כשאוֹרִי, בני הבכור, נפטר בגיל שנתיים ושלושה חודשים ממחלה גנטית, הוא נקבר עם הסביבונים שעמם אהב לשחק. לאחר מותו הקמנו
השעה 05:37. לא ברור אם כבר 05:37, או רק 05:37. אני מקים את עצמי ממיטה לחה מזיעה, אוסף את תיק
מאיפה אני, אתם שואלים, ואיך הגעתי לכאן, ומי אני בכלל…?! אני משם. הוריי הולידו אותי במקום אחד ונסיבות חיי הובילו
חגים, זמן מצוין לחפש את הישראלים והיהודים בסביבה שלכם, ליצור קשרים חדשים או לחדש כאלה ישנים. אתם מוזמנים לעיין ברשימת
דמיינו מפגשי תרבות איכותית לילדים פעמיים בשנה, בעברית, בהולנד. זו הבשורה שמביא איתו "הפסטיבל לתרבות ישראלית לילדים בהולנד" שהתחיל לפעול
היום, בחרנו להפנות את הזרקור אל גילי גוראל, האחת והיחידה. כותבת, מתרגמת, יוצרת, עורכת ובעיקר – לא מתעייפת. מערכת דאצ'טאון
אני ממתינה בכניסה לוונדלפארק באמסטרדם ומרחוק אני מבחינה בקבוצה של כחמישים איש צועדים לכיווני, לבושים חולצות שחורות שעליהן הלוגו של
בסדרת כתבות חדשה אראיין אקדמאים ישראלים בהולנד, מסטודנטים ועד פרופסורים, שיספרו לנו על המחקרים שלהם ועל האקדמיה ההולנדית. הראשונה היא
אני קצת פטישיסטית של ציונות והיסטוריה, מודה ומתוודה. מגיל צעיר, כנראה מדי צעיר, ישבתי עם סבתא לראות נאומים של גולדה
לפני כמה חודשים לכד את תשומת לבי פוסט נוגע ללב באחת מקבוצות הפייסבוק המיועדות לישראלים בהולנד: "אני נמצאת כבר תקופה
