות את יחסיך איתם אתה חייב בראש ובראשונה ללמוד ולהבין ולהכיר את שפתם ומנהגיהם. הולנדים הם באמת לא סגורים בעניינים של חברות ותרבות , כפי שכתב פה המגיב לפני. דיוק כמו לנו, הישראלים, גם להם יש "הוראות שימוש " ( gebruiksaanwijzingen – מילה ארוכה, אה? ביטוי שגור וחביב עליי בהולנדית ) וכדי להבין את טבעה של החיה ( de aard van het beestje = the nature of the beast גם זה ביטוי אהוב עליי בהולנדית ) יש צורך להשתדל וללמוד את שפתה כדי שנוכל לקרוא ולהבין את הוראות השימוש – אין ברירה . בטח ובטח כשאנחנו הם אלה שבחרו לחיות בארצה .

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.