שלוש שנים של חסד והצלה באמסטרדם, כך ניצלה הנקה הקטנה

היוצר והסופר רן כהן אהרונוב התארח השנה באירוע 'זיכרון בסלון' של דאצ׳טאון באמסטרדם, לצד פיט (Fiet) בתם של בני הזוג ההולנדים שהצילו את אמו, הנקה, בזמן המלחמה. יחד, הם חלקו סיפור נדיר על הצלה שהייתה הרבה מעבר למחבוא זמני: שלוש שנים של חסד, של חיים מתמשכים תחת אותה קורת גג, של חברות, תמיכה ואומץ לב שקט. תיעוד בוידאו של המפגש בסוף הכתבה.

ערב יום השואה תשפ״ה התכנסנו בבית הכנסת הליברלי באמסטרדם, באוירה אינטימית  לעוד אירוע של זיכרון בסלון, אירוע עוגן משמעותי שאנו מקיימות בדאצ׳טאון מדי שנה. 

השנה, סיפור ההצלה שסופר היה שונה ממה ששמענו בשנים קודמות: עדות על ילדה אחת, שמה הנקה, שחיה שלוש שנים רצופות באותו בית, באותה שכונה, באמסטרדם בתקופת הכיבוש הנאצי — ילדה שניצלה בזכות אומץ לבם של משפחה הולנדית שבחרה לא לעמוד מנגד.

"הערב אנחנו מתכנסים כאן במסגרת 'זיכרון בסלון' , יוזמה חברתית שמבקשת להחזיר את הזיכרון למקום האנושי והאינטימי," פתחה לימור לוי, מנהלת דאצ׳טאון. "אנחנו שומעים את הסיפורים לא רק מספרים או כתבים, אלא מפה לאוזן, מלב אל לב." בדבריה הדגישה לימור את חשיבות החיבור הישיר להיסטוריה המקומית של יהודי הולנד — ״הסיפורים של מי שגדלו ממש כאן, ברחובות שאותם כולנו מכירים, ומזכירים לנו שגם בלב האפלה, היו אנשים שבחרו באור, שבחרו באנושיות."

"הילדה שנשארה"

רן כהן אהרונוב, יוצר, איש חינוך, ובנה של הנקה, עלה לבמה כדי לספר את סיפורה. הוא שיתף את הקהל בזיכרונות שאמו חלקה עימו, על התקופה שבה מצאה מקלט בביתם של הוריה של פיט – אז ילדה בעצמה, לימים חברתה הקרובה.

"הסיפור של אמא שלי הוא סיפור חריג כל כך בתוך עולם העדויות של התקופה הזאת", אמר רן. "זו לא הייתה הצלה של רגע, לא מחבוא זמני ולא בריחה ממקום למקום. זו הייתה בחירה יומיומית. במשך שלוש שנים לתת לה מקום, בית, ילדות". רן הדגיש שהיכולת להישאר במקום אחד, להרגיש מוגנת, ללמוד, לשחק, לגדול בתוך מציאות כה אלימה היא לא פחות מנס של אנושיות. "היא לא רק שרדה, היא חיה. בזכותם."

"ככה צריך להיות"

פיט, חברתה של הנקה ובתם של המצילים, סיפרה את הסיפור שלה על אותן שנים. אישה כמעט בת 90 עם אנרגיות, אופטימיות והתרגשות גדולה להצטרף לרן ולספר את הסיפור. פיט ציינה כי לה ולהנקה היה החיבור מיידי. היא שמחה מאוד על האחות החדשה שהוריה אימצו לחיקם. "היינו ילדות, וזה פשוט הרגיש… נכון. לא ראינו בזה משהו יוצא דופן. ככה צריך היה להיות."

המשפחה לא ניסתה להסתיר את הבחירה שלה: הם הפכו את הנקה לחלק מהבית, חלק מחיי היומיום. "הסכנה הייתה שם כל הזמן, כמובן," הודתה פיט, "אבל לא הרגשנו שזה מעשה הירואי. זו פשוט הייתה הבחירה האנושית."

"לספר סיפור של חסד"

במהלך הערב הדגיש רן עד כמה חשוב לו לספר את הסיפור הזה, דווקא היום. "רוב העדויות מהתקופה הזאת הן על אובדן, על הסתרה, על פחד. הסיפור של אמא שלי הוא סיפור של חיים, של חיבוק, של יציבות. זה סיפור שצריך להישמע. חשוב מאוד לראות ולשמוע את המצילים האמיצים בתקופה זו״.

רן סיפר: ״oma (סבתא בהולנדית) הנקה הייתה דמות משמעותית לילדי ולי. אישה מדהימה שלמדנו עליה ועל והאומץ שלה המון. הרבה פעמים אני משחק בכתיבה שלי בין הילד שבי לבין הנכדים של סבתא". רן מספר שבתו יובל, הייתה מאוד מחוברת לסבתא הנקה. היא (יובל) הייתה מטפלת בה ויושבת איתה שעות ונוצר ביניהן חיבור מיוחד. יובל אמרה לו באחד הימים ״סבתא הייתה מבינה אותה הכי טוב!״ זה חיבוק וחיבור שאין שני לו.

בעקבות הקשר המיוחד כתב רן את השיר Oma, שמספר על הקשר של נכדה וסבתא, שהיא הנקה אימו. במהלך הערב התרגשנו מהביצוע של בנות עמותת מוקה ששרו את השיר. 

"לבחור בטוב, כל יום מחדש"

מה שהפך את הערב הזה לכל כך עוצמתי לא היה רק סיפור ההצלה עצמו, אלא ההבנה שההצלה הייתה תהליך, מערכת יחסים, קשר אנושי שנמשך לאורך זמן. לא אקט חד-פעמי של גבורה, אלא מסירות מתמשכת.

רן סיכם: "המשפחה של פיט לא הצילה רק את הגוף של אמא שלי. הם שמרו גם על הילדה שבה. הם בחרו בטוב, שוב ושוב, כל יום מחדש."

בשיחה מקדימה עם צוות דאצ׳טאון ציין כי סיפור חייה של אימו עבר כחוט השני במשפחתם. הייתה לו השפעה רבה על הבחירה במסלולי החיים שלו ושל אחיו. אל החיבור הישיר של עשייה חברתית, שהיא בלב ליבם של משפחת אהרונוב. רן כותב ספרי ילדים מלאי השראה, הידועים ביניהם סדרת "ילדי בית העץ", שכתב יחד עם אחיו יאיא. בנוסף, רן כתב ספר ילדים על סיפורן של שתי חברות, שתי אחיות: הנקה ופיט.

הספר הפך להצגה בתיאטרון המדיטק שמציגה כבר עשר שנים, ובקרוב יחלו צילומים לסרט על החברות המיוחדת בהפקה הולנדית. מעבר לכך, רן פעיל במקומות שונים בעולם במסגרת הארגון Early starters international שהקים. הארגון פועל באזורי מלחמה, בהם מוקמים מרחבים מוגנים לילדי פליטים.

במהלך הערב השתתפו תלמידי ותלמידות בית הספר למוזיקה קונצרטינו של עמותת מוקה (MOCA) בניהולם של רועי שבת ויניב נחום. הם ביצעו את השיר ״אומץ לאהוב״ מפסקול שלישי ואת השיר שכתב רן על אימו oma. בנוסף נגנו קטע אינסטרומנטלי מרשימת שינדלר.

סיימנו את הערב במסר אקטואלי לימים אלו: להרבות בטוב, גם כשקשה ורע מסביב. 

בימים הקרובים נעדכן ונפרסם את הסרט שאנו עורכות על הערב שהיה, תוכלו לחזור ולצפות ולהתרגש גם.

קרדיטים:

  • הפקה – דאצ׳טאון
  • ניהול פרויקט: לימור לוי
  • ניהול מוזיקלי – רועי שבת, עמותת מוקה
  • אורחים: רן כהן אהרונוב ופיט פריוומוס
  • תרגום להולנדית עבור פיט – לילך טל
  • האירוע התקיים בתמיכת קרן מרור בהולנד ומכון קהילות

קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!

תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.

Avatar photo

מאמר מערכת

  • חוה כהן
    05/05/2025 at 15:49

    כל הכבוד לביצוע המרתק.
    לימור לוי היא בתי ואני מרשה לעצמי הפעם לומר בקול-אני גאה בך!

  • דאצ'טאון מסכמת שנה של עשייה וחיבורים - Dutchtown
    30/12/2025 at 21:42

    […] בבית הכנסת הליברלי באמסטרדם, באווירה אינטימית  לעוד אירוע של זיכרון בסלון, אירוע עוגן משמעותי שאנו מקיימות בדאצ׳טאון מדי שנה. […]

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.