"ביום ההולדת 40 ביקשתי מהילדים עץ לנטוע בגינה בהולנד, להרגיש קצת שורשים"

בסדרת כתבות חדשה אראיין אקדמאים ישראלים בהולנד, מסטודנטים ועד פרופסורים, שיספרו לנו על המחקרים שלהם ועל האקדמיה ההולנדית. הראשונה היא פרופ' רונית שירי סברדלוב, שאין עוררין על כך שהיא סיפור הצלחה מטאורי. את רונית פגשתי לראשונה במפגש בין אנשי אקדמיה ישראלים באוניברסיטת מאסטריכט לבין שגריר ישראל הנכנס, מר אביב שיר-און בינואר 2017. רונית מקרינה חום וכריזמה, ואי אפשר לפספס את נוכחותה בחדר. רונית היא פרופסור מן המניין לגנטיקה ובריאות מטבולית באוניברסיטת מאסטריכט, מנהלת התוכנית לתואר שני במדעי הרפואה ומנטורית לסטודנטים. היא מתגוררת במאסטריכט ב- 17 השנים האחרונות, מאז הגיעה לעיר לפוסט דוקטורט בעקבות בעלה, שקיבל הצעת עבודה באזור. נשואה לארז, מנהל חברת אופטיבה, אמא לשחר (22) סטודנטית לתואר שני בדיני תאגידים באמסטרדם, שעוד תתארח אצלנו במסגרת סדרת הראיונות, אופק (19) סטודנט לתואר ראשון בכלכלה במאסטריכט, מרום (15) ואגם (12) תלמידי בית ספר.  

היסטוריה אקדמית קצרה:

"למדתי תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, ואת התואר השני והדוקטורט עשיתי באוניברסיטת תל-אביב, ובאופן מעשי הדוקטורט התבצע בתל השומר. כרגע אני ראש מחלקה לתזונה ומטבוליזם במאסטריכט. המחקר שלי עוסק בייצור תרופות חדשות למחלות בגבול שבין מחלות מטבוליות שיש בהן תהליכים דלקתיים, השמנה, סרטן, דלקות בכבד. אנחנו מנסים להבין את המולקולות שגורמות לזה, וגם לפתח אבחון תואם".

הייתה לך כוונה להשתקע בהולנד?

"ממש לא. לא תכננתי לעשות פוסט-דוקטורט בחו"ל, פשוט עברתי עם ארז".

איפה הייתה נקודת המפנה שבה החלטת שאת נשארת?

"אני לא יכולה לומר שהייתה נקודה ספציפית, יחד עם זאת עד גיל 40 הרגשתי שאני חיה על מזוודות. הרקע היה שחוזרים לארץ, אבל החלטנו שנינו שברגע שנתאזן מבחינת קריירה אז נשקול. עד היום זה לא השתנה. אפילו פחדתי להחליף וילונות בבית או לנטוע עץ בגינה מחשש להיקשר למקום. ביום ההולדת 40 ביקשתי מילדיי שיקנו לי עץ מתנה לנטוע בגינה, להרגיש קצת שורשים. מעולם לא התקבלה החלטה רשמית, דברים פשוט התגלגלו".

ספרי על ההשתלבות מבחינה תרבותית ואקדמית

"מבחינה אקדמית שיניתי הכל. עברתי מתחומים שונים, בארץ עבדתי בגנטיקה ושהגעתי לראיון עבודה במאסטריכט הציעו לי מספר אופציות ובחרתי אחת מהן, וזה הוביל לכך שהייתי צריכה ללמוד הכל מאפס. היה קשה מאוד להשלים פערים. הרגשתי שאחרי דוקטורט אני יודעת פחות מטכנאי מעבדה. היה גם מאוד קשה בהתחלה להסתגל לתרבות, להבין מה מצופה ממני ומה הדרישות, היו המון דברים שנראו לי שונים. הייתי סופרת את הדקות להגיע הביתה. זה מתבטא אפילו בלוחות הזמנים שהאוניברסיטה עובדת לפיהם. כאשר הגעתי למאסטריכט בנובמבר ביקשו ממני לאשר הרצאה בספטמבר. הרעיון של לאשר הרצאה כמעט שנה מראש נראה לי הזוי, ובהתחלה זה היה לי מוזר. השוני התרבותי גדול מאוד. שתיקות בהפסקות קפה, נושאי השיחה, כמו מזג האוויר, נראו לי שונים לחלוטין. הקור של התרבות. המזל שלי היה שתמיד היה לי מישהו במחלקה שהצלחתי להתחבר איתו. זה מאוד עזר".

סברדלוב בטקס קבלת הפרופסורה. "הרעיון של לאשר הרצאה כמעט שנה מראש נראה לי הזוי"

ההשתלבות הייתה הדרגתית?

"מאוד הדרגתית, מי שהסתכל מבחוץ ראה שהכל תקין. היום שבו באמת הכל נכנס לתלם היה היום שבו החלטתי שאני לא מנסה להשתלב יותר, ואני מאמצת את מי שאני ונשארת מי שאני, וזה באמת עזר. ההחלטה שלי הייתה תפנית, היו אנשים שלא נראה להם המצב הזה, והיו כאלה שמאוד נמשכו לזה. ככה מצאתי חברים אמיתיים. למשל, זה התבטא בזה שהרחקתי את ה'קור' ההולנדי מההתנהלות היום-יומית שלי, מצב שיצר רתיעה מצד כמה קולגות, אבל באופן מעשי התחברתי ליותר אנשים ומעגל החברים שלי בעבודה רק גדל".

מבחינה אקדמית, האם יש שוני מהותי בין האקדמיה בארץ לבין הולנד?

"הכל שונה. פה הרבה יותר רשמי מאשר בארץ, וזה מתבטא בהרבה תחומים, אפילו ברקע האקדמי של טכנאי המעבדה. יש תחושה שהאקדמיה פה מאוד מסודרת, אבל הם פחות יצירתיים. בארץ היצירתיות הרבה יותר שופעת מאשר פה. במאסטריכט באופן ספציפי הם מאוד מתודיים וגם תוכנית ה-PBL שייחודית למסטריכט היא מצוינת לדעתי". בשיטה הזו עיקר הדגש הוא על פתרון בעיות ומקרים ולא על שינון חומר. אופן הלמידה הוא בהרצאות פרונטליות ותרגולים פעילים שבהם עיקר תוצר העבודה הוא מהסטודנטים, והמתרגלים לא מלמדים, אלא מכוונים את הדיון, מתקנים ידע לא נכון ומאפשרים שיח פתוח בנושאי הלימוד. "באתי לפה מאוד סקפטית לגבי ה-PBL ונוכחתי שטעיתי, וזו שיטה שבאמת עובדת".

מה דעתך על שיטת הקידום האקדמי בהולנד לעומת הארץ?

"יש קריטריונים מאוד ברורים לקידום. יש ועדה שבודקת את הקריטריונים, ודיקן הפקולטה ממליץ לוועדה על הקידום. הוועדה עצמה מאוד מסודרת, וזה עניין של פרסומים, מחקר ומענקים, וקשרים בינלאומיים. יש טבלה מאוד מסודרת והוועדה בודקת כל סעיף באותה טבלה".

החופש האקדמי בהחלטה לא קריטי פה כמו בארץ?

"באופן חד משמעי, הקריטריונים הברורים שנקבעו מראש הם בראש מעייניה של הוועדה".

אז אני מניחה שקשרים אישיים הם נושא שלא עולה באותן ועדות?

"חשוב להסתדר עם כולם, אבל יחד עם זאת זה לא הקריטריון".

מה ההבדל בין סטודנט ישראלי וסטודנט בינלאומי/הולנדי במאסטריכט?

"לא נחשפתי כל כך לסטודנטים ישראלים, כך שאני יכולה להשוות את עצמי לתקופה שבה הייתי סטודנטית. בזמני מבחינת תכני לימוד בארץ הדגש היה על שינון, ופה הדגש החזק הוא על יכולות לימודיות ופחות על שינון, אבל יכול להיות שזו השוואה לא נכונה. אם אני משווה היום סטודנט שמסיים תואר שני במאסטריכט במדעי הרפואה,לעומתי כשאני הייתי סטודנטית, אז הוא יודע הרבה יותר ממני וגם יכולות הלימוד שלו טובות בהרבה".

את עוסקת פה יותר בהוראה?

"האוניברסיטה מחייבת את הצוות להקדיש חמישים אחוזים מזמנם להוראה. אני משקיעה בעיקר בניהול ותיאום תוכנית המאסטר של מדעי הרפואה, מחקר ביו-רפואי ורפואה, ואני גם עושה מנטורינג לסטודנטים רבים ועוסקת בחידוש של המאסטר".

מבחינת פרסומים היה לך יותר קל לפרסם פה או בארץ?

"בארץ לא הייתי חשופה לכך כל כך, אבל באופן עקרוני יש לחץ באקדמיה לפרסם. פה יש יותר אופציות למענקי מחקר. ברגע שאתה מדען אתה נמדד לפי כמות הפרסומים וגם כמות המענקים שאתה מקבל, אלה המדדים להצלחה. יחד עם זאת, אני מתארת לעצמי שהחשיבות של הפרסום בארץ ובחו"ל דומה כי גם מדענים בארץ רוצים להצליח ולהתקדם באקדמיה".

האם נתקלת במצבים לא נעימים על רקע היותך ישראלית?

"היו לי המון מקרים לא נעימים, אבל זה לא הפריע להתקדמות. אנשים נפגשים בכנסים ובאקדמיה, שואלים מאיפה את וזה מתבטא במצבים לא נעימים של ביקורת. ישראל היא לא מקום אהוב באקדמיה. יחד עם זאת, לא היה מצב שמאמר שלי לא התקבל וחשבתי שזה על רקע היותי ישראלית".

סטודנטית לתואר שני למשפט מסחרי באוניברסיטת ארסמוס, רוטרדם. בוגרת תואר ראשון במשפט אירופאי באוניברסיטת מאסטריכט. חיה מזה ארבע שנים בהולנד, ופעילה באיגוד הסטודנטים היהודים בהולנד. כותבת תוכן במגזין, נהנתה מכל רגע במאסטריכט, שמחה מהמעבר לרוטרדם, אבל מתגעגעת לחוף הים בעתלית.

  • martin
    30/05/2018 at 21:26

    she is my best buddy,,,ever in Holland

  • ערן
    09/07/2018 at 07:12

    אני מכיר את רונית ואת ארז שנים ארוכות. אנשים מקסימים ומוכשרים באופן יוצא מן הכלל.
    נהנתי לקרוא.
    יישר כח רונית.

    • Ayelet
      11/09/2019 at 19:59

      רונית שלום
      אני ומשפחתי שוקלים מעבר מגורים לליידן. הרבה חששות פוחדים
      יש לי 3 ילדים בנים.האמצעי שלי בן 15 ילד עם צרכים מיוחדים?
      מה דעתך על המעבר האם יש מענה לילדים מיוחדים.
      יש לי גם בן 7 האם יש ביהס ברמה טובה עבורו?האם יכולת ההסתגלות הינה מקובלת ואפשרית?

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.