עושים קונצים – קרן אור על מיקי מן ושבוע העיצוב ההולנדי 

*Kunst  = אמנות 

היו לה של שתי אפיזודות של חיים בהולנד. האחת כסטודנטית לאדריכלות בדלפט והשנייה כמעצבת רב תחומית ברילוקיישן משפחתי באוטרכט. בימים אלה היא בדרכה לאפיזודה קצרה, אך מאוד מרגשת בשבוע העיצוב ההולנדי באיידהובן. 

רוחות סתיו מנשבות, האוויר אמנם קר, אבל הכל מסביב בצבעים כל כך יפים ומחממים של שלכת. זמן מצויין לתפוס רכבת לאיינדהובן לשבוע העיצוב ההולנדי. לא לפני שנכיר לעומק את אחת המעצבות המציגות בתערוכת העיצוב הגדולה ביותר בצפון אירופה (2,700 מעצבים שונים מכל העולם), מיקי מן.

את מיקי הכרתי לראשונה כאן בדאצ׳טאון דרך כתבות שכתבה על עיצוב בהולנד. לשמחתי, החיים הפגישו אותנו שוב כשמיקי השתתפה בסדרת מפגשים של אמנים ישראלים החיים באירופה בהנחייתי. במפגשים הללו התבוננו יחד בחוט שנמתח בין שם לכאן (ישראל – אירופה) ביצירתינו העכשווית, קצת בדומה למה שקורה במדור הזה.

שבוע העיצוב ההולנדי DDW22 מתקיים מה-22/10/200 עד 30/10/2022, ומאורגן על ידי קרן העיצוב ההולנדית  שמציעה למעצבים הזדמנויות, תמיכה, פרסום ופלטפורמה לצמוח ולהשפיע. מיקי מן מציגה בחלל תצוגה הנקרא TTM = Things That Matter ביחד עם עוד עשרים מעצבים, שכולם מגיבים לתֵּמָה של צרכנות ואקלוגיה. מיקי מציגה קולקצייה של כלי קיבול המשמשים אותנו ביום יום כמו כד מים, כוס קפה טו-גו, צנצנת עוגיות וקערת פירות. העיצוב מתחקה אחר הצורניות האופיינית לכלים הללו אך הפעם עשויים ממתכת דקיקה ובמראה עתיק כמעין ממצא ארכיאולוגי. העיצוב החדש שלהם מבקש לרמז על הקשר בין צורה, פונקציה ובזבוז ולאפשר לנו הצופים מבט על חיינו בפרספקיבה של זמן.

מוזמנים להכיר את מיקי, את היצירה שלה ואת והיחסים שלה עם הולנד וישראל בכתבה הזו, ואז לעלות על רכבת ולבוא לראות את התערוכה המסקרנת שלה בשבוע העיצוב הכי מדובר באירופה. ניפגש?

אולי יעניין אותך גם:

DDW – שבוע העיצוב ההולנדי מתחיל עכשיו!
נצפו בקהילה – שעת סיפור, חגיגות ראש השנה וקובי מימון
שירים מכאן – זאת אשמתך / מו

מי ובמה את עוסקת?

מיקי מן. בת 44. מעצבת רב תחומית. זה טייטל שזכיתי בו ביושר אחרי שנים שהעדפתי לדחוק הגדרות ממני והלאה, בכדי לאפשר לעצמי את חופש המחקר. תחילת דרכי הייתה בבחירה בלימודי אדריכלות כמרחב שמאפשר ביטוי לאקסיומות היפר-גאומטריות לצד דיונים על חזיתות מצועצעות של בארוק. אהבתי את החיבור הבלתי אפשרי בין מדע לפופ. חיפשתי להיות מצוינת בשתי הדיסציפלינות כדי לדעת לתמרן ביניהן בהצלחה. לאחר שנתיים בבית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב עברתי לאוניברסיטה הטכנולוגית TUDelft וסיימתי MA באורבניזם בן זמננו. משם חתכתי לעיצוב, והחיים הגישו לי את המתכת כחומר גלם – שהפך להיות תנאי בסיסי ביצירה שלי.

Kadim  – קולקציה של כדים מודרנים עשויים מתכת דקיקה, בדמות כלי חרס מקראיים

 

מאיפה, מתי ולמה הגעת להולנד?

הגעתי להולנד בפעם הראשונה בגיל 23. נחתי באמצע חודש ינואר הקפוא הישר לדלפט הציורית. הגעתי מתל אביב והרגשתי שהעיירה ריקה מאדם. בהמשך עברתי לרוטרדם והתאהבתי בעיר. הרגיש לי כמו ערבוביה של חיפה ותל אביב. עיר נמל עם אדג׳ קשוח, שנהנית מסצנת מועדונים, אמנות, ובוהמה. העברתי חמש שנות לימודים בתוך פודינג אירופאי. סטודנטים ומורים מכל העולם, וגם חבורה ישראלית משובחת. שי ואני (לימים בעלי) גרנו בפרויקט אנטי-קראק. זהו פרויקט עירוני שמשכן סטודנטים בבתים ריקים שממתינים לשיפוץ, במחיר חודשי סמלי של 25€. לימים השכונה הפכה לאחת השכונות המדליקות ברוטרדם, Kathendrecht.

הסיבוב השני בהולנד התחיל בזכות הצעה ששי קיבל מהחברה הישראלית סקודיקס לעבור למערב אירופה. בדיוק ילדתי את ליבי, ושמחתי מאד לרעיון של שקט, אוויר טוב, טבע בהישג יד, או כמו שאני צוחקת ואומרת: הזדמנות לגדל שלושה ילדים בכפר סבא הירוקה של באמת. הפעם בחרנו את אוטרכט. עיר קטנה גדולה.

לפני חודשיים חזרנו לארץ. האמת שפשוט התגעגעתי לחום, לאור השמש. רציתי שתהייה אלמנט קבוע בחיי. יצאתי לחמש שנות רילוקיישן, עשיתי את כל הסיבוב, כדי לחזור בין השאר עם התובנה הפשוטה שאין, באמת שאין כמו הפסקת קפה על ספסל בשמש בחוץ:)  באופן כללי, אני תמיד אומרת שמזג האוויר ההולנדי הוא כמו המצב הפוליטי בארץ. כל הזמן נתון לאיום של השינוי. פשוט צריך להחליט עם מה אתה מוכן להמשיך לחיות…

האם את פועלת בישראל כמעצבת?

כשחזרתי לארץ אחרי חמש שנים כסטודנטית בהולנד, (בשנת 2008) ניהלתי מסגרייה במשך חמש שנים, כולל פיקוח על ייצור והתקנות בשטח. כשסיימתי את תקופת התת-התמחות הזו פתחתי את סטודיו fe (קיצור של Ferrum בלטינית, הסמל של מתכת מסוג ברזל בטבלת היסודות). לאחר עוד חמש שנים, בדיוק כשהגעתי לרוויה, יצאתי להרפתקה חדשה של חמש שנות רילוקיישן באוטרכט. שוב חזרתי להיות קרובה לצלחת העיצוב ההולנדית; שלב נוסף בניסוח חתימת היד הגרפית שלי כמעצבת. הסטודיו שלי נולד בישראל. בעקבות הרילוקיישן המוח וההשראה היגרו להולנד, הייצור והלקוחות נשארו ישראלים. כשהתחילה הקורונה, עבודה מרחוק הפכה למושג הגיוני שכולם מכירים.

בשנים הללו המוזה הייתה החיים מסביבי. החיים בהולנד יפים (Literally), הכל מאד אסתטי. האור הצפוני צובע הכל בגוונים אחרים. נהניתי מאד לשבור שיגרה, במיוחד כיוצרת, גם אם לפעמים זה היה כרוך בקושי של לבנות חיים חדשים כזרה במדינה חדשה-ישנה. הכל סביבי הפך לחומר גלם ביד היוצר. כי הכל חדש, מפתיע, שונה. לפעמים מנחם. ולפעמים מרגיז. ובטווח הזה מגיעה היצירה.

עכשיו כשחזרתי לארץ אני ממשיכה להתכתב עם התובנות וההבדלים בין כאן לשם. מנסה לשמר דברים שאהבתי, גם אם הקונטקסט כמעט והפוך. מדי פעם אני נזכרת בעבודה הזו שיצרתי בחורף האחרון שלי בהולנד. תגובה אבסטרקטית למה שסביבי. היצירה The Netherlands הגיעה אחרי שיא של שלושה חודשים תמימים בהם לא הציצה השמש. הזמן כאילו עצר מלכת. בוקר, לפנות צהריים, צהריים, אחרי הצהריים, לפנות ערב וערב הרגישו אותה השעה. השמיים היו גוש גדול של ענן אחיד אפור. היתה אווירה כמעט מכשפת. שעות ארוכות, שבועות וחודשים ללא שיאים נראים לעין. הרחוב הריק, שקט של גאומטריה של בתים הולנדים. מאזן של שיווי משקל שלא מופר לאורך זמן.

 

The Nethelands . רישום, סקיצה ליצירה במתכת.

 

האם הזהות ישראלית ו/או היהודית היא חלק מיצירה שלך?

אני חושבת שאני מתכתבת עם כל מיני רעיונות עבריים שגדלתי עליהם כילדה רגילה בישראל. אחת השאלות שתמיד העסיקו אותי בנושא זהות, זו הפנמה של מוסר אנושי. ילדים ישראלים כל כך מושקעים בלימודים של טעויות שאנשים עשו זה לזה לאורך ההיסטוריה, ולימודי הדת שמגלים איפה עובר גבול הטעם הטוב. ובכל זאת, כילדה וגם כמבוגרת המשכתי להתאכזב מהאנושות, שבאופן כללי עסוקה בפטרונות, רצח עם וזוועות אחרות, בשם הון שלטון ורעיונות פרברטיים אחרים. כמחווה לרגשות המעורבים הללו יצרתי את Ten, יצירה שהיא מטאפורה. קידוד מחדש לעשרת הדיברות בכתב ברייל.

 

TEN – מטאפורה ללוחות הברית. מתכת. צבע בהתזה.

איך והאם החיים בהולנד השפיעו על היצירה שלך? ומה את לוקחת איתך בחזרה לחיים בישראל?

החיים בהולנד זימנו שקט לחיי. אז הבנתי שיוצר צריך שקט. צריך זמן לחשוב. לקרוא. להתבונן. לשוחח. לעכל. לספוג. ואז ליצור. גם גיליתי שמומלץ להיצמד לעונות השנה. כי אז מושגים כמו מחזוריות, התמדה והתמודדות, קבלה של שינויים, וקצב, הופכים את החיים לתהליך. תהליך של התנסחות מתמדת. כשחזרתי לארץ לקחתי איתי את התובנה הזאת בדמות חדר משלי. וירג’יניה וולף הבינה זאת מאה שנה קודם. ובכל זאת הייתי צריכה לצאת למסע הזה כדי להבין זאת בעצמי, עבור עצמי. לא חלל קונספטואלי. פשוט פינת יצירה. רצוי לטבול אותה בירוק מסביב. לתת לטבע להיכנס פנימה. ואם אין אפשרות לכזאת פואטיקה אז גם רעשים של בחוץ שבוקעים מהחלון זה בסדר.

קולקציית Waterlilies היא חלק מהסדרה Kadim שתוצג בשבוע העיצוב ההולנדי DDW22. הקולקצייה משמשת כמטאפורה לטבע שני. צרכנות הפכה לטבע שני שלנו. ובתוך כל זה אני מחפשת את האיזון העדין שמאפשר קיימות של אדם, בית וטבע. הולנד מבחינתי, משמשת כנקודת התחלה מצויינת לשיח המתמשך הזה ביננו לבין כדור הארץ.

ירוק עד- The Waterlilies Collection, ייצור כלאיים של כלי מתכת ובונזאי ממוחשב

מקום בהולנד שמעורר בך השראה?

השכונה בה גרנו בשנות העשרים לחיינו ברוטרדם – Kathedrecht – שכונת האנטי-קראק. השכונה הפכה בפרק הזמן של 15 השנים שלא היינו פה לשכונה הכי קולית שיש. שכונה שהיא למעשה חצי אי, שבעברה הייתה אזור תעשייה של המון מפעלים ענקיים, ובין לבין שזורים מספר בנייני מגורים ששימשו את פועלי המפעלים. ביום שמשי (גם אם מדובר באמצע החורף) ממליצה על טיול רגלי לשכונה, שמתחיל במלון ניו יורק, דרך גשר הולכי הרגל, היישר לבניין הכי מעניין בעיני בהולנד כיום. מדובר בסופר פוזיציה של בניין מגורים שנבנה על גבי מפעל. החיבור בין שני ה"איברים" הוא ההגדרה הכי טובה להיברידי. בהמשך ממליצה על נשנושים טעימים וטיול רגלי כייפי בשכונה, שמאוכלסת כיום בצעירים אורבניים, זוגות או משפחות חדשות.

מה היה חסר או התגעגעת אליו בעולם האמנות והעיצוב הישראלי כשגרת בהולנד?

התגעגעתי ליכולת לקרוץ יש מאין. ברגע אחד של ניצוץ נולד רעיון וכבר רגע לאחר מכן נולדים חיבורים מעניינים בין יוצרים, ושיתופי פעולה, ואיך אפשר לקחת את הרעיון הזה כמה גלגולים קדימה, ולצקת לתוכו תוכן. רגע אחרי שהרעיון כבר קורם עור וגידים, דיונים על איך לממש את ההבטחה, ועוד חיבורים, ועוד שותפים, ומפעלים של ייצור, ואנשי כפיים, ועוד קפה זריז ועוד אחד קטן, והנה יש תערוכה ויש קהל שמחכה ועוקב וסקרן. ובאופן כללי הדברים בתנועה מתמדת.

מה את חושבת על עולם העיצוב ההולנדי?

מוזמנים לקרוא את המאמר הראשון שלי בדאצ'טאון, שעסק בקוד הגנטי של העיצוב ההולנדי הכולל שנינות, העיסוק ביומיומי, שיכתוב של המובן מאליו, ארוז בגרפיקה משגעת והמון המון צבע. בשיטוט ברחוב הולנדי, עיצוב עולה מכל פינה: פינת הישיבה בקדמת כל בית יחד עם העציץ והפרחים, סידור אדן החלון כאילו מדובר בחלון ראווה של חנות, הפוסטרים הכה גרפיים שפזורים ברחבי העיר, האסתטיקה של האופניים, העיצוב ההולנדי אפילו יוצא לאור בטוסטי אבוקדו האגבי שאזמין בבתי קפה השכונתי. קפה בקטנה למשל נולד מהחיים עצמם. מהפסקות הקפה שאנחנו כולנו אוהבים לקחת לעצמנו. באוטרכט גרתי ממש ליד מפעל הקפה ההולנדי DE. כל היום הגיעו ענני ריח משגעים של קפה אלינו לשכונה. ואז החלטתי, כמחווה הולנדית לעיצוב פונקציונלי, ״לאצור את הרגע״ הזה לכדי חוויה, שעוברת דרך עיצוב.

קפה בקטנה. רגע של הפסקת קפה ארוז בכוס וצלוחית מתכת.

 

אמן.ית או מעצב.ת מקומיים שהיית רוצה לשתף איתו פעולה ולמה?

!Maarten Baas מעצב הולנדי בן 44, שמגיש בדרכו השנונה, האסתטית והקונטרוברסלית את תפיסת עולמו. הוא משוחח עם העולם דרך עיצוב. מגיב לענייני השעה בצורה מסקרנת. הייתי רוצה להגיד שבאיזשהו אופן יש בינינו קווי דמיון באופן בו אנו ניגשים לדברים. הלוואי והיינו יכולים להעביר ולו סיעור מוחות פורה יחד!

מה היחסים שלך עם השפה ההולנדית?

הולנדית של סופרמרקט. הולנדית של לקרוא את ההורוסקופ. הולנדית של לימודי קונסטרוקציה. הולנדית של להזמין קפה. הולנדית של להתקשר ל-eneco ולא לעבור לאנגלית עם נציגת השירות vהולנדית. הולנדית של לקרוא את הכותרות ב-volkskrant.

מה את הולכת להציג בשבוע העיצוב ההולנדי?

כשהתקבלתי לשבוע העיצוב ההולנדי סופר התרגשתי! זו אחת מהתערוכות המעניינות בעולם לעיצוב. מדובר בתערוכה שמצליחה לקחת עיצוב ברצינות של מחקר. לגשת לבעיות בוערות ולנסות לפענח להן פתרון דרך עיצוב. כש-Kadim נחשפה בישראל כחלק מצבע טרי 2020, זה היה בשיא הקורונה, והתערוכה היתה ווירטואלית לחלוטין. עולם העיצוב הישראלי חיבק אותי, זכיתי בטייטל של gar, המעצבים המבטיחים! ומאז חיכיתי להזדמנות פיסית כדי להפגיש את הקהל עם הקולקצייה שעיצבתי, ולספר מה האמירה האמנותית שמאחורי היצירה. לתערוכה מגיעים 350,000 מבקרים. זה נהדר לחשוב שהמון המון אנשים יקחו חלק בפילוסופיה שעומדת מאחורי העיצוב שאני מגישה. כחלק מהתערוכה פיתחתי אפליקציה שמבקשת מקהל המבקרים להביע דעה ריגשית דרך עיצוב על מצב כדור הארץ. דרך פעולה זו אני הופכת את האנשים למשתתפים פעילים בחוויית עיצוב.

למעשה יצרתי סידרה של כדים יפים יפים, מתוך הרעיון שלעיצוב, יופי ואסתטיקה יש כוח לתת אגרוף בבטן הרכה של הצופה. הדיון האקולוגי לא סובב כאן סביב הדברים הטריוויאליים שאנו רגילים לשמוע בשיח על קיימות, כמו שקיות פלסטיק או מגבונים לחים (וניכר שבישראל הדיון על חד״פ ושקיות ניילון ממש רלוונטי). אלא דווקא דיון על אותם הפריטים היקרים לליבנו, ולו בשל היותם יפים, ממש כמו כד פרחים, ודינם – כמו דין של כוס קפה חד פעמית.

כל מה שאנו צורכים סופו להיזרק. אם כך, היכן הוא המקום הזה, הסמוי מן העין האנושית, המכיל את הררי הזבל שמשליכה האנושות כולה מדי יום, מדי שעה. איך זה יתכן שגם היום אין לנו שום תודעה גרפית, או תמונה שצרובה לנו של המקום הזה שהולך וגדל. אפילו את חירייה ניקו והפכו לפארק מקסים שמספר על ערכים כמו מחזור וטבע/ אך למעשה הר הזבל רק זז מקום. ואני שואלת, אולי בעצם קרוב היום בו הנופים שלנו יהפכו לטבע דומם של אריזות חיינו?

עמוד התערוכה באתר שבוע העיצוב, ורכישת כרטיסים.

 

אם לא היית מתעסקת בעיצוב, מה היית עושה?

סביר להניח שהייתי כימאית, ועוסקת באקולוגיה ממקום אחר.

איפה תהיה בעוד עשר שנים?

על הקו. אני מגיעה לשבוע העיצוב סקרנית לגלות אילו דלתות יפתחו, אילו אנשים אכיר, אילו מפגשים מעניינים יקרו. מקווה שעוד שבוע אהיה מלאה בסיפורים מעניינים וכרטיסי ביקור של בעלי גלריות או יצרנים שיקחו את הקולקציה לקנה מידה בינלאומי.

טיפ/לחישה למעצבים שרק נחתו בהולנד?

דברים לוקחים זמן. בכלל, הכל בהולנד לוקח זמן. כי להולנד יש זמן. בהתחלה העברתי את הזמן בהמתנה. ואז הבנתי שאני בכל מקרה מתקדמת. ממשיכה ביני לביני את התהליך היצירתי. החיפוש שלי הפך למאד אישי. בלי לקוחות או קהל שביקשו ממני תשובות.

בדיעבד יצא ממני משהו מאד מדוייק. גיליתי המון על עצמי. מהן תפיסות עולמי. מה חשוב לי לחלוק עם אחרים בזכות הבמה הציבורית שיש לי כמעצבת. הצלחתי להביא את הדברים לידי ביטוי במעשה אמנות בדמות אובייקטים. הצלחתי לייצר עיצוב עם ערך מוסף.

אז למה בעצם את עושה קונצים?

אני שואפת להעניק ערך מוסף ליום יומי: באמצעות יופי, הומור וגאומטריה במרחב. רוצה שהאובייקטים שמקיפים אותנו יקראו תיגר על ההתנהלות שלנו במקומות הכל כך מוכרים לנו. אני רוצה לעשות לנו חשק, לפעמים לעשות קצת דווקא, אבל בעיקר לעורר מחשבה, להפעיל את הדמיון, לגרום לנו לחלום בהקיץ, להלך עלינו קסם.

סדרת הכדים החדשה-  צמד כדים: המצרי והיפני-neo – סידרה של כדים XL עשויים מתכת, שהיא למעשה סידרת המשך לKadim – שתוצג בשבוע העיצוב ההולנדי

 

חשבון הפייסבוק של מיקי
אתר סטודיו fe
חשבון אינסטגרם 

Avatar photo

אהלן, אני אמנית רב תחומית ומלווה תהליכי יצירה. לפני שנתיים ירדתי מהרי ירושלים למישור הציורי שבדלפט עם בן זוגי ושני בנינו, והשלישי נולד כאן בהולנד. היצירה שלי שואבת השראה ונובעת מהמציאות בה אני חיה ומשלבת אלמנטים ביוגרפיים, תלויי מקום ותלויי זמן. העבודות שלי, הן היצירות העצמאיות והן הפרוייקטים אותם אני אוצרת או מנהלת אמנותית, הם לרוב חוויה משותפת לאמנים וקהל שמוזמן בעדינות להיות מעורב ביצירה.
בשנה האחרונה, מידי חודש אני יושבת לדגירה טראנס אטלנטית בהסכת הביתי (פודקסט) ״אמנות טובה דיה״ בו אני פוגשת ומארחת בקן כל פרק אימאנית (אמא שהיא גם אמנית) אחרת.
מוזמנים לבוא לבקר אותי בכל הקנים הוירטואלים

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.