עסק של פרחים

מאת: רון מלאכי

מאז שאני וניסים נפגשנו בכיתה י׳, היה בנינו חיבור, הסתכלנו אחד על השני וידענו שאנחנו הולכים להיות החברים הכי טובים בעולם, שש שנים אני והוא מתכננים את הפריצה הגדולה שלנו לשוק- שוק הפרחים.

״פרחים זה עסק טוב אחי״ אמרתי לו באותו יום היינו במחששה מאחורי הבניין של המדעית, ניסים היה מסתכל ימינה ושמאלה לראות שאף אחד לא קולט אותו דופק שאכטה מהירה ואז מחזיר לי את הסיגריה מהר לפני שהיו שמים לב
״מה כזה מוכר בעסק של פרחים?״ הוא היה שואל בתמימות. 
איזה ילד, אפילו את הדיבור הראשון עם גלית סידרתי לו, לא יאמן ״תחשוב על זה״ אני עושה פאוזה דרטית ״באיזה אירועים משתמשים בפרחים?״ 
הוא עושה פרצוף חושב ״אנערף אחי? כל מיני אירועים״ 
״תמיד ניסים, תמיד! ימי הולדת, ימי נישואין, מתנה לאמא, מתנה לחברה, אפילו בהלוויות, אתה קולט אחי, עסק מטורף, אין עונה של פרחים, תמיד מוכר אני אעשה אותנו עשירים!״ אחרי הנאום הזה אני מרגיש כזה נדיב על זה שאני מוכן לסדר גם את ניסים בחיים שאני מושיט לו את השאכטה האחרונה כמחווה סיומית, אבל הטמבל רק מניד את הראש ומלביש הבעה מוזרה על הפנים ״מה נשמע ניסים? שאכטה אחרונה תתפנק נשמה״ אבל הוא ממשיך להזיז את הראש מוזר כאילו נתפס לו הצוואר, אני מסתובב לכיוון שהראש שלו מתעקם לכיוונו ורואה את גלית מתקדמת לכיווננו ביחד עם כל הגוף המהמם שלה, לא שאני חושב שהיא שווה יותר מניקוב אחד אבל מה שעושה לאחשלי טוב…
״אתה לא צריך להפסיק לעשן בגללי״ היא צוחקת לניסים, לוקחת ממני את השאכטה האחרונה וזורקת את הסיגריה לרצפה. מגעילה ״תודה גילי, זה בא במקום״ היא מחייכת אליי, אני רואה את ניסים משפיל מבט ובא לי לבעוט בו, אני אף פעם לא מבין למה הוא נהיה כזה ביישן ליד בחורות 
״אז מתיי אני רואה אותך שוב?״ היא מסתכלת על ניסים 
״אני אדבר איתך בערב״ הוא מחייך אליה, אם הוא מאוהב בה אני מתאבד 
״סגור, יאללה הייתי פה, שיעור גאוגרפיה כיף חיים״ היא עושה פרצוף מסכן, נותנת לניסים נשיקה על הלחי והולכת, הוא נהיה אדום 
״מה יש לך אחי, אתה לא מרגיש טוב?״
״לא יודע… זה קורה לי רק איתה״ הוא חצי מגמגם 
״בחיים, בחיים, בחייייים! אל תשפיל את המבט ליד בחורה! שמעת? גם לא ליד מלכת אנגליה, מי ישמע מי היא עוד אחת משיכון ד׳, שתגיד תודה שאתה מסתכל עליה״
״בואנה גילי מה אתה מגזים?״ הוא מתעצבן קצת 
״אולי הגזמתי, אבל תיכנס לאיזון״ 
״מאוזן אחי מאוזן״.
זה לא התקדם יותר מדיי, ניסים יותר מדיי התאמץ והיא יותר מדיי זרקה,
אמרתי לו שהוא חייב לזרוק אותה אבל הוא היה עמוק בקטע שלה, אמרה לו שהיא מבולבלת ומרגישה שהיא מפתחת רגשות למישהו אחר. 
אני חשבתי שהפצועה הזו עשתה לו טובה ששיחררה אותו, הוא פחות חשב ככה,
אבל לא דאגתי- התובנות הטובות ביותר מגיעות מדברים שאנחנו מבינים בדיעבד,
עוד כמה שנים אני והוא נשחה בכסף וניסים יקטוף אלף כמוה, אלף! אני שם את כל העותקים של הבלייזר שלי על זה.
אחרי הזוגיות המופגנת מדיי של הזונה והחלבי, והפרחים שהוא מרעיף עליה כל בוקר ניסים השתכנע ״משתחררים מהצבא ואני פותח איתך את העסק״
מה שלא גרם לו להשתכנע, הרגשתי גאה, ידעתי שלב שבור עובר אבל וואלה הצלחה, זה לכל החיים.
~~~~~~~
היום אני והוא בעלי רשת של פרחים שמצליחה בכל הארץ, אנחנו אחראים על הזרים של טקסי יום הזיכרון הממשלתיים, של טקסי טלוויזיה מפורסים, וכל המי ומי מזמינים מאיתנו את הזרים של הצוות המדהים שלנו.
אני נכנס אחרי ההפסקת צהריים שלי, ניסים נשאר לסיים כמה דברים, בר המזכירה מוסרת שהוא ביקש שאכנס אליו כשאני חוזר ״מה שאתה רוצה אם אתה מנחש מי הייתה כאן קודם״ הוא מחייך אליי
״לא מנחש אחי, דבר״ אני חותך אותו 
״גלית״
״איזו גלית?״
״גלית״ לא נופל לי האסימון ״נו גלית, מהמקיף״
״הפצועה? שהיית מאוהב בה שנתיים למרות שהדבר היחיד שהיא הייתה טובה בו זה… טוב, אני לא מצליח לחשוב אפילו על דבר אחד״
״סיימת?״ הוא שואל בקשיחות, אבל זה מצחיק אותי במיוחד שהוא מזכיר את גלית ואני משווה אותו לסמרטוט שהוא היה פעם, קטע… בנות ששוברות לך את הלב בתיכון עושות אותך גבר יותר משמסע כומתה עושה אותך 
״סליחה יא אח, מה היא עשתה פה?״
״ראתה דרושים בעיתון, שמעה שאני הבעלים ואני מצטט- באה לשים קורות חיים באופן אישי״
אני נשען אחורה ״וואלה, ומה אמרת לה?״
״שבאמת המנקה התפטרה אתמול ושהיא יכולה להתחיל מחר״
אני מסתכל בו המום במשך שניה ואז מתפרץ בצחוק בלתי נשלט ״אחי… אתה… ענק״ אני נרגע ״מה היא אמרה?״ 
״זרקה משהו על זה שהיא ידעה תמיד שאני אפס, הצבעתי לה על הדלת ואז היא פשוט קמה והלכה״ 
״יצאתי ענק אחי עשית לי את היום, יאללה אני חוזר לעבודה, אוהב אותך, אני נשבע״ אני קם ללכת
״אה.. גילי?״
״אה אחי?״
״אפרופו אוהב״ הוא מוציא קופסא כחולה מקטיפה ופותח אותה, טבעת יהלום דקיקה מונחת בתוכה
״שמע אחי, לא נעים לי לאכזב אותך אבל לא נראה לי שזה ילך בנינו״ 
״תמיד תישאר אידיוט״ הוא סוגר את הקופסא בכעס מעושה
״סליחה אני גרוע בדברים כאלה, מה? אתה הולך להציע לבר?״ בר היא הבת זוג של ניסים כבר שנה וחצי, מאז שהיא התחילה לעבוד פה היה בינהם חיבור מטורף, שלושתינו כמו משפחה
״כן אחי, הזמנתי לנו כרטיסים לאיטליה לסוף החודש, אז אם היא מבקשת חופשה מהבוס תדאג לאשר לה״ הוא קורץ אליי 
״נראה לי שהבוס יוכל לאשר לה בעצמה, מברוק אחי״ אני מחבק אותו, אין מאושר ממני בעולם באותו הרגע 
״תודה, אהבת את הטבעת?״ הוא מחייך כמו ילד 
״אחי בלי שאלות של כוסיות, רק תדאג שיהיו כוסיות אחרת אני לא בא!״ הזהרתי אותו
״אתה הנהג, ותדאג לזר״
״זר עליי״ אני מבטיח לו ״פרחים זה עסק טוב, אמרתי לך או לא?״

Leave a Reply