חיות ואיכות הסביבה מככבות אצלנו השבוע – מההחלטה של חברת Shell ההולנדית ועד לזיהום שאנחנו גורמים עם כל מייל שאנחנו קוראים. והפעם יש צ'ופר הן לאנשי הכלבים והן לחובבי חיות אחרות
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
1:0 לדובי הקוטב מול Shell
השבוע הודיעה ענקית הדלק ההולנדית Shell כי החברה מפסיקה את ניסיונות קידוחי הנפט לאורך חופי אלסקה, זאת לאחר ניסיון קידוח אחד בלבד במקום אחד ויחיד. עכשיו, כש-Shell יוצאת מהאזור, יוכל השקט לשוב על כנו ודובי הקוטב יוכלו לנשום לרווחה.
Shell היא אחת מחברות הנפט הרב-לאומיות האחרונות שהודיעו על הפסקת קידוחי הנפט באזור הקוטב הצפוני. קונצרני נפט אחרים השביתו את מאמצי איתור הנפט עוד הרבה קודם לכן, משום שמבצעים אלו היו מורכבים מאוד ולפיכך יקרים מדי. חברת הדלק Total נמנעה לחלוטין מקידוחים בסביבה, מכיוון שהנזק שעלול היה להיגרם לסביבה במקרה של דליפת נפט היה יכול להיות עצום ובלתי הפיך.
ארגון גרינפיס רואה בהחלטה זו ניצחון כביר לאיכות הסביבה והוכחה לכך שאפילו לחברות ענק כמו Shell אין כוח בלתי מוגבל.
אולם מתוכן ההודעה לעיתונות שפרסמה חברת Shell עולה תמונה מעט שונה: באזור יש הרבה פחות נפט ממה שהעריכה החברה בתחילה, עלויות מאמצי הקידוח גבוהות מאוד והחקיקה הקשוחה שנועדה להגן על האזור הרגיש כל כך הציבה בפני החברה אתגרים מורכבים מדי. לכך נוספה התנגדותה של הילרי קלינטון, המתמודדת על נשיאות ארה"ב שיצאה נגד הסיכונים הכרוכים בקידוחים בסביבה, וכן הירידה החדה במחיר הנפט מ-100 דולר לחבית לפני שנה, ל-50 דולר לחבית כיום. כל אלה הפכו את מאמצי הקידוח ללא כדאיים כלכלית.
אנליסטים סבורים כי שמחתה של גרינפיס מוקדמת מדי. חברות ענק כגון Shell הן בעלות מרווח נשימה גדול ואופק תכנון של שנים. אולי עכשיו יוצאת Shell מהקוטב הצפוני, אולם ייתכן כי בעוד 10 שנים יבשילו התנאים והיא תשוב כאשר יתברר כי יש כדאיות כלכלית לקידוחי הנפט שם. בינתיים לפחות זהו ניצחון מסוים לדובי הקוטב.
(מקור: NRC)
כמה המייל שלך מזהם את הסביבה?
אתם מכירים את המשפט הקטן הזה שרבים מוסיפים לחתימת הדוא"ל שלהם, "Please consider the environment before printing this email"?
ובכן, ממחקר שערך אתר האינטרנט הבלגי energids.be עולה, כי האינטרנט הרבה פחות ידידותי לסביבה לעומת מה שמקובל לחשוב: הודעת דוא"ל אחת בנפח של מגה-בייט אחד שמוצגת על מסך המחשב במשך חמש דקות גורמת לפליטה של כ-20 גרם פחמן דו-חמצני. מי שקורא בממוצע 20 הודעות דוא"ל ביום (והאמת שבמקום עבודה טיפוסי אנחנו מתחילים מ-50 הודעות שהגיעו מאמש…) מייצר כמות גזי חממה השקולה לאדם הנוהג מרחק של 1,000 ק"מ במכונית, זאת כל עוד ההודעה אינה מכילה צרופות גדולות שיש להדפיס. גם שימוש אינטנסיבי באייפון צורך כמות כפולה של אנרגיה לעומת מקרר ממוצע – לא מדובר כמובן על האנרגיה שצורך המכשיר עצמו אלא האנרגיה שנדרשת להפעלת כל המערכות שמסביב.
על פי חברת האינטרנט סיסקו (Cisco), בשנת 1992 עברו ברשת בממוצע 100 ג'יגה-בייט של מידע ביום. כעבור 10 שנים עברה אותה כמות מידע ברשת בכל שנייה וכעבור 5 שנים נוספות עברו ברשת 2,000 ג'יגה-בייט בשנייה. בסיסקו צופים כי ב-2019 תגיע כמות המידע ל-50,000 ג'יגה-בייט בשנייה.
תנועת המידע הזו צורכת אנרגיה כאמור, אבל זה לא הדבר היחיד. כל המידע הזה גם נאגר איפשהו, בדרך כלל ב"ענן", שהוא אמנם וירטואלי, אבל לצורך אחסון המידע הנאגר בו נדרשים מרכזי איחסון פיזיים. כיום פזורים ברחבי העולם שלושה מיליון מרכזים כאלה, וכל אחד מהם צורך כמות אדירה של אנרגיה לצורך תפעולו.
חברות הטכנולוגיה הגדולות כגון אפל, גוגל ומיקרוסופט משקיעות מאמצים רבים על מנת להפחית את הנזק הנגרם לסביבה. לחברת אפל יש מרכז אגירת מידע בצפון קרוליינה שמקבל בין 60% ל-100% מהחשמל הנדרש לתפעולו מאנרגית שמש ומגז טבעי. בגוגל מתכננים להשתמש באנרגית רוח לתפעול מרכז לאחסנת מידע שעתיד לקום בחרונינגן.
אבל לא רק חשמל נדרש כאן: יש צורך בהרבה מאוד מים כדי לשמר את מרכזי המידע הללו בטמפרטורה אידיאלית. מכיוון ששינויי האקלים גורמים לבצורות במקומות רבים, מים הופכים למשאב פחות ופחות זמין. "אנשים לא מודעים לכך שהם יכולים להביא לחיסכון במים אם ישימו את הטלפון הנייד שלהם על מצב טיסה ויבלו פחות זמן בפייסבוק ובצפייה ביוטיוב", אומר החוקר קווה מדני (Kaveh Madani) מאימפריאל קולג' בלונדון. מדני ועמיתיו מעריכים כי הורדת ג'יגה-בייט אחד של מידע צורכת בין 1 ל-250 ליטרים של מים.
אז בפעם הבאה שאתם פותחים את המייל/פייסבוק/יוטיוב, תחשבו כמה עגבניות הייתם יכולים לגדל במקום זה…
(מקור: NRC)
סידן לא מונע שברים
מאז שהיינו ילדים קטנים אמרו לנו ההורים שלנו שחשוב מאוד לשתות חלב כי הסידן בחלב עושה לנו עצמות חזקות. האמונה הזו הוטמעה ברובנו, ובוודאי רבים מההורים שבינינו מעבירים אותה הלאה לילדיהם.
בשני מאמרים שהתפרסמו בכתב העת המדעי British Medical Journal בחנו החוקרים את ממצאיהם של כ-100 מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים ובחנו אם צריכת סידן באמת מונעת שברים בעצמות וירידה בצפיפות העצם בקרב אנשים בני 50 ומעלה. הם הגיעו למסקנה כי צריכת סידן, בעיקר דרך חלב, אינה מפחיתה כלל את הסיכון לשברים.
החל מגיל 50 יורדת צפיפות העצם של אדם ממוצע בכאחוז אחד בשנה. אנשים המנהלים אורח חיים ללא פעילות גופנית מאבדים יותר. מניתוח הנתונים עולה כי צריכת חצי גרם עד גרם סידן ביום במשך שנתיים תעלה אמנם את צפיפות העצם באחוז אחד או שניים, אבל לאחר מכן התהליך ייעצר. סידן בלבד אינו מספיק. גם ויטמין D חשוב מאוד לספיגת סידן והוא מגיע ממקורות כגון כבד ושמן דגים ומשהייה בשמש (האחרון הוא עניין בעייתי מעט לאלו מבינינו שגרים בהולנד…).
הרפואה המודרנית מייעצת כיום להולנדים מבוגרים לצרוך כגרם אחד של סידן ביום ו-1.2 גרמים מגיל 70 ומעלה, אולם בפועל הצריכה הממוצעת עומדת על 0.9 גרם. בקרב מהגרים הצריכה נמוכה אף יותר ועומדת על חצי גרם עד 0.6 גרם סידן ביום. בעוד כחודש תפרסם מועצת הבריאות (Gezondheidsraad), גוף עצמאי המייעץ לממשלה בנושאי תזונה ובריאות, את המלצות התזונה החדשות שלה.
אם סתם מעניין אתכם לקרוא יותר, גלשו לאתר מועצת הבריאות.
(מקור: NRC)
למי שייכים הבעלים האלה?
לפני שבועיים סיפרתי לכם כאן על התערוכה של הצלמת הגרמניה אינז אופיפנטי שבדקה אם יש דמיון פיזי בין כלבים לבעליהם.
לכבוד יום החיות הבינלאומי שחל ב-4 באוקטובר החליטו ב-NRC לקחת את הנושא צעד אחד קדימה ולבחון מקרוב אם גם לחיות אחרות כגון קיפודים, צ'ינצ'ילות וחתולים יש דמיון פיזי לבעליהן. הם פרסמו את החידון "מי הבעלים של החיה הזו?".
הצלחתם לנחש נכונה?
ולסיום: לא ממש חדשות, אלא פרופיל אינסטגרם שובה לב שהופיע בעיתון Metro השבוע ושהייתי חייבת לחלוק איתכם: הכירו את פדינגטון, כלב שארפיי (זה עם העור המקומט) ואנני, הבעלים שלו, שמצלמת אותו ללא הרף. אתם חייבים להודות שהכלב הזה פשוט יפהפה! https://instagram.com/anniepaddington
