מורן אביב-דביר, במסגרת מדור "עושים קונצים", נפגשת עם רן קונסט: ישראלי-הולנדי, אמן, מעצב מוצר שעבד בחברות סטארט-אפ בישראל, ועכשיו חזר לאמסטרדם ויוצר שם.
את היצירות של רן קונטס פגשתי לראשונה במקרה, במהלך שיחת זום עם חברה. היא ישבה על הספה בסלון שלה, ומאחוריה תלויה סדרה של ארבע דמויות עם פה פעור, כובעים מצחיקים, צבעים עזים—ציורי אקריליק מסקרנים ושובבים. משהו בהן מיד משך את תשומת לבי.
רן, נולד ביפו לאבא הולנדי ואמא ישראלית, גדל באמסטרדם, חזר לתל אביב, הצפין לעמק יזרעאל, וכעת שוב כאן. השיחה איתו פתחה לי צוהר מיוחד לחיבורים. חיבור בין ההולנדיות לישראליות, חיבור בין עולם האמנות לעולם הסטארטאפ, ולחוויה של להיות תמיד קצת על הגדר-רגל פה, רגל שם. מעל לכל עם שם משפחה כזה, היה ברור שהוא חייב להופיע במדור. אתם מוזמנים להכיר אותו מקרוב.
מי ומאיפה?
רן קונסט, בן 52, נשוי ואבא לשני ילדים מתבגרים. לצד הקריירה שלי בעולם ההייטק (מעצב מוצר בעיקר חברות סטארטאפ), אני מצייר ועושה אמנות שמושפעת מפופ ארט ואמנות רחוב. אני יוצר על גבי קנבסים בגדלים משתנים. האמנות שלי לרוב מאופיינת בקווים פשוטים וצבעים חזקים ועליזים אבל נובעת משאלות וסוגיות אישיות וחברתיות מורכבות.
אבא שלי הולנדי שעבר לישראל ושם הכיר את אימי. אחי ואני נולדנו ביפו, וכשהייתי בגיל עשרה חודשים עברנו להולנד וגדלתי באמסטרדם בסביבה הולנדית לחלוטין בשכונת Staatsliedenbuurt, שהיום נחשבת למבוקשת ומגניבה אבל אז היא היתה שכונה לא פשוטה. בגיל 21 חזרתי לישראל ומזה שלוש שנים אני שוב כאן באמסטרדם.
מתי ולמה הגעת להולנד?
לפני כשלוש שנים עזבתי את ישראל בעיצומה של מגפת הקורונה והגעתי עם משפחתי לאמסטרדם.
כשעזבתי את ישראל הרגשתי שזו לא אותה ישראל אליה עברתי עשרים ושמונה שנים לפני כן. כשעברתי לארץ בשנת 1993 זו היתה תקופת הסכמי אוסלו, הייתה הרבה אופטימיות ותקווה באוויר. כילד הייתי מגיע לבקר בישראל כל קיץ ושמרנו על קשר מאוד טוב עם המשפחה בארץ כך שכל הזמן נדדתי בין ישראל להולנד והתפר ביניהם הוא חלק מהזהות שלי.
האם פעלת בישראל כאמן?
תמיד ציירתי במקביל לקריירה בתחום ההייטק. כשעברתי לישראל בגיל 21 התחלתי ללמוד עיצוב גרפי במכללת מימד. בסוף שנה א׳ בלימודים, סגן המנהל של המכללה שמאוד אהב את העבודות שלי, סידר לי תערוכה ביפו (המקום בו נולדתי) וזו היתה התערוכה הראשונה שלי וגם האחרונה למשך הרבה מאוד שנים .
מספר שנים לאחר הלימודים, התחלתי לעבוד בחברת סטארט-אפ ושם גיליתי הרבה דרכים לבטא את היצירתיות שלי. כמעצב מוצרים דיגיטלים אני בעצם מתרגם באופן יצירתי רעיונות מעורפלים ומסובכים לכדי צורה ממשית ונגישה. במשרדים בהם עבדתי בהייטק הייתי תולה את יצירות האמנות שלי וכך נותן להם במה ולפעמים אפילו מצליח למכור אותם לכל האנשים עם משכורות ההייטק שיכלו להרשות לעצמם.
איך עולם האמנות ועולם הסטארט משתלבים?
עולם הסטארטאפ מאוד השפיע על איך שאני ניגש לקריירת האמנות שלי. לעיתים אני מרגיש עוף זר בעולם האמנות. פעם שיתפתי בתחושות האלה אמנית שהציגה לידי בתערוכה והיא אמרה שהם פשוט לא יודעים איך לאכול אותי.
צמוד ליצירות שלי תמיד יש מחיר והסבר, הכל מאוד נגיש ללקוח. לצד היצירות בתערוכה אני מסתובב עם חולצה ועליה הדפס של הדמות מהיצירה, אני מחלק מדבקות ומדפיס הדפסי רפרודוקציה באיכות מאוד גבוהה ובהוצאה מוגבלת. יש אמנים שירתעו מפעולות כאלה וירגישו שהם ממסחרים את היצירה, אבל אני לא תופס את זה באופן הזה. עולם הסטארט- אפ לימד אותי איך לבלוט ואיך בתקציב קטן למצוא פיתרונות באופן יצירתי. בסופו של דבר המטרה היא למכור ואני לומד הרבה מהמפגש בין העולמות האלה תוך כדי תנועה .
האם הזהות ישראלית ו/או היהודית היא חלק מיצירה שלך? באיזה אופן?
באמנות שלי אני עוסק ביצירת דמויות. הדמות העיקרית, בה אני מתרכז בשנים האחרונות, היא ה-shouter. הצעקן היא דמות המשמיעה את דעתה מבלי להקשיב לסביבה. במקרים רבים, היא מתחבאה מאחורי תחפושת על מנת לא לחשוף את החולשות שלה.
הדמות נולדה בישראל בעודי משרבט על נייר בחדר ישיבות בחברות הייטק בהן עבדתי. סביב שולחן הישיבות היה ריכוז גבוה של אנשים עם הרבה אגו שאוהבים להשמיע את קולם. הדמות הזו נוצרה בהשראת מאפיינים מסוימים בחברה הישראלית, נכון להיום, הצעקנים צצים בכל פינות העולם.
איך והאם החיים בהולנד משפיעים על האמנות שלך?
המעבר חזרה להולנד לפני שלוש שנים, גרם לי להעלות הילוך. יש לי כאן יותר אפשרויות להציג את האמנות שלי, ואני מרגיש שזה יותר חלק מהתרבות הממוסדת. בישראל ישנה המון יצירתיות ואמנות, אך לתחושתי היא פחות ממוסדת ויותר קשה להציג ולהתקדם.
שנה אחרי שעברנו התחלתי להשתתף בתערוכה bigart שזו תערוכה שנתית, המציגה עבודות אמנות במימדים גדולים. כל שנה מחפשים מבנים מיוחדים ולרוב תעשייתיים עבורה. השתתפתי לראשונה בשנת 2023 וחזרתי בשנת 2024.
מה חסר לך / מתגעגע אליו בעולם האמנות והתרבות הישראלית?
חסר לי החום האנושי והחברתיות הישראלית. ככל שאני נפגש יותר עם אמנים הולנדים הנושא הזה בולט לי מאוד.
בישראל חייתי הרבה שנים בתל אביב ואז עברנו ליישוב קטן בעמק יזרעאל. הוויב של תל אביב ובמיוחד פלורנטין, יפו ואמנות הרחוב שאפשר למצוא שם מאוד מדברים אליי.
אני מאוד אוהב מוזיאונים לאמנות עכשווי. פחות התחברתי למוזיאונים בישראל. Stedelijk museum באמסטרדם הוא אהוב עליי במיוחד והוא היה המוזיאון שלי בתור נער. שם נחשפתי לכל האמנים כמו Andy Warhol, Roy Lichtenstein, Piet Mondriaan, Jeff Koons, Keith Haring, שהשפיעו על התפיסה האמנותית והיצירה שלי. בתור נער אני זוכר את התערוכות של המוזיאון הזה כאמיצות, היום הוא פחות נועז להרגשתי.
אתה יוצר גם אמנות ברחוב?
היצירה שלי נמצאת על התפר שבין אמנות רחוב לבין הביטחון והפרטיות שיש בסטודיו והקאנבס האישי שלי. אני עובר עם זה תהליך התבגרות. אחד הדברים שמרתיעים אותי ביצירה ברחוב זה שאנשים יהיו חשופים לתהליך היצירה. אני יוצר בשביל התוצר הסופי ואם אני לא מרוצה ממנו אני משמיד אותו.
עולם הרשתות החברתיות גרם לי לשינוי בתפיסה וכיום אני רואה את תהליכי היצירה כחלק מפעולת האמנות שלי. נכון להיום הפעולות האמנותיות שלי ברחוב הם הדבקת מדבקות עם הדמויות שאני יוצר.
איך והאם השנה וחצי האחרונות מאז השבעה באוקטובר השפיעו על היצירה שלך?
ברשתות החברתיות, נתקלתי פה ושם באמירות אנטי-ישראליות שמשפיעות על הנוחות שלי לספר על הרקע שלי. אני חייב לציין, שדווקא במפגשים אישיים עם אמנים, ציפיתי להתקל בבעיות וההיפך הוא נכון.
לאחר השבעה באוקטובר, השתתפתי (בפעם השנייה) בביג ארט, אירוע רב משתתפים, העוסק ביצירות אמנות גדולות מימדים. הפעם, היצירה איתה השתתפתי, עסקה באלימות, בתפקידי התוקף והקורבן וכיצד הגבולות בין התפקידים מטשטשים. אלפי המבקרים בתערוכה, צפו במחאה האישית השקטה שלי בגודל שניים על שנייםן מטרים בצבע צהוב בוהק. כל האמנות שלי היא סוג של מחאה שקטה. כל אחד לוקח מזה מה שהוא רוצה. הקהל יוצר חיבור משלו ליצירה.
מה היחסים שלך עם השפה ההולנדית?
טובים, היא שפת אם עבורי. ביום יום אני נאלץ להתנהל בשלוש שפות, אנגלית הולנדית ועברית ויש לי מזל גדול שזה בא לי בקלות.
אמן.ית מקומי שהיית רוצה לשתף איתו פעולה ולמה?
לאחרונה, התחברתי לגלריה של London police (אמני רחוב מוכרים בעולם) וזו זכות גדולה. הייתי שמח לשתף פעולה עם Street art Frankey, שהוא אמן המזהה ברחוב פינות מעניינות ומלביש את העולם שלו על גביהם. הוא עושה את זה בצורה ממש חכמה ואני סקרן להכיר את האופן שבו הוא יוצר.
אם לא היית מתעסק באמנות, מה היית עושה?
את מה שאני עושה כשאני לא עוסק באמנות. אני יזם ומעצב מוצר דיגיטלי.
אם לא הולנד, איפה היית גר ולמה?
נכון לעכשיו, לא יכול לדמיין את עצמי עובר שוב מדינה.
איפה תהיה בעוד עשר שנים?
אין לי מושג אבל אני בשלבים מאוד מתקדמים לשלב בין האהבה שלי לסטארטאפים ולאמנות .
טיפ לאמנים שרק נחתו?
לנצל את התשתית המפותחת שיש כאן לאמנות ולאומנים. להשתתף כמה שיותר בתערוכות קבוצתיות ובאירועי אמנות. אני באופן אישי, התחברתי ליועצת שעזרה לי להבין את השוק המקומי.
למה אתה עושה קונצים? (למה אתה עוסק באמנות?)
אין לי ברירה, זה צורך פנימי. פרט לכך, משמעות שם המשפחה שלי מחייב.
איפה אפשר לראות יצירות/עבודות/הופעות שלך?
כרגע יש לי תערוכות ב: London police X Suye gallery in Amsterdam.
תערוכה קבוצתית תיפתח בסוף מאי ב-Vrijpaleis באמסטרדם. כמו כן, אני מקווה להציג תערוכת יחיד ב-London police X Suye gallery in Amsterdam במהלך מאי.
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.
