שש נשים ישראליות מעוררות השראה בהולנד

ביום האישה הבינלאומי בחרנו להפנות זרקור אל נשים שהן חלק מהקהילה הישראלית שלנו פה בהולנד. שלוש מהכותבות והבלוגריות שלנו, נעה ברום, לילך לוי ומיטל בויום-למל, בחרו נשים שמעוררות בהן השראה, עוזרות להן, מעניינות אותן. כולן עשו שינוי משמעותי בחייהן, התגברו על מכשולים וגילו את הכוחות שלהן. כולן מעניקות מהידע, מהניסיון ומהכישורים שלהן לאחרים ולכולן יש עוד הרבה תוכניות לעתיד. ויש עוד משהו שמשותף לכולן – שימו לב למה שמניע אותן ונותן להן כוח. 

ועוד שתי כתבות מעניינות ליום האישה:


נעה ברום היא מטפלת, מאמנת ומרצה מעוררת השראה העובדת עם לקוחות פרטיים וחברות בינלאומיות פה בהולנד. על האתגרים בחייה התגברה נעה כשהיא נעזרת בכלים של החשיבה החיובית והפסיכולוגיה החיובית. את הכלים הללו היא חולקת איתנו גם במאמרים שלה. אתן מוזמנות לבקר באתר שלה, NBmove.

"לימור סמיתס היא בחורה שלא נולדה עם כפית זהב בפה וגם לא כסף ולא ארד (בקושי פלסטיק). היא הגיעה להולנד, פתחה עסק אינטרנטי שנכשל, לא ויתרה ופתחה עסק חדש לפתרונות כלכליים לעסקים ולאנשים פרטיים. היא אדם שמבין מה זה קשיים, והיא שם בשביל הלקוחות שלה מכל הלב. היא מחוללת שינויים במהלכים כלכליים של אנשים ואף ילדים ופתחה אקדמיה לניהול כלכלי נכון. השירות האישי שלה הוא הלב של העשייה שלה".

לימור סמיתס היא מנהלת חשבונות, עוסקת בייעוץ כלכלי לעסקים ואנשים פרטיים, ובסיוע בשמיטת חובות. בת 37, חיה בהולנד זה 17 שנים, גרה ב-Ulft ונשואה למרסל סמיתס. לאתר שלה, לעמוד העסקי.

מה הביא אותך להולנד?

"אהבה. היינו ביחד עשר שנים ולאחר פרידתנו נשארתי בהולנד והכרתי את בעלי. אנחנו ביחד שמונה שנים ונשואים ארבע שנים".

ספרי לנו קצת על העשייה שלך ומה הביא אותך לכך.

"כשהגעתי להולנד עבדתי בחברות ממשלתיות שונות וב-2005 עברתי הסבה לסקטור הפרטי, פשוט כי רציתי להכיר את העולם הזה. ב-2010 עברתי תאונת דרכים קשה ונאלצתי לשבת בבית שנתיים. פתחתי עסק אינטרנטי שכשל. הכישלון נבע מחוסר ידע בסיסי בהליכי פתיחת עסק. מחירי הנהלת החשבונות היו בשמיים ולא היה לי מישהו שיתמוך וידריך. כדי להפחית עלויות למדתי הנהלת חשבונות כדי שאוכל לנהל את חשבונות העסק בעצמי. לאחר סגירת העסק פתחתי את חברת הנהלת החשבונות "גשר". אני מייעצת לבעלי עסקים מתחילים ומדריכה אותם בכל הצעדים הבסיסייים, החל מבחירת שם העסק ועד לרישום בלשכת המסחר. 

בעלי ואני עברנו טלטלות כלכליות קשות בשנים שבהן נאלצתי להישאר בבית. בשנה הראשונה לאחר התאונה שלי קיבלתי הכנסה מינימלית אך בשנה השנייה הוחלט שאני כשירה לעבודה מלאה וכל הכנסותיי בוטלו. המשבר הכלכלי בהולנד היה אז בשיאו ובעלי, העוסק בתחום הבנייה, איבד את עבודתו. במשך שנה שלמה ההכנסות שלנו היו דמי האבטלה של בעלי בסך 800 יורו לחודש. עם שכר דירה של 720 יורו, הוצאות שוטפות של הבית, קניות ודאגה ל-12 חתולים (יש לנו מקלט לחתולים בבית) המצב היה קשה ביותר. הבירוקרטיה ההולנדית גם לא עזרה באותה תקופה והוחלט שלא מגיע לנו סיוע בשכר דירה ובביטוח רפואי. היו לנו שתי אפשרויות, לשקוע במרה שחורה או לצמוח מתוך הקושי. בחרנו להילחם! לפעמים הרגשנו שאנחנו מנסים לטפס על הר חול עם הציפורניים. אבל עם המון שמחת חיים ואופטימיות הצלחנו להפוך אפילו חביתה יבשה לסעודת מלכים. לשקוע בחובות היה הדבר הקל ביותר לעשות, פשוט להרים ידיים ולהודיע שאין לי כסף ואין לי איך לשלם. אך מה לעשות ואני לא ידועה בתור אישה שבוחרת בדרך הקלה? עם המון יצירתיות, גישה יוזמת, ניהול כלכלי נכון, הגדרת סדר עדיפויות שלא תמיד היה קל, הצהרה על המצב בפומבי ללא בושה, שיתוף ושמירת קשר עם נושים, הצלחנו לשרוד את השנה הקשה בחיינו ולסיים אותה ללא חובות שייגררו איתנו עד אין סוף.

בעלי הפך לעוסק עצמאי וכמובן שאני הפכתי להיות מנהלת החשבונות שלו. חבר קרוב היה הלקוח השני שלי. נעה ברום שבחרה בי הפכה ללקוחה השלישית והראשונה מתוך הקהל הישראלי. דרכה נפתח לי עולם שלם של זרים לא דוברי הולנדית שמנסים לפתח עסק משלהם. דרך השאלות שלה למדתי בעצמי דברים חדשים והעבודה איתה היא חוויה בפני עצמה. כיום אני עדיין במצב של גדילה וצמיחה עסקית, אני מתמודדת כמו כל בעל עסק אחר עם מצבים של שיווק, מיתוג וכו'. אני לומדת כל יום משהו חדש ומנסה להעביר את הידע שלי הלאה, לסייע לבעלי עסקים אחרים למצוא את עצמם בתוך הג'ונגל העסקי והבירוקרטיה ההולנדית.
בעלי מצליח מאוד בתחומו והמצב הכלכלי שלנו התהפך ב- 180 מעלות, אך הכלים שלמדנו בתקופה הקשה נשארו איתנו והפכו להיות חלק משגרת חיינו. אנחנו עדיין חיים עם תקציב מחושב חודשית, חוסכים באופן קבוע ומתנהלים כלכלית בצורה מחושבת.

לפני חמש שנים החל המצב הכלכלי שלנו להתייצב. חברה פנתה אליי אז בבקשת עזרה. היא ובעלה נקלעו למצב כלכלי קשה עם חובות בגובה האוורסט והיא לא ידעה איך להתמודד, מאיפה להתחיל ומה לעשות. משם בעצם התחיל הרעיון של האקדמיה. סייעתי לחברתי ודרך העבודה איתה גיליתי עולם שלם ומרתק והרגשתי שניתנה לי הזכות לסייע לאחרים דרך הנסיון האישי שלי. תחום ההתנהלות הכלכלית אינו מקצוע הנרכש בבתי הספר והאקדמיה באה לתת מענה לנושא הזה הן להורים והן לילדים. המטרה של האקדמיה היא ליצור מודעות כלכלית בקרב האנשים ולגרום להם לקבל בחירות מודעות בהתנהלות הפיננסית שלהם. בסופו של יום הכל אפשרי וזה רק עניין של קבלת בחירות נכונות ורצון לערוך שינוי בצורת החשיבה.

מה מניע אותך? מה נותן לך כוחות?

"מבחינתי, לסייע לאחרים, לראות אותם מצליחים, גדלים, לומדים, מניע אותי הן בהנהלת החשבונות והן באקדמיה. הרצון לתרום לחברה ולתת את ה- 50 סנט שלי ביצירת עולם טוב יותר נותן לי את המוטיבציה להמשיך וליצור. כשאדם אומר 'עזרת לי', 'הצלת אותי', 'עוררת בי השראה', זה נותן לי כוח.
זכיתי באהבה גדולה ובבן זוג תומך ויציב שנותן לי את הביטחון והאנרגיה להמשיך הלאה. כשאני מרגישה מותשת כל מה שאני צריכה לעשות זה לחזור הביתה לזרועותיו של בן הזוג. הרוך, השקט, הסבלנות והיכולת האינסופית שלו להכיל מטעינה בי את כל האנרגיות שאני זקוקה להן".

מה הדבר הבא?

"וואו, יש עוד כל כך הרבה דברים. אני רוצה לכתוב ספר, לצמוח ולגדול מבחינה מקצועית, לנאום בפני אלפי אנשים. אני רוצה לשתף את הסיפור האישי שלי כדי לעורר השראה אצל אחרים, לתת להם את הכוח והאמונה שהכל אפשרי. אני מאמינה גדולה בכוח נשי והחזון שלי הוא לתת לנשים אחרות את האמונה בעצמן. בכל אישה ואישה יש חוזק ויכולת ליצור, הן רק צריכות להאמין בעצמן".

סמיתס. "כשאדם אומר 'עזרת לי', זה נותן לי כוח" (צילום: יפעת זוהר)
סמיתס. "כשאדם אומר 'עזרת לי', זה נותן לי כוח" (צילום: יפעת זוהר)

לילך לוי היא סטייליסטית אישית, מלווה נשים בתהליכי סטיילינג, מעבירה הרצאות וסדנאות ועורכת סיורי אופנה בהולנד. היא אוהבת 

לעבוד עם נשים, ומאמינה שכל אישה יכולה להביט במראה ולהתאהב בעצמה בכל פעם מחדש. בבלוג שלה היא משתפת אותנו בחוויות ובטיפים מעולם האופנה. מוזמנות לבקר בעמוד שלה, Stylil.

"דינה רשף יצרה איתי קשר לראשונה כשהייתה מעוניינת להזמין את אחד משירותי הסטיילינג שלי כמתנה עבור חברה. שבועיים לאחר מכן שכרה את שירותיי שוב, הפעם עבור קרובת משפחה המגיעה לביקור. היא רוצה לעזור לה להרגיש טוב יותר עם עצמה, היא רוצה לפנק אותה. אני כמובן חשבתי וואו, איזו חברה משקיענית, כנראה שיש לה מספיק כסף להשקיע במתנות. רק אחר כך התברר לי שהיא עברה להולנד עם משפחתה לפני למעלה משנה אך היא ובעלה עדיין לא מצאו עבודה. זה לא מנע ממנה לפתוח את הארנק ולתת מכל הלב! ככל שהכרתי אותה נחשפתי יותר ויותר לנתינה האינסופית שלה, מארגון ערבי שירה למבוגרים ועד פעילויות לילדים, והכל בהתנדבות. זה ממלא אותה אושר. תמיד שם לעזור ולפרגן, אז זה הזמן לפרגן לה בחזרה. היא משמשת עבורי השראה של נתינה, אוהבת כל אדם באשר הוא 'ללא הבדל מין, דת וצבע' כפי שתמיד חשוב לה להדגיש. הבית שלה פתוח לכולם. אז תודה דינה".

דינה רשף היא קונדיטורית בהכשרתה, בארץ עבדה כתמלילנית המסייעת ללקויי שמיעה, וכמטפלת לגיל הרך. בת 53, נשואה לדני ואם לבת ובן בשנות ה-20 לחייהם.

מה הביא אותך להולנד?

שינוי אווירה והשאיפה להיטיב את חיינו.

ספרי לנו קצת על הפעילויות שאת מארגנת.

אני עורכת ערבי זמר ישראלי לאוהבי שירה ולאוהבי ישראל בביתי או בבתי מתנדבים שפותחים את דלתם. אנחנו שרים בצוותא, המשתתפים מביאים כיבוד, ונוצרים קשרים חדשים. יש גם במה לביטוי אישי בהרצאות של חברי הקבוצה. אני מנגנת בפסנתר את שירי ארץ ישראל שאני אוהבת כל-כך. בעצם פתיחת הבית בפני אנשים ממגוון רקעים, כולל נוצרים אוהבי ישראל וחברים אחרים שהכרנו כאן ומחפשים קשר חברתי נוסף עם ישראלים, אני עושה את הדבר הנכון עבורי. אני מתנדבת בספרייה העברית בהאג ומעבירה שעת סיפור והפעלה לילדים, כרגע בעקבות סיפורי לוין קיפניס. בקרוב אני מתחילה להתנדב ולפעול גם בבית חב"ד ברוטרדם ובבית הכנסת הליברלי.

אני אוהבת את השפה העברית. אני אשמח מאוד לתת שירותי "סבתאות" לילדים ישראלים בהולנד, שרחוקים מסבתא בארץ. אני מבטיחה ללמד אותם את הקלאסיקות שלנו, וללמד עברית דרך שירה עברית.

מה מניע אותך? מה נותן לך כוחות?

הפעילות עצמה מסבה לי קורת רוח וגם הגדלתי את המעגל החברתי שלי ושל משפחתי. ללא תמיכת משפחתי לא הייתי יכולה להרים את הפרויקט. ארוחה טובה אצל החברות הישראליות שרכשתי לי כאן מאוד מעודדות אותי, וגם סתם שיחת טלפון בבוקר. הן תמיד נמצאות כאן בשבילי וזה הדדי כמובן. הנגינה מאוד טוענת אותי באנרגיות טובות וגם הריקודים שאני מאוד אוהבת עוד מאז היותי נערה. אני רוקדת בכל הזדמנות.

מה הדבר הבא?

אני מקווה שבעתיד  אוכל לארגן ערבי זמר לקהל גדול יותר ושאז הפעילויות יהוו לי גם מקור פרנסה. אני גם מקווה שבדרך זו אוכל להביא את הזמר הישראלי לתודעת קהל רחב יותר. חלום נוסף הוא ספר ילדים, כשיהיה קצת זמן…

"אשמח מאוד לתת שירותי 'סבתאות' לילדים ישראלים בהולנד". דינה בשעת סיפור בספרייה

מיטל בויום-למל היא עורכת דין בעבר ואופה מעולה בהווה. חיה בהולנד יותר משבע שנים, אמא לאלון ואיתי וזוגתו של עדי. 

בבלוג שלה היא משתפת אותנו בחוויות האישיות שלה וכמובן – במתכונים מצוינים. מוזמנים לבקר באתר שלה, Magda Cakes.

"הבחירה שלי ברותי שלו היא בחירה באומץ, בנחישות, בהליכה נגד הזרם ובחלומות. בחירה בלחלום ובגדול, בלי פחד. רותי חלמה על חינוך בעברית והקימה את בית החינוך של "קהילה" בעזרת חברים ומכרים, קיוותה לתרבות בעברית וניהלה את פרויקט התאטרון (שהעלה את המופע 'יוסי ילד שלי מוצלח' בשנה שעברה ויעלה בקרוב מופע משירי לאה גולדברג), חלמה על הפצת הקהילתיות הישראלית בתפוצות ויזמה את "מכון קהילות" שבזכותו קמות קהילות ישראליות ברחבי אירופה. אצל רותי המשפט "wish it, dream it, do it" הוא לא אימרת שפר אלא דרך חיים, ולכן היא הבחירה שלי ביום האישה הבינלאומי". 

רותי שלו עוסקת ב-soul coaching, מגשרת ומלווה אנשים במעגלי החיים. בת 43, חיה זה 17 שנים בהולנד. מתגוררת עם בן זוגה ומשפחתם בהארלם. לשניים שתי בנות משותפות (4,9) ובן (19) ממערכת היחסים הקודמת של בן הזוג. לעמוד המקצועי שלה.

מה הביא אותך להולנד?

"האהבה הביאה אותי להולנד. פגשתי אותו בישראל באופן אקראי והבנתי שאני צריכה לבדוק מקרוב אז עזבתי הכל ובאתי עם כמה צלחות שאהבתי, שני סירים של סולתם וחתול".

ומה הביא אותך לעיסוק שלך?

"כבר בישראל עסקתי במה שאני עוסקת כיום, הדרכתי במרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ובמחלקות רווחה. בשנת 2000 הוצאתי את הספר "בטן", והוא שסלל את דרכי. זה סיפור המסע של הריפוי האישי שלי מהטראומה שעברתי, גילוי עריות. הסיפור שלי נחשב ליוצא דופן. העמדה שהצגתי היא כזו שיש בה חיוּת, תקווה וחיוביוּת כלפי החיים, זה סיפור של איך כן להתמודד. הכל מכוחה של האינטואיציה. מה שעשיתי עם עצמי זה מה שאני עושה עם אחרים. כשעברתי להולנד החלטתי לא לעסוק בזה אבל זה רדף אותי. בישראל למדתי גישור וזה המריץ אותי לעשות מעשה ולפתוח את הקליניקה. כיום אני עוסקת במגוון נושאים – דיכאון, הפרעות אכילה, זוגיות, אובדן דרך מקצועית או אישית. בעברית, הולנדית או אנגלית".  

מיטל תיארה אותך כמי שחולמת בגדול ובלי פחד. למה היא מתכוונת לדעתך?

"אני חושבת שהיא מתכוונת לחזון של 'קהילה עברית' שצמח סביב שולחן האוכל שלי בסלון. אמרו לי 'זה לא יילך, את מגזימה' וזה לא עניין אותי. לא חשבתי שאני צריכה לשנות את הרעיונות שלי לפי זה. אני לא מרגישה שאני יכולה להישאר עם רצון ולא לממש אותו. פשוט לא מחזיקה מעמד. הילדים שלי אומרים שזה קושי בדחיית סיפוקים. אבל ככה זה מתועל למשהו חיובי, יחד עם הפרעות הקשב שלי – אני גם חייבת לעשות עשרה דברים בבת אחת אחרת אני משתעממת. יש דברים שאני חושקת בהם ורצה אותם ממעמקי לבי ואין להם קשר להיגיון ארגוני או כלכלי, אבל הם קורים. המכשול הוא להסביר את זה לסביבה. הרבה פעמים לא מבינים למה אני מתלהבת. התיווך הזה כרוך בהמון מאמץ אבל זה השתפר כי אנשים כבר מסכימים להאמין לי".

ספרי לנו על "קהילה".

"'קהילה' היא התארגנות עצמאית של הורים ישראלים בהולנד שהקימו מסגרת שהתכלית שלה היא להעניק לעצמם את מה שהם זקוקים לו מחוץ לישראל. הארגום קיים כבר חמש שנים ואנחנו מחנכים קרוב ל-100 ילדים מ-70 משפחות. אנחנו ארגון פלורליסטי, דמוקרטי וחילוני. הרבה מהחברים הם זוגות מעורבים שאין להם מענה במקום אחר. 'מכון קהילות', שהוא פרי של 'קהילה', לוקח את זה צעד קדימה ומלמד אנשים אחרים להקים קהילות. זה קורה בלונדון, ברצלונה, מינכן ובעוד מקומות. זה ללמד אנשים להגשים חלומות ולא להיבהל, ללמד גם מיומנויות שקשורות בהתארגנות, ניהול ותקשורת, ובעיקר להחדיר אמונה שמגיע להם בית ועל זה אין פשרה".

מה מניע אותך? מה נותן לך כוחות?

"אני מאוהבת בבני אדם. כשאני רואה אותם בשלל המצבים והצורות שלהם והרגעים הפחות מחמיאים אבל אני יכולה להרגיש אותם, להינמס מהיופי הזה, זה עושה לי חשק לעוד. זה הטעם לחיי, ההכרה שאפשר להיות פחות בודדים, פחות עזובים. זו ממש התמכרות. בעבודה החינוכית הילדים מחשמלים אותי".

מה הדבר הבא?

"תיאטרון עברי כלל אירופי. הכוונה היא לתיאטרון שיפעל במישור המקומי במקומות שונים באירופה אבל שיהיה קשר בין כל המקומות. גם לילדים וגם למבוגרים. ברמה האישית-מקצועית אני רוצה להעביר את מה שאני עושה בקליניקה למקומות עבודה. במשרד אנשים 'משחקים אותה' כל היום. הם משחקים לפי כללים מזויפים ולפעמים הם ציניים או תוקפניים או מתנשאים. אבל אפשר להיפטר מהעול של להיות כאילו, להגיד משהו אמיתי, לפתוח לאנשים את ערוצי התקשורת ביניהם, לחבר אנשים למקום שבו הם חושקים באינטימיות ובקרבה. זה טוב גם לעובדים, שמבלים שעות רבות כל כך בסביבה הזאת, וגם למעביד. וזאת זכות בסיסית שמגיעה לנו, להיות במקום אינטימי ובטוח, גם בעבודה".

שלו. "אני מאוהבת בבני אדם. הילדים מחשמלים אותי"
שלו. "אני מאוהבת בבני אדם. הילדים מחשמלים אותי"

ערכה והביאה לפרסום: גילי גוראל

דאצ׳טאון

מאמר מערכת

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.