על שגעון ושפיות: כך חדרתי לשוק הנדל"ן האגרסיבי של אמסטרדם

אחרי עשרים שנה באזור אוטרכט, הצלחתי להגשים תכנית ותיקה ולעבור לגור באמסטרדם. אמנם היישוב בוניק (Bunnik) שבו גרתי היה חביב ונפלא ונהננו לגור בו, אבל עכשיו הגיע הזמן לשינוי. כשבתי הצעירה כבר מעל גיל 18 ושתי הגדולות כבר מזמן עברו לגור בבתי סטודנטים והתחילו את חייהן העצמאיים, העיר הגדולה קורצת יותר. כולם אמרו שהריבית הולכת לעלות והתמונה התחילה להתבהר – זה עכשיו או לעולם לא.

בית באמסטרדם

הצטיידתי בסכום נאה, בהרבה סבלנות ובמתווכת נחמדה אך תותחית. הדסה פאפי, יהודייה, דור שני למתווכים אמסטרדמיים, ליוותה אותי בביקורים בבתים פוטנציאליים והצילה אותי מכמה נפילות (אין אור, אין אוויר, אין מקום אכסון, השכנים מעפנים). אם יש בית שאוהבים, היא אומרת, צריך ללכת בכל הכוח אבל לא להתבאס אם לא הולך. בסוף מצליחים. כולם מתלוננים על שיטת המכרז הנהוגה באמסטרדם: קונים פוטנציאליים רואים את הדירה (בביקור של 15 דקות בערך) ותוך כמה ימים צריכים להציע מחיר. יש רק הזדמנות אחת, לא יודעים כמה הציעו האחרים ואין סיבוב שני. המוכרים בוחרים את ההצעה שנראית להם (שילוב של המחיר ושל אמינות המציע)' ותוך מספר שעות מודיעים לזוכה המבסוט ולמפסידים הרבים. 

מי משוגע? אני משוגע

אחרי כמה בתים שאהבתי והצעתי מחיר, הבנתי את הפרינציפ: תמיד יש איזה משוגע שמציע מחיר גבוה יותר. זו השיטה הכואבת שמעלה ומעלה את מחירי הדירות. לכן אין ברירה אלא להיות בעצמך פעם אחת המשוגע. בעוד 20 שנה השיגעון הזה יהיה בטל בשישים. רק צריך להיזהר ולא לצאת משוגע מדי – ולעשות את זה רק עם בית שבאמת אוהבים, ושהדסה מאשרת. כך עשיתי – ולהפתעתי הרבה, הצלחתי! בית נחמד ביותר במזרח אמסטרדם, קרוב למרכז וקרוב לפארק. כל מה שרציתי.

השכנים קיבלו אותי יפה ומיד הוזמנתי לברבקיו השכונתי שנערך מספר שבועות מאוחר יותר. אישור נחמד לכך שאכן לא יצאתי משוגע מדי התקבל בדרך לא צפויה. השכנים סיפרו לי שכולם, חוץ ממני, קיבלו בתיבת הדואר שלהם מכתב שאמר כך: "לפני מספר שבועות הצענו מחיר עבור דירה שהיתה למכירה בבניין שלכם. לצערנו הרב מאד מישהו הציע מחיר גבוה יותר. אם אתם גם מעוניינים למכור בקרוב – נשמח להציע סכום דומה….". 

מאז ההרפתקה שלי נראה ששוק הנדל"ן מעט נרגע, אך גם פחות דירות מוצעות למכירה. מה יהיה בעתיד? הדסה היא הראשונה להודות שאין לה, ולאף אחד אחר, מושג. אבל אותי זה כבר לא מעניין. אני בפנים.

בית פינטו

אז מה עכשיו? כשיש לי בית ואני מבסוט, לא נותר לי אלא לחסוך בהוצאות החימום, לצאת מביתי ולחפש מקומות נחמדים לשבת בהם, לעבוד ולכתוב. כך אגלה את העיר ואת כל מה שיש לה להציע. כך מצאתי את עצמי מתפעל מבית לבן בלב הרובע היהודי בעיר, שנקרא בית פינטו, ובו אני יושב עכשיו וכותב לכם את הטור הזה. זהו בית מן המאה ה-17 שהיה שייך בעבר ליצחק דה פינטו, יהודי ממוצא פורטוגזי שחי במאה השמונה עשרה. יצחק דה פינטו לא היה איזה עילוי ענק שהטביע חותם משמעותי. הוא היה איש רוח וכלכלן, התכתב עם וולטר ועם דיוויד יום וניסח רעיונות כלכליים על כוחו של השוק החופשי. אבל היה לו בית באמסטרדם, בדיוק כמו לי!

בית פינטו עבר גלגולים רבים והיה מיועד מספר פעמים לפינוי ולהריסה, אך שרד בכל זאת גם כשכל שאר הבתים ברחוב נהרסו או נבזזו (בחורף הקשה מיד לאחר המלחמה תושבים רבים פרצו לבתים ריקים ופרקו את קורות העץ שלהם כדי להשתמש בהם להסקה). בשנות השישים התארגנה קבוצת נאמנים ששמה לה למטרה לשמר את הבית ולהפוך אותו למקום מפגש תרבותי. משנת 1975 הבית הוכרז כבית לשימור והוקמה בו ספרייה ציבורית קטנה. בשנת 2013 נעתרה עיריית אמסטרדם לבקשות תושבי השכונה ובית פינטו הוכרז כמרכז תרבות וספרות הפתוח לקהל. 

מקום קטן ושפוי

מיד כשנכנסים לבית מרגישים – החימום עובד! בחדר הכניסה היפה האווירה שקטה ונעימה. מספר אנשים יושבים ומשוחחים, על השולחן כל עיתונים היומיים וניתן לקרוא בהם. יש גם מטבחון וגינה גדולה ויפה. יש גם מכונת קפה (שעובדת רק על מטבעות), קפה הפוך עולה יורו אחד! על הקירות במסדרון מופעים שמות של אנשי רוח מפורסמים. מודעות בכניסה מכריזות על מספר אירועים שצפויים במקום – הרצאות על הומניזם, הופעות מוזיקה, דיונים, וכדומה. המקום מוכר כמרכז להומניזם, ואני מיד מרגיש שזוהי אכן הגדרה טובה לתחושה ששורה כאן. אדיבות, חום, קבלה, חופש – הומניזם. 

בחדר הספרייה הסמוך, שבו אני יושב, יושבים עוד מספר אנשים. לחלקם תרמוס עם קפה שהביאו מהבית וקופסת אוכל. זהו חדר נעים ולא גדול, יש בו פסנתר, שני שולחנת גדולים ובערך עשרים מקומות ישיבה. התקרה מכוסה בציורים, על הקיר מפה של העיר ולאורך הקיר השני מדפים מלאי ספרים. כאשר אחת מהנוכחות מסיימת לכתוב את הגיגיה בספרון קטן בעל כריכת עור, היא אורזת את התרמוס והספל שלה, קמה, ואומרת בקול רם  "צהריים טובים". כולנו משיבים לה באדיבות – "צהריים טובים", והיא יוצאת. התפעלותי מן המקום גוברת – זו ספרייה וכולם שקטים, אבל אפשר לדבר אם צריך! איזה שילוב מצויין – הומניזם פירושו שפיות.

ספריית החלפה עם ספרים בעברית

והנה עוד תגלית – מדף שלם של ספרים בעברית. דוויד גרוסמן, א.ב. יהושוע, וגם רם אורן. על המדפים האחרים ספרים בהולנדית ובאנגלית וגם ספרי אומנות וספרי ילדים. מסתבר שזו ספריית החלפה! המבקרים מוזמנים לקחת ספר הביתה אם רוצים, ומתבקשים לשים על המדף ספר(ים) משלהם. צריך להראות לאחד המתנדבים במקום איזה ספר הבאתם מהבית שאותו תשאירו בספרייה ואיזה ספר אתם לוקחים איתכם מהספרים שעל המדף.

אני מציץ בטלפון על המצב בישראל ונסיונות הרכבת הממשלה החדשה. אני תוהה אם בקרוב צפוי לנו כאן גל חדש של מהגרי-שפיות, שיחליטו לממש את איומי הרילוקיישן שלהם. ואם גל הלאומנות יפרוץ הלאה וישטוף גם את אירופה, אמסטרדם הרי תהיה חוף המבטחים של ההומניסטים והליברלים – כך היה תמיד. ואם גם אמסטרדם תיפול – נראה לי שבית פינטו הזה יהיה המקום השפוי האחרון. טוב שגיליתי אותו.

מקור תמונה ראשית: "Vrijheidsmaaltijd Huis de Pinto" by 4 en 5 mei Amsterdam is licensed under CC BY-NC-ND 2.0.