חשבתם שאנחנו סאחים? קנאביס וקופישופס בהולנד – איך זה עובד?

מקור תמונה ראית: "Cannabis Culture in Amsterdam: Coffee Shop Crawl" by Cannabis Culture is licensed under CC BY 2.0.

יום הקנאביס הבינלאומי הוא הזדמנות מצוינת לעשות קצת סדר בעולם הקופישופס, איפה נוסד הקופישופ הראשון ולמה, מה מותר ומה אסור כיום, ו..השאלה שבאמת מעניינת: מי מעשן יותר, התיירים או המקומיים?

הולנד כיעד תיירותי מציעה מכל טוב: נופים, שקט, היסטוריה, כדורגל, פריחת טוליפים משגעת וגם… קנאביס. אבל בניגוד למה שחושבים – זה לא “מערב פרוע”, אלא אחת המדינות הכי מחושבות בעולם בכל מה שקשור לעישון.

שואפים גבוה? תתחילו מכאן.

״קטנה״ – למה 4:20?

בשנת 1971, הרחק מכאן, במדינת קליפורניה, שלושה סטודנטים צעירים נהגו להפגש ולהסתובב באחד הפארקים כדי לחפש שיחי קנאביס ללקט מהם ולעשן. הם נפגשו בכל יום, בשעה 16:20. מאז התפתחה לה תרבות עצומה סביב הצמח, והמונח ״4:20״ נקשר לשעת השין המיוחלת ואיתו התאריך המרוכב מאותן הספרות, 20 באפריל, ליום הקנאביס הבינלאומי.

יום זה, שעשוע בצד, הוא יום מחאה (עולמי) על הגישה של החברה והצורך בשינוי תפיסתי, תוך התעלמות מהיתרונות הבריאותיים והחברתיים וכמובן הפרדה בין שווקים חוקיים לשווקים פליליים. ארצות הברית של אמריקה היא ממש לא המקום שאנחנו מדברים עליו. להולנד, כמו בהולנד, לכל דבר יש מסגרת וחוק מהודק. אבל שאנטי, נתחיל מההתחלה.

"coffee shops are different" by shelleylyn is licensed under CC BY-SA 2.0.

״מדיניות הכלה״, בקטע טוב – או, איך הכל התחיל? 

תיירות הקנאביס בהולנד ובאמסטרדם בפרט, היא מהרחבות והגדולות שיש בעולם. אינספור תיירים פוקדים קופישופ׳ס ברחבי העיר. כדי להבין איך דווקא כאן תרבות זו מקבלת מקום והכלה מצד המדינה, צריך לחזור לסוף שנות ה-60.

אירופה הוצפה בתנועות סטודנטים אנטי-מלחמתיות, תרבות היפית, תת תרבויות כמו הפאנק ותופעות תרבויות נוספות הביאו צעירים רבים לעשן מריחואנה בברים, מקלטים/מועדונים מחתרתיים וכו׳. מהר מאוד בהולנד הבחינו כי הצעירים אינם מורתעים מעונשים ומעצרים ולכן בחרו בגישה אחרת. לא להתעלם מהמציאות, אלא לנהל אותה. או בקיצור, לבוא בטוב. כאן נולד עקרון ה-Gedogen – מדיניות סובלנות. הכלת התרבות כל עוד היא מתבצעת באופן חוקי, שקוף ובעל גבולות ברורים. ברורים מאוד. 

נדמה לכם שהקופישופ הראשון היה באמסטרדם? אז לא. ה-Sarasani (סאראסני) באוטרכט לא היה רק המקום הראשון למכור קנאביס; הוא היה מרכז תרבותי: מוזיקה, שיח פוליטי, אמנות אלטרנטיבית ומפגש חברתי שממנו נולד עקרון מדיניות ההכלה. אחריו צמחו ה-Mellow Yellow שהיה הראשון באמסטרדם ואחר כך ה״בולדוג״ שמפורסם גם כיום, לפחות כמו אתרי תיירות אחרים בעיר ובמדינה כולה.

תכל׳ס: מי באמת משתמש יותר, תיירים או מקומיים?  

קופישופס ניתן למצוא לא רק באמסטרדם, אלא במקומות רבים בהולנד. במדינה פועלים למעלה מ-550 קופישופס, רובם באמסטרדם. בניגוד לדימוי התיירותי, מחקרים רבים מראים שחלק משמעותי מהצריכה נמצא דווקא בקרב המקומיים, בשל פריסת הקופישופס. אמנם תיירים, במיוחד באמסטרדם מהווים חלק בולט מהלקוחות, אך ברמה הארצית, הולנדים צורכים יותר קנאביס מאשר תיירים. 

יחד עם זאת, שיעורי העישון בהולנד אינם מהגבוהים ביותר ביחס לשאר מדינות אירופה (*תוצאות המחקרים לא סיפקו תוצאות ברורות ולכן לא ניתנים מספרים מדוייקים אלא רק את המסקנות שהוסקו). 

"Cannabis Culture in Amsterdam: Coffee Shop Crawl" by Cannabis Culture is licensed under CC BY 2.0.

החוק היבש 

בהולנד קנאביס אינו "חוקי" במובן הקלאסי, אלא נסבל ומאושר תחת תנאים ברורים: 

  • מכירה של עד חמישה גרם לאדם 
  • איסור פרסום קנאביס, ולכן הרבה מקומות עוקפים זאת בתליית דגל עם צבעי תנועת הראסטפריי (Rastafari) אדום, ירוק וצהוב 
  • מכירה מגיל 18 ומעלה 
  • איסור מכירה של סמים קשים 
  • איסור של מכירת אלכוהול 

אפשר לאכול את ״עוגיית החשיש״ ולהשאיר אותה שלמה? לפי ראשת העיר, בהחלט 

נכון לשנת 2026, פמקה הלסמה (Femke Halsema), ראש עיריית אמסטרדם, ממשיכה לשמור על הסובלנות כלפי קנאביס אבל עם קצת יותר סדר וגבולות, או יותר נסיון לשליטה כמעט מלאה. היא מפרידה בין שימוש חוקי ומפוקח לבין הפיכתו של הקנאביס למנוע תיירות מסיבי שמכביד על העיר: איסור עישון ברחובות מרכזיים, תמיכה ברעיון של מכירה אך ורק לתושבים רשומים (עדיין לא מיושם, אך לחלוטין מדובר), וגם חיזוק ההסדרה של כל שרשרת הייצור דרך הניסוי הלאומי לגידול חוקי, כדי לנתק את הקופישופס מהשוק השחור והפשיעה. 

אומרים שהחכמה בחיים היא למצוא גמישות בתוך גבולות ברורים. או במילים אחרות, ליהנות מהתיירים שמכניסים הרבה כסף למדינה, אבל לא לשלם על זה במחיר של רעש, לכלוך, עומס ובעיות בסדר הציבורי. 

השאלה הגדולה היא: איך העיר אמסטרדם תיראה בעוד כמה שנים: האם היא תמשיך להיות ״יעד חופשי״? או שהיא תהפוך למודל אירופי לרגולציה אחראית, שבו קנאביס נשאר חוקי אבל ניהולו משרת קודם כל את התושבים? 

יש למישהו מצת להשאיל לי רגע? 

קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!

תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.

Avatar photo

עידן טרייבר, הגעתי להולנד ולשכונת הצינורות (De Pijp) של אמסטרדם בשנת 2024.
בעל קשר הדוק למילה הכתובה ועוסק בכתיבה כמעט בכל סגנון אפשרי. עושה הכל כדאי לעסוק, לספר ולעשות בכל מה שאני אוהב:
אנשים, חיים, תרבות וכדורגל.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.