האם ישראל היא באמת מעצמת חדשנות? ומה עם הולנד? ואיך זה קשור לל"ג בעומר?

בדורות האחרונים נראה שהמוניטין של העם היושב בציון סופג מהלומה אחר מהלומה. התואר שלנו כעם סגולה מוטל בספק, הווילה בג'ונגל נראית לפעמים יותר כמו ג'ונגל בווילה. אז הצבא המוסרי בעולם? אפילו על זה יש כאלה שמערערים, שומו שמיים.

גם בהולנד, הידועה כאוהבת ישראל מימים ימימה, נראה שפחות מתרשמים מהמדינה הקטנה שהפריחה את השממה. הדוז-פוואה כבר לא מובטח כבעבר.

המיתוס היחידי שמחזיק מעמד בינתיים הוא הראש היהודי שממציא לנו פטנטים, או בגלגולו המודרני – אומת הסטארט-אפ.

לכבוד יום החדשנות הבינלאומי החלטנו לבחון גם את העניין הזה ללא כחל ושרק ולבדוק האם ישראל היא אכן מעצמת חדשנות, או ששוב אנחנו טופחים לעצמינו על השכם ומחלקים לעצמינו מחמאות ללא כיסוי. איך מודדים חדשנות בעצם? ואם אכן אנחנו כאלה חדשניים – מהם הגורמים לכך? האם זה בגנים שלנו? בחינוך, או בתרבות? האם ילדי הישראלים בהולנד יזכו גם הם לקבין של חדשנות? ואיפה ממוקמים ההולנדים במדד החדשנות?

אולי יעניין אותך גם:

הולנד חוזרת לשגרה בשלושה שלבים
על חדשנות הולנדית ויין שרוף
כפרי נופש בהולנד – איך לתכנן חופשה מהנה ומשתלמת

חדשנות ישראל VS הולנד

כדי לענות על כל השאלות החשובות הללו, אני מארח הפעם את ד"ר אורן צוקרמן (גילוי נאות – לפני ארבעים ושמונה שנים ראיתי אותו מתרוצץ בבית עם חיתול) ראש המעבדה לחדשנות באוניברסיטת רייכמן שבהרצליה.

כבר בגיל צעיר אורן פרק שואבי אבק וניסה להפוך אותם למנהרת אוויר לרכבות מרחפות, ובנה גלשן רוח עם גלגלים. הוא עשה תואר שני ודוקטורט במעבדת המדיה של אוניברסיטת MIT, שם היה שותף לצוות שפיתח את תוכנת סקראץ'. כשחזר לארץ, הקים את מעבדת החדשנות באוניברסיטת רייכמן, שם הוא חוקר אינטראקציה בין אנשים לרובוטים חברתיים. כמו כן הוא המנהל האקדמי של המסלול לתואר שני בחדשנות ויזמות.

האם ישראל היא באמת מעצמת הייטק, או שגם כאן אנחנו קצת מגזימים?

ישראל היא בהחלט מעצמת סטארט-אפ. השאלה היא כמה מהסטרט-אפים האלה באמת מצליחים. הצלחה היא מושג קשה למדידה. אפשר לדבר על הצלחה ישירה או עקיפה. לדוגמא, סטארט-אפ חדשני ובעל תעוזה שנכשל, בעצם הצליח בצורה עקיפה. הוא הכשיר אנשים שמאוחר יותר, בזכות הניסיון הזה יובילו חברה אחרת, שאולי תהיה הצלחה כלכלית. כדאי להפריד בין חדשנות ליזמות. קל למדוד יזמות – התוצר שלה הוא חברה מצליחה כלכלית. אבל חדשנות קשה יותר להגדיר ולמדוד.

 

צילום: דוידי ורדי, מתוך אתר פיקיויקי

 

אז איך מודדים בעצם חדשנות?

יש מדדים שונים. למשל אפשר לספור פטנטים של חברה או מדינה. אפשר לספור חברות שהן חלוצות בתחומן. יש מדדים אקדמיים של כמות פרסומים ודירוג של האוניברסיטאות. אפשר למדוד כמה כסף מושקע בכל מדינה על ידי קרנות הון סיכון. בעיני, מדד טוב לחדשנות קשור יותר לתרבות מאשר לכלכלה. למשל היכולת של יזם לממש רעיון מקורי עם סיכון גבוה. כלומר היכולת שלו לגייס כסף ואנשים מוכשרים שילכו אחריו למרות רמת הסיכון הגבוהה. במובן הזה ישראל היא בהחלט מקום שמעודד חדשנות.

מהם לדעתך הגורמים העיקריים לתכונות הישראליות, אם יש כאלה, אשר מזוהות עם חדשנות?

יש בהחלט תכונות ישראליות אשר יכולות להסביר את התופעה. הראשונה היא אולי ה'ברק בעיניים' – הכריזמה וההתלהבות, גם אם הם לא לגמרי מבוססים, אשר גורמים לעובדים ולמשקיעים להאמין ביוזמה החדשה ולקפוץ יחד למים העמוקים. השנייה היא לדעתי יכולת פיתוח מהירה לטווח קצר – וזוהי אולי הנקודה המבדילה אותנו ממדינות מערביות אחרות אשר מקדשות יותר חשיבה לטווח ארוך. אצלנו הטווח הקצר קודם לטווח הארוך. בעוד במדינות אחרות והולנד בוודאי בניהן – הטווח הארוך מקבל את החשיבות העליונה. התכונה השלישית היא נחישות לפתרון בעיות, בלי להתחשב במחיר או בהשלכות.

אחת הדוגמאות שאני אוהב במיוחד, אשר שמעתי עליה מארגון Startup nation central היא המסורת המוכרת לכולנו של איסוף העצים למדורות ל"ג בעומר. חבורת ילדות וילדים יוצאת עם ברק בעיניים למשימה לא חוקית של איסוף עצים. כל מי שנקרה בדרכם עוזר להם (ההורים, אחראי העגלות בסופר, השומר של אתר הבניה, והשוטרים שמעלימים עין) – הכל בגלל הברק שבעיניהם. הם נחושים להצליח ומתעלמים מהסכנות, העבירות וההשלכות. בסוף יש באמת מדורה לתפארת – אפילו גדולה יותר משתכננו, אשר משמחת את כולם בטווח הקצר.

צילום: דוידי ורדי, מתוך אתר פיקיויקי

 

כשעשיתי פעם סיור בינלאומי עם הסטודנטים שלי וביקרנו חברות סטארט-אפ צעירות בברלין – שמנו לב שיש הבדל מהותי בשאיפות של היזמים הצעירים באירופה ובארץ. הסטארטאפיסטים הגרמנים שואפים בעיקר להתמזג עם חברות גדולות קיימות. חשוב להם בעיקר שהמוצר שלהם יגיע להרבה אנשים שיעשו בו שימוש, לאו דווקא לשנות את העולם או להיות להיות מספר אחד בתחום. לישראלים לעומת זאת חשוב להצליח בגדול, או מבחינה כלכלית או להוציא מוצר שישנה את התחום – הם רוצים להשאיר חותם.

האם הולנד נחשבת מדינה שיש בה חדשנות ברמה גבוהה?

כאן אפשר לראות באמת את הבעיות והקושי של ההגדרה של המושג חדשנות. על פי מדד החדשנות הגלובלי, הולנד ממוקמת במקום 19 וישראל במקום 38. אבל ההגדרה היא בעייתית בעיני. היא כוללת חוסן כלכלי של המדינה, פטנטים, חינוך לחדשנות, תמיכה ממשלתית, ועוד. זוהי הגדרה רחבה מאד. מצד אחד אולי זוהי הגדרה טובה, כיוון שהיא מצביעה באמת על הסיכוי של רעיון להתפתח ולהתממש בטווח הארוך. אבל אפשר לקחת הגדרה אחרת כמו מספר החברות שנסחרות בבורסת הנאסד"ק. כאן ישראל ממוקמת במקום השלישי בעולם אחרי ארה"ב וסין, ואילו הולנד הרחק מאחור.

בהולנד יש מוסדות מכובדים מאד כמו האוניברסיטה הטכנולוגית של דלפט ואיינדהובן, והיא חלוצה בנושאים כמו אדריכלות, חקלאות ואנרגיות מתחדשות.

בשנים האחרונות הולנד הופכת אטרקטיבית יותר לסטארט-אפים. כבר היום היא ממוקמת שלישית באירופה בזכות תמיכה ממשלתית בפתיחת עסקים בתחום הטכנולוגיה. יש לה כלכלה החזקה, חיבוריות עם מדינות רבות בעולם ומערכת אוניברסיטאית מצטיינת. גם כוח המשיכה של אמסטרדם כעיר תוססת ובינלאומית תורם לעניין. המפתח אם כן הוא במערכת התומכת.

אבל אם נסתכל לדוגמא על חמשת חברות הסטארט-אפ המדורגות כחדשניות ביותר בהולנד – אפשר לראות מיד את ההבדל. החברות האלה מתמקדות בשיפור מוצרים ושירותים קיימים (Picnic, Ziver, Cool Blue, Van Moof, Fonq). כלומר יש כאן פחות חברות שמנסות לשנות מציאות או ליצור קטגוריה חדשה. בישראל לעומת זאת רוב המדורגות הראשונות הן חברות שמנסות ליצור קטגוריות חדשות בתחומים שלא תמיד קיימים עדיין. בארץ שמים הרבה דגש על שימוש בחזית הטכנולוגיה, גם אם היא לא תמיד בשלה לגמרי, כמו אינטליגנציה מלאכותית למשל.

יש מושג שנקרא scale-up בניגוד לסטארט-אפ, שזה בעצם השלב הבא. לקחת חברה מצליחה למדי ולהפוך אותה לחברת ענק. הולנד היא יותר מדינת סקייל-אפ לעומת ישראל שהיא מדינת סטארט-אפ. כהכללה, ההולנדים טובים יותר בלקחת טכנולוגיה קיימת או מוצר שעובד, ולשפר אותם. הישראלים לעומת זאת טובים יותר בלפרוץ תחומים חדשים ולהמציא טכנולוגיות חדשות, אך לפעמים קשה להם להתקדם משם לשלב השני – המבוגר יותר.

מהן לדעתך הדרכים הנכונות לחינוך לחדשנות?

אני חושב שצריך לחנך לשני דברים מגיל צעיר. הראשון הוא ללמד את הילדים להאמין בעצמם וברעיונות שלהם, גם אם הם נראים נאיביים או חסרי בסיס או סיכוי. השני הוא ללמד מתודולוגיות עדכניות של חדשנות – כמו תהליכים של של ניסוי וטעיה מבוססי מדדים. לדוגמה ילדה שרוצה לעזור בפתרון בעיית האקלים. כדאי לעודד אותה לבחור תת-תחום שקרוב לליבה (למשל זיהום מים, חיסכון בחשמל, מחזור וכדומה), ולעזור לה לחקור ולמצוא מדדים אמיתיים ששייכים לתחום זה. ואז בעזרת ניסוי וטעיה, לעזור לה להציג פתרונות אפשריים, ולבדוק אותם אל מול המדדים. אלה דברים שגם ההורים וגם מערכת החינוך יכולים לעשות.

התאמה לסטראוטיפ

לסיכום, נראה שהכוחות של שתי המדינות – תואמות למדי את הסטראוטיפים שאנחנו מכירים. הישראליות החצופה, החשיבה מחוץ לקופסה, החתירה להצלחה גדולה בטווח קצר וההתלהבות הסוחפת. ולעומתה, המערכת ההולנדית המשומנת, התמיכה הממשלתית והחינוכית, והחשיבה לטווח ארוך – בלי להתלהב ולקפוץ על השולחן. וכמו שראינו פעמים רבות, גם כאן נראה שהשילוב הישראלנדי יכול להצמיח לנו משהו חדש. ואפילו משהו חדשני.

לכל הכתבות של שלום

Avatar photo

ד"ר שלום צוקרמן גר באיזור אוטרכט ועובד כמרצה וכחוקר באוניברסיטת אוטרכט בתחום הפסיכולוגיה של השפה (פסיכו-בלשנות). הוא למד פילוסופיה ופסיכולוגיה קוגניטיבית בתל אביב, ועשה דוקטורט בנושא התפתחות שפה אצל ילדים, באוניברסיטת חרונינגן שבהולנד.
שלום תמיד אהב לכתוב ולערוך, החל מספר המחזור של בית הספר התיכון , דרך עלון גרעין הנח"ל וספר הפלוגה בצבא ועד שירים, ספרי ילדים וסיפורים שכתב למגרתו האהובה (היא מעולם לא כתבה לו בחזרה...). ספר ילדים ראשון שלו עומד להתפרסם בקרוב בישראל בספריית פיג'מה. הוא הצטרף לצוות דאצ'טאון באמצע שנת 2020 ומשמש כעורך וכותב.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.