דני ג. וולדמן – האישה מאחורי הנוצות

בשנת 2010 בחורה יהודייה אמריקאית מאפ-סטייט ניו יורק, מחליטה לעשות מעשה. היא עושה עליה, מקבלת אזרחות ישראלית, ומכריזה על עצמה כרוכבת סוסים בינלאומית המייצגת את ישראל. להולנד היא הגיעה במטרה להתחרות בטובים ביותר ומאז נשארה. לבחורה הזו קוראים דניאל גולדשטיין. או כפי שהיא נקראת כיום, לאחר נישואיה לאיש הסוסים אלן וולדמן, דני ג. וולדמן. 

דני (37) היא דמות נשית שמכילה את כל העולמות – היא יהודייה, אמריקאית, בעלת אזרחות ישראלית, ספורטאית אולימפית' שמתחזקת חשבון אינסטגרם עם כ-70 אלף עוקבים מרחבי העולם. היא אחת הדמויות הצבעוניות והמוכרות ביותר בעולם הרכיבה הבינלאומי, ולא רק בגלל הישגיה הספורטיביים המשמעותיים. היא מוכרת לא פחות בזכות האישיות שלה ו-4,000 הנוצות השזורות בשערה באופן קבוע, ומחליפות צבעים כל כמה חודשים. לא לחינם היא נבחרה לפני שנתיים כשגרירה של שיווין מגדרי בספורט על ידי הוועד האולימפי בישראל.

אולי יעניין אותך גם:

זה בכלל לא מוזיאון 
אירועי מרץ: טניס, פרחים, מוזיקה ואמסטרדם ממבט הציפור 
עושים קונצים: קרן אור על קרן לוי

כללים נוקשים בני מאות שנים

"האמת, לא עשיתי את זה בשביל תשומת הלב כמו שהרבה אוהבים לחשוב" היא ממהרת להסביר את עניין הנוצות. "זה באמת התחיל כמעשה תמים סתם בשביל הכיף שלי. אני שייכת לספורט מאוד מסורתי במהותו. ספורט הרכיבה על סוסים בכלל וקפיצות ראווה בפרט, הוא ספורט בן מאות שנים. למרות כל הקידמה בנושא רווחת הסוס וההתאמה לעולם הספורט העכשווי, נותרו בו הרבה מאוד אלמנטים מסורתיים. ביניהם גם החוקים של הלבוש והמראה שלנו. הכללים מחייבים אותנו לשמור על מראה שמאוד קרוב למה שהיה גם לפני מאה שנה. קשה הרבה פעמים להבחין מתחת לקסדות ועם הג'קטים הזהים מי גבר ומי אישה. בעיקר בספורט מעורב כמו שלנו, שבו גברים ונשים מתחרים אחד נגד השני באופן שווה, מוזר שכולנו נראים אותו הדבר. אני לא רוצה להראות כמו כולם. אני רוצה שאנשים יזהו אותי כשאני נכנסת לזירה. הרי כל המהות של ספורט היא שיהיו לנו קהל ואוהדים, ושידעו לזהות ולעקוב אחריך, לא?". 

"אני אוהבת להיות שונה, זה משהו שתמיד היה בי, מאז שהייתי ילדה קטנה. אהבתי ללכת בית ספר עם חצאית טוטו בצבע תכלת כל יום. לאמא שלי אסור היה לכבס אותה" היא צוחקת. "תמיד הייתי כזו, קצת מוזרה. היום פשוט הבנתי שהשונות שלי היא כוח, ואני יכולה לתעל את זה ולעזור לאנשים אחרים. הבנתי שמה שעבורי הוא ביטוי למקוריות ופשוט כיף וביטוי עצמי, הפך עבור אחרים למקור השראה. להיות גאים ושלמים עם  עצמם ולשמוח על זה שהם שונים או רוצים להיות מקוריים, ולהראות את האישיות שלהם כלפי חוץ כמוני. המהות של מי שאני היא הסיבה שגרמה לקהל רחב של אנשים לעקוב אחרי. זה טוב מבחינתי שבעזרת מי שאני אני יכולה להביא תשומת לב חיובית לישראל, לכוח נשי, לספורט שאני עוסקת בו ולמטרות נוספות".

 

אחת הרוכבות המצליחות בהיסטוריה של ישראל

מי שחושב שמדובר בבחורה קלת דעת טועה. דני היא ספורטאית מקצוענית שלוקחת את העיסוק שלה במלוא הרצינות. היא מייצגת את ישראל מעל עשור בזירה העולמית בגאווה עצומה ובהצלחה מרובה. למען האמת, מדובר באחת הרוכבות המצליחות ביותר של ישראל עד היום. בין הישגיה המרכזיים: שישה ניצחונות בתחרויות גרנד פרי חמישה כוכבים (הרמה הגבוהה ביותר ושווה לרמה האולימפית). מקום תשיעי באליפות אירופה (גוטנבורג 2015). היא הרוכבת הישראלית היחידה שהעפילה לגמר באליפות עולם (סיימה במקום ה-20 בטריון, ארה"ב 2018). היא סיימה במקום התשיעי את גמר היחידים בסדרת הגלובל צ'מפיונס טור היוקרתית של עולם הקפיצות הראווה שהתקיים בפראג בשנת 2019 . 

דני היתה גם חלק מנבחרת ישראל שהשיגה את הכרטיס הקבוצתי ההיסטורי לאולימפיאדת טוקיו. היא הגיעה לטוקיו כחלק מהנבחרת, אך לא זכתה לרכב בזירה, בשל פציעה של הסוס שלה במהלך האימונים. "זה שבר אותי" היא מודה. "כל החיים שלי עבדתי בשביל הרגע הזה. בעשור האחרון הייתי כוח מניע משמעותי להקמת נבחרת אולימפית, אבל הסוס שלי קודם לכל. ברגע שהרגשתי שמשהו לא כתמול שלשום מיד הלכנו לווטרינר כדי לבדוק אותו. היה ברור מיד שאני לא מתכוונת לסכן את הבריאות שלו, גם במחיר של ויתור על ההופעה אולימפית ראשונה. עד כמה שהייתי שבורה מזה, זה ספורט שבו אין מגבלת גיל. אם יהיה לי מזל אני אוכל לחזור ולהופיע שוב בפריז או לוס אנג'לס."

 

 אז איך היא הגיעה מבית טוב באמריקה לייצג דווקא את ישראל?

"היה לי ברור שברגע שאני הופכת להיות ספורטאית מקצוענית אני עושה את זה תחת דגל ישראל" היא אומרת ברצינות. "גדלתי בבית מאוד ציוני. את בת המצווה שלי חגגתי בישראל. מצחיק אותי שאני נשאלת לגבי ההחלטה הזו דווקא על ידי ישראלים. זה מאוד ברור לכם שאתם מייצגים את המדינה כי נולדתם בישראל, ואין לכם משהו אחר. אבל אנחנו, היהודים שנולדו בתפוצות, רואים בזה שליחות. אני עשיתי את זה כי מה שרציתי זה להביא כותרות חיוביות וחשיפה אחרת למדינה." 

אכפת לי, כי אני, כמי שחיה מחוץ לישראל נתקלת כל החיים בתקשורת לא חיובית על ישראל. אני רואה את זה כחלק מהשליחות שלי כי אני רואה בישראל חלק מהזהות שלי. אני אישה יהודייה שמייצגת את מדינת היהודים – זו מדינת ישראל, ואני עושה את זה עם כל הלב ובדרכים שאני חושבת שיכולים להביא לשינוי תפיסה כלפי המדינה. העובדה שלא נולדתי בה לא אומרת שאני לא רואה בה חלק ממני. אבל אני נתקלת לא מעט בהרמות גבה של ישראלים שלא מבינים את זה, ומיד חושדים שיש לי איזו מטרה נסתרת. שואלים אותי – אז מה את מרוויחה מזה? כאלו שזה צעד כדי להרוויח משהו על הגב שלהם. 

"מצחיק שהקושי הגדול ביותר שנתקלתי בו לאורך הקריירה שלי תחת דגל ישראל הוא דווקא מול קהילת הרוכבים בארץ. הקהילה פה היתה לאורך זמן רב מאוד חשדנית כלפיי, ולא מיהרה לחבק אותי. אם נגדיר את זה ככה בעדינות. בעוד אני חשבתי לתומי שהם ישמחו לקבל מישהי כמוני, שמסתובבת בעולם ובכל מקום מביאה להנפת הדגל והשמעת ההמנון הלאומי. אבל זה לא ממש היה ככה. זה תהליך שאני עוברת במשך שנים מולם" היא מספרת בגילוי לב. "אבל אני לא מצטערת על זה לשנייה. היו לי הצעות לעבור לייצג מדינות אחרות, אבל עבורי זה לא החלטה של מה נכון לקריירה שלי, זו החלטה פנימית של מה שנכון לעשות גם אם זה לא תמיד קל. אני לא רואה את עצמי מנצחת ושומעת הימנון אחר מלבד התקווה. גם לא של ארה"ב, למרות שנולדתי וגדלתי שם".

 

ההמנון הלאומי בשנחאי ובברלין

במסגרת הופעותיה הבינלאומית, דני הייתה לרוכבת הישראלית הראשונה שהתחרתה בקטאר, והביאה להשמעת ההמנון בשנחאי. היא זכתה שם בתחרות גראנד פרי, בזמן שבישראל נפלו טילים שנורו מעזה. בווידאו מרגש שעלה במדיה של הוועד האולימפי היא אף הקדישה את הגביע לישראלים בדרום הארץ שישבו אז במקלטים. 

רגע משמעותי נוסף בקריירה שלה היה השמעת ההמנון בלב ברלין, בעוד שני רוכבים, גברים, גרמניים, עומדים לצידה כשהיא בראש הפודיום. "זה באמת היה יום מיוחד במינו" היא מספרת, "ההודעות שקיבלתי אחרי כן מחברים ואנשים בישראל באמת היו מרגשות באופן יוצא דופן. זה בהחלט היה אחד הניצחונות היותר מספקים שלי. מעבר לזה שאני תמיד שמחה לנצח את הגברים" היא צוחקת.

אז מה היא עושה בהולנד?

האהבה של דני לספורט ולסוסים הביאה אותה להולנד. את אלן וולדמן, מי שהפך עם השנים לבעלה, היא הכירה כמאמן במפגשים בתחרויות בארה"ב. אלן, גם הוא יהודי אמריקאי במקור, שמיקם את העסק שלו לגידול ומסחר בסוסי ספורט בהולנד, אירח את דני בחווה שלו בעיירה פוטן (Putten) לתקופה של חצי שנה.

"כדי להיות הכי טוב ,אתה חייב להתחרות מול הטובים ביותר", היא טוענת בנחרצות. "הספורט המיטבי בתחום נמצא ומתקיים באירופה. עם כל הכבוד לארה"ב. הסוסים הטובים ביותר, והרוכבים הטובים ביותר הם אירופאים. הולנד היא אחד ממרכזי הרכיבה החשובים ביותר ולכן בחרתי לעזוב את ארה"ב ולהתמקם פה. גם קל באופן יחסי לצאת מפה לשאר העולם על מנת להתחרות. לכן, כשבחרתי להיות רוכבת מקצוענית, על כל מהשתמע מכך, התמקמתי פה. אני לוקחת כל אספקט במקצוע שלי במלוא הרצינות, גם אם זה אומר לעשות החלטות קשות כמו להתרחק מהמשפחה והחברים שלי ולחיות בכפר הולנדי.

המעבר בין החיים שלי בארה"ב לחיים בכפר קטן היה דרסטי מבחינת הסביבה, אבל האמת היא שספורטאים בעולם הקפיצות נמצאים גם ככה רוב הזמן בדרכים. הספורט שלנו מחייב אותנו לחיות חצי מהשבוע שלנו מחוץ לבית בכל מקרה וזה עוזר להסתגל. בסופו של יום אתה רואה את המתחרים שלך יותר ממה שאתה רואה את המשפחה או החברים בבית, ואנחנו והופכים להיות סוג של משפחה ביננו".

דני ואלן עזבו בסוף ינואר את החווה בפוטן (Putten) בה גרו. הם החליטו לעבור לחיות באמסטרדם. "כי הגיע הזמן להפריד בין החיים לעבודה". היא מרוצה מהמעבר לעיר, "אני רוצה לקום בבוקר, להוציא בגד שאני עיצבתי לעצמי, להחליט מי אני היום ומה מצב הרוח שלי. ועם זה לצאת החוצה ובמרחק הליכה להגיע לסטארבאקס, לראות אומנות ,סרטים. זה חלק ממני, זה מעשיר אותי. זה מה שמזין את האישיות שלי ומעצים אותי – עד התחרות הבאה".

Own your identity

עולם הרכיבה עדיין מנסה לעכל את הדמות הססגונית שלה . "קיבלתי לא מעט תגובות על איך שאני נראית, ומה שאני לובשת" היא מודה. "חלקן תומכות מאוד אבל יש גם לא מעט הערות מעליבות מאנשים וגם מבעלי תפקידים בתחרויות. אבל אני לא עוברת על החוקים ולא פוגעת באף אחד. אם כבר, אני חושבת שבסופו של יום, העובדה שרואים מישהי כמוני, מזהים אותי  ומדברים עליי רק מעצימה את הנקודה שלי. עם ייחודיות אנחנו יכולים לקבל יותר צופים ואוהדים לספורט שלנו. אני בעד שכל אחד יהיה הוא עצמו ולכל אחד צריך להיות מקום לבטא את האישיות שלו, גם במסגרת נוקשה של חוקים מלפני מאה שנה. זה גם המסר שלי לאנשים שעוקבים אחרי .אני מנסה לעשות מה שעושה לי טוב, להיות חיובית לאנשים, ולא לשפוט אחרים. המוטו שלי Own your Identity, שאם מחברים את זה למילה אחת זה יוצא ownyouRIDEntity. זה מסכם את מי ומה שאני."

 

לכל הכתבות של יפעת 

יפעת זהר, בת 51 , נשואה לישראלי שהאהבה הגדולה שלהם ללסוסים להביאה אותם להולנד לפני 12 שנים .
יפעת היא צלמת מקצועית ( www.iziphotoart.com) , ובעלת רקע רחב בתקשורת ועיתונות .
במהלך השנים עבדה והתגוררה במקומות שונים בעולם ביניהן ניו יורק, פריז ובריסל.
בישראל חיה ברעננה, תל אביב, אילת, קריית שמונה ומושב כפר יחזקאל בעמק יזרעאל.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.