לקראת בכורת "פאודה" 5 באמסטרדם, איציק כהן מדבר על הסדרה, הטראומה והתקווה. בריאיון מיוחד לעידן טרייבר הוא מספר על הכוח המרפא של ההומור ועל פרויקט "שבים", המסייע ללוחמים המתמודדים עם פוסט־טראומה.
צילום :תמונה ראשית: קווין תומאס
אירוע הבכורה של "פאודה" 5 באמסטרדם בשיתוף קרן היסוד, מביא אל המסך הסברה לאומית עם רלוונטיות מצמררת לימינו, לצד מפגש גלוי לב עם השחקן איציק כהן' הידוע בשלל תפקידיו בפאודה, מלכת היופי של ירושלים, סיפור גדול, ישמח חתני, חזי ובניו ולאחרונה חזר מאטלנטה שם הוא גילם את טוביה במחזמר כנר על הגג. הערב יוקדש לתמיכה בפרויקט "שבים", המלווה מילואימניקים ונפגעי פוסט-טראומה במסע השיקום שלהם, במטרה להעניק ללוחמים שחזרו מהשטח נקודות של אור ועתיד טוב יותר.
כשהתסריט ולו הבדיוני ביותר פוגש את המציאות, איציק כהן באופן שובה לב מדבר על הומור כתרופה, על ״פאודה״, השגרירה הלא רשמית בהסברה ועל החשיבות שבבחירה בחיים. כמו שרק ישראלים יודעים. הטראומה היא לא רק של הדמות של ״דורון״, היא של כולנו
כשנשאל על התחושות לקראת העלייה של העונה החמישית, כהן לא הסתיר את ההתרגשות, אבל מיהר להבהיר שמשהו בטון של הסדרה השתנה. בארץ ההיסטריה סביב העונה החדשה כבר בעיצומה וכולם מחכים בקוצר רוח לראות כיצד הקהל יגיב.
"העונה הזו מגיעה מזווית קצת אחרת מהעונות הקודמות", הוא מספר. "זה לא האקשן האינטנסיבי והקצבי שהיה קודם. העונה הזו היא בזווית קצת יותר אישית, יש בה יותר מתח ופחות אקשן 'פיו-פיו', אבל היא עונה מאוד חזקה ומאוד יפה".
כש״פאודה״ פרצה לתודעה היא נגעה בנקודות החשופות ביותר של החברה הישראלית. אלו המעוררות פליאה על אותם גיבורים (הן הדמויות בסדרה והן דמויות חיינו במציאות) שמבצעים את המבצעים ובו זמנית גם את החמלה והדאגה לאור האנושיות והפגיעות שלהם במפגש עם הטראומה והפחדים של גיבורי (וגיבורות) הסדרה.
מתוך המציאות המטלטלת, "פאודה" היא הרבה יותר מסדרת טלוויזיה מצליחה, היא מפעל הסברתי. כשאני שואל אותו על תפקידה של הסדרה כשהיא מגיעה לקהל בחו"ל, במיוחד בימים אלו, כשהוא עונה בלי להסס: "אני חושב שהשליחות היא בהחלט של הסדרה עצמה, במיוחד אחרי השבעה באוקטובר. העונה הזו נוגעת בכל התוצאות וההשלכות של אותו יום. היא פחות מתעסקת בשבעה באוקטובר עצמו, אלא במה שקרה לנו אחרי – לדמויות כמו דורון, למדינת ישראל, ובאופן כללי ליהודים. לכן השליחות פה מאוד חשובה. זה כרטיס הביקור הכי רציני שיש למדינת ישראל בימים האלה, כדי לדברר את מה שקרה כאן".
כבר לא צריך לשחק יותר
החברות ב"פאודה" תמיד עברה מסך, הרי כל חובבי פאודה ראו את עצמם יושבים באוהל, שותים קפה ויותר מכל – היינו עם הגיבורים. חווינו איתם את כל הרגעים. קשה לדמיין איך זה מרגיש כשהמציאות פוגשת את העלילה בצורה כל כך אכזרית וחד משמעית.
הפציעה הקשה של עידן עמדי (שמגלם בסדרה את שגיא) במלחמה טלטלה את הצוות. "מעבר לעידן, שההחלמה שלו היא נס רפואי ואלוהי, הייתה חרדה גדולה", מספר איציק בגילוי לב, אך ממהר להזכיר שהפצע רחב בהרבה. "האירוע נגע בכולם. איבדנו שני אנשי צוות מההפקה שנהרגו במלחמה. אצלי במשפחה, אחות של גיסתי, עמית מן שהייתה פרמדיקית, נרצחה באכזריות בבארי. אין בית שהאבל הלאומי לא נגע בו, ואי אפשר להפריד את זה מהצילומים. כולנו עברנו משהו קולקטיבי ולכן חשוב לעבור את זה ביחד".
גדולתה של אמנות המשחק היא הטבעיות, היכולת לגלם אדם מסויים ולהרגיש את המצב הרגשי שלו להעתיק ולהעביר אותו למסך.
״הכל מוכן, הגוף דרוך. לא צריך לשחק בכלל. רק להיות בסיטואציה״ מתאר כהן בביטחון. "הסצנות שלי הן בעיקר עם ליאור (רז). משהו תמיד קורה במפגש בינינו, והפעם זה היה הרבה יותר עוצמתי. היינו יכולים לדמוע בשנייה רק מלהסתכל אחד על השני לפני הסצנה. הכל קיבל עומק רגשי משמעותי. התחושה הזו, שאין צורך לזייף דרמה, הייתה משותפת לכל השחקנים כולם.״
מופת של כישרון, תקווה וכוח רצון
כאוהב תיאטרון ומאמין גדול בכוחה של אמנות זו, השיחה שלי עם איציק על הדרך שבה קיבל את התפקיד של קפטן איוב היא לא פחות משיעור נהדר באמונה, ויותר מכל תעודת מופת לכוח רצון של אדם.
כהן, שחתום על אינספור תפקידים קומיים נבחן לתפקיד המורכב של מפקד היחידה. בדמותו הוא מגלם אבא עם אחריות כפולה, גם כלפי בנו שלו וגם של חייליו.
מי שהאמין בו, בעוד שגורמים אחרים פיקפקו ביכולתו לגשת לתפקיד דרמטי שכזה היה הבמאי אסף ברנשטיין, שהציב בפניו אתגר עצום. איציק נזכר בזה בחיוך: "הוא אמר לי: 'אני אעשה אודישן שרק אתה יכול לעבור'. אמרתי לו: 'מה זאת אומרת ואיפה היית עד היום?'. הוא אמר לי: 'האודישן שלך יהיה מונולוג של שבעה עמודים בערבית'. אמרתי לו: 'אני לא יודע ערבית', ובתגובה הוא אמר לי: 'אז אתה תלמד'".
שבועיים, יום ולילה, כהן למד את הטקסט מילה במילה (בעוד שעוזרו היה השחקן יניב ביטון, חברו הטוב שדובר ערבית). ״עד היום אני יודע אותו בעל פה!״ הוא מתגאה ומתחיל ישר באותו מונולוג מפורסם בו הוא ניצב בביתה של אמו של המחבל שאותו הגיעו ללכוד.
פרויקט "שבים": לבחור בחיים, כמו שרק ישראלים יודעים
המפגש המיוחד בין כהן שמתארח לאורחים, נוגע בנקודות הכי עמוקות של החוסן הנפשי שלנו, והוא מוקדש כולו לתמיכה בפרויקט "שבים" המלווה מילואימניקים שמתמודדים עם טראומה. כשנשאל איך בכלל נוצר החיבור שלו לפרויקט, הוא חזר איתי אחורה, לסבב הלחימה של שנה שעברה.
קבוצה של קרן היסוד מהולנד הייתה אז בארץ, והאחראית על הקבוצה, שהיא במקרה אחיינית של חבר קרוב שלו, התקשרה אליו בלחץ מהמלון: "איציק, אנחנו תקועים במלון, יש מלחמה, כל התוכניות התבטלו. אתה מכיר אולי איזה סטנדאפיסט או מישהו שיכול לבוא לשעשע אותם?". איציק שלף מיד את הקומיקאי שהוא מכיר: "אני יכול לבוא לשעשע אותם". כשהיא הזכירה לו במבוכה שאין להם תקציב לזה, הוא פטר אותה בחיוך: "זה בסדר, לא בניתי על התקציב שלך, אני בא".
אם יש משהו שיכול לתאר רוח ישראלית, זה כנראה שרק בישראל, ערב שבו יורדים שש פעמים למקלט בגלל אזעקות והפגזות, נוצר החיבור העמוק שלו לפרויקט.
בדיבורו הנלהב מורגשת הנחישות בחיבור למטרה שלשמה ״שבים״ הוקמה והאכפתיות האמיתית כלפי אלו שלא רואים עליהם את הפציעה. ״זו מסגרת מדהימה. לקחת אנשים שעברו גיהנום, לשקם אותם, ולמצוא עבורם נקודות של אור, תקווה ועתיד – זה דבר מבורך שאני תמיד אשמח לקחת בו חלק״.
האכפתיות הזו היא גם הסיבה שאיציק מאמין בכל ליבו שהתרופה הכי טובה לחלק מהפצעים האלה היא פשוט הומור.
כשעולה השאלה איפה שחקן כמוהו מרגיש שהוא עוזר יותר לנפש של הקהל – בדרמה או בקומדיה, יש לו משנה ברורה: "הריפוי האמיתי הוא תמיד בקומדיה, בצחוק ובדברים הקלילים. "אפילו ב'פאודה', תמיד אני אזרוק בדיחות שלא כתובות בתסריט. אני אומר לבמאים ולעורכים: 'תחתכו בעריכה מה שאתם רוצים, אבל את הבדיחה הזו אני חייב להוציא'. הומור זו דרך טיפול נהדרת ובכלל, אסקפיזם הוא בעיניי כלי מרפא חזק יותר מאשר להתעסק בדבר עצמו".
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.
