מאיסלאם קיצוני ל״ברוך השם״: המפגש הסודי עם לואי אל-שריף באמסטרדם

מפגש יוצא דופן באמסטרדם עם הבלוגר הסעודי שלוחם באיסלאם הקיצוני וקורא לאהבת ישראל, חרף איומים, קריאות בגידה ואבטחה כבדה.

ביום שני התקיימה באמסטרדם הרצאה ושיחה פתוחה עם פעיל השלום והבלוגר הסעודי לוֹאַי אל-שריף (Loay Alshareef). לואי, 42, מתגורר באיחוד האמירויות ומדבר ברחבי העולם בגנות האיסלאם הקיצוני ובעד חזון חדש למזרח התיכון. הוא פורט את סיפורו האישי כנער ששינן בעל-פה את הקוראן והתחנך לשנוא יהודים, עד שמפגש מקרי עם משפחה יהודית ממוצא תימני בפריז אתגר את תפיסותיו ושינה אותן מן היסוד.

המפגש התקיים ביוזמת ארגון הסטודנטים היהודים VUJU שקם בתגובה לאירועי השבעה באוקטובר ולאווירה האלימה שנוכחת בקמפוסים ברחבי הולנד. הארגון פועל מתוך ה-Vrije Universiteit אך מיועד לסטודנטים יהודים בכל מקום, מארגן הרצאות, סדנאות ומסיבות לציון חגי ישראל.

קריאות נגדו כבר בכניסה

במפגש נכחו כמאה משתתפים – סטודנטים, הולנדים וזרים, יהודים וישראלים כאחד – תחת מעטה חשאיות ואבטחה כבדה. הצורך באבטחה הובהר למן הרגע הראשון, כאשר לואי חצה את לובי הבניין בדרך לאולם ונתקל בסטודנטים שעקבו אחריו והטיחו בו באנגלית ובערבית שבורה: ״בוגד״, ״כופר״, ״למה אתה תומך ברצח עם?״ ו״לך הביתה לאמירויות!״

בתוך האולם, שיתף את הנוכחים בניסיונו עם מוחים כאלה שלא מעוניינים כלל בשיח. הוא הדגיש כי שיח אפשרי אך ורק עם מי שפתוח לקיימו, ולכן אינטראקציה איתם היא חסרת משמעות. שבר דק עלה בקולו כשאמר שמי שמכנים אותו ״כופר״ בערבית לרוב לא יהיו מסוגלים לקרוא פרק יחיד בקוראן ללא שגיאות. לדעתו, הם לא מצויים בעמדה להטיף לאדם כמוהו, מוסלמי דתי בעל השכלה נרחבת בכתובים האסלאמיים.

אולי יעניין אותך גם:

זום זום זום עולה הזמר מכוורת הדבורים
המשטרה ההולנדית חוששת לחיי הילדים החטופים ג’פרי (10) ואֶמָה (8)
הלסמה: יש לנקוט בצעדים נגד שגריר ישראל

קול של תקווה מפוכחת וערנית לאתגרים

לואי רואה בעצמו מעין שליח שעבר טרנספורמציה, מעמדה של רדיקליות דתית לזו של אופטימיות רדיקלית. הוא מאמין שציונות נתמכת על ידי הכתוב בקוראן, וחותר לשיתוף פעולה אזורי במזרח התיכון. כשהוא מדבר על מסע ההשתנות האישי שלו ועל השיחות שקיים עם המשפחה היהודית שהכיר בפריז, הוא מקפיד לתבל את סיפורו בקריאות ״ברוך השם!״ לעיני הקהל המופתע. הוא מצטט לא אחת פסוקים מן המקרא, בעברית צחה ומרשימה, שמדגישה כמה קולו נדיר וחריג. לואי מכיר בכך שהוא משתייך למיעוט ערבי שמחזיק בעמדה מרובדת ביחס לישראל, אך הוא טוען כי המיעוט הזה גדל כל הזמן ולכן עבודתו כדובר חשובה כל כך.

הקהל הביע עניין רב בעולם הערבי ובסכנות האורבות של האיסלאם הקיצוני, וגם השתדל להידבק באופטימיות של לואי. במהלך הערב שותפו גם סיפורים אישיים אודות חברים שניתקו קשר, קולגות ששולהבו במסרים כוזבים, ותסכול גובר מהעוינות של התקשורת ההולנדית. לפניכם הנקודות העיקריות שעלו בשיחה:

היסטוריה מול תעמולה

אנשים רבים ברחבי העולם הערבי מכחישים לחלוטין את הקשר בין יהודים לבין ארץ ישראל, או בורים באשר לנוכחות היהודית בת 3,000 השנים בישראל. חלקם אף טוענים שמקורם של היהודים בתימן. בעוד שישנן עדויות ארכיאולוגיות רבות בישראל, אין צורך לנסוע לירושלים כדי למצוא אותן. למשל, שער טיטוס ברומא מתאר את ניצחון הרומאים במרד הגדול וביזת המנורה מבית המקדש. במוזיאון הלובר בפריז נמצאת מצבת מישע, והעתק שלה מוצג במוזיאון ירדן בעמאן, כשהיא נושאת כתובת אודות ניצחון מלך מואב על עמרי מלך ישראל. אלה הם פריטים היסטוריים שלא ניתנים למניפולציה למטרות פוליטיות, ויש ערך רב לשימוש בהם לחינוך. היעדר השימוש של ממשלות ישראל לדורותיהן בארכיאולוגיה לשם מאבק בנרטיבים כוזבים הוא החמצה גדולה. 

הסכמי אברהם ומזרח תיכון חדש

ישנן מגמות והזדמנויות שמניעות את העולם הערבי אט אט אל עבר הבנה מורכבת יותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חשוב לציין שהפוטנציאל הזה לא יכול להתממש כל זמן שהמלחמה בעזה נמשכת והרגשות סוערים. נראה שהמזרח התיכון למוד מלחמות ומותש מהן, ומפנה את מאמציו ל״מירוץ חימוש״ כלכלי בהובלת ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. ביקורו האחרון של הנשיא טראמפ במדינות המפרץ מבטא את הדחף לפיתוח הזדמנויות כלכליות מבוססות-חדשנות. בבוא העת, השינויים הללו יתגלו ככוח מניע ואטרקטיבי יותר מרדיקליזם. 

לא פחות חשוב, הסכמי אברהם מציבים את האזור בפני הזדמנות אמיתית לשינוי שמבוסס על שיתוף פעולה משום שהם מאפשרים מפגשים בין אנשים ובין תרבויות, חילופי ידע, ופירוק שנאות עתיקות. הכנסת מדינות נוספות להסכמי אברהם – ובראשן ערב הסעודית – תועיל לישראלים ולפלסטינים כאחד, משום שהם מציבים כדרישה את התחלת סלילת הנתיב למדינה פלסטינית. למשמע אי-נחת בקהל, לואי מסייג כי הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67׳ לא תוכל להיות על הפרק, בפרט כאשר המלחמה מתחוללת והכאב הישראלי עצום כל כך.

אירופה צועדת לתוך בית מטבחיים

הסירוב האירופי להקשיב לקולות שיוצאים מן המזרח התיכון הוא מתכון לאסון. האירופאים מסרבים לאמץ את הלקחים שמסופקים להם ממדינות כמו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, שנלחמות באיסלאם הרדיקלי באמצעות ניטור חומרים דתיים במסגדים ובבתי ספר. לעיוורון הזה הוא קורא "כניסה לבית המטבחיים שלך". 

לואי מנסח את מה שהנוכחים באולם מכירים היטב, וביתר-שאת מאז השבעה באוקטובר: באירופה, אידיאולוגיה ליברלית מנוצלת לרעה על ידי אויבי הליברליזם לשם קידום רעיונות לא-ליברלים. היעדר הפעולה והאכיפה נגד ארגונים וקולות לא-ליברלים באירופה הוא חסר פשר בעיניו. הוא מסיים בשאלה פתוחה: ״מה לדעתכם היה קורה לאותם אנשים אם היו נוהגים כך באיחוד האמירויות?״

ישראל, הפלסטינים והצורך בתקווה

לואי מבקש להזכיר שמלחמתה של ישראל היא עם חמאס, והוא שב ומציין את תיעובו כלפי ארגון הטרור. למרות החשש הישראלי מניצול לרעה של משאבים על ידי חמאס, יש לעשות יותר כדי למנוע פגיעה בפלסטינים, והוא תומך בהצנחת סיוע אווירי ברצועה. 

מבחינת לואי, הסוגיה הדחופה ביותר על הפרק היא העמדת הנהגה פלסטינית חדשה שתכיר בישראל, תלחם בשנאה הפנימית, ותפעל בשיתוף פעולה למטרת הקמת מדינה פלסטינית שתתקיים לצד ישראל. לבסוף, לואי מבקש להילחם בפיתוי להצהיר כי ״אין חפים מפשע בעזה״, משום שצורת החשיבה הזו מבזה את זכרם של מי שאיבדו את חייהם באכזריות בעודם מנסים למחות נגד שלטון הטרור של חמאס.

סיום מתוח עם התערבות משטרתית

בסוף הערב, בעוד הנוכחים לוחצים את ידיו של לואי ומצטלמים, המארגנים הכריזו פתאום כי עלינו להישאר באולם למשך זמן-מה. הפגנה גדולה התגבשה מחוץ לבניין, ומאבטחי האוניברסיטה הזעיקו את המשטרה לשם פיזורה. האוויר נמלא אנחות רמות וגלגולי עיניים, אך גם הם לא הסוו את האמת הדוממת של הרגע: מעל כולנו ריחף מתח. דקות ארוכות ניהלנו שיחות חולין, שתינו משקאות מוגזים וכרסמנו חטיפים מלוחים. לואי הוברח החוצה דרך דלת צדדית, ובמהרה התחלנו גם אנחנו לצאת את האולם. אחדים שלפו את מצלמות הטלפון כאמצעי הגנה עצמית, מכינים את עצמם להיתקלות מפחידה.

בחוץ קיבלו את פנינו מאבטחים, שליוו את הנוכחים דרך המדרגות והלובי. על המדרכה מחוץ לבניין ניצבו שתי מכוניות משטרה וסביבן נוכחות ערה של שוטרים. כשהתרחקתי מעט הבחנתי בגבר מקריח שדגל פלסטין קופל ברישול תחת זרועו. לצידו עמדו שני גברים מבוגרים נוספים, שלא נראו כמו סטודנטים אידיאליסטים צהובי-שיער. הוא מלמל לחבריו אודות צבא ההגנה לישראל, בעודם מתרחקים באיטיות מההתרחשות. הם לא נראו כמו אנשים עם תפיסות פוליטיות מנומקות, אלא כמו גברים קשי-יום שנהנו מהאפשרות לכפות כאוס על המרחב. חלפתי על פניהם במהירות, הפחד נמוג כליל. הבחנתי שכתפיהם שמוטות והם מעמידים פנים כאילו לא נפלה רוחם.

קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!

תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.