המהגר היהודי שהפך להיות "מלך הקולנוע מרוטרדם"   

בשל אהבתי לקולנוע ולסרטים, תיאטרון טושינסקי שבמרכז אמסטרדם משך אותי בקסמו, בארכיטקטורה המרהיבה שלו, לחקור ולהתעניין על אודותיו, ולגלות את הסיפור שמאחורי היופי. ככל שקראתי יותר, גיליתי סיפור מעניין ומרגש. סיפור חיים של אדם ומשפחתו, של אהבתו למסך הכסף ולבניית בתי קולנוע מפוארים, סיפור הצלחותיו והגשמת חלומותיו עד המלחמה ששינתה הכל.

אברהם אייזק טושינסקי (1942-1868) בן למשפחה יהודית ענייה מפולין, הגיע בגיל 17 לרוטרדם כשבכוונתו להמשיך בהפלגה לאמריקה. אבל כפי שקורה לעתים, התוכניות השתנו, והבחור השתקע ברוטרדם, ואף הביא אליה את אשתו מניה (מרים ארליך) אשר נישאה לו בפולין. יחד הקימו את פונדק הדרכים "פולסקי", שכפי שמעיד שמו, נתן שירותים בעיקר ליהודים שהגיעו ממזרח אירופה.

קולנוע במבנה של כנסייה קטנה

בתחילת המאה הקודמת העיר רוטרדם הלכה והתפתחה, ואיתה עסקיהם של הזוג טושינסקי. במקביל פרחה אז תעשיית הקולנוע. טושינסקי חובב התיאטרון והסינימה, שכר מבנה של כנסייה קטנה מעיריית רוטרדם, והמיר אותו לבית הקולנוע הראשון שלו, "טאליה", ב-1911. הייתה זו תחילתה של אימפריה. במהלך 17 השנים הבאות הקים לא פחות מחמישה בתי קולנוע מפוארים ברוטרדם: "טאליה", שעבר למבנה חדש ומפואר במרכז העיר, "סינמה רויאל", "סקאלה", "אולימפיה", וה"גראנד תאטר" בשנת 1928.

עוד כתבות על שואת יהודי הולנד:

התמונה שצולמה מחלון הבית שלי, אז 
הבית ברחוב שפינוזה 3, אמסטרדם 
התינוק היהודי שנולד בבור

"לא אנטוש"

בעוד שהעסקים שגשגו, בתחום המשפחתי פקדו את בני הזוג שורה של טרגדיות. התאומים שנולדו להם ב-1908, מאייר ונתן, מתו בזה אחר זה תוך שלוש שנים. גם בנם הבכור, וילי, שנכנס לעסקי הקולנוע ועבד כמפיק, הלך לעולמו ממחלת הסרטן בגיל 33, מעט לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. מצבתו בבית הקברות ברוטרדם נושאת כיתוב ארוך בעברית ועליה מתנוסס מגן דוד. זהו הקבר היחיד שנותר לבני משפחת טושינסקי.  

הכיבוש הגרמני של הולנד הביא לקצה את האימפריה המשפחתית. בתי הקולנוע ברוטרדם לא שרדו את ההפצצה האכזרית על העיר. על המבנה המפואר באמסטרדם עוד הספיק טושינסקי להניף את דגלי הולנד ובריטניה ביום ההולדת של המלכה וילהלמינה, דבר שכמובן נאסר כליל תחת הכיבוש. בניגוד למלכה, שגלתה מארצה לאנגליה, טושינסקי סירב לעזוב את הולנד כשניתנה לו האפשרות, והצהיר: "בזמנים הטובים שגשגתי כאן, לא אנטוש בזמנים הרעים".

21 שנה לאחר פתיחת התיאטרון באמסטרדם, ב-1 ביולי 1942, נעצר טושינסקי עם אשתו. הם נשלחו למחנה הריכוז וסטרבורק ואחר כך לאושוויץ, שם נרצחו.

במהלך מלחמת העולם השנייה שונה שמו ה"יהודי" של התיאטרון והוא קיבל את השם "טיבולי". לאחר המלחמה הוחזר השם והוא מתנוסס עד היום מעל שער הכניסה. זהו בית הקולנוע היחיד מבית היוצר של טושינסקי שעדיין פועל, מואר באופן קבוע באנשים ובהקרנות בכורה, כפי שחלם וחזה איש העסקים היהודי.

החלום ממשיך להתגשם

בתחילת המאה הנוכחית שופץ התיאטרון והורחב, אך שמר על סגנונו הייחודי והמקורי. נבנה בו אגף חדש ובו שלושה אולמות נוספים. מדי שנה מארח האולם פסטיבלים מקומיים ובין-לאומיים כמו פסטיבל "SERET" ליצירה ישראלית, ופסטיבל IDFA, הפסטיבל החשוב בעולם לקולנוע תיעודי. פרט לתיאטרון הנושא את שמם מונצחים טושינסקי ומשפחתו בעירם רוטרדם. בעיר רחוב הקרוי על שמו ובחזית הבית שהיה בית המשפחה ניתן למצוא את אבני הנגף המעידות על גירושם משם. 

המהגר העני, בנו של חייט, הפך ליזם מצליח בזכות האנרגיה הבלתי נדלית שלו, והאמונה ששום דבר אינו בלתי אפשרי, גם כשאחרים אומרים אחרת, הכל אפשרי — ובענק. כך הפך למפעיל הקולנוע החשוב ביותר בהולנד. באוקטובר 2021 יחגוג בית הקולנוע 100 שנה להקמתו. בטוחה אני כי תהיה זו חגיגה גדולה לכל אוהבי הקולנוע ולכל מי שחולם ומאמין שחלומות לעתים הופכים למציאות.