ספיר כלפון

בימי שישי בשנות בית-הספר היסודי, הייתי מחכה בחוסר סבלנות לשעה 12 בצהריים.
בדיוק בשעה הזו, אני וחברותיי הדפנו בפראות את דלת הכיתה והתחלנו לרוץ לעבר הספרייה העירונית, רומסות בדרך איזה תלמיד עצל ומתעלמות מהצלצול החד שרק החל להופיע.
היינו רק בכיתה ג', אבל לכל אחת מאיתנו היה את הספר שהיא רצתה לקחת מהספרייה,
ומיהרנו, כדי שאף אחת אחרת לא תיקח אותו קודם.
אני הייתי נוטלת בזריזות קורבן ספרותי ומתייחדת איתו בפינה.
בכל יום שישי, העולם היה נעצר לי ב-12 בצהריים והייתי משייטת בין נהרות בפרו, בין הביבים של פולין ומתארחת בבתים אפלים.
אז רציתי לעשות קצת סדר בעולם, וחוץ ממילים, למדתי גם משפטים.
והיד שלי כל הזמן כותבת, חוקים וסיפורים, טענות משפטיות והגיגים.
הסקרנות והדמיון מסייעים לי לבשל חוויות ואירועים מהחיים, ולתת לזרים גמורים לטעום.
מקווה שתיהנו מהתבשילים, ותרגישו בלשון וגם בגוף, את הטעם המסחרר של חלק מחיי.