כך הולכים השותלים – סיפורו של יער אמסטרדם

לכבוד ט"ו בשבט, אנחנו מביאים לכם את אחד מסיפורי הנטיעות ההולנדים המיוחדים ביותר, הלא הוא סיפור נטיעתו של יער אמסטרדם.  

רבים מכירים את יער אמסטרדם (Amsterdamse bos) ואוהבים לטייל ולרכוב בו, אך לא רבים מכירים את סיפור הקמתו. יער אמסטרדם הוא למעשה לא יער טבעי, אלא פארק שהוקם בשנות השלושים של המאה העשרים באחד הפרויקטים הלאומיים המרשימים, שנתן תעסוקה למובטלים רבים והעשיר את העיר בריאה ירוקה, גדולה פי שלוש מהסנטרל פארק של ניו יורק.

 

ארטנסופ – קלאסיקה הולנדית עם טוויסט
"על הקיפאון": מסע נפשי ברילוקיישן להולנד
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים

יער או פארק?

העיר אמסטרדם מונה מעל ל-40 פארקים גדולים, אך מי לא מכיר את הגדול מביניהם ה- Amsterdamse bos?

על התפר בין הערים, אמסטרדם ואמסטלפיין, ובמרחק רכיבת אופניים ממרכזי שתיהן, שוכן לו אי ירוק של שקט ושלווה. הפארק ממוקם הן בשטחה של עיריית אמסטלפיין והן בשטחה של עיריית אמסטרדם, אולם הינו בבעלות אמסטרדם ועל כן נקרא על שמה. זהו אחד הפארקים העירוניים הגדולים באירופה המשתרע על פני שטח מרשים של קרוב ל-10,000 דונם. הפארק משמש מקום מפלט לחובבי הטבע ולחובבי הספורט כאחד ונותן מענה לכ-4.5 מיליון מבקרים בממוצע בשנה!

למרות שרבים מתושבי אמסטרדם ואמסטלפיין ודאי מכירים את האמסטרדמסה-בוס, לא רבים מכירים את ההיסטוריה שלו ואת הסיפור המרתק של הקמתו.

התרגום המילולי של Amsterdamse bos הינו "יער אמסטרדם" אך למעשה, אין מדובר ביער טבעי אלא בפארק מתוכנן היטב בסגנון פארק נוף אנגלי ועל כן נכון יותר לקרוא לו פארק מאשר יער.

 

 

 

רעיון הקמת הפארק

היה זה הבוטניקאי ההולנדי שאק תייסה (Jac. P. Thijsse) אשר רצה לפצות על העדר טבע ושטחים ירוקים סביב העיר על ידי יצירת אזור מפלט ירוק וכבר בשנת 1900 נטע את הרעיון להקמת הפארק.

עד שנות העשרים של המאה הקודמת פארקים בהולנד נועדו בעיקר לטיול של ימי ראשון, אולם בסוף תקופה זו גברה באירופה המודעות לבריאות וכושר. בעקבות זאת, ובהשראת רעיונותיו של תייסה החליטה קבוצת אדריכלי נוף לשתף פעולה בפרוייקט השאפתני של הקמת מרחב ציבורי שיתאים לפעילויות ספורט שונות.

האדריכל בעל המוניטין קורנליס ואן אייסטרן (Cornelis van Eesteren), שכיהן כנשיא הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית וכן כפרופסור אורח בבית הספר לעיצוב ואדריכלות הבאוהאוס בגרמניה, נבחר להוביל את הפרויקט. הוא נעזר באדריכלית צעירה בשם יעקובה מולדר (Jacoba Mulder), שמאוחר יותר קיבלה את הכינוי 'עלמת היער' (Mejuvrouw van het Bos), משום שהקדישה את כל חייה לפארק האהוב, ואף הפכה לאחת הדמויות החשובות בארכיטקטורת הנוף ההולנדית.

קורנליס ויעקובה פנו לחפש השראה בחו"ל. הם ביקרו בפארקים באנגליה, צרפת וגרמניה, וגילו שבגרמניה שימשו פארקים עירוניים בעיקר לספורט ולנופש, ואילו בלונדון, באופן מהפכני, הורשו המבקרים בפארק לשבת על הדשא! בעת התכנון סוכם שהפארק ישמש את כל תושבי אמסטרדם.

 

תכנון הפארק והגישה האקולוגית

היות והשטח עליו הוקם הפארק היה בעבר ים שיובש (גובהו של הפארק כ-4 מטרים מתחת לגובה פני הים!), מילאו שיקולים אקולוגיים חלק חשוב בתכנון הפארק. זהו הפרויקט הגדול הראשון אשר תוכנן בגישה אקולוגית ויישם את התאוריה המודרניסטית של הפונקציונליזם (“form follows function”) באדריכלות נוף, גישה לפיה הצרכים התפקודיים קובעים את הצורה ולא להיפך.

תוכנית הפארק נראית כמו ציור מופשט, ומכילה עיצובים ביולוגיים טבעיים הנובעים מתהליכים הידרולוגיים ואקולוגיים, וכן עיצובים מלאכותיים הנובעים מפעילות פונקציונאלית (חתירה, ספורט, הליכה, רכיבה על אופניים וכדומה). צמחים מקומיים סייעו לתהליך של ייצוב האדמה, ויצירת אגמים, בריכות, נחלים ותעלות היוו חלק ממערכת ניקוז הקרקע. מאפיינים מהותיים של סגנון הנוף האנגלי, צורות נטורליסטיות כגון נחלים מפותלים, שולי יער מעוקלים וכרי דשא המתגלגלים בעדינות ומנוקדים בחורשות עצים, שולבו במודע בעיצוב בכדי לגרום ליער להיראות גדול מכפי שהוא באמת.

פרוייקט ההעסקה הגדול

המתכננים הגישו את עבודתם בשנת 1931 ועבודות הקמת הפארק החלו בשנת 1934. מכיוון שהיתה זו תקופה מאתגרת כלכלית ופוליטית במהלכה איבדו אזרחים רבים את מקום עבודתם, החליטה עיריית אמסטרדם להתמודד עם המשבר הכלכלי והאבטלה הגבוהה ששררה אז (55,000 מובטלים באותה תקופה) על ידי יצירת פרוייקט תעסוקה. 

בעירייה הבינו שבניית פארק עירוני תוכל לשמש כלי יעיל לשם מאבק באבטלה, וכך בין השנים 1934 ל-1940 סיפק הפרוייקט העצום עבודה למעל 20,000 מובטלים, אשר הקימו את הפארק במו ידיהם. בסרטון משנת 1934 ניתן לראות את הפועלים משתמשים בידיים חשופות באתים ומריצות, ונעזרים רק בקרונות קטנים על מסילות רכבת זמניות לשם העברת האדמה והאבנים. ההתלהבות הייתה עצומה ולעיתים קרובות עבדו בפארק אף פקידי עירייה ששכרם לא היה גבוה במיוחד באותה תקופה. בסך הכל עבדו על הפרויקט כ- 50,000 איש. 

החלק הראשון של הפארק שכלל בין היתר את Bosbaan, אגם חתירה באורך 2.2 ק"מ שהינו מסלול החתירה המלאכותי הראשון בעולם, היה מוכן רק לאחר שלוש שנות עבודה, והוא נחנך על ידי המלכה וילהלמינה בשנת 1937. במהלך השנים אירח מסלול זה תחרויות חשובות רבות, לרבות אליפות העולם.

תקופת מלחמת העולם השניה

העבודה על הפארק התקדמה יפה ועל פי התכניות היתה אמורה להסתיים בשנת 1948, אולם פרוץ מלחמת העולם השנייה האט את התקדמות העבודות. 

במהלך המלחמה השתלטו הגרמנים על שטחים מסוימים מהפארק, והשתמשו בהם עבור מתקנים צבאיים. זרקורים וארטילריה נגד כלי טיס הוצבו על מנת להגן על שדה התעופה הסמוך, סכיפהול, מפני ההתקפות של בעלות הברית, ורצועות עצים צעירים גולחו על מנת לאפשר זאת. העירייה הכריזה כי אזורים מסויימים של הפארק אינם בטוחים והציבור הוזהר כי במידה ויתקרב לשטחים המגודרים בגדר תיל, הינו עושה כן על אחריותו בלבד. 

על אף המצב, נותרו חלקים גדולים מהפארק נגישים, והעבודות המשיכו כשהעירייה שילמה לעובדיה תשלום נוסף בגין העבודה בסמוך למתקנים הגרמניים. יחד עם זאת, בחורף של 1944 כרתו תושבי האזור הרעבים עצים רבים והשתמשו בהם לשם הסקת בתיהם, וחלקים מסוימים בפארק הפכו לשדות עם יבולים כמו שעורה ושיפון.

 

להצטרפות לרשימת הדיוור של דאצ'טאון 

רוצים לקבל את כל העדכונים שלנו? לחצו ״לייק״ בעמוד של דאצ׳טאון וסמנו לקבלת התראות

 

הפן היהודי

במהלך המלחמה קיבל פרויקט התעסוקה נופך טראגי. הגרמנים הקימו מחנות עבודה, אחד עבור אסירים פוליטיים (לא יהודים), ואחד עבור אסירים יהודים. גברים יהודים מאמסטרדם הובאו למחנה שמוקם מצפון ל-Bosbaan ואולצו לקחת חלק בעבודות. לאחר תקופה בה עבדו בפרך, הגיעו יום אחד אל הפארק רכבים שהוגדרו כ"רכבי שוד", ואספו את אותם פועלים יהודים ומאז לא נודעו עקבותיהם. 

כיום, ליד האתר המקורי של המחנה ניתן למצוא אנדרטה אשר הוקמה בשנת 1996 לזכרם של הקורבנות ההולנדים של מחנה הריכוז דכאו (Dachaumonument).

השלמת הפארק

עם תום המלחמה ולאחר שהוצאו מן הפארק וסביבתו פצצות שנפלו ולא התפוצצו, המשיכו העבודות לשיפור והשלמת הפארק. בשלב זה המשך העבודות בוצע על ידי קבלנים מקצועיים שנעזרו בציוד מכני מתאים. בשנת 1955 הושלמו העבודות בחלק הדרומי וה"צעיר" ביותר של הפארק.

בשנת 1964 הושלמה תוכנית הבנייה המקורית של הפארק, ובשנת 1970 לרגל יום נטיעת העצים הלאומי (חג האילנות ההולנדי) נטעה קבוצת תלמידים את העצים האחרונים על הגבעה בפארק.

בסוף  שנת 1999 נפתח לציבור חלקו האחרון של הפארק Schinkelbos אשר נוצר יותר כמרחב פראי מאשר פארק מתוכנן, ומקנה מבט אל הנוף הפתוח ושטחי המים והביצה שבאזור. הצמחיה בחלק זה של הפארק והציפורים המגיעות בעקבותיה תואמים לאקולוגיה של בית הגידול הטבעי באזור.

כמחווה לכל האנשים שנטלו חלק בעבודות הקמת הפארק במהלך המשבר לפני מלחמת העולם השנייה, הוצב בשנת 1980 בפארק דגם עץ של המריצה ששימשה את העובדים ולידו לוח המפרט את הסיפור ההיסטורי עם תמונה של אחד העובדים.

בפארק ניתן להנות כיום ממספר אגמים מלאכותיים, עשרות גשרים, כ-137 קילומטרים של שבילי הליכה, 51 קילומטרים של מסלולי אופניים, כ-200,000 עצים מ-150 סוגים שונים וכ-200 מיני ציפורים. בנוסף ניתן ליהנות מקמפינג, בריכות שחייה רדודות, גני שעשועים, פארק טיפוס, בית פנקייק וחוות עיזים, וניתן לשכור אופניים וסירות קאנו או פדלים לשיט. הפארק מארח תחרויות שיט וכן ממוקמים בו תיאטרון היער (Bostheater), ומוזיאון היער (Bosmuseum) בו מוצגים הקשורים להיסטוריה של הפארק וכן תערוכות מתחלפות. 

זוהי תמציתו סיפורו של Amsterdamse bos, תערובת מושלמת של נוף וטבע, ספורט ופנאי, אסתטיקה ופרקטיות וכן סיפור היסטורי מרתק.

בברכת חג אילנות שמח לכולם, ולהתראות ביער.

תמונה ראשית: צילום: מיכל מדר פורת