הורים לילדים בגילאי 16-18? אתם חייבים לקרוא על המכינה למנהיגות

תוכן ממומן

בתכנית החצי-שנתית של המכינה הקדם-צבאית גליל עליון, צעירות וצעירים יהודים בגילאי 17-19 מישראל ומהתפוצות חיים יחד במסגרת פלורליסטית בקיבוץ, מגלים את הארץ, מתנדבים עם אוכלוסיות שונות, ומגבשים את מושגי העצמיות, העצמאות והמנהיגות.

החיים בהולנד מפגישים את הישראלים החיים בה עם שלל שאלות על זהותם: החיבור לארץ, היהדות, התרבות הישראלית, ההיסטוריה העתירה של העם ושל האדמה. השאלות הללו הופכות מורכבות במיוחד כשיש ילדים, בייחוד כשהקשר שלהם אל התרבות של הוריהם מתגלה כרופף ואנקדוטלי.

תכנית הדגל של המכינה היא תכנית חצי-שנתית המתקיימת בשיתוף עם הסוכנות היהודית – "קול עמי". התכנית מתקיימת מחודש ספטמבר ועד חודש פברואר, כאשר החניכים מתגוררים בתנאי פנימייה בקיבוץ עמיר הפסטורלי שבגליל העליון. תכנית זו מתקיימת בשפה האנגלית, שכן מחצית החניכים בה הם ישראלים לפני גיוס, ומחצית הם תושבי חו"ל. התכנית החצי-שנתית מיועדת לצעירות ולצעירים מכל הרקעים, ובלבד שיש להם זיקה לישראל או ליהדות.

אביתר בקסיס, סמנכ"ל המכינה, מספר: "התכנית החצי שנתית מיועדת לצעירים שלא גדלו בישראל. שפת התכנית היא אנגלית אך מתקיימים גם שיעורי עברית וחצי מחברי הקבוצה הם ישראלים דוברי עברית. הקבוצה מונה כ-50 משתתפים ויש חלוקה לקבוצות קטנות יותר, כשלכל 15-20 משתתפים מוצמדים מדריך או מדריכה. יש פעילויות משותפות לכל החניכים במכינה, אך יש גם פעילויות בקבוצות קטנות. כך יש הזדמנות לביסוס תחושת שייכות גדולה, לצד שיח אינטימי ועמוק עם אנשים שעוברים תהליכים דומים. התכנית מוגדרת ציונית, ונועדה לסייע בעיצוב זהות אישית, יהודית, ישראלית ופלורליסטית. זו הזדמנות לגור בקיבוץ, לפתח את אהבת הארץ ולהכיר את רעיון החלוציות."

ב-2 בפברואר, 2023, יתקיים בהולנד ערב ראשון מסוגו להורים ולמתבגרים המעוניינים להכיר את המכינה הקדם-צבאית גליל עליון.

המכינה מיועדת הן למתבגרים ישראלים והן למתבגרים בגילאי 17-19 המתגוררים בחו"ל, שלאו דווקא מועמדים לגיוס לצה"ל. מטרת המכינה היא לפתח בחניכות ובחניכים יכולות של מנהיגות ומובילות חברתית, על ידי הכרת קשת הזהויות הישראליות והיהודיות, ועידוד של חקירה וגילוי עצמי.

המכינה הקדם-צבאית גליל עליון הוקמה בשנת 1998 במענה למשבר הערכי והחברתי שנוצר בארץ לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כיום היא המכינה הגדולה בישראל, אליה מצטרפים כ-250 חניכים חדשים מדי שנה, ובוגריה מונים כ-2,500 נשים וגברים.

למכינה מגוון מסלולים:

תכנית שנתית שמיועדת לדוברי עברית המכירים את החברה הישראלית על בוריה, מתוכם 15% תושבי חו"ל שאינם מחויבים בגיוס לצה"ל.
תכנית בת חודשיים המתקיימת מדי קיץ בשפה האנגלית, ובה מחצית המשתתפים הם ישראלים ומחצית הם תושבי חו"ל.
תכנית קצרה בת שלושה שבועות המזכירה מחנה קיץ, גם היא מתקיימת באנגלית ומיועדת לתיכוניסטים בני 15-17.
תכנית הורה-ילד, שבה השניים מטיילים ולומדים במשך שישה ימים בישראל.

הרשמה למפגש כאן

מאיזה רקע מגיעים החניכות והחניכים?

אביתר: "רבים מהם אמריקאים, אבל יש גם משתתפים מאנגליה, צרפת, בלגיה, שבדיה, תאילנד, סינגפור, תורכיה ואפילו מצרים. יש ביניהם חילונים, רפורמים, מסורתיים ואפילו כמה שומרי שבת, אבל זו לא תכנית דתית. אנחנו עורכים קבלת שבת וטקס הבדלה, אבל אין תפילות."

עודד שטיין, מנכ"ל המכינה, מוסיף: "אדם צריך לדעת מאיפה הוא בא, וזה לב העניין. לדעתנו, מנהיגות תלויה קודם כל בהכרת הזהות, והמכינה מציפה את השאלות הללו. אנחנו לא מטיפים לאף אחד, אלא מנהלים שיח רחב על יהדות, ומעודדים את החניכים לגלות מי הם."

האם התכנית מתאימה גם לצעירים יהודים שהוריהם לא ישראלים?

אביתר: "אנחנו כרגע בארצות הברית, כחלק ממסע חשיפה של המכינה בקרב קהילות יהודיות שאין להן קשר לישראל. אנחנו משוחחים עם נערים ונערות שאין להם הורים ישראלים, ואפילו לא קרובים בישראל. לכן המכינה מתנהלת באנגלית, יש מקום לכולם."

איך נראים החיים במכינה?

אביתר: "המכינה דוגלת בעקרון של ניהול משותף, כלומר החניכים לוקחים חלק פעיל בכל היבטי החיים, החל מנושאי הלימוד שהם מעוניינים לחקור, דרך תכנון לוחות זמנים, וכלה בבישול ארוחות ושמירה על ניקיון. הם מלווים על ידי צוות הדרכה בוגר, אבל הניהול המשותף עוזר להם לגלות אחריות, לפתח עצמאות וגם ללמוד לפתור בעיות. הם לוקחים חלק בשיעורים על יהדות וזהות יהודית, פילוסופיה, איסלאם ויחסי ערבים ויהודים, חינוך, היסטוריה, פוליטיקה וידיעת הארץ. הם מתנדבים בקיבוץ עמיר וגם בקהילות השונות בגליל העליון: עם ניצולי שואה וקשישים, בבתי ספר, עם בעלי מוגבלויות ואפילו במגן דוד אדום."

עודד: "הגליל העליון הוא חבל ארץ הטרוגני. יש בו ערים, קבוצות מיעוטים, אוכלוסיה חרדית ותיקה, מושבי עובדים. כל חניך זוכה למשפחה מאמצת בקיבוץ, וגם משתתף בחיי התרבות בגליל כחלק ממעטפת קהילתית חזקה. במהלך השנה החניכים מגלים את כל קצוות ארץ ישראל במסעות: טיולים עירוניים בתל אביב, שבוע ניווטים ברמות מנשה, סדרת שטח באזור ערד, שבוע בנגב שכולל היכרות עם הפזורה הבדואית, אירוח אצל משפחות חרדיות בשבת, מפגשים עם נוער עולה מאתיופיה וחגיגה של הסיגד, וביקור בכל אתרי המורשת מדן ועד אילת."

אילו תהליכים עוברים החניכים בזמן הזה?

עודד: "אנחנו מבינים את הבחירה האמיצה של החניכים לעלות על מטוס ולהתנתק מהחיים שהם מכירים. כל חניך עובר תהליך אישי אינטנסיבי של פיתוח הזהות והכרת היכולות שלו, בהתאם למסגרת הרעיונית של המכינה. אנחנו מאמינים ביצירת מנהיגות צעירה מתוך רגישות, אכפתיות ודאגה לאחר, למען עתיד טוב יותר. חיים משמעותיים עוברים דרך ערבות הדדית ולזה אנחנו מחנכים. לא קל לקחת נערים ונערות בני 18 ולגרום להם לחשוב לעומק על מה שסביבם."

אביתר: "אנחנו יודעים מה זה אומר להגיע מבחוץ. כל הצוות הניהולי והמדריכים מדברים אנגלית, והם בעלי רקע וניסיון בעבודה עם יהדות התפוצות. יש לנו רכזת חו"ל שעוסקת בתיאומים מול ההורים, ומאמן אישי עוזר לחניכים בעיבוד ההיבטים הרגשיים של החוויה. בנוסף, אנחנו עובדים עם פסיכולוג חינוכי שמלווה את התכנית, ואנחנו עוברים הכשרות כדי ללמוד איך להתמודד עם דילמות חינוכיות. יש לנו אפילו מאמן כושר במשרה מלאה, כדי לפתח את היכולות הגופניות של החניכים ולשמור שאף אחד לא יפצע."

מה העמדה של המכינה בנוגע לגיוס לצה"ל או עלייה?

עודד: "החניכים הישראלים מתגייסים כמובן, אבל התכנית מיועדת לעיצוב זהות ומנהיגות. כשליש מהבוגרים של התכנית החצי-שנתית נשארים בארץ: חלק כדי ללמוד וחלק כדי להתגייס. אנחנו גם יודעים על משפחות שחזרו לארץ בעקבות הילד הבוגר שהחליט להישאר."

ומה לגבי פוליטיקה?

אביתר: "אנחנו א-פוליטים. יש לנו בוגרים מהימין ומהשמאל ומה שחשוב לנו זה שהחניכים יפתחו דעה עצמאית, לא משנה מה היא. אנחנו כמובן עוסקים בתנועת החרם BDS ובתרבות האנטי-ישראלית בקמפוסים בחו"ל כי זה מעסיק רבים מהחניכים. הם רוצים ללמוד איך להיות שגרירים ואיך להגן על החלקים האלה בזהות שלהם. אנחנו מבקרים במערת המכפלה ובהר הבית, וגם בשטחים המסופחים בגולן, אבל אנחנו לא מנסים ליצור סוג אחד של חניך. יש הרבה דרכים שונות להגיע לפסגה."

איך נראה הקשר בין החניכים הישראלים לבין החניכים תושבי חו"ל?

עודד: "לא תמיד קל להתגבר על פערי התרבות או השפה, אז אנחנו מתחילים מטיול בשטח. ההימצאות בשטח מקלפת את השכבות שהחניכים מגיעים איתן מהבית, ואז הם מגלים את האנושיות של האנשים סביבם."

שי ברגר, צעירה בלגית שמשתתפת בתכנית, מרחיבה: "הישראלים מתעניינים מאוד בצורת החיים בחו"ל: התרבות, שיטת הבחירות, חיי היום-יום, אנטישמיות, מה זה אומר להיות יהודי מחוץ לישראל. אנחנו גרים יחד, לומדים ומתנדבים יחד, אז כולם מכירים מהר. חשוב לזכור שהישראלים הם לא קבוצה אחת – הם מגיעים מאזורים שונים בישראל ויש להם דעות שונות – אז גם הם צריכים להכיר אחד את השני."

אביתר: "החלק המעניין מבחינתנו קורה במפגש בין הקבוצות. הישראלים במכינה גם מתמודדים עם כל מיני שאלות מעניינות ודילמות חברתיות. השיח הזה עוזר להם למצוא מכנה משותף עם החניכים תושבי חו"ל."

איך נראים סופי השבוע במכינה?

שי: "בכל שבת שנייה אנחנו יוצאים הביתה לקרובי משפחה שלנו בארץ, למשפחות מאמצות בקיבוץ או למשפחות של החברים הישראליים שלנו. שבתות שבהן לא יוצאים מחולקות ל"שבתות סגורות" ו"שבתות פתוחות". בשבתות סגורות לא מגיעים מבקרים למכינה, כי הן מוקדשות לזמן העשרה של החניכים יחד, וגם לעבודה עצמית. בשבתות פתוחות יש זמנים מוגדרים לביקורים של המשפחות והחברים, והתנאים האלה תקפים גם לחניכים הישראלים."

עודד: "אנחנו מקיימים סמינר שבת: כל חניך מגיע ממנהגים ומסורות שונות, אז בסמינר שבת מתכנסים לתוך תהליך מוסכם, פלורליסטי, שבו כל אחד מספר על מקורות השבת שלו. הורים גם מוזמנים להגיע ולהעביר הרצאות בתחומי הדעת שלהם. למשל, הגיע אלינו הורה שזכה בפרס נובל וסיפר על כך. יש הורים שמעבירים הרצאות על כלכלה, יזמות, ביטקוין, מוזיקה, הבחירה לחיות בחו"ל והמשמעויות שלה. היו גם הורים שהציעו ללמד את הילדים מיומנויות חיים כמו שמירה על נקיון או היגיינה אישית. השבתות במכינה הן מקור הכוח לבניית הקבוצה. זו ההזדמנות להיות יחד, עם פחות הסחות דעת, וגם ליהנות מטיולים בסביבה."

באיזו תדירות יכולים בני המשפחה לבקר?

עודד: "הקשר עם המשפחה הוא חשוב מאוד, ואנחנו מאמינים שההורים הם שותפים. אנחנו משתפים את ההורים במה שקורה, יש זמנים קבועים בהם אנחנו מעודדים את החניכים להתקשר למשפחה, אנחנו שולחים ניוזלטרים, ומנהלים מפגש זום חודשי עם נציגים מקרב החניכים והמשפחות כדי שיוכלו לספר על החוויות מהחודש הקודם ומה צפוי בחודש הבא. אנחנו גם מבינים שלפעמים צריך לצאת מהמכינה סביב אירועים משפחתיים או אילוצים. אם יש חניכים שהמשפחות שלהם פחות מעורבות, אנחנו תמיד דואגים למצוא להם סידור בחגים, אבל לרוב הם מעדיפים לנצל את הזמן לבילוי בתל אביב."

כל אחד יכול להתקבל למכינה?

אביתר: "יש רף כניסה למכינה, צריך לעבור ראיונות וסדנת מיון, וגם לקרוא ספר באנגלית. אנחנו לאו דווקא מחפשים צעירים וצעירות שהצטיינו בלימודים, אלא דווקא מי שמגלים פוטנציאל מנהיגות, שרוצים להיות חלק מהחברה ולהשפיע עליה. בנוסף, חשוב לנו שלחניכים יהיו כישורי חיים מתאימים, כמו תקשורת טובה ופתיחות."