עושים קונצים – קרן אור על שרון מינילו

בגיל שמונה הוא חלם לעבור מערד לתל אביב, בגיל שלוש עשרה הוא הגשים את החלום. בגיל שמונה עשרה הוא המשיך לטרוף את עולם האמנות שנפתח בפניו, הגיע להולנד ללמוד. מאז הוא כאן. שרון מינילו הוא יוצר אופרה ותיאטרון מוזיקלי, מורה במוסדות שונים באמסטרדם ומפלרטט עם פריז. 

באמצע יוני חגגנו בדאצ׳טאון את פתיחת הקיץ ואת יציאתו של המגזין השנתי המודפס. המסיבה הייתה ב-Amsterdam Noord. בנות דלפט מלאו אוטו ויצאנו לחגוג ביחד. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בחלק הכה מגניב הזה של העיר. התהלכתי מאושרת ונינוחה בין האנגרים מלאי הגרפיטי, הסדקים, הקילופים ועיצובים נפלאים. הייתה בי תחושה מובהקת של ״משהו טוב קורה כאן״ והוא לא מוקפד ומסודר מידי. הוא חי ומגוון ויש חנייה! אחרי כמה שעות של ריקודים על הרחבה חזרנו באמצע הלילה לדלפט.

למחרת בבוקר עליתי על רכבת חזרה לעיר גדולה לפגוש את המרואיין התורן – עושה הקונצים של הפעם. מבלי שידעתי, ובגלל שעוד היית תחת השפעה מסיבתית, התגלגלתי בעיוורון בתחבורה ציבורית אחרי גוגל מפס. מסתבר שהוא הוביל אותי לבניין הנמצא שלשה רחובות מאותה מסיבה של אמש. גרפיטי ענק של אנה פרנק הוריד לי את האסימון שאני בעצם באותו מקום שהייתי לפני פחות מ-12 שעות.

שרון מינילו הזמין אותי לדירה שלו ושל בן זוגו. דירה פתוחה, מוארת, משקיפה לתעלה. הקירות מלאים ביצירות אמנות שיכולתי להמשיך ולשוטט ביניהן שעות ולשמוע משרון סיפורים של מי, מאיפה, מתי ולמה. שרון מתחדש ורוכש יצירת אמנות כל פעם אחרי שעולה בכורה של עבודה שהוא יוצר. מעין מחווה יפה לעצמו, לבית ולשדה האמנות. לתת משהו לעולם (בצורת מופע אופרה, במקרה של שרון)  ולקבל יצירה אחרת שמוסיפה עוד פרט וסיפור לבית בו הוא חי ויוצר בצפון העיר (הלא הוא המקום החם והמגניב ביותר, נכון ליוני 2022). תודה שרון, עוררת בי השראה וסקרנית לחוות מקרוב בקרוב את אחת מיצירות האופרה שלך. אולי בבינאלה בונציה בספטמבר? 

מי ובמה אתה עוסק?  

שרון מינילו. במאי אופרה ותיאטרון מוזיקלי. אני יוצר אמנות תיאטרלית – הצגה, מופע או סרט – כשהמשותף לכולם הוא המוזיקה כמנוע ליצירה. מדובר במופע אמנותי בו מוזיקה ושירה הם השפה המרכזית, ולעיתים מחליפות את השפה במדוברת. יש לי סטודיו בו אני יוצר הפקות עצמאיות לצד הפקות מוזמנות. אני יוצר ואוצר פרוייקטים שונים עם גוון חינוכי לפסטיבל Opera Forward Festival של Dutch National Opera. אני מאוד אוהב ללמד, והחל מספטמבר הקרוב אנהל מגמה חדשה ב-Sandberg Institute סביב הנושא של אופרה ומערכת היחסים בין מוזיקה לדימוי בימתי. 

אולי יעניין אותך גם:

צאו מהמסך – פעילות קיץ למתבגרים בהולנד 
לקנות או לא לקנות  
״סוד ששמרתי אפילו מעצמי״ – החשיפה שמטלטלת את הכדורגל ההולנדי

מאיפה, מתי ולמה הגעת להולנד?

נולדתי וגדלתי בערד. בגיל שלוש-עשרה עברתי למרכז הארץ ללמוד תיאטרון בתיכון לאמנויות תלמה ילין. בהתחלה גרתי אצל הסבים בבת ים ומגיל שש-עשרה עברתי לתל אביב. בשנת 1998, בגיל שמונה עשרה, ידעתי שאני רוצה להמשיך וללמוד עוד תיאטרון. ישר עם סיום התיכון, עברתי לאמסטרדם והתחלתי ללמוד דרמטורגיה ומוזיקולוגיה ב-University of Amsterdam. מאז אני חי כאן, כבר 24 שנים.  

Prayer of the Heart, Operadagen Rotterdam, 2008, Photo by Bas Czwerinski

האם פעלת בישראל כאמן? 

במסגרת לימודי התיכון בתלמה ילין יצרנו הרבה והעלינו הפקות תיאטרון. בגיל שמונה עשרה עברתי להולנד, ולכן לא יצא לי להיות פעיל בתור אמן מקצועי בישראל. 

גדלתי כילד של מהגרים, שני ההורים שלי הם מברית המועצות לשעבר לכן תחושת הזרות היא חלק מהותי מהאישיות שלי. בערד, בתור ילד הרגשתי זר ומוזר, וכבר מגיל שמונה חלמתי לעזוב את העיר. בישראל הזהות היחידה שבאמת בחרתי בה זה להיות תל אביבי. בית הספר תלמה ילין פתח בפניי עולם ורציתי להמשיך ולבלוע אותו. המעבר להולנד היא בחירה משמעותית ומודעת, המשך ישיר לתחושת הזרות שבא אני נלחם ובאותו הזמן גם מחפש, ותשוקה לגלות את העולם. אמנם מעולם לא יצרתי באופן מקצועי בישראל אבל השפה האמנותית שלי החלה לבקוע במסגרת הלימודים בתיכון. 

האם יש יצירות שמלוות אותך מעולם התרבות העברי ו/או הרוסי? 

לילות מוסקבה, זה שיר ברוסית של הצבא האדום, שאני מאוד אוהב ומחזיר אותי לילדות. אני מזמזם אותו הרבה בעודי רוכב על אופניים. בעברית אני מאוד אוהב את הטקסטים של ניסים אלוני. במיוחד את ״נפוליון חי או מת״ ואת ״הצוענים של יפו״. אולי יום אחד אני אהפוך אותם לאופרה. אלוני יצר חלומות יותר מאשר מציאות ובהרבה מובנים זה משהו שמגדיר גם את היצירה שלי.  

Magic flute, Teatr Wielki Poznan, 2017. Photo by Bartek Barczyk

 

האם הזהות ישראלית ו/או היהודית היא חלק מיצירה שלך? 

באופן לא מודע, התשובה היא כמובן כן, במיוחד הזהות הישראלית שלי. אני חושב שיש אצלי איזושהי סוג של מיליטנטיות ישראלית שמאוד שונה מההוויה ההולנדית. זה חלק ממני כי זו החברה שגדלתי בה. 

הזהות היהודית לעומת זאת, היא חלק מהיצירה שלי בתור מסגרת תרבותית ומיתולוגית, המהווה בסיס למי שאני כאדם בעולם. אם אני רוצה או לא רוצה אני תמיד מוצא את עצמי עוסק במטאפורות, משפטים וטקסטים מהעולם היהודי. הם מוצאים את דרכם לתהליך העבודה שלי.

אחת העבודות שלי, Rothko Chapel, עוסקת באופן ישיר בנושא השואה. זהו מופע בימתי מוזיקלי המבוססת על יצירה מוזיקלית בעלת שם זהה של מורטן פלדמן מלחין יהודי אמריקאי שיצר בחצי השני של המאה העשרים. תמיד כשהקשבתי ליצירה הזו חוויתי אותה בתור סוג של רפלקציה על הזיכרון היהודי השואתי. להרגשתי זוהי יצירה בה פלדמן העז להתעסק עם העבר שלו ושל משפחתו, ולספר על מלחמה ושיחרור באמצעות יצירה של חלל מוזיקלי ללא טקסט. בעקבותיו יצרתי אינסטלציה שבה דרך אובייקטים, בובות ותאורה תרגמתי את המוזיקה לדימויים בימתיים, המספרים זכרונות וחווית מהשואה. את הדימויים שיצרתי חיברתי עם האמנות של הצייר Mark Rothko, שבהשראתה נכתבה היצירה המקורית של פלדמן. ביצירה זו אני נוכח על הבמה ומפעיל את עולם האובייקטים והבובות. היה לי חשוב להיות נוכח באופן חשוף על הבמה משתי סיבות. האחת היא העובדה שזו יצירה אישית, מנקודת מבטי העוסקת בזכרונות של אחרים. הסיבה השנייה היא שמלחמה לא נוצרת מעצמה, אלא תמיד מופעלת על ידי בני אדם.      

Rothko Chapel, Feike’s Huis, 2013. Photo by Saris & den Engelsman

 

איך והאם החיים בהולנד משפיעים על האמנות שלך? 

בוודאי. אני חי בהולנד יותר שנים מאשר חייתי בישראל. אחרי 24 שנים פה בהולנד אני מרגיש יותר הולנדי מישראלי. כל מערכות היחסים המקצועיות שלי הם כאן בהולנד. אני חי פה ועובד ומנהל מאבק יומיומי עם המסגרות וסוג האמנות שאני עושה מול ארגונים ומערכות מקומיים.   

מה חסר לך / מתגעגע אליו בעולם האמנות והתרבות הישראלית? 

בגלל שאף פעם לא עבדתי בשדה התרבות הישראלי אז אני לא יכול לענות על השאלה הזו באופן מלא. מה שכן, המחשבה עליה מציפה אצלי שוב את הרצון הגדול לבלות כמה חודשים בישראל במסגרת עשייה אמנותית בעולם התרבות הישראלי. אולי מתוך חוויה כזו אוכל לעמוד יותר על ההבדלים המצויים בין כאן לשם. האופרה הישראלית בניהולו החדש והמרענן של צח גרנות, הוא מוסד שהייתי שמח לעבוד וליצור בתוכו. הרבה מחברי מתלמה ילין הם אמנים פעילים בישראל, ודרכם אני בהחלט חווה את ההבדליים המימסדיים בין ישראל להולנד. אחד הדברים שהכי מפתיעים אותי תמיד זה שבישראל אין סקאלה בין הפרינג׳ למיינסטרים. אילו שני קצוות ללא נקודות המאפשרות עוד התנסויות ויצירה בדרך שבין לבין. לעומת זאת כאן בהולנד יש מגוון אפשרות על הציר שבין פרינג' למיינסטרים ובמות ושלבים שונים שאפשר לעבור דרכם.   

כשאני מגיע לבקר בישראל אני פחות צופה בתיאטרון. קשה לי מאוד עם התיאטרון הישראלי מאחר ורובו עדיין ממוקם בזרם נטורליסי – ריאליסטי המבוסס על שיטת סטניסלבסקי. העבודה שלי היא מאוד ויזואלית, היא מדברת הרבה דרך דימויים ולא מנסה לחקות את המציאות. התיאטרון המימסדי הישראלי כמעט לא מתעסק בזה. לעיתים קרובות ההיבט הויזואלי קיים רק על מנת לתמוך במחזה ובטקסט, ואין לו אוטונומיה יצירתית. לעומת זאת אני ממשיך לעקוב בסקרנות אחרי סצנת המחול והאמנות הפלסטית בארץ. בתחומים אלה אני מוצא הרבה יצירתיות וחדשנות.  

מקום בהולנד שמעורר בך השראה? 

אני מאוד אוהב את אמסטרדם אבל מאז שסיימתי את הלימודים אני יוצר כל שנה לפסטיבל האופרה ברוטרדם. גיליתי שזו עיר שמאוד מעוררת בי השראה. יש ברוטרדם אווירה ומנטליות מאוד שונים מאמסטרדם, הכוללים חיי רחוב מגוונים ורב תרבותיים. מרכז העיר של רוטרדם הופגז במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה וההרס נבנו הרבה בניינים של דיור מוגן מסובסד בלב העיר, כך שבמרכז העיר ניתן לראות תנועה וחיים של אנשים משכבות סוציואקונומיות מגוונות ומכל מיני רקעים תרבותיים וכולם חלק מרכזי בחוויה של העיר. התנועה הזו מעוררת בי השראה רבה שהובילה לכמה יצירות תלויות מקום בעיר. אחת היצירות, משנת 2008, התקיימה מתחת לגשר של הכביש הראשי. זו אופרה שמבוססת על הסיפור של אורפיו והמוזיקה של John Tavener שכתב לביורק והברודצקי קוורטט. 

שנה אחר כך יצרתי עבודה שנקראת De Cornet שהייתה בכל מיני מקומות בעיר והקהל עבר עם סירה ממקום למקום. היצירה הסתיימה בנמל של רוטרדם לסצנה ארוכה שבה השתמשתי בסיפור של עקדת יצחק כפי שהולחן על ידיי בנג׳מין בריטן. 

De Cornet, Operadagen Rotterdam, 2009. Photo by Bas Czwerinski

 

מקום בהולנד שהיית לוקח חבר אמן או חובב אמנות?

Het Muziektheater, המבנה באמסטרדם שבו נמצאים האופרה והבלט הוא אחד המקומות האהובים עליי בעולם. אם כל הבעיתיות שיש במבנה הפיזי והביקורת שלי על איך שהמקום מתנהל כיום, זה מקום שאני הכי אוהב וגאה בו בעיר. זה סוג של נוסטלגיה בשבילי, הוא אחד המקומות הראשונים שבקרתי בהם כעברתי להולנד, ועדיין כל פעם שאני נכנס אליו כצופה וגם בתור עובד אני מאוד אוהב להיות בו. אני תמיד לוקח לשם חברים או אמנים שמבקרים בעיר לראות מופע אופרה. 

אמן.ית מקומי שהיית רוצה לשתף איתו פעולה ולמה? 

לאחרונה פגשתי את לידואי אדלקורט (Lidewij edelkoort), אמנם לא אמנית אבל פוטורולוגית בעולם התרבות והאופנה והיא אישה מרתקת עם ידע עצום והיית שמח לעבוד איתה פעם . 

יש לי הרבה שיתופי פעולה מוצלחים, אחד מהם עם זמרת אופרה ומוזיקה מודרנית בשם קלרן מקפאדן (Claron McFadden). במהלך השנים היא הפכה לחברה טובה ואנחנו עובדים הרבה פעמים ביחד. היא אחד האנשים המקומיים (כבר 40 שנה בהולנד אבל במקור מאמריקה) שאני הכי נהנה לעבוד איתו כאן. 

Nachtschade: Aubergine, Muziektheater Transparant, 2017. Photo by Koen Broos

 

אם לא היית מתעסק באמנות, מה היית עושה?  

יותר ויותר אני מבין שככל הנראה אם לא הייתי עוסק באמנות היית עוסק בחינוך. כבר היום אני מתעסק יותר בחינוך ומקבל מזה המון סיפוק והנאה. מאוד מעניין אותי לראות מה סטודנטים עושים עם הידע שלי כמורה ואמן פעיל. איך זה מעשיר אותם בדרכם האמנותית. לעיתים קרובות פעולת ההוראה וההנחייה של סטודנטים ואמנים צעירים מספקת אותי יותר מהפעולה האמנותית האישית שלי. הרבה שנים חשבתי שאם אני אמן אז ללמד זה פעולת ויתור שגורעת מהזהות האמנותית ולא תומכת בה. אני שמח מאוד שגיליתי שזו שטות והיום אני מבין שזה מאוד חשוב שאמנים פעילים יעבירו את הידע והכלים שהתפתחו והצטברו לאורך השנים. 

מה היחסים שלך עם השפה ההולנדית? 

זו שאלה מרתקת ומאוד חשובה בעיניי. אני מדבר הולנדית שוטפת. קורא וכותב בהולנדית יותר טוב מאשר בעברית. השפה ההולנדית מאוד חשובה לי, בן זוגי הוא הולנדי וזו השפה שאני מדבר בה הכי הרבה ביום יום. כשהגעתי ללמוד כאן באוניברסיטה, הלימודים היו בהולנדית, ולכן תוך שנה למדתי את השפה. מכיוון שאני בן למהגרים, העברית שלי מלאה בטעויות שנתקעו ומעולם לא הצלחתי לשנות אותם כי ככה דברו איתנו בבית. לעומת זאת את ההולנדית רכשתי ממקום מאוד מודע, פחות אינסטנקטיבי ויותר אינטלקטואלי ולכן אני מרגיש שהיחסים שלי עם השפה והקשר איתה יותר עמוקים ומלאים ברפלקציה. אני חושב שיש חשיבות רבה ללמוד את השפה של המקום בו בוחרים לחיות ובמיוחד לאנשים העוסקים בתרבות ואמנות. זו סוגייה שאני מעלה הרבה גם מול סטודנטים זרים שאני עובד איתם. תרבות ושפה הולכות יד ביד, ואי אפשר לנתק את השתיים. אני חושב שתהליכי ניתוק של השתיים שמתקיימים היום בעולם התרבות יוצרים אמנות אוניברסלית, בין לאומית, מונוטונית ושטחית. 

אם לא הולנד, איפה היית גר ולמה? 

אני חושב שפריז. אני מאוד מאוד אוהב אותה וזו עיר גדולה עם תשתית חזקה לאמנות. אני לא יודע למה אבל כל פעם שאני מטייל בפריז אני מרגיש שהחזה שלי נפתח והכל נהיה קל ומעניין יותר. 

Photo by YaëlTemminck

 

איפה תהיה בעוד עשר שנים? 

אני לא יודע ואני לא רוצה לדעת. 

טיפ/לחישה לאמנים שרק נחתו? 

אם אתם באמת מעוניינים לעבוד כאן כאמנים הדבר הראשון שאני מציע זה ללמוד את השפה. לא בגלל שצריך, להיפך. הבעיה כאן בהולנד שלא צריך ונורא קשה ללמוד את השפה. כולם מדברים אנגלית, ולא בהכרח סבלניים לשיחה מקרטעת בהולנדית. לכן צריך להילחם על למידת השפה ההולנדית – זה שווה את זה. כך גם ניתן לבנות קשר עמוק והדוק יותר בין היוצר לשדה התרבות והקהל המקומי. גם אם אתם יוצרים אמנות שלא עסוקה ומבוססת שפה, ישנה חשיבות גדולה להבין עם איזה מטען תרבותי (שבבסיסו מקיימת השפה) מגיע הקהל לחוות את היצירה שלכם.  

אז למה אתה עושה קונצים? 

אם היית שואלת אותי לפני עשר שנים, בטח הייתי אומר שאני עושה אמנות מאידאולגיה ואמונה שיש בה כוח לשנות את העולם. כיום, אני לא חושב שלאמנות יש את הכוח הזה. להבנתי אומנות היא חלק מתנועה וקשרים גדולים המתקיימים במקביל. בסופו של יום אני עושה אמנות כי אני טוב בזה וכי זה נותן לי סיפוק יותר מכל דבר אחר. למזלי הטוב יש מי שרוצה, תומך וצורך את האמנות שלי, ברגע שלא יהיה קהל אני ככל הנראה אפסיק. 

איפה אפשר לראות יצירות/עבודות/הופעות שלך? 

אני עובד כעת על אופרה חדשה יחד עם המלחינה הפלאמית אנליס ואן פארייס (Annelies van Pary) והליברטסטית גיה סכוטרס (Gaea Schoeters). הפרימירה תהיה בסוף ספטמבר הקרוב בונציה, כחלק מהביאנלה.

ניתן למצוא כמה עבודות דיגיטליות שלי אונליין בקישור הבא www.studiominailo.com

אתר האינטרנט של שרון 
פייסבוק 
אינסטגרם

תמונת שער: Photo by YaëlTemminck

אהלן, אני אמנית רב תחומית ומלווה תהליכי יצירה. לפני שנתיים ירדתי מהרי ירושלים למישור הציורי שבדלפט עם בן זוגי ושני בנינו, והשלישי נולד כאן בהולנד. היצירה שלי שואבת השראה ונובעת מהמציאות בה אני חיה ומשלבת אלמנטים ביוגרפיים, תלויי מקום ותלויי זמן. העבודות שלי, הן היצירות העצמאיות והן הפרוייקטים אותם אני אוצרת או מנהלת אמנותית, הם לרוב חוויה משותפת לאמנים וקהל שמוזמן בעדינות להיות מעורב ביצירה.
בשנה האחרונה, מידי חודש אני יושבת לדגירה טראנס אטלנטית בהסכת הביתי (פודקסט) ״אמנות טובה דיה״ בו אני פוגשת ומארחת בקן כל פרק אימאנית (אמא שהיא גם אמנית) אחרת.
מוזמנים לבוא לבקר אותי בכל הקנים הוירטואלים

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.