ענפים רבים במשק ההולנדי מצאו עצמם בחודשים האחרונים מתמודדים עם אתגרים גדולים שלא הכירו טרם מצב הקורונה. ההנחיות האחרונות של הממשלה מתירות פתיחה של בתי קפה ומסעדות, בתי קולנוע ואירועים, חדרי הכושר יחזרו לפעול ב -1 ביולי וליגת הכדורגל, שהסתיימה מוקדם מן הרגיל, תחזור למגרשים ב- 1 בספטמבר. ההגבלה החשובה ביותר שנותרה היא שמירה על מרחק חברתי של מטר וחצי, בכל פעילות.
>> אומנות או למות – סיפורה של הקהילה השחורה מסביב לעולם
>> באות מאהבה – אומניות ישראליות יוצרות בהולנד
>> התחברו לערוץ האינסטגרם של דאצ׳טאון
מדיווחים וסקרים שונים שהתפרסמו בתקשורת נוכחנו לדעת כי מכוני כושר רבים איבדו כמעט שליש מחבריהם במהלך משבר הקורונה. בממוצע 30% מהחברים במכונים ביטלו את המנויים שלהם לפני שלושה שבועות. באותה עת, הציפייה הייתה שמכוני כושר ייפתחו מחדש בספטמבר, אך מוקדם יותר השבוע הודיע ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, כי בגלל השיעור הנמוך של זיהומי קורונה, גם חדרי הכושר יכולים להיפתח מחדש החל מה -1 ביולי.
נפגשתי עם שני בעלי עסקים ישראלים בהולנד, ששיתפו אותי באתגרים של התקופה האחרונה, וגם בתהליך החזרה לשגרה. טל אסא מאמן כושר ובעלים של חדר הכושר Next Level AMS ורובין הנסנס בעלת בית הקפה The Hive.
סטודיו לאימונים אישיים Next Level AMS, טל אסא
שתי קומות, עמוסות בציוד, הכל נראה ממש חדש והמקום – ריק.
טל מספר שאת חדר הכושר שלו פתח לפני כשנה תחת הקוסנפט של חדר כושר בוטיק, המתמחה באימוני כושר אישיים או בקבוצות קטנות. תוך כדי יחס אישי ושירותיות ישראלית, חמה ותומכת. ״הרעיון שלי הוא לתת לאנשים מקום אישי להתאמן בו וגם הדרכה ברמה מאוד גבוהה. יש לנו 8 מאמנים שעובדים. כעת בשל המצב, כל מאמן נמצא במקום אחר בעולם.״
איך חווית את התנהגות הלקוחות שלך בתקופת המשבר?
״חלק לא קטן מהלקוחות ביקשו להפסיק את המנויים. הייתי צריך להפסיק לגבות תשלום, ומי שביקש לסיים פשוט החזרתי לו את הכסף. לא יכולתי לגבות מאנשים שלא מתאמנים זה לא הסתדר לי אישית.״
וההכנסה שלך ממש נחתכה, ״נכון. בנוסף לקורונה נקלענו לבעיה עם השכנים, בעיית רעש. הפריע לדיירים מעלינו שיש רעש. קצת לפני שהחלה הקורונה, התחלתי תהליך מול העיריה לאשר את עניין העמידה בתקנים. הרגשתי שיש משבר גדול מאוד שהעיב עלי. מי שעזר לי להתאושש מזה זה הצוות סביבי וחברים שתמכו.״
אז איך נראתה שגרת הקורונה בסטודיו?
״הסביבה הבטוחה שהייתה לפני הקורונה התנפצה לנו בפנים, מרגע אחד שעובדים יום יום ונפגשים עם לקוחות, עברנו לשגרה בה אין לנו יותר אימונים, ניסינו לשמור על קשר עם הלקוחות, דיברנו איתם, עודדנו אותם להמשיך להתאמן, אונליין או לבד בבית, אפילו הצעתי למספר לקוחות לקחת ציוד מהסטודיו לתקופה – העיקר שישמרו על הכושר. היו לקוחות שגם רצו להמשיך לשמור על הכושר והם נשארו איתנו בקשר, וזה משמח.״
לסגור את הדלת מאחורייך ולדעת שאתה לא פותח אותה ולא יודע מתי
בשיחתנו, טל מחייך ונראה אופטימי. קשה לזהות איזה שהוא משבר וקשיים גדולים. טל מעיד על עצמו כי היום הוא באמת מאושש יותר ואפילו שמח מאז שהוא שמע שיש אישור לפתוח מחדש את חדרי הכושר ב 1 ביולי.
אבל זה לא היה כך בתחילת המשבר. הוא משתף בתשלומי שכר הדירה הגבוהים, תשלום משכורות לעובדים, ומפח הנפש שנגרם ממצב חוסר והודאות בו לא יודעים לאן זה הולך ואם או מתי זה יסתיים.
״ב- 16 למרץ הייתי 5 ימים לפני מסיבת חגיגות שנה למקום. כבר תליתי הזמנות ושלחתי מיילים וארגנתי הכל, הכל היה מתוכנן ופתאום סגרו לנו הכל. לא האמנו שזה מה שקורה, בהתחלה עוד היינו קצת אופטימיים, חשבנו שזה מספר ימים וזהו. אבל הבנו מהר מאוד שזה לא קורה. (אז לא הייתה מסיבה? טל מתבדח: ״היה סיילנט דיסקו״)
אני זוכר שהייתי צריך להתנתק מהכל, באופן אישי לקחתי את זה קשה. איך אני מתקדם מכאן? איך רואים אור בקצה המנהרה? זה תחום שאני כלכך אוהב ולא רוצה לעזוב אותו.
איך הצלחת לאסוף את עצמך?
״עשינו שיחת צוות וכולם היו מזועזעים, זה היה כשבוע לאחר הסגירה, ניסינו להבין מה עושים ומה קורה. על הזום שמעתי פעם ראשונה מאחד הלקוחות שלי. התחלנו לקיים שיעורים בזום. היום כבר כולם עושים זום. אבל לפני 3 חודשים וקצת זה עוד לא היה ככה. ניסינו לראות איזה לקוחות ירצו להמשיך להתאמן בדרך הזו, היו לקוחות שגם לא רצו להתאמן במצב הזה. היו כמה לקוחות שאמרו שהם לא מגיעים, היו אנשים שהיו ממש בפאניקה.״
ההתמודדות עם המצב: אישית ועסקית
״חשוב מאוד להתאושש ולשמר את המקום הזה ואת כל מה שאנחנו עושים כאן ואת המותג. היה לי חשוב מאוד לשמור על הקשר עם הלקוחות. המענקים שהולנד אפשרה לבעלי העסקים זה משהו נחמד שלא ממש עזר. אני עוד לא יודע למה לצפות בעזרה של הממשלה בזמן הקרוב. אני מקווה שתהיה עוד עזרה שתיתן לנו את הרוח הגבית שתעזור לנו להמשיך לעוד רבעון ושבאמת נוכל להמשיך לזרום קדימה. העניין הכלכלי מאוד מלחיץ, שינינו גם את סכמת האימונים ואת המחירים, אנחנו נותנים אפשרות של אימונים בחוץ במחירים אחרים. הסטודיו עצמו כרגע הוא עול, ממש עול כלכלי.״
חשבת על אפשרות של פשיטת רגל? סגירת הסטודיו?
״זה עבר לי בראש יותר מפעם אחת. זה מצב של לחץ כבד. חשבתי לעצמי למה אני צריך את כל זה? מצד שני, אני מחוייב למה שאני עושה וללקוחות, הסטודיו מבחינתי היה סוג של הגשמת חלום הגעתי למקום שבחיים לא חשבתי שאגיע. זו נקודת שיא מבחינתי. את הקריירה שלי התחלתי בכלל כמתכנת מחשבים. אז אני בחיי הקודמים בכלל עסקתי בתחום אחר. להגיע להגשמה של חלום, של משהו שאני ממש אוהב, כשהעיסוק המקצועי הוא התחביב והאהבה. המצב הזה מאוד מתסכל, כשזה לא תלוי בך. חוסר הוודאות וחוסר האונים שאני לא יודע מה טומן העתיד. מה שכן יכולנו לעשות עשינו. ואני אדע ביולי כשנפתח איפה אנו עומדים.״
תמיד בקשר עם הלקוח – מרגישים כמו בית
״ברגע שנחזור לפעילות רגילה בסטודיו, אני אשמח להציע תוכניות מיוחדות ללקוחות שלנו, לקוחות קיימים וחדשים כמובן. השירות שלנו שונה ממקומות אחרים. הלקוח תמיד בקשר איתנו, אנחנו מדברים איתו על בסיס שבועי, בודקים אפילו את תפריט המזון, מנסים ממש להיות בקשר אישי עם הלקוח ולא להגיע למצב של לקוח רדום. אצלנו זה לא קורה. תמיד להיות בקשר עם הלקוח – יש לכם פה בית מסויים מחכים לך שתגיע.״
בית קפה עם קונספט: ״מצילים את הדבורים״, רובין ונאוה הנסנס
נאוה, ירושלמית במקור, הגיעה להולנד לפני שנים בעקבות האהבה. מתגוררת עם משפחתה בהאמסטדה. בכניסה לבית הקפה בהארלם, היא עומדת מחוייכת וקורנת, מלאת אנרגיות להתחיל את היום. בעודי מתפעלת מנראות המקום היא מיד מבהירה ״בית הקפה זה הרעיון של רובין ביתי, היא חשבה על הקוספט. לכולנו יש את החיבור לאותו מקור, אנחנו ממש עוסקים ונושמים את תחום האירוח והמסעדנות.״משפחת הנסנס עם שנים של ותק בתחום המסעדנות. האב, יועץ מסעדות, האם עבדה 30 שנה בתחום המלונאות, בנה עובד כטבח ב״נני״ ורוביןף ביתה – סיימה לימודי מלונאות בהאג ופתחה עסק משלה. נאוה מסבירה לי שכשרובין שיתפה אותם לראשונה ברעיון לפתוח בית קפה התומך ברעיון הצלת הדבורים הנכחדות, זה נשמע לה קצת מוזר. ״אני רואה את עצמי כדור אחר, להקים עסק על בסיס קונספט כזה זה לא משהו שהייתי חושבת עליו. זה קטע של הדור שלה, הערכים של שמירה על כדור הארץ… אותנו הנחו ערכים אחרים, אבל אני מאוד מעריכה את ביתי על כך. לקח לנו כהורים זמן להכנס לזה, אבל ככל שהיא הסבירה הבנו ונדלקנו.״
בית הקפה אינו רק הדבש, מדובר בדבורים
הארלם זו עיר עם אוכלוסיה בינלאומית. טרם ימי הקורונה גם נראו בעיר לא מעט תיירים. ההחלטה לפתוח את בית הקפה דווקא שם נבעה מתוך מחשבה על כמות התיירים והעיר שנחשבת להיפסטרית. את הפוטנציאל שבמקום הן ראו מיד. נאוה עיצבה את המקום, את כל השיפוצים הן עשו בכוחות עצמן. ״נכנסנו בנובמבר, ממש בחורף. היה המון בלגן במקום, עבדנו קשה, ממש עבודת כפיים והינה זה קרה.״ מספרת נאוה. לרובין חשוב להסביר שתפריט בית הקפה אינו מציע רק מאכלים עשויים מדבש. ״התפריט מורכב ממרכיבים שטובים לדבורים, ולא מדבש בלבד. חשוב לי לגרום למודעות בקרב הלקוחות עד כמה הדבורים חשובות למערכת הבריאות שלנו. בלי הדבורים אנחנו לא נהיה כאן.״ בתפריט ממש סימנו את המרכיבים שלא היו קיימים אילולי הדבורים. לצד כוס הקפה שקיבלתי יש עוגיית דבש מיוחדת, עליה מוטבעת (איך לא) דמות של דבורה. כמו כן אפשר למצוא מוצרים נוספים למכירה כמו יינות אורגניים.
איך הגעת לקונספט הזה?
״מספר דברים יחד הובילו אותי לזה. נחשפתי בתקשורת למצב הדבורים בעולם, יש חשש גדול בעולם לענף גידול הדבורים, הן נכחדות. המספרים מראים על שליש ממספר הדבורים בעולם ועתיד האנושות תלוי בהישרדות דבורי הדבש. דבורי הדבש אחראיות להאבקת 80% מסך הגידולים החקלאיים בעולם, כמו כן, הן מספקות חומרי גלם לתרופות רבות ובעלות תפקיד משמעותי בתעשיות הטקסטיל, הבשמים והקוסמטיקה העולמיות. ערכתי מחקר, ובדקתי אם זה משהו שאני באמת רוצה אותו. גם היה לי מורה בלימודי המלונאות שהיה דבוראי, שפתח לי ערוץ אל הנושא. משם זה התפתח יותר והיה ברור לי שזה הכיוון.״ הרעיון לפתוח מסעדה התחיל כבר בימי הלימודים כבדיחה (או חלום) של רובין עם חברה לספסל הלימודים. כשהיא לא מצאה עבודה היא התחילה לחשוב ברצינות על פתיחת עסק משלה. רובין מקבלת המון תמיכה ממשפחתה. בשל מצב הקורונה הנוכחי, רובין לא מעסיקה עובדים כרגע. אימה עוזרת לה עם ההכנות במטבח ובתפעול הכללי, אחיה מגיע גם כן פעמיים בשבוע לתרום את חלקו. רובין חדורת מוטיבציה והיא אופטימית לגבי ההמשך.
מה הרגשת באותו רגע שיש לסגור את בית הקפה שרק נפתח?
״זה היה מוזר מאוד. ההודעה על הסגר הגיעה ביום ראשון. בהתחלה לא כל כך קלטתי מה זה אומר באותו רגע, אבל כשהגענו הביתה הדאגות התחילו לחלחל. השקענו את כל כספנו במקום. חשבתי שזה ייקח שבועיים שלושה ונחזור לעבודה. אבל לאחר חודש הבנתי שזה לא יקרה. ניסינו להציע שירותי משלוחים אבל זה לא הלך.״
היה שלב בו חשבתם לסגור את המקום לגמרי?
״לא. לא חשבנו על זה. אין לנו עובדים עדיין, כרגע אנו משלמים על שכר הדירה של המקום. גם קיבלנו את המענק הראשוני שזה קצת עזר.״
מההתחלה הייתה כוונה שזה יהיה עסק משפחתי?
״לא בדיוק. הרעיון היה שיהיו פה עובדים, טבח אחר, אבל כרגע אין לנו אפשרות לזה, אז זה הפך ממש לעסק משפחתי.״
איך זה לעבוד עם אמא?
״כיף (צוחקת), יש ימים שאנחנו לא ממש באותו המחשבות אבל אני מאוד שמחה על העבודה המשותפת.״
איך נערכת למצב החדש לאחר הפתיחה?
״אנחנו שומרים על ההנחיות, 1.5 מטר, סידרנו את השולחנות בהתאם. הממשלה מחייבת אותנו לרשום את שם ומספר הטלפון של כל לקוח שנכנס, זו למעשה ההוכחה שהתבצעה הזמנה מראש למקום.״
הלקוחות מתחילים לזרום?
״חזרנו ב- 1.6 לעבודה אבל אין תיירים פה והמצב לא מאוד טוב.״ אני מסובבת את הראש, נהנית ממראה החלון הגדול לכיוון הטראסה עם הכסאות הצהובים, מצידי השני נמצא הבר וקיר ענק מקושט בכוורות בגדלים שונים. ניכרת מחשבה עמוקה על כל הפרטים הקטנים. הן אפילו פיזרו 10 דבורים קטנות (מפלסטיק) בתוך בית הקפה כדי לשעשע את הילדים שיגיעו את ההורים. כששאלתי להסבר נענתי שאם הן מבחינות שיש ילדים שמאבדים את סבלנותם בישיבה הן מציעות להם לחפש את כל עשרת הדבורים ואם הם ימצאו – יקבלו פרס.
מה היית רוצה לראות לעתיד, מהי בעצם המטרה שלך לגבי המקום?
״אני בעצם לא יכולה לתכנן לעתיד, אני מנסה להתקדם כעת צעד אחר צעד. אבל הייתי רוצה שיבואו יותר אנשים לארוחות בוקר גם. אנו מציעים ארוחות בוקר וצהריים. אני חושבת שיש לזה פוטנציאל. הרבה אנשים אוהבים את הרעיון והקונספט שלנו. מי שנחשף, אלינו מגיב ממש טוב. החלום הגדול שלי הוא לפתוח עוד כמה סניפים בהולנד, ממש חשוב לי לעשות טוב לכדור הארץ.״
