מוזיקאים ישראלים בהולנד: צליל מכוון, מישראל להולנד – חלק ב'

בהולנד פועלים אומנים ישראלים רבים. ערכנו סקירה של מוזיקאים הפעילים כיום. החלק השני של הכתבה מובא כאן.

כותבות: קריסטינה סלמן ולימור לוי

מוזיקאים ישראלים בהולנד: צליל מכוון, מישראל להולנד – חלק א'

>>> הקול המרפא של גליתה – טיפול התנסות חינם 

קובי ארדיטי

בן 38, נשוי ואב לילד. נגן טרומבון, מוביל בחמישיית הנשפנים בהרכב K.O brass, מורה לטרומבון ומנהל את תזמורת ה-Big Band של בית הספר למוזיקה ״קונצרטינו״. אוהב את הביטלס, מתגעגע לחומוס טוב, מעיד על עצמו שהוא ״חנון״ ומתרגש ממוזיקה טובה. 

הפעם הראשונה שקובי ארדיטי ראה טרומבון היה כשהיה בן שמונה אצל בן הדוד שלו, שניגן על הכלי, ומיד הוא החליט שזה כלי הנגינה בשבילו. כשניגש לבחינות הקבלה לבית הספר למוזיקה, המליצו לו בכלל לנגן בכינור בטענה שהוא קטן מדי, אבל הוא התעקש, תכונה שתביא אותו בעתיד להשיג עוד כמה יעדים. כשהיה בן תשע, הוא ניגש שוב לבחינות והתקבל. שנתיים אחר כך הוא התקבל לתזמורת ״הד״ והיה לנגן הצעיר שבה. אחר כך התקבל לתיכון ״תלמה ילין״ במגמת ג׳אז. "כנער הג׳אז משך אותי. תלמה ילין זה היה המקום לפתוח את הראש מבחינת המידע שקיבלתי. ככה עברו ארבע שנים נהדרות מלאות בידע ועניין. משם המשכתי לתזמורת צה״ל״.

תזמורת צה"ל היתה המשך טבעי עבורך?

״כן, כל מי שרוצה ויכול לעסוק במוזיקה בצבא ממשיך לתזמורת צה״ל. המורה שלי לטרומבון (צבי אוסטרובסקי, שאגב הנכד שלו, תומר משקובסי, עושה חיל בהולנד) היה נגן קלאסי, והיה לו קשר הדוק לבוחנים של תזמורת צה״ל. הוא ממש הפציר בי ללכת לבחינות, ודאג לציין גם שאני לא אביך אותו… לתזמורת צה״ל צריך להגיע ברמה מסוימת, אתה לומד לנגן די בעצמך. מגיעים בעיקר למשימות, הופעות, מסדרים וכדומה."

התזמורת גם פותחת דלתות אחרי הצבא? יש מעין פרסטיז׳?

״לא ממש… אני לא מאמין בזה. מי שלא מכיר את הנושא חושב שיש פרסטיז'ת אבל תאכלס רוב הנגנים בתזמורת לא ממשיכים לעסוק במוזיקה אחרי השירות."

איך הגעת להולנד?

״הגעתי להולנד כדי ללמוד בקונסרבטוריון. יש הרבה מורים מחו״ל, וסטודנטים מכל העולם, והרב-תרבותיות הזו מאוד משכה אותי. כשהגעתי להולנד היה חסר לי מאוד מה שניגנתי בארץ: רגאיי, פאנק ופופ. רק אחרי תקופה זה קרה. בארץ ניגנתי בהופעות והיה פידבק מיידי מהקהל, אתה מקבל אנרגיה חזקה בחזרה, וכשהגעתי לפה וניגנתי בקונצרטים התגעגעתי מאוד להופעות."

מה היה הפרויקט המוזיקלי הראשון שלך בהולנד?

״הפרויקט הראשון שלי בהולנד היה מוזיקה לבלט ומשחק ואחר כך ליום הזיכרון ההולנדי. זו הייתה קפיצה עמוקה למים. כיום אני כותב מוזיקה גם להרכב שלי, K.O brass, הרכב רב-תרבותי של חמישיית נשפנים. התחלנו עם חלטורות, וכשראינו שאנחנו טובים יחד ומאוד נהנים החלטנו לקחת את זה צעד אחד קדימה. עד היום היו לנו בעיקר שיתופי פעולה, עכשיו אנחנו מעוניינים לעשות הופעות שלנו בלבד. אנחנו בשלב בניית המיתוג שלנו כהרכב עצמאי. המוזיקה שלנו יכולה להיות מקורית, שאנחנו כותבים או עיבודים לשירים קיימים בסגנון שלנו, שהוא שילוב של קצת מכל דבר: קלאסי, ג׳אז, פופ ועוד. המופע שלנו הוא אינסטרומנטלי ולדעתי מאוד מעניין."

יש מוזיקאי שהיית רוצה לנגן איתו?

״לי אישית מפורסמים לא עושים את זה, אבל כן יצא לי לנגן עם יוני רכטר כשהוא היה בהולנד לפני כשנתיים. נחשפתי למוזיקאי שלא ממש הכרתי את המוזיקה שלו. כילד אהבתי את מתי כספי ושלמה גרוניך, אבל כשהקשבתי למוזיקה של רכטר מאד אהבתי, מה גם שיצא לי לעבוד ולהכיר את יוני באופן אישי, והוא אדם מדהים ומקצועי כל כך שזה משנה את התמונה. ניגנתי פעם גם עם נואל גליגר (אואזיס) בהופעה, ממש במקרה."

אתה הולך להופעות של מוזיקאים אחרים?

״כן, אבל ההנאה שלי שונה מההנאה שלך משמיעת מוזיקה. אני מקשיב לפרטים ומנתח את היצירה. אני יכול מאוד להעריך את ההלחנה והעיבודים. אני לא הולך להרבה הופעות, משעמם לי בקלות וגם זמן זה משהו שקשה למצוא מאז שהבן שלי נולד. אם אני הולך להופעה אני בדרך כלל מכיר את מי שמופיע, ואז אני מקבל כרטיס. בסופו של דבר, מוזיקאים לא יוצרים מוזיקה בשביל מוזיקאים אחרים. הם יוצרים מוזיקה בשביל הקהל הרחב."

>>איך ולמה כבשה הולנד את הסצנה האלקטרונית העולמית
>>> קורונה בהולנד – כל העדכונים 
>>> לערוץ יוטיוב של דאצ׳טאון 

גלעד נזר

ישראלי, בוגר הטכניון כמהנדס מכונות והקונסרבטוריון הממלכתי בהאג כמאסטר באופרהמאמין ש"איפה שיש חייםיש תנועה!" ומעיד על עצמו כאחד שזרם עם החיים כדי להגיע למקום הטוב בו הוא נמצא כיום.

איך נחשפת למוזיקה לראשונה?

כבר בגיל 5 התחלתי לנגן על חלילית, בגיל 7 על פסנתר, שנה אחר כך על טרומבון, בו ניגנתי עד גיל 18. במקביל בגיל 16 התחלתי ללמוד ניצוח מקהלות ומשם השירה הפכה לחלק המשמעותי בחייבערבי שישי בהרכב מלא של המשפחה עם אבא, אמא, אחותי ואחי הקטנים, אהבנו להתיישב יחד מול הטלויזיה ולצפות בתכניות בעיקר של מוזיקה. עוד בילדותי אבא שלי היה מזמזם שירים ומחלל וזה השפיע עלי. הוא השקיע בהתפתחות המוזיקאית שלי, לדוגמא במקום לישון שנ"צ היה מסיע אותי לשיעורי מוזיקהמתחילת דרכי המוזיקלית ,ההורים שלי הזכירו לי כי מוזיקה היא לא קריירה ושצריך לרכוש מקצוע אמיתי. כך התגלגלתי לטכניון כעתודאי, ואחר כך כקצין בצבא קבע כמהנדס מכונות. במשך 6 וחצי שנים של השירות בצבא קבע, הייתי חוזר הביתה למוזיקה שלי ומאלתר סופי שבוע שלמים של מוזיקה, להוציא תסכולים. באחד מסופי השבוע יצא לי להקשיב לצ׳יצ׳יליה ברטוֹלי ושם זה פשוט קרה, דמעות החלו לזלוג. שם הבנתי שאני צריך לקחת החלטה ולעשות מוזיקה

איך הגעת להולנד?

בגיל 28, כקצין מהנדס שאחראי על פרוייקטים חשובים בצה״ל, החלטתי לפרוש כדי להקדיש את חיי למוזיקה והתחלתי בחיפושים אחר לימודי מוזיקה בחו"ל. הגעתי להולנד בעקבות המלצת חברים שלמדו פה, וגם כי בארה"ב היה יקר מאוד וגרמניה לא באה בחשבון בגלל סבתי ניצולת השואה, לא רציתי להעציב אותההתקבלתי למסלול תואר שני בקונסרבטוריון הממלכתי של האג כשאין לי תואר ראשון. התעקשתי לעשות גם את התואר הראשון ותוך שנתיים סיימתי. בזמן לימודי המוזיקה, נתקלתי במודעה על לוח המודעות לגיוס זמרים למקהלה הקאמרית ההולנדית. ניגשתי למבחנים והתקבלתי. אני שר שם משנת 2004.

איך התפתחה הקריירה המקצועית שלך בהולנד?

באחד הימים של שנת 2005 קיבלתי טלפון מהרב הליברלי הראשי של הולנד והוא הזמין אותי לשיר את ״הימים הנוראים״. כך התחלתי את הקריירה שלי בתחום החזנות בהולנד ומאז אני מחזן בבית הכנסת הליברלי באמסטרדםבגלל שכבר כילד תמיד אהבתי את המוזיקה הישראלית, מתי כספי ויוני רכטר השפיעו עליי רבות כילד, היא תמיד חסרה לי כמבוגר בחיי היום יום. בימי הזכרון הכל היה צף פשוט והייתי נכנס עם בת זוגתי לחדר ומקשיב לשירים בלי סוף. לפני שש שנים קיבלתי הזמנה מהארגון ״נוצרים למען ישראל״ להשתתף במסע הופעות לפרובינציות ההולנדיות. הקלטתי דיסק “Voice message” עם השירים העבריים שאני הכי אוהב ומעט שירי חזנות. לפני מספר שנים נתבקשתי לעשות עיבודים לקונצרט הגדול של חנוכה באמסטרדם ועם השנים התחלתי להשתתף בו גם כזמר. בשנים האלו הכרתי הרבה יותר ישראלים, שלכולם המוזיקה הישראלית היתה השפה המשותפת. פגשתי אנשים סופר מקצועיים, חיות במה שמבינים קצב וגרוב וכך קמה להקת ״זן נדיר״ בדצמבר האחרון. ב"זן נדיר" אנחנו ארבעה חברי להקה שנותנים במה מרכזית למוזיקה ישראלית שאפשר לשיר ולרקוד אותה בהופעות. אנחנו משלבים גם שקפים עם עיצובים פונטיים בהולנדית, לקהל שלא דובר עברית, ורוצה להנות מהמוזיקה שלנו

חוויה מוזיקלית זכורה?

אחד הפרויקטים במקהלה הקאמרית שאני היהודי היחיד בה (שזו כבר סוג של חוויה) השתתפנו בפרוייקט ששילב ל מקהלות מתל אביב ונצרת, בזמנים שעוד דיברו על שלום… זו הייתה חוויה מטורפת של אנשים שהתאספו במטרה אחת שהיא רק לשיר. החוויה הזו, וחוויה אחרת מאחת ההופעות הראשונות של זן נדיר שבה כל הקהל פשוט שר איתנו, זכורות לי כיוון שהן דוגמא לחשיבות והייחודיות של עשייה מוזיקלית. 

ישי גליק

קצת ג׳זיסט, קצת רוקיסט, ישי גליק הוא Jessy Hay, גיטריסט שגדל באפרת בבית דתי וגר היום באמסטרדם.

ישי נולד וגדל בבית דתי ביישוב אפרת, בן זקונים לחמישה אחים ואחיות. לאחותו היתה גיטרה, וכשניסה לפרוט עליה יום אחד הבין מהר מאוד שזה מושך אותו. לבר המצווה קיבל גיטרה חשמלית ובעוד כולם סביבו ראו במוזיקה תחביב בלבד, הוא כבר ידע שיהיה מוזיקאי כשיגדל. בסוף כיתה ט׳ התקבל ישי לתוכנית מיוחדת של מגמת מוזיקה שנפתחה באולפן הקלטות מפורסם בירושלים.

מאיזו מוזיקה הושפעת כנער?

״אהבתי רוק והושפעתי מלהקות כמו מטאליקה, רד הוט צילי פפרס, אבל גם מגיסטריסטים ידועים כמו סטיב וייל, ג׳ו סיטריאני וג׳ייסון בקר. בתיכון אהבתי מאוד פאנק ובסיום התיכון עברתי לתחום הג׳אז, בעיקר כי רציתי מאוד להתקבל לימודים גבוהים למוזיקה שנחלקים לשני תחומים: גאז וקלאסי." 

מה הביא אותך דווקא לאמסטרדם? 

"הקונסרבטוריון. זה אחד ממוסדות החינוך המוזיקלי הטובים באירופה והיתרון הגדול שלו הוא הלימודים באנגלית. יש תוכנית מעולה ללימוד ג׳אז או קלאסי וכשמוסיפים את הרב-תרבותיות של סטודנטים מכ-70 מדינות, הלימודים הם ממש כיף חיים. ברוב הלימודים בקונסרבטוריון התעמקתי בעיקר בג׳אז ורק בשנה האחרונה התחלתי לחזור למקורות, לקצת יותר רוק ופאנק. זה משהו שאני מתחבר אליו עד היום. אני מנגן גם וגם."

לישי ברור שלמרות הזיקה והחיבור הרגשי לישראל, להישאר בארץ אף פעם לא הייתה אופציה מקצועית מבחינתו. "לצערי אין מספיק אמנים גדולים שניתן להופיע איתם בארץ, ואי אפשר לפתח ככה קריירה. בהולנד לעומת זאת מאוד נוח כמוזיקאי מבחינה כלכלית."

יש מעין מיתוס שמוזיקאים לא הולכים לראות הופעות של מוזיקאים אחרים, זה נכון? 

״אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל כן, יש בזה משהו. אני כל הזמן מוקף במוזיקה. בערבים אני בעצמי עובד כל הזמן סביב השעון. כך כשאני בערב פנוי לפעמים מעדיף להירגע בבית או עם חברים. המוזיקה שם תמיד בכל מקרה, והאוזן מפענחת, מנתחת… לפעמים אני שומע גם שירים ישנים, גם ישראלים, יוני רכטר, כוורת, גזוז וכו'. הכבש השישה עשר אגב, הוא אחד האלבומים האהובים עלי אי פעם״. 

ניגנת עם מספר אומנים מוכרים אבל גם הוצאת אלבום בשנה האחרונה.

״נכון. זה התחיל בביקור בלונדון. כתבתי שיר וקולגה שלי מאוד התלהב ממנו. מפה לשם זה התגלגל והתחלתי לכתוב עוד שירים שמרכיבים את האלבום הזה. צילמנו כמה קליפים ושילבנו גם זמרת באחד השירים. בשנה האחרונה הבנתי שעם כל ההתרגשות שמלווה את ההפקה הזו, זה גם מאוד קשה. המעבר מגיטריסט לזמר שכותב ומנגן זה לא דבר קל וֿאם לומר בכנות, אני פחות נהנה מלהיות זמר שכותב ושר את השירים שלו, כי על הבמה אני פחות מרוכז בגיטרה. אני מרגיש הרבה יותר נוח רק עם הגיטרה. אני אוהב לכתוב מוזיקה לאחרים ולנגן אותה ובזה אני מתמקד עכשיו.״

איזו מוזיקה מרגשת אותך?

״שירי יום הזיכרון. אם יש הלוויה של חיל וברקע מתנגן השיר 'מה אברך' זה משהו שיכול להציף אותי בדמעות. אני חושב שתמיד הייתי ככה. אני תמיד סוג של מייצג, אם זה דיון בין חברים או אפילו יותר מזה. שגריר ישראלי קצת. יש בי פטריוטיות מסוימת. אני מאוד סקרן ואוהב היסטוריה שקשורה בארץ ישראל. זה בא לי טבעי.״

מאמר מערכת

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.