אחרי הפסקה קצרה לצורך כתיבה ופרסום של ספר הילדים שלו 'דברים שאין', שלום צוקרמן חוזר לכתוב בדאצ'טאון. לכבוד יום הולדתה של סופרת הילדים מספר אחת של הולנד, אנני מ.ח. שמידט, שלום מספר לנו על הספרים המוכרים שלה, על השירים שכתבה למבוגרים, ומצדיק לגמרי את הכינוי שלה – המלכה האמיתית של הולנד.
בביקור בישראל, נכנסתי לסטימצקי כדי לבדוק אם הספר החדש שלי נמצא על השולחן, או שהוא מוחבא חלילה על אחד המדפים. בכל ביקור כזה אני תמיד נדהם ומקנא לראות על שולחן רבי המכר את אותם הספרים שנראה שהיו שם מאז ומעולם – חמישה בלונים, הבית של יעל, דירה להשכיר ודומיהם האהובים. כשחזרתי לאמסטרדם, שאלתי את עצמי מי הם המקבילים לענקי ספרות הילדים שלנו? לאה גולדברג, ע. הלל, מרים רות ויהונתן גפן?
כאב לשלש בנות הולנדיות כבר ידעתי את התשובה, אבל ביקור בחנות הספרים הנפלאה Scheltema באמסטרדם השבוע, הסיר כל ספק. סופרת הילדים הבלתי מעורערת של הולנד היא אנני מ.ח. שמידט ( Anna Maria Geertruida Schmidt), האמא של ייפ ויאנקה, פלוק, פלודרצ'ה, אוצ'ה, אבלצ'ה, ועוד רבים אחרים.
גם היום בשנת 2026 ספריה ממשיכים למלא את שולחן רבי המכר. גם ההולנדים יסכימו עם התואר הזה, ולכן, פרט לכינוי שהוזכר למעלה – המלכה האמיתית של הולנד, היא זכתה גם שיום הולדה – ה-20 במאי יוכר באופן רשמי כ-יום אנני מ.ח. שמידט.
לעולם אל תעשו מה שאמא שלכם אומרת
בערך באותה תקופה שיגאל מוסינזון העצים את חלומות הגבורה הציונית של ילדי ישראל עם ספרי חסמב"ה, אנני מ.ח. שחררה את הילדות ההולנדית מהמוסרניות הקלוויניסטית שלה. גיבורי הספרים שלה מתפלשים בבוץ, מתחצפים, זוממים מזימות ובעיקר לא מקשיבים להורים שלהם.
המוטו של אנני מ.ח., שהוא גם הכותרת של אחת הביוגרפיה שנכתבו עליה הוא: "לעולם אל תעשו מה שאמא שלכם אומרת". הספרים שלה מלאים בחוצפה חיובית, שובבות, הרבה הומור, והמון חרוזים משובחים. ההולנדית שלה עשירה, אבל לא מפונפנת והספרים שלה, לכל הגילאים, מומלצים ביותר גם למי שלומד הולנדית!
הסוד שלה הוא בדיוק אותו סוד של סופרי הילדים שלנו ובכל העולם: הפשטות היומיומית. לספר את הדברים כמו שהם. גם בכתיבה שלה למבוגרים, גם היא בחרוזים, השירים שלה מביעים אמיתות חדות ופשוטות. יחד עם האוניברסליות של הנושאים והסגנון של הספרים שלה, הכתיבה שלה מייצגת גם משהו הולנדי מאד – ישירות ללא גינונים, שילוב של משמעת מנומסת ורוח חופשית ושובבה, ואי-התרגשות מקצת בוץ ולכלוך.
אוכל מהריצפה ובועות סבון
קבלו מספר דוגמאות למעשים שובבים של גיבורי הספרים שלה:
- ייפ ויאנקה מחליטים יום אחד להצטרף לכלב טאקי ולחתול סיפי ולאכול מהרצפה. הם שופכים את הדייסה שלהם על הרצפה ומלקקים. אמא אמנם רוטנת אבל לא מתעצבנת ובוודאי שלא מענישה.
- אבלצ'ה (Abeltje) הוא נער בן 14 שמקבל עבודה כנער מעלית בבית כלבו יוקרתי וחדש. ביום הראשון לעבודה שלו, הבוס מזהיר אותו בצורה הכי מפורשת שיש: "אסור לך בשום אופן ללחוץ על הכפתור הירוק העליון במעלית". כמובן שאבלצ'ה לא מחזיק מעמד יותר מדי זמן. הוא לוחץ בדיוק על הכפתור האסור ומתחיל מסע הרפתקאות שלם ברחבי העולם.
- בסיפור על דמות מפורסמת נוספת שיצרה אנני מ.ח. – פלוק ( Pluk van de petteflet) מסופר על גברת הלדרדר, טיפוס ההולנדי חרדתי וחולה-ניקיון, שמנסה לרסס בכל מקום חומרי חיטוי ולמנוע מילדים להתלכלך. פלוק והחברים שלו מחליטים לעשות מעשה שובב ומתוחכם כדי לטפל בבעיה. הם משתמשים בצינור ובחומר מיוחד כדי למלא את כל האיזור בכמויות מסחריות של קצף ובועות סבון, עד שהבניין כולו והגברת עצמה טובעים בקצף.
ייפ ויאנקה
צמד הדמויות המפורסם ביותר של אנני מ.ח. הוא ללא ספק ייפ ויאנקה (Jip en Janneke). גם אם הגעתם להולנד רק לפני מספר שבועות, בוודאי נתקלתם כבר בדמויות הכהות שאוירו על ידי Fiep Westendorp.
החל בשנות ה-50 החלה אנני מ.ח. לספר את עלילותיהם של שני הילדים. העלילות היו כאמור יומימיות מאד והרבה פעמים היו מבוססות על הרפתקאותיו של הבן של הסופרת ובת השכנים.
מבחינת חלוקת התפקידים המגדרית בין שני הגיבורים, אנני מ.ח. הקדימה את זמנה ויצרה דמות של ילדה יוזמת ושותפה מלאה למעשי הקונדס. אולם מבחינת הייצוג המגדרי של ההורים ודמויות המבוגרים – הסדרה הזאת זוכה לביקורת רבה בשנים האחרונות, על כך שהאמא לרוב במטבח או בבית וגם שאר המבוגרים עונים לסטראוטיפים מגדריים.
הביקורת הזו הביאה לכך שהשנה הוחלט להפסיק להשתמש בדמויות של ייפ ויאנקה בחנות ה-היימה (HEMA) שהייתה מזוהה איתן במשך עשורים. רק הכלב טאקי שרד את הדרישה לייצוג הולם, ויימשיך לככב במוצרי המותג, כנציג אחרון של עולמה של אנני מ.ח.
פרט מעניין לגבי האיורים המפורסמים הוא שהבחירה בצלליות שחורות נעשתה מטעמי חיסכון, כשהסיפורים הראשונים פורסמו בעיתון Parool.
כתיבה למבוגרים
כשנחשפים לשירים שאנני מ.ח. שמידט כתבה למבוגרים, ההשוואה המתבקשת, בעיני לפחות, היא ליהונתן גפן. שירים וסיפורים בחרוזים מושחזים, גם כאן על דברים יומיומיים המתוארים בריאליזם חסר רחמים. תראו את השיר הקטן והנפלא הזה:
טיול (Wandeling)
בסביבות כיכר הקונינגספליין
הייתה אהבתנו טהורה ומלאכית
אך באזור המונט היא כבר פחתה מעט
אלוהים, אם לא אפעל מהר
מה יהיה עליה כשנגיע לאמסטל
Ter hoogte van het Koningsplein
Was onze liefde engelrein.
Maar bij de Munt werd het al minder.
Mon Dieu, als ik het niet verhinder
Hoe zal het bij de Amstel zijn?
או אולי חנוך לוין? או דני סנדרסון? מה תגידו למשל על השיר הבא:
'טעות' (Ongelukje)
אני יודע שאני טעות
אמא שלי עוד אמרה לאבא: "תיזהר, יוהאן!",
אבל נו, טוב, זה היה קצת מאוחר מדי. והנה אני כאן. הא, הא,
שגיאת כתיב קטנה, פליטת קולמוס חולפת.
אילו הגלולה הייתה קיימת אז, הם בחיים לא היו מביאים אותי לעולם,
אבל אפילו את הרעיון של הגלולה עוד לא הגו אז.
אז אני תקוע פה בחיים המגוחכים האלה
תמיד הייתי ונשארתי פשוט… טעות
Ik weet dat ik een ongelukje ben
Mijn moeder zei nog zo ‘pas op, Johan!’ tegen papa,
maar ja net iets te laat. Daar was ik dan. Ha, ha,
een kleine schrijffout, een slip of the pen.
Als de pil er was geweest,
hadden zij mij nooit verwekt,
maar ’t principe van de pil
was toen nog niet eens ontdekt
en ik zit in dat belachelijke leven
en ik ben altijd een ongeluk gebleven.
החיים האמיתיים
כשקוראים על סיפור החיים האישי של אנני מ.ח., שוב עולה ההשוואה ליהונתן גפן. שניהם החזיקו בתואר "הילד הרע" של התרבות שלהם, שניהם עישנו בשרשרת, שתו לא מעט, החזיקו בדעות ליברליות ששיגעו את הממסד, ושניהם ידעו לנסח את האפרוריות של המבוגרים בחדות של תער, ואז לברוח אל התמימות החומלת של שירי הילדים.
אנני גדלה כילדה בודדה ולא מקובלת בכפר קטן ושמרני בזיילנד (Zeeland), עם אבא כומר שלא פעם סגר אותה בארון כעונש, ואמא שלימדה אותה לזלזל באב ובדת. בן הזוג שלה ואבי בנה, דיק ואן דוין, קינא בהצלחתה, סבל מדיכאונות קשים ובסופו של דבר שם קץ לחייו בשנות ה-70, טרגדיה שהפכה את עולמה.
אבל גם מתוך הקושי תמיד ידעה לצחוק והיתה מרואיינת מבוקשת בתכניות אירוח. באחד הראיונות היא נשאלה אם היא אוהבת ילדים וענתה – "לא במיוחד. למרות שלא אבעט בהם אם יעברו לידי", אבל אז הוסיפה "מה שאני באמת שונאת זה מבוגרים. כאלה שהם מבוגרים מדי – שלא נשאר בהן אפילו טיפה של ילד".
גם מותה של אנני מ.ח. מספר את הסיפור המיוחד שלה – אחרי שחלתה בגיל 84, בחרה לסיים את חייה בעצמה, יום אחד לאחר יום הולדתה שאותו חגגה עם חבריה.
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.
