על המגרש בין הולנד לישראל: ירין שיוביץ חולם בגדול

כמה פעמים מקבלים בחיים הזדמנות להגשים חלום או לפחות לטעום אותו? ירין שיוביץ, 19, קיבל הזדמנות כזו לפני כשנתיים כשקיבל זימון לקבוצת הכדורגל של העיר הירנפיין. הוא גדל בלב תל אביב, הצעיר מבין שלושה אחים, וכמו כל ילד חובב כדורגל הוא חלם לשחק כמו הגדולים.

כבר בילדותו היה ברור שירין שיוביץ נועד לגדולות. את ההוכחה הראשונה לכך קיבל כשזומן לקבוצת הכדורגל ההולנדית הירנפיין (Heerenveen), לאחר שסקאוטים התרשמו מביצועיו בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב, שם שימש קפטן.

לפני כשנתיים, עזב ירין את ביתו ואת משפחתו בלב תל אביב כדי לרדוף אחרי החלום: להפוך לשחקן מקצועי – בסטייל הולנדי. כיום הוא מתגורר בעיירה קטנה בהולנד, הזר היחיד בקבוצתו, ולצידו אביו. ירין מסכם שנה שנייה מעבר לים, ובין אימונים, משחקים וחיים במדינה זרה, הוא לומד שיעורים חשובים על עצמאות, חברות, ומשמעותה של דרך – גם כשהיא קרה ומושלגת.

את צעדיו הראשונים בכדורגל עשה כשהוא לובש את החולצה האדומה של הפועל תל אביב. ירין התפתח בכל קבוצות הילדים והנוער של המועדון והובלתן כקפטן הקבוצה. לפני כשנתיים קיבל זימון לקבוצת הכדורגל של העיר הירנפיין שבמחוז פריסלנד – צפון הולנד. הוא הגיע לכאן יחד עם אביו, אבי, שמלווה אותו לאורך כל דרכו המקצועית.

קבוצת הכדורגל של העיר הירנפיין (Sport Club Heerenveen) הוקמה בשנת 1920, ומשחקת בליגה הבכירה בהולנד. אמנם לא מוכרת ומצליחה כמו אייאקס, פ.ס.ו איינדהובן ופיינורד, אבל ידועה בקהל הנאמן שלה ויותר מזה, כמה משחקני הכדורגל טובים והאהובים על הקהל ההולנדי החלו כאן את הקריירה (רוד ואן ניסטלרוי (Ruud van Nistelrooy) ששיחק במנצ׳סטר יונייטד, ריאל מדריד ועוד כדורגלנים רבים).

משחק בית, הירנפיין 

הירנפיין היא עיירה בה מתגוררים קצת מעל לחמישים אלף תושבים. "יש פה רחוב מרכזי אחד וזהו" הוא צוחק. "זה לא כמו תל אביב שהכול חי כל הזמן." בקצב החיים האיטי, ירין מצא לעצמו שקט. הסביבה השקטה מאפשרת לו להשקיע את כולו באימון, חיזוק הגוף ובניית כושר גופני הנדרשים לשחקן מקצועי ברמות האלו.

"הדרך חשובה לי ואני נותן עליה דגש, כי אם הדרך לא תהיה נעימה וכיפית, אני לא אצליח להגיע לאן שאני מכוון." במגרש הוא משחק כקשר אחורי (Defensive Midfielder), עמדה שמצריכה פיזיות, ואת היכולת לאזן בין תשוקה ואגרסיביות לבין אחריות ובגרות. "אני רואה בהירנפיין והולנד מקום מעולה לעשות בו דרך ואפשר להצליח בזכות מה שאתה לומד ועובר בדרך", הוא אומר בנינוחות ושלוות נפש שלא מביישת אף שחקן מנוסה שראה דבר או שניים. 

שחקני כדורגל (וספורט קבוצתי בכלל) בגילי נוער שואפים להגיע לאחת ממחלקות הנוער באירופה, אך לא כל אחד יכול. ההזדמנות הזו לטעום את המנטליות, הפסיליטיס והאווירה כ״זר״ היא הזדמנות של השחקן או השחקנית הצעיר/ה. להבדיל מכדורגלנים וספורטאים אחרים בדורו, ירין לא מדבר על "לשחק בברצלונה" או "לזכות בצ'מפיונס", הוא בוחר להתמקד במדרגה הקרובה – ולהתמקצע בה. אלו גילים קריטיים בספורט שמאלצים את השחקן/שחקנית לבחור בין התחייבות למסלול מקצועי, או להתמסר לרוח הנעורים ולחשוב על העתיד מתישהו, בעתיד.

"אני מתרכז רק בכדורגל. יש לנו בין עשרה ל־12 אימונים בשבוע. אני מקבל את השקט לעבוד בצורה הכי טובה. ובינתיים? אני נהנה מהאפשרות להיות כאן ועושה את הכי טוב שלי. גם אם יתנו לנו יום חופש, אני אעשה לעצמי עוד אימון."

אולי יעניין אותך גם:

פסגת נאט"ו בהאג: 15 דברים שמעניין לדעת
טיול קמפינג חלומי באלפים האוסטריים
״שפת האם שלי עוד מתנגנת בי״

רחוק מהבית, אבל קרוב למשפחה 

מה שהתחיל כזימון מרגש להתרשמות במחלקת הנוער של מועדון בהולנד, הפך לשהות בת שנתיים עד כה. זו הייתה הזדמנות חלומית שכל שחקן צעיר היה מייחל לה. עם זאת, זה הגיע עם מחיר לא קטן של פרידה מאמו, משני אחיו ומחבריו בתל אביב ולמרות המרחק,

ירין מקפיד לשמור על קשר הדוק עם מי שנותרו בישראל. "אנחנו משתדלים להיפגש לעיתים קרובות. כשהם כאן – זה הכי כיף בעולם", הוא מספר בחיוך. מי שעבר עימו להולנד הוא אביו אבי. ירין מעיד שאבי הוא האוהד השרוף ביותר שלו, ומלווה אותו בטוב וברע. "הוא מגיע לכל משחק, גם אם הוא בקצה השני של הולנד – ברכבת – ואני מאוד מעריך את זה", אומרהוא אומר בחיוך, ומביט אל אביו שלצדו.

להיות כדורגלן ישראלי בקבוצה זרה

בקבוצה הוא הזר היחיד, שאר חבריו לקבוצה אמנם הולנדים, אבל גם הם באים מאזורים שונים בהולנד, כך שהירנפיין איננה הבית הטבעי של שחקני הקבוצה. ״לא תצעד לבד״ זהו משפט אל-מותי שמזמן פרץ את גבולות הכדורגל, אבל גם כאן, קבוצתו לא נותנת לו ולשחקניה האחרים להיות לבד.

"המועדון מאוד תומך בנו השחקנים. למשל, יש מתנדבים בעיר שאפילו מארחים שחקנים בבית לארוחות ערב, מספקים להם מקום לישון, אבל זה יותר גדול מזה, מכניסים מישהו זר למשפחה ונותנים לו להרגיש הכי בנוח בעולם. זה מדהים." ירין מספר שעם הזמן, הקבוצה הפכה למעין משפחה שנייה: "כדורגל הוא משחק קבוצתי, זה הרבה מעבר ל'חברות'. חוץ מזה שאנחנו מבלים ימים שלמים יחד, על המגרש יש הרבה קרבה אחד בשביל השני וחלק מהתהליך הוא גם חברתי. למדתי איך להתנהג בתוך קבוצה ועם החברים שלך. זה קצת כמו צוות בצבא."

ואם כבר דיברנו על הצבא, אז אי אפשר להתעלם מהמצב. גם אם אינו חווה אנטישמיות כזו או אחרת ואפילו עוינות מסויימת, ירין לא מצליח לנתק את העובדה שבזמן שחבריו מישראל נמצאים בשירות צבאי, הוא במקום אחר. מתבגר אחרת. ירין שולט היום בשפה ההולנדית והוא מנצל אותה להסברה. בין חבריו לקבוצה, מה לעשות, שיחות על ישראל הן חלק מהיום־יום. הוא לא בורח מזה, להיפך, הוא אוהב את זה. הדרך בה חבריו מתעניינים זה או כי הוריהם שמעו בתקשורת או שהחבר׳ה עצמם מביעים סקרנות טבעית, שירין אומר שהיא מבורכת. "הדבר הראשון שהם שואלים ומתעניינים בו על המשפחה והקרובים שלי.״

המנטליות ההולנדית – לא ״מחר, יהיה בסדר״, ולא מעגלים פינות 

למרות שהתרבות ההולנדית שונה מאוד ממה שהכיר בישראל, הוא מחבק אותה בשתי ידיים. "אני אוהב שהם ממוקדי מטרה, לא מעגלים פינות. קמים בבוקר וכדורגל זה לא רק מקצוע – זו עבודה קשה והיום הוא יום ארוך שימצו אותו עד הסוף.״ וכידוע, זו לא מדינה חמה במיוחד והקור יותר ממאתגר בצפון הולנד.
בסוף השיחה, כששקט משתרר בחדר, אני שואל אותו מה לדעתו חשוב יותר, הדרך או המטרה? הוא לקח רגע, חשב וענה: "אם הדרך לא תהיה לי נעימה ואפילו כיפית – אני לא אצליח להשיג את אותן המטרות שהצבתי לעצמי כשהתחלתי את הקריירה המקצועית שלי. זה מתחיל בלעלות לבוגרים בקבוצה טובה, לשחק הרבה, להגיע לרמות הכי גבוהות. אני יודע שאני אגיע לשם. לאט לאט.״

תן לי פס – שאלות קצרות

• מילה אהובה עליך בהולנדית: alsjeblieft – בבקשה, כי זה מתגלגל טוב על הלשון
• מאכל אהוב: דגים הולנדים מטוגנים – Kibbeling
• המקום הכי יפה שטיילת בו כאן: הדרכים עצמן ממקום למקום
• במה ישראלים והולנדים דומים: אדיבות – מאוד נחמדים אחד לשני
• הדבר שהכי הפתיע אותך כשהגעת להולנד: הקור (קלאסי)
• איזה טיפ היית נותן לישראלים צעירים שבאים להולנד: תנו לזמן לעשות את שלו, אבל באמת