הולנד היא ארץ החירות והחופש, ארץ פתוחה המקבלת אנשים באשר הם, אבל היא לא תמיד הייתה כזו. בהיסטוריה של הולנד יש פרק אפל של עבדות. ההולנדים חטפו ושיעבדו אנשים, בעיקר מאפריקה, לקחו אותם מבתיהם, לעיתים בעודם רק ילדים צעירים והעבירו אותם לעבוד בחקלאות וכמשרתים בבתי עשירים באמסטרדם ובמקומות נוספים. אחרי הרבה שנים של עצימת עיניים מול ההיסטוריה הכואבת הזו מישירה הולנד מבט אל מולה, מודה ומתנצלת.
ב-1 ביולי, בטקס לציון יום סיום העבדות, התנצלה ראשת העיר של אמסטרדם על חלקה של העיר בעבדות, ״אני מתנצלת בשם מועצת העיר על מעורבותה הפעילה של מועצת אמסטרדם בעבדות ובסחר עבדים״.
לא רק הפוליטיקאים מישירים מבט לעברה האפל של הולנד. הקיץ מציג מוזיאון הרייקס באמסטרדם תערוכה על העבדות. בישירות ההולנדית הטיפוסית מוצגת העבדות וחלקה של הולנד בהֿ כפי שהייתה, ללא התייפיפות או טיוח.
אולי יעניין אותך גם:
חופי ים בהולנד – ששת המומלצים
קיץ עם ילדים בהולנד – המלצות לבילוי
להצטרף לרשימת התפוצה של דאצ'טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם
בכניסה לתערוכה מקבלים אודיו-גייד חינם המספר את סיפורם של המוצגים דרך סיפורי עשרה אנשים: עבדים, בעלי עבדים, ולוחמי חירות.
כששועבדו, אפילו שמותיהם נלקחו מהם והם קיבלו שמות חדשים עם מכירתם – שמות של עבדים. הם הפכו לרכוש של אחרים, הם וצאצאיהם. בתחילת התערוכה מוקרנים שמות עבדים על הקיר: Geluk (מזל) ו- Fortuijn (הון) היו שמות נפוצים שניתנו לעבדים. המזל וההון התייחסו מן הסתם למשעבדים ולא לעבדים האומללים.
אנו נחשפים בתערוכה לבעלי העבדים שהתעשרו על גבם. מוצגים פורטרטים שצייר רמברנדט שקשה ליהנות מהם כשמסתכלים בפני העשירים שהתעשרו על גבם של העבדים. תיעוד רב מהתקופה מוצג ברשימות וספרים שניהלו בעלי העבדים ובאמצעות יצירות אומנות המשקפות את החיים של האדונים ולצידם העבדים. העבדות בהולנד עצמה הייתה אסורה, אך היו כאן עבדים שעבדו כמשרתים. ניתן ללמוד על כך מקולרי זהב שנהגו לענוד לצווארם של ה״משרתים״ הללו. קולרים שבעבר סברו שהיו של כלבים אך מהתמונות ומהפסלים מהתקופה ניתן לראותם על אנשים.
ניתן להתרשם מחיי היום-יום של העבדים של דרך החפצים ששימשו אותם, כמו כלי מוזיקה וחרוזים. החרוזים שימשו ככסף לעבדים שנאסר עליהם להשתמש בכסף אמיתי. הכלים ששימשו אותם להפיק למשל סוכר מהקנים או מוסקט מאגוזי המוסקט. בסוף התערוכה ישנו מיצג מרשים מהחרוזים ששימשו ככסף לעבדים והושלכו על ידם עם שיחרורם מהעבדות כשהותר להם להשתמש בכסף ככל אדם.
בתערוכה אנו נחשפים, לעינויים הנוראים שסבלו עבדים שהתמרדו או ניסו לברוח, דרך מכשירי עינויים וסיפורים.
לצד העושר של התערוכה וההשקעה המרובה הניכרת בה מצד המוזאון, הושמעה ביקורת על התערוכה, בכך שלא כל המידע המוצג בה נכון. למשל, בתערוכה מוצגים כלי נגינה, ומסופר שבעלי העבדים אסרו עליהם לנגן ולרקוד. הם נאלצו לעשות כן בחשאי. בעוד שקיימים תיאורים של מבקרים בסורינם שצפו בעבדים מנגנים, רוקדים ומתופפים. בעלי האחוזות סלדו מתאוות הריקודים של העבדים אך לא אסרו על כך. גם על מיצג החרוזים המרשים החותם את התערוכה נשמעה ביקורת שלעבדים כן היה כסף וחלקם יכלו אף לרכוש בו את חירותם.
התערוכה מעניינת ומלאה ביצירות אומנות מרשימות, אך לא קלה ומציפה ברגשות אל מול תהומות האכזריות האנושית והיקף הזוועה שנפרשת לפנינו במיוחד כשלקורבנות ניתנים פנים ושמות. אני ממליצה בסוף התערוכה לשבת בבית הקפה של הרייקס, לשתות קפה, לספוג את האווירה ולהנות מהחופש שהולנד הנהדרת מציעה לנו היום.
מידע למבקרים:
איפה: מוזיאון הרייקס באמסטרדם
מתי: התערוכה פתוחה עד ה-29 באוגוסט.
עלות: כלולה במחיר הביקור במוזיאון – 20 אירו (חינם לבעלי כרטיס מוזיאונים).
חובה להזמין כרטיסים מראש לתערוכה.
כמה זמן: לפחות שעה וחצי.
 |
