לרגל יום האישה הבינלאומי, לילך ניפגשה עם גוסטי יהושע ברוורמן – ראשת המחלקה לארגון וקשר עם ישראלים בתפוצות. גוסטי חברה בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית. היא עומדת בראש המחלקה שלה בלי להיכנע לסטריאוטיפים המגדריים המסורתיים ופועלת לקידום מעמדן של הנשים מבפנים.
ההסתדרות הציונית העולמית היא גוף פוליטי העוסק מאז הקמתו, ביוזמתו של בנימין זאב הרצל, בחזון הציוני של המדינה היהודית. בראש מחלקה חדשה בהסתדרות – המחלקה לארגון וקשר עם ישראלים בתפוצות, עומדת גוסטי יהושע ברוורמן. גוסטי סבורה שהגיע הזמן להגדיר מחדש את הציונות במאה ה-21, ככזו שבליבה לא עומדת בהכרח העלייה. היא פונה אל הישראלים שבחרו לגור מחוץ לישראל, ואומרת להם: ״אתם חלק מיהדות התפוצות, וככאלה ראוי שתקבלו ממדינת ישראל יחס וטיפול של מחוייבות לשימור הקשר עימכם״.
המחלקה לקשר עם ישראלים בתפוצות עובדת עם כולם. מבחינתה: ״ישראלי זה מי שעזב את מדינת ישראל. הוא וילדיו ונכדיו. סוגיה חשובה אחרת היא המיעוטים הישראלים שחיים בחו״ל. אין לנו עדיין דיאלוג עם ערבים שעזבו את המדינה . אם הם רוצים לראות את עצמם כחלק מהציבור הישראלי נקבל אותם בזרועות פתוחות״.
גוסטי נבחרה לתפקיד בהסתדרות הציונות העולמית על ידי התנועה הרפורמית. ההתחלה לא הייתה קלה: ״לא הבנתי לאן אני נכנסת. ההתחלה הייתה מאד קשה כי היו שתי שפות. השפה האחת שאני יודעת לדבר בה, והיא מנחה אותי עד היום זו שפת העשייה. מהצד השני היה העניין הפוליטי. כאן מדובר בלמצוא את הקול הייחודי שלי כאישה וכרפורמית. משתתף אורתודוקסי באחד הכנסים שהובלתי אמר פעם: "להיות בכנס שמובילה אותו אישה רפורמית חשופת כתפיים, ועדיין ללמוד ממנה. לא חשבתי שזה יקרה". זה מבטא את הכל. במרחב הזה שהיה מאד גברי. אישה יחידה, רפורמית, בקרב רוב של גברים מרביתם ימנים אורתודוקסים״.
הדרך מילדות רגילה בפתח תקווה להנהלת ההסתדרות הציונית העולמית עברה דרך צה״ל. גוסטי הייתה מש״קית ת״ש ושם החלה במסע הארוך לעבר מי שהיא היום. ״שירתתי בבסיס הדרכה של חיל החימוש, ונתקלתי בישראל השניה. זה היה שוק תרבותי. מאתגר מאד. זה כיוון אותי לכיוון עבודה סוציאלית״.
אולי יעניין אותך גם:
אירועי מרץ: טניס, פרחים, מוזיקה ואמסטרדם ממבט הציפור
קהילות ישראליות נשיות בהולנד – יום האישה 2020
4 נשים משלנו שעשו את זה פה בהולנד
״פוליטיקה של חיבורים״
מתוך ניסיונה בצבא ולימודי העבודה הסוציאלית, התקדמה גוסטי בדרך של עשיה והשפעה. ״תמיד מצאתי את עצמי בנקודות שבהן יכולתי להשפיע ולדבר עם אנשים שמאד שונים ממני. הפוליטיקה שאני מביאה למוסדות הלאומיים היא פוליטיקה של חיבורים. אני מאד מאמינה בדרך ובבחירה שלי להיות מנהיגה בתנועה הרפורמית. ניכסתי לעצמי את היהדות, לא גדלתי בבית רפורמי. אני מאד מאמינה בלחבר בלי לטשטש מה מבחין בינינו. אני מאד מקפידה על כל תוכנית שנוציא שיהיו בה גם וגם וגם. בעיני חוסר האפשרות לדבר זה עם זו גורמת לזה שאנשים מדברים זה על זה, ובטונים שלא מקדמים את החברה הישראלית. אני יכולה להגיד שאם אני גאה במשהו זה שבכל התוכניות הללו אנשים נחשפים לתנועה הרפורמית ולזרמים השונים, בדרך שהם לא הכירו ולא הבינו״.
״העניין של אישה יחידה מקומם אותי״
כשגוסטי הגיעה להנהלת ההסתדרות הציונית העולמית היא הייתה האישה היחידה מבין נושאי התפקידים בהנהלה. ״העניין של אישה יחידה מקומם אותי, וזה קיים בכל זרועות הקשת הפוליטית. זה משתפר אך קיים. במשא ומתן הייתי חלק מהצוות של התנועה הרפורמית, ובמשא ומתן הגלובלי של השולחן הציוני לא הייתה אף אישה אחת. זה אומר שאנחנו עדיין לא שם. עדיין יש לנו כברת דרך מאד ארוכה לעשות כדי להגיע למקום שבו לא רק מדברים שוויון. המשימה היא של כולנו. לא רק לדבר על זה אלא גם לעשות את זה״.
״אני רואה עצמי מחוייבת ליצור את התנאים לנשים עבור הדור של הבת שלי ולאלו שלפניה ואחריה, שאצלם זה יהיה מובן מאליו. ואם עדיין קמות ועדות בתוך ההסתדרות הציונית עם ארבעה גברים ואישה אחת, ואני צריכה פעם אחר פעם להגיד אין מספיק נשים או אין נשים בכלל זה לא נעים. אבל זה הכרחי. אני את המעמד שלי יצרתי בעמל וביזע. לפעמים גם בדמעות״.
״יש יותר מדרך אחת להיות יהודי״
למרות שהיא פועלת בגוף פוליטי הפוליטיקה אצלה היא אמצעי ולא מטרה. כאישה רפורמית היא מצליחה להשמיע את קולה. ״הצלחתי לומר ולהביא לידי ביטוי את מה שאני מאמינה בו באמצעות עשיה. אני מאד גאה בזה שאנשים היום יותר יודעים ומבינים מהי התנועה הרפורמית, שיש אופציות. שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי. שאני משתפת פעולה עם כל השולחן הציוני מבלי שאני מוותרת על הזהות ועל האידיאולוגיה שלי״.
לא נכנעת לסטריאוטיפים מגדריים
גוסטי גאה במיוחד במחלקה שלה, ״אני גאה בצוות של המחלקה שיש לנו צוות מדהים שידוע בכל מקום. צוות מחויב. אגב אנחנו צוות 50-50 שנבחר בגלל האיכויות שלו. אני הראשונה שוויתרתי על מזכירה ומי שמילא את המקום היה דווקא גבר שהפך להיות העוזר שלי ואדם שעוסק בפרוייקטים – בדיוק הפוך. הלשכה שלי לא מחולקת לפי הגדרה סטריאוטיפית של המשימות אלא על פי המשימות עצמן״.
״יש לי הרבה סיבות טובות להיות גאה, לצד הרבה מאד כאבי בטן. אני עובדת במרחב מאד מאתגר ולא תמיד מפרגן. ובסוף כשאני מסתכלת על העשיה, זה גורם לי להיות מאד גאה. זה לא משתק אותי אלא מקדם. אני חושבת שאם מישהו מנסה לשים לי רגליים זה רק מקדם אותי. ביום שבו נוכל להתרווח ולא נצטרך להוכיח את עצמנו רק כיוון שאנו נשים, נדע שהשלמנו את המהפכה. אבל אנחנו רחוקות משם, צר לי להגיד״.
