בשנת 2017 הלך לעולמו הפרופסור אמוץ זהבי, ממקימי החברה להגנת הטבע, זואולוג שחקר התנהגות בעלי חיים ובפרט זנבנים, ציפורים חברתיות החיות בדרום ארץ ישראל. רעיון מרכזי שזהבי פיתח ופרסם נקרא "עקרון ההכבדה" (The handicap principle). השאלה מאחורי עקרון ההכבדה פשוטה: מדוע במהלך האבולוציה של בעלי חיים מסוימים השתמרו תכונות שעל פניו נראות כפוגעות בסיכויי ההישרדות של אותו בעל חיים? הדוגמה המפורסמת ביותר היא ככל הנראה זנבו של הטווס הזכר. הרי ברור שהאנרגיה הכרוכה בבניין ותחזוקה של מבנה מרשים שכזה היא עצומה. בנוסף, הזנב העצום מכביד על הזכר המסכן ומקשה עליו לברוח מטורפים. ההנחה היא שחייב להיות יתרון כלשהו לזנב העצום. ואכן יש – יתרון זה הוא אמינות המסר שמשדר הטווס. זכר החסר את התכונות המתאימות שיאפשרו לו לשאת את הזנב פשוט לא ישרוד. המסר לנקבות הטווס הוא שמדובר בפרט חזק, בעל משאבים וגנים משובחים שכל טווסה תרצה כבן זוג. לטורף הפוטנציאלי המסר הוא "עזוב, אם אני סוחב את הדבר הזה מאחוריי כנראה שאני מספיק חזק כדי לברוח ממך. לך חפש מישהו אחר". הזנב חשוב כי רק מסר שיהיה אמין מספיק יוכל "לשכנע" את הנקבות/הטורפים. זהבי מציין גם מקבילות מעולם בני האדם, ואני ממליץ בחום על ספרו "טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה: חברה ותקשורת בעולם החי". לענייננו, השורה התחתונה היא חשיבות אמינות המסר.
>>> קורונה בהולנד: עדכון יומי
>>> לערוץ היוטיוב של דאצ׳טאון
מידע "מעוצב מחדש"
קפיצה בזמן ובמרחב לסוף שנת 2019, ולמעשה תחילת 2020. עת קורונה. וירוס חדש ממשפחה לא חדשה של וירוסים מתפשט ברחבי העולם וגורם לתחלואה רבה ובהלה רבה עוד יותר. מדענים מכל העולם נרתמים למחקר שמטרותיו הבנה, שליטה וטיפול במחלה. בהתאם לסטנדרט המקובל, תוצאות מחקר מדעי מתפרסמות רק לאחר שאלו נבחנו על ידי חוקרים שאינם מקורבים לאלו שביצעו את המחקר. למרות שאמצעי בקרה זה אינו מושלם, המידע המפורסם בעיתונות המדעית עובר איזשהו תהליך של בחינה וביקורת. אולם הודות לאופן פרסום המידע בימינו, לא רק חוקרים יכולים להפיץ מידע, ובשונה מעולם החי, הדרך שבה המידע מתוקשר שונה מהותית. להבדיל מהטווס שהוכיח את אמינות המסר מעצם קיומו של הזנב שאותו הוא סוחב, או מהחוקר שמחקרו נבדק בקפידה, ברשת האינטרנט יכול כל אדם לפרסם את כל העולה על רוחו ללא שום נטל הוכחה. הדוגמאות שכולנו מכירים הם הפוליטיקאים שמשקרים ללא הבחנה ומנצלים את קלות העברת המידע לצורכיהם (מי אמר מניפולציה). אבל לא רק פוליטיקאים קפצו על המציאה. בעלי אג'נדות שונות מיהרו לרכוב על ההזדמנות שהביאה המגפה החדשה לצורך קידום אותן אג'נדות. ואם צריך לכופף את האמת קצת, אז לא נורא. התוצאה היא שבמקביל למאמץ המדעי המסיבי מתחילות לצוץ תיאוריות שונות המנסות להסביר את הרקע ואופי הוירוס והמחלה. סרטים כמו PLANDEMIC משתמשים במגפה כדי לקדם אינטרסים אישיים וחברתיים (כמו תנועת ההתנגדות לחיסונים), למרות שגם ללא מאמץ רב מדי נמצא שהמידע בסרט "עוצב מחדש" במקרה הטוב. אבל עבור מרבית הצופים, ההפקה המרשימה, המוזיקה הדרמטית והטון ההחלטי מספיקים כדי להניח שהממסד הרפואי/מדעי מושחת.
דין אינסטלטור כדין פרופסור
נראה שהמציאות כיום היא שאם נרצה לשפץ את צנרת הבית שלנו, נבקש את חוות דעתו של שרברב, ואם נרצה חוות דעת משפטית נסמוך על עורך הדין יותר מאשר על השרברב, אבל באולפן החדשות הוירטואלי דעתם של כולם נחשבת אחידה, בין אם אתה מדען, שהקדיש עשורים מחייו למחקר, או פוליטיקאי, שקיבל תקציר על המחלה מעוזר פרלמנטרי שקרא כתבה ב-YNET. אמינות המסר אבדה. התקשורת האנושית המודרנית מתבססת על אמצעים זולים מאוד שמאפשרים לכל אדם להעביר כל מידע שירצה בלחיצת כפתור. לצד היתרונות הרבים חלה זילות משמעותית של אמינות המידע. במקום נטל ההוכחה ישנה פלטפורמה לבניית אתרים. במקום טיעונים עובדתיים – טונים דרמטיים.
בלי ג'יימס בונד
וכאילו שנת 2020 לא הביאה איתה די הפתעות, ב-25 במאי נרצח ג'ורג' פלויד על ידי שוטר משטרת מיניאפוליס שלחץ את ברכו לגרונו של ג'ורג' עד למותו. המקרה עלה במהרה לכותרות, מצית גל מחאה בארה"ב ומחוצה לה. העובדה שג'ורג' ממוצא אפרו-אמריקאי והשוטר שרצח אותו לבן, מעוררת נושא כאוב ביותר בחברה האמריקאית: הגזענות והאלימות המשטרתיות. על פי נתונים באתר עצמאי שנקרא MAPPING POLICE VIOLENCE, בין השנים 2013 ל-2019 נהרגו למעלה מ-1,000 בני אדם בארה"ב בידי שוטרים, שליש מהם אפרו-אמריקאים. 17% מהם לא היו חמושים בעת התקרית, אחוז גבוה משמעותית מכל שאר פלחי האוכלוסייה (ממוצע של 13%). המחאה שהחלה בהפגנות אך הפכה במקומות מסוימים למסע הרס וביזה, נשענה על תנועות מחאה כשהבולטת בהן היא Black Lives Matter. אך למרות המחאה המוצדקת (וההכרחית) והעובדה שכולנו נסכים שהגזענות והאלימות המשטרתיות, ביחד ולחוד, חייבות להיעלם, חשוב להבין איך המחאה יכולה להיות מנוצלת לצרכים אחרים לגמרי. דוחות מודיעין ממספר חברות שונות העלו שבשנת 2016, במהלך קמפיין הבחירות בארה"ב, השקיעה רוסיה מאמצים גדולים כדי להטות את דעת הקהל האמריקאית. בניגוד לסרטי ג'יימס בונד, רוסיה לא הייתה צריכה ולו אדם אחד שיימצא פיזית בארה"ב. באמצעות חשבונות מזויפים בפייסבוק, טוויטר ועוד אתרי מדיה חברתית, יצרה חברה רוסית בשם Internet Research Agency שבבעלות יבגני פריגוזין המקורב לפוטין תנועות מחאה בארה"ב במטרה ליצור חוסר יציבות במדינה. דגש הושם על הקהילה האפרו-אמריקאית, על ידי הקמת ערוצי יוטיוב, פרופילים חברתיים מזויפים ואתרי אינטרנט עם שמות (ראו כאן, וכאן), כמו blackmattersus.com, blacktivist.info, blacktolive.org ,blacksoul.us). ה"מפעילים הרוסים" לא רק שילהבו את הרוחות, אלא אפילו ארגנו הפגנות על אדמת ארצות הברית! למרות שמחברי הדו"ח מציינים שהגזענות בארה"ב הייתה קיימת הרבה לפני המעורבות הרוסית, הרוסים ניצלו את המצב כדי לקדם את מטרותיהם. גם כאן, חוסר היכולת שלנו כצרכנים של מדיה חברתית לבחון את אמינות המידע הופכת אותנו לפגיעים ביותר.
להפעיל שיקול דעת
לשמחתנו, אנחנו מצויים בשלב בהתפתחות האנושית שבו כמות הידע הקיים גדולה מאי פעם, גדולה בהרבה מיכולתו של הפרט הבודד לחקור ולהבין. אנחנו נאלצים לעמוד על כתפי ענקים ולסמוך על מידע קיים לצורך המשך חקירה וחשיפת מידע חדש. אבל כשמדובר במידע (בעיקר דיגיטלי) קל מאוד לשקר. וברור שכולנו יודעים שקל לשקר, ובוודאי באופן וירטואלי, אבל חשוב שנפנים עד כמה עמוקה ההשפעה של מידע כוזב על חיינו. הטכנולוגיות שמאפשרות את הקדמה המדהימה שאותה אנו חווים גם חושפות אותנו לסכנות. בחינה מדוקדקת של כל פריט מידע שאנחנו צורכים יכולה להיות משימה קשה ביותר, כנראה אפילו בלתי אפשרית, אבל אסור שהמסקנה תהיה הרמת ידיים. המעט שאנו יכולים לעשות הוא להפעיל שיקול דעת. אם לחזור לווירוס הקורונה, המדען לא תמיד צודק, אבל בוויכוח על וירוסים אני מהמר עליו ולא על הפוליטיקאי, באותה מידה שלצורך תיקון הצנרת לא אפנה לעורך דין, אפילו אם זה שיפץ את ביתו לאחרונה. למען החברה היום והדורות הבאים, אנחנו חייבים למצוא דרך לשמר את אמינות המידע ולהימנע ממציאות של פוסט-אמת. מציאות כזו לא תהיה ארוכה מאוד.
