היום בהיסטוריה – יריות בכיכר דאם

בשבעה במאי 1945, יומיים לאחר שחרור הולנד מהכיבוש הנאצי הגיעו אלפי תושבים לחגוג את השחרור בכיכר דאם. פתאום החלו יריות לכיוון הכיכר. שלושים ושניים אנשים נהרגו וכמאתיים נפצעו. 

השבעה במאי 1945 היה יום יפה באמסטרדם. השמש זרחה והתושבים יצאו לחגוג את השחרור מהכיבוש הנאצי. בכיכר הדאם נאספו אלפי חוגגים. חיילים גרמנים השקיפו על החוגגים מהמפקדה שלהם במבנה ״המועדון הגדול״.

נאצים בכיכר

למרות שהגרמנים נכנעו כבר בחמישה במאי, כוחות הברית טרם הגיעו לאמסטרדם בשבעה במאי, והיו בה עדיין חיילים גרמנים. בעיר שרר כאוס. ארגון מאבק הולנדי BS) Binnenlandse Strijdkrachten) שהורכב מקבוצות התנגדות שונות הפגין נוכחות באזור. הארגון השתלט על מספר מבנים. באזור הדאם הם התמקמו בארמון, בדואר המרכזי, משרד הכספים ומרכזיית הטלפונים. בארמון הייתה נקודת משטרה. באותו אזור היו גם החיילים הגרמנים שהמפקדה שלהם הייתה בבניין בפינת קאלברסטראט וכיכר דאם שנקרא המועדון הגדול .

התושבים נאספו בכיכר כי הם חשבו שכוחות בנות הברית יגיעו לעיר ורצו לקבל את פניהם. הכיכר המתה אדם. צולמו הרבה תמונות. צלמים, מקצוענים וחובבים רבים שמרו סרטי צילום בשביל הרגע הזה. באותו יום חלפו בעיר מספר ג׳יפים בריטים, אבל הם יצאו ממנה במהירות מחשש לבלאגן.

יריות בדאם

אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה שם ביום ההוא, יש הרבה גרסאות. אחת הסברות היא שחברי המחתרות ההולנדיות רצו לקחת את נשקם של החיילים הגרמניים שעמדו בכיכר. החיילים הנאציים סרבו למסור את נשקם ומסיבה לא ברורה החלו לירות. הם ירו לכיוון חברי המחתרת. הם ירו לכיוון הכיכר, לתוך ההמון החוגג, מהחלונות ומהגג של המועדון הגדול.

חברי המחתרות מצידם השיבו אש מכיוון רוקין וניודאייק (Rokin and the Nieuwendijk). הקהל בכיכר הדאם נכנס לפאניקה ואנשים ברחו לכל עבר. חלקם נקלעו לחילופי היריות. בזמן היריות קבוצת אנשים מצאה מקלט מאחורי תיבת הנגינה הגדולה het Snotneusje. היא נשמרה והיא מוצגת באוסף של מוזיאון אמסטרדם. האירוע נמשך כשעתיים, בין השעות שלוש לחמש אחר הצהריים. 32 אנשים נהרגו וכמאתיים נפצעו (לא כולל הנאציים) בקרב היריות.

הגלידה שנפלה

עדותה של טיני ואן דר הוק (Tiny van der Hoek) שהייתה בכיכר באותו היום: ״הייתי בת שנתיים וחצי ואכלתי גלידה בפינת הניוודאייק וכיכר דאם. הגלידה נפלה כמעט מיד על הרצפה, לאכזבתי הרבה. אנשים רצו או התחבאו מאחורי משהו. ראיתי שנורו יריות מהמועדון הגדול (היום אני מכירה את שם המקום, אז זה היה פשוט המקום בו היו החיילים הגרמנים). הנחתי שבגללם לא קיבלתי יותר גלידה. אמא שלי נשארה ליד דוכן הגלידה ואני התקדמתי לכיוון הכיכר בין האנשים הבורחים אבל בכיוון ההפוך  – לכיוון המועדון הגדול. פתאום תפס אותי אדון ולקח אותי לכיוון ניוודאייק, איפה שגרתי. אמא שלי הגיעה אבל לא היה היכן להסתתר. כל המקומות היו מלאים ולא נתנו לנו להכנס. האדון ראה שהיה מקום מתחת לשולחנות בילארד בחנות. הוא בעט בחלון , אמא שלי זחלה פנימה והרימה אותי והתחבאנו מתחת לשולחן. האדון נעלם לכיוון הדאם, איני יודעת מה עלה בגורלו. אני הייתה מרוכזת במשימתי להוכיח את האנשים הרעים במועדון הגדול שמנעו ממני את הגלידה. למזלי נלקחתי משם וניצלתי.״

האירוע הסתיים לאחר שרס״ן אוברהוף (Overhoff) הלך למפקדת הגרמנים במוזיאון-פליין והם שלחו עימו קפטן גרמני חזרה לכיכר והם הצליחו לעצור את היריות. לפי גרסה אחרת היריות נפסקו עוד לפני שהם הגיעו לכיכר.

היריות היו פשע אך כה סמוך לסיום המלחמה שהוא לא נחקר והיורים לא נענשו. יתכן הסיבה לכך קשורה לעובדה שללוחמי המחתרות אסור היה לפרוק את הגרמנים מנשקם. כוחות הברית הודיעו שמשימה זו שמורה להם.

הכוחות נאציים עזבו את אמסטרדם בתשעה במאי.