דויד גרוסמן יקבל פרס יוקרתי ממלך הולנד

פרס ארסמוס (Erasmus Prize 2022) היוקרתי יוענק ב-29 בנובמבר לסופר הישראלי שכל כך נגע גם בלב הקונצנזוס ההולנדי והגיע עד לרגע בו הוא פוגש (פעמיים) את מלך הולנד.

ביום רביעי נערך הערב הפותח את סדרת האירועים המתקיימים בהולנד במסגרת הענקת הפרס המכובד לסופר. הערב נערך והופק על ידי The Praemium Erasmianum Foundation.

אמצע השבוע, שבע וחצי בערב, מרכז אמסטרדם, ב-International Theater Amsterdam. אבטחה מוגברת, אין אפשרות להכניס אפילו תיק יד קטן לאולם. אולם יפה, מכובד ומלא. כן גם באמצע השבוע. מהסתכלות סביבי אני מגלה שטווח הגילאים מצומצם. עושה רושם שהקהל הומוגני. בעיקר הולנדים מעל גיל 60. פה ושם קצת ישראלים. חשבתי שזה מעניין. גרוסמן מוכר כסופר חשוב ופופולרי כאן בהולנד.

איך הצליח דויד גרוסמן הסופר הכל-ישראלי הזה לגעת באוכלוסיה הספציפית הזאת? האם הם קראו את אותם ספרים שאני קראתי? התהייה שלי מתחילה לקבל תשובה ככל שהערב מתקדם.

האירוע לא מתחיל בזמן. התפלאתי, ממש לא הולנדי. כנראה האבטחה עשתה את שלה. כמה ישראלי מצידנו וכמה ״הם״ לא רגילים לזה.

מתחילים דווקא בעברית. רותם כרמלי בקטע מתוך הצגת היחיד ״בגוף אני מבינה״, המבוססת על ספרו של גרוסמן בעל שם זהה. רותם השחקנית מגלמת את רותם הדמות. לרגע חשבתי שהתבלבלו (מעניין אם גם הקהל ההולנדי שם לב). המונולוג מרגש. רותם כרמלי מספרת את סיפורה של רותם, סופרת בת 34 הפוגשת את אמה נילי בבית חולים בגרמניה. שורר בניהן נתק וגם כשלא היה, הקשר היה מורכב. למה? הסיפור עם הנער.

אין ספק שהבחירה לפתוח את הערב עם מונולוג מורכב על מערכת יחסים סבוכה בין הורה לילד היא בחירה נכונה. כולם מרוכזים ודרוכים. שאלות נותרות פתוחות בסוף המונולוג – מי אני (רותם) בלי השנאה שלי אליה (לנילי)? וגם האם מותר לסופר (רותם) לגלות את סודותיו של אחר (נילי)?

מה ההבדל בין פסיכולוג לסופר?

ארנון חרונברג (סופר ועיתונאי)  מנחה את הערב באנגלית. הוא יושב בקצה הבמה על כורסא ולצידו גרוסמן.

חרונברג ממשיך מהיכן שרותם סיימה. הסודות והסיפורים. הם מדברים על אמפתיה ועל היכולת לפרק סיפורים ישנים ולמוסס תפיסות וקיבעונות שיש לנו לגבי האחר. ״הצעד הזה הופך אותנו לאנושיים״ אומר גרוסמן. לטענתו רק דרך הקשבה ושאלות קשות ניתן יהיה לנפץ מיתוסים ולהסתכל על הסיפור ״הרשמי״, שאנו מספרים לעצמנו, בעיניים אחרות.

פרס ארסמוס – Erasmus Prize

פרס ארסמוס הוא פרס המוענק מדי שנה על ידי הקרן ההולנדית פראמיום ארסמיום (מילולית, בלטינית, "הפרס הארסמי"), אשר הוקמה בשנת 1958 על ידי הנסיך ברנרד. הוא מוענק לאישים ומוסדות שתרמו תרומה משמעותית לתרבות או לחברה באירופה. הפרס מלווה במענק כספי על סך 150,000 יורו. הפרס קרוי על שמו של המלומד ההולנדי בן הרנסאנס, ארסמוס מרוטרדם. ארסמוס היה מלומד, פילוסוף ותאולוג הולנדי, מגדולי האישים בהומניזם של הרנסאנס וממבשרי ביקורת המקרא

בין הזוכים בפרס בעבר: צ'ארלי צ'פלין, מארק שאגל, ארגון אמנסטי וקהילת ויקיפדיה.

 

מקור: ויקיפדיה

כבר כאן נראה כי הערב מתחיל לקבל גוון פוליטי. ״קצת מוקדם״ חשבתי לעצמי. אבל חרונברג שינה כיוון.

״מה מיוחד בעצם בהקשבה של סופר? האם ההקשבה היא לא בעצם ניצול? הרי אתה לא פסיכולוג? מה מצפים ממך?״

״לדעת את האחר מבפנים זה יותר מרק הקשבה״ עונה גרוסמן. ״זה כולל תפקיד אקטיבי. אני אוהב לכתוב על דמויות שונות ממני. לקלף שכבות קטרקט מעל הגוף להיות שם עירום ולהמשיך. לא רק מה שהאדם מספר לי אלא מה באמת נמצא שם. מה מפחיד אותו.״

את המשך הערב גרוסמן תיבל בבדיחות ואנקדוטות על סיפורים ששמע ועל אירועים שהתרחשו בחייו. ״אתה יודע מה ההבדל בין פסיכולוג לסופר?״ שואל גרוסמן. ״כשהפסיכולוג יראה אדם טובע הוא יקפוץ להצילו, לעומת הסופר שיגיע עד אליו ויטבע יחד איתו״.

האירוע משנה החיים של גרוסמן קיבל גם הוא את הבמה. נפילת בנו אורי במלחמת לבנון השניה. ״איזה מזל שאנחנו (סופרים) יכולים לכתוב ולהתמודד עם דברים שהם רלוונטיים לגבינו. גיליתי שהסיפור התעקש עליי ולא אני על הסיפור. מספר פעמים גיליתי שהכרחי שאני אכתוב את זה. גם שחשבתי שלא״.

דויד גרוסמן: בניגוד להולנדים, היהודים עדיין לא חופשיים
דוד גרוסמן בהרצאה מיוחדת לכבוד יום הזכרון ויום העצמאות של הולנד

איך דויד גרוסמן הגיע לעולם הסטנד אפ?

בהמשך הערב עולה השחקן הישראלי דרור קרן אל הבמה. ההצגה ״איש אחד נכנס לבר״ מבוססת על ספרו המצליח של גרוסמן (זוכה פרס מאן בוקר). חרונברג אומר שזהו הספר של גרוסמן האהוב עליו.

דרור קרן מופלא. הוא ממש זיכוך של דב׳לה הדמות הראשית מהספר. שוב טקסט מומחז בעברית (עם תרגום לאנגלית על המסך מאחור) ואני תוהה אם הקהל ההולנדי באמת יורד לשורש העניין. האם הם מבינים מה זה גדנ״ע? או מה המשמעות של האמא (ניצולת השואה) שעובדת בתע״ש?

דרור קרן, ״איש אחד נכנס לבר״

 

״איך דויד גרוסמן הגיע לעולם הסטנד אפ?״ מתעניין חרונברג. ״הרי ידוע שאתה לא חובב של מופעים כאלה״.

״נכון. אני לא אוהב סטנד אפ כי הוא רבוי ציניות. יש שם רוע. אני לא חושב שסופר צריך לשנוא את הדמויות שלו. הוא צריך לאהוב ולחבק אותן״.

״אז איך הגעת בכל זאת לשם?״ תוהה חרונברג.

״הסיפור סופר לי על ידי חבר. ומרגע ששמעתי אותו הוא רדף אותי. איך התנהגו ככה לילד? איך ייסרו אותו? איך גרמו לו לתחושת שנאה עצמית שרדפה אותו כל חייו ולבסוף עיצבה אותו בדמותה? היה חשוב לי לכתוב ולצעוק את הסיפור הזה החוצה.״

ובכל זאת? איך הצליח לעשות תחקיר בלי ללכת להופעות?

״היה לא פשוט, אבל לא היתה לי ברירה. בישראל מכירים אותי. אם הייתי הולך למופע, אחר כך כל סטנדאפיסט היה אומר – הוא כתב עליי… ישראל היא מקום קטן.״ הקהל צוחק. כולם רוצים להיות מושא הסיפור של גרוסמן, את זה כולם מבינים.

הסיפור של ישראל הוא טרגדיה מסקרנת

מאהבת הסיפור והדמויות השיחה מקבלת שוב גוון פוליטי שכן הספר עצמו לא חוסך מהקורא את דעותיו של גרוסמן. דבלה בסיפור מבצע ריקוד על הבמה. קצת כאן וקצת שם. חמוץ ומתוק ימין ושמאל. גם בערב הזה נדמה שמתקיים ריקוד. הספר ״סוס אחד נכנס לבר״ עוסק בכל כך הרבה רבדים בחברה הישראלית, אבל חרונברג העדיף שוב לציין דווקא את הבדיחה על ברוך גולדשטיין ומשם להטיל זרקור למצב הממשלה/ הכנסת כיום ולדיון בעניני בן גביר ותנועתו הקיצונית.

״כתבת אז וזה מה שקורה היום״ אומר גרונברג לגרוסמן, והאחרון עונה ״קל לחזות את מה שקורה היום. הדרך וההתדרדרות היו ברורות. אנשים נכנעים לסיפור הפשוט שמוכתב להם. כסופר אתה מנסה להשפיע (גם פוליטית) למרות שהקורא מצפה למשהו אחר. הסיפור של ישראל הוא טרגדיה מסקרנת ואני נולדתי לתקופה בה יש באפשרותי לתעד. מדובר בתקופה מורכבת, קשה ומסוכנת וברור לי שנשלם מחיר כבד על המצב (הפוליטי) היום.״

יחד עם זאת ולמרות הקשיים והניכור להם ״זכה״ במהלך הקריירה שלו בישראל (הפיטורין מקול ישראל), מגדיר אותה גרוסמן כ״נס חילוני״. כבר בצמד המילים שאמר ניתן לזהות את הסיבה לקבלת הפרס השנה, שנושאו – ״חיבורים בעולם מפולג״. כמה גוונים באדם מורכב אחד.

גרוסמן בהולנדית

בשלב זה אל הבמה מוזמנים שני מציגים (Nazmiya Oral ו-Gijs scholten Acht) בליווי צ'לו (מאיה פרידמן). הם מקריאים דיאלוג מספרו המתורגם של גרוסמן, נופל מחוץ לזמן. הערב התחיל בעברית, המשיך באנגלית ופתאום – גרוסמן בהולנדית. על הבמה שניהם פוצחים בדיאלוג קייומי מתוך ספר שהוא ספק סיפור ספק שיר- מי אני בלי האחר? מה המשמעות שלי?

פתאום התחדדה בי המחשבה שדיונים פנימיים, חקר נפש האדם, מוות ואובדן הם אוניברסליים. אין להם צורך בשפת המקור. הסיפור, כמו שאמר גרוסמן, מבקש את עצמו. ויש לו מקום.

גם על ספר ״השירים״ שלו דיברו חרונברג וגרוסמן (נופל מחוץ לזמן). השירה עזרה לו בהחלמה. בקבלה של הכאב אחרי נפילתו של אורי במלחמה. ״אם לא אכתוב, לא אצליח להבין מה קרה לנו״ הוא אומר. ״קראתי על אבל ואובדן אבל אף ספר לא תמלל לי את התחושה – רק הספר שלי הצליח לזקק לי את ההרגשה של הגלות בה אני שרוי ודרך הכאב התחברתי עם הבן שלי.״

"נופל מחוץ לזמן"

 

"הלוואי שנוכל להמשיך לחיות ללא פחד"

גרוסמן דיבר על האבל ועל היהדות, על כך שמצא שבתהום של האבל היכולת להתחבר עם אושר וכאב היא רק דרך אומנות, משום ששם יש אפשרות להיות בקצוות ביחד. הוא דיבר על הסופר שלום עליכם, שאביו הכיר לו ועל האפשרות ללמוד על ילדותו של האב דרך הספרים של הסופר המפורסם (ביידיש).

״אני לא יכול להרשות לעצמי את הלוקסוס של להיכנע לדיכאון וליאוש. זה מה הופך אנשים לאפאתיים, ציניים וקיצוניים.״ הוא עונה לחרונברג כאשר האחרון מזכיר את הראיון של גרוסמן לעיתון דה חרונה אמסטרדמר (De Groene Amsterdammer).

יחד עם זאת מסיים גרוסמן את הערב באמירה כי ישראל יקרה לו. ״למרות הביקורת עדיין נעשו שם המון דברים טובים ויש הרבה פוטנציאל לחברה הזאת. הלוואי שנוכל להמשיך לחיות ללא פחד ממלחמה וללא האיום המתמיד. גם כשיהיה שלום אני מקווה שנוכל במקום רק לשרוד, פשוט לחיות ולהתקדם ולהתפתח.״

היה ערב מוצלח. השיח, ההקשבה, הפתיחות, הכבוד. השילוב השפתי והאמצעים האומנותיים. ולצד כל אלה, הצניעות של גרוסמן על הבמה. אבל בסיומו של הערב נשארה לי עדין שאלה פתוחה. מה מושך את הקהל ההולנדי לקרוא את ספריו? האם דעותיו הפוליטיות הן הכח מאחורי ההצלחה בארץ השטוחה? לתחושתי, זהו אכן מקור משיכה חזק, אבל אין ספק, שבכל שפה, הסיפור של דויד גרוסמן הולך איתך גם הרבה אחרי שיצאת מהאולם.

 

צילום: לימור לוי, מיטל בויום למל

Avatar photo

מתגוררת שנים רבות בהולנד (מספר דו סיפרתי!) עם משפחתי. בעלת תואר שני במשפטים, ולימודים נוספים החל מקונדיטוריה, דרך הדרכת פילאטיס והפקת אירועים. בעברי בעלת בלוג קבוע בדאצ'טאון (מימיו הראשונים), ובהווה כותבת בתחומים שונים תוך התמקדות בתרבות מקומית ובחיים כישראלים בהולנד.
עובדת כיום בתחום משאבי אנוש ואדמיניסטרציה פיננסית.
נהנית מהחיים בהולנד, מבירה מקומית ומהרכבת רשימות אין סופיות.

  • דינה
    26/11/2022 at 16:08

    כתבה מעניינת מאוד, מזמינה ומעוררת מחשבה.
    נהדרת מיטל! הכתיבה שלך נהדרת!
    גאה בך
    דינה

    • מיטל
      26/11/2022 at 16:38

      מרגש אותי לשמוע, תודה על התגובה ועל הקדשת הזמן לקריאה.

  • צילי
    28/11/2022 at 07:11

    מיטל,
    כתבת פשוט נפלא על ערב מרגש ומיוחד במינו.
    זו כתבה חשובה לקהל שנכח ורוצה לזכור, ולקהל שלא הגיע ורוצה עדיין להיות חלק מהארוע..
    תענוג לקרוא אותך, תודה רבה!

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.