מאת: פרי בידרמן, עורך מגזין Benjamin (כתבה מתורגמת מתוך: Benjamin Magazine)
תרגום: לליב דורון
בחודש מרץ תלך הולנד לקלפי, ועל אף שהיהודים בהולנד מושפעים, כמו כולם, בעיקר מדאגות היום-יום, יש כמה מאפיינים שמייחדים אותם ונושאים שמעניינים אותם במיוחד כשהם אוחזים בעיפרון האדום.
"אתה רק צריך לבחון את ההעדפות של מצביעים בעלי השכלה גבוהה ואני חושב שתוכל להסיק מכך כיצד יתנהגו מצביעים יהודיים, מכיוון שהם לרוב בעלי השכלה גבוהה יותר", כך אמר בתחילה אחד החוקרים שאליו פניתי. מספר ימים מאוחר יותר הגיע התיקון: "לא, בחנתי שוב את התוצאות ובכל זאת יש שוני מסוים". זה מעיד על המורכבות של מיפוי משהו חמקמק כמו "הקול היהודי", אם ניתן בכלל לדבר על משהו כזה. מדובר בקבוצה קטנה, במיוחד אם מסתכלים רק על אותם אנשים שעדיין יש להם קשר כלשהו עם החיים היהודיים, למשל דרך קהילות, מועדונים וכו'. לגבי היתר, שהם הרוב מתוך הקבוצה המונה כארבעים אלף איש יהודים (לא כולל ישראלים), ספק עד כמה יהדותם משפיעה על הצבעתם בקלפי.
אולי יעניין אותך גם:
בחירות בהולנד: מה צריך לדעת על השיטה הפוליטית
בחירות בהולנד: סקירת המפלגות המובילות
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים
תרבות יהודית-נוצרית?
לקבוצה זו, לפיכך, לא תהיה כל השפעה על תוצאות הבחירות. עם זאת, יהודים או נושאים יהודיים משמשים מדי פעם ככלי בקרב על קולו של הבוחר, בוודאי בעשורים האחרונים עם התגברות הדיון על ההגירה להולנד. הקשר של היהודים לישראל וחששות מפני אנטישמיות משחקים תפקיד מאחורי הקלעים. אידו דה האן, פרופסור להיסטוריה פוליטית באוניברסיטת אוטרכט, אומר שבתחילת המאה הזו, כמה מפלגות "החלו להסתמך על מה שפתאום נקרא התרבות היהודית-נוצרית. זה מונח בעייתי ומסובך ביותר". לדבריו, המשמעות הברורה היחידה של המושג היא שלא מדובר באיסלאם. מעבר לכך יש למושג הזה קשר קלוש לאהדה ליהודים. "אני לא חושב שזו הייתה תעמולה פוליטית המכוונת במיוחד לציבור היהודי. אני חושב שזו הייתה דרך רחבה יותר לומר: אנו מגינים על החברה היהודית-נוצרית ולא על האיסלאם. אנחנו בעד ישראל ולכן נגד הפלסטינים וכל הערבים הקשורים לעניין".
קארין הופמייסטר, מנהלת מחקר במכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית באמסטרדם ופרופסור במשרה חלקית לתרבות יהודית באוניברסיטת אנטוורפן, אומרת כי הגירה משפיעה גם היא על העמדה הפוליטית היהודית. הקול היהודי התחלק תמיד באופן די ברור בין הליברלים לסוציאליסטים. היא ערכה מחקר על התקופה שבין השנים 1880 ו-1940, כאשר גם המפלגות הליברליות וגם המפלגות הסוציאליסטיות חרתו על דגלן את ערך השוויון וזכויות האזרח. "עד 1940 המשיכה הפוליטיקה הליברלית לדגול בערכי חופש האמונה והסובלנות", היא אומרת. הדבר השתנה עם פריצתו של הדיון על נושא ההגירה, שגם הוא נושא שהקהילה היהודית מאוד חלוקה לגביו. "קח למשל את נאומו של הסופר ארנון גרונברג ב-4 במאי (יום הזיכרון, ערב יום השחרור) שאמר, "כשאתה מדבר על מרוקאים אתה מדבר עליי". כמיעוט, חלק מהקהילה היהודית מודאג מהשקפות המתנגדות באופן חריף להגירה. אך חלק אחר חושב מן הסתם: יופי, תשאירו את האנשים המאיימים האלה מחוץ לדלת, ואז ימשיך להיות בטוח באמסטלפיין".
כיום, הצבעה ליברלית היא לעתים קרובות גם קול שקורא להחמיר את מדיניות ההגירה. כך שגם הנוף הפוליטי וגם המצביעים היהודיים כקבוצה השתנו, אומרת הופמייסטר, "אולם אם אני חייבת לבחור מה השתנה יותר, הייתי אומרת שהנוף הפוליטי השתנה יותר מאשר הבוחר היהודי בלבד".
המספרים
הנתונים האמיתיים היחידים שניתן למצוא על הבוחרים היהודים מגיעים משני מחקרים שהוזמנו על ידי JMW, העמותה לעבודה סוציאלית יהודית, בשנים 1999 ו-2009, ובוצעו, בין היתר, על ידי ה-NIDI, המכון הדמוגרפי הבין-תחומי ההולנדי. מחקרים אלה בדקו מצב דמוגרפי והעדפה פוליטית, בין נושאים אחרים. ב-2017 הזמין גם כתב העת ההולנדי-יהודי NIW מחקר על הנטיות הפוליטיות של הבוחר היהודי מאת אוניברסיטת VU באמסטרדם והמיזם שלה Kieskompas. נראה כי הבוחר היהודי, כמו גם שאר ציבור הבוחרים, זז ימינה בעשורים האחרונים, אך עדיין נותר מעט יותר פרוגרסיבי משאר האוכלוסייה. מפלגת השלטון הליברלית, ה-VVD, יכולה לסמוך על תמיכה יהודית חזקה. מפלגתו של חירט וילדרס, ה-PvV, היא כיום המפלגה השנייה בגודלה במדינה, אך למרות העמדה הפרו-ישראלית הברורה שלה היא משכה באופן יחסי פחות מצביעים יהודים.
קשה להסיק מסקנות ממחקרים היסטוריים, אולם נראה כי יותר מצביעים יהודיים נשארים נאמנים למפלגת העבודה, ה-PvdA, יחסית לשאר האוכלוסייה. זה עשוי להיות קשור לגיל הממוצע של המצביעים למפלגת העבודה, שהוא גבוה יותר מגילם של המצביעים למפלגות רבות אחרות, ולכך שהקהילה היהודית מזדקנת ביתר שאת.
בנוסף, מפלגת המרכז-שמאל לשעבר D66, שבמיוחד בין השנים 2000 ל-2009 משכה אליה מצביעים יהודים רבים, יכולה כבר בקושי להיקרא מפלגת שמאל, והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית CDA, לה אמנם מצביעים אך מעט יהודים, זזה גם היא ימינה. המפלגות הדתיות האחרות, במיוחד ה-ChristenUnie, יכלו לעתים גם הן להסתמך על חלק מקולות היהודים, כנראה בעיקר בשל עמדתן הפרו-ישראלית הברורה. מפלגת הירוקים GroenLinks זכתה גם היא להצלחה בקרב המצביעים היהודים בסקרי JMW, אך לא בסקר NIW משנת 2017.
לבחירות הקרובות לפרלמנט יתווסף עוד גורם לא ברור: עלייתה של מפלגת הפורום לדמוקרטיה (Forum voor Democratie). למרות חוסר הוודאות בעמדתה לגבי ישראל וליהודים בכלל, נראה שהמפלגה מדברת אל חלק מהאלקטורט היהודי. בסקר ה-NIW הגיעה המפלגה לתוצאה גבוהה יותר באופן ניכר בקרב מצביעים יהודים, לעומת התוצאה הסופית שלה ברמה הארצית. צריך עוד לראות אם זה יהיה המצב גם לאחר פרשת ההתבטאויות האנטישמיות באגף הנוער של המפלגה בתחילת השנה. התבטאויות קודמות של מנהיגי המפלגה לא גרמו לירידה בתמיכה היהודית.
פועל יהודי נעלם
קשה לקבוע האם הבוחר היהודי בתקופה שלפני ומיד לאחר מלחמת העולם השנייה נטה באופן גורף לשמאל או לימין, אומרת הופמייסטר. אמסטרדם, עם פרולטריון יהודי גדול, הייתה בהחלט בצד השמאלי של המפה, אך בשאר המדינה המצב היה שונה. לדבריה, ב-1848, זמן קצר לאחר שיותר הולנדים, ואיתם גם היהודים, קיבלו זכות הצבעה, היה רצון ברור בקהילה ובקרב העיתונות היהודית לבחור בחברי פרלמנט יהודים. היו אלה בהתחלה בעיקר חברי פרלמנט ליברלים. כאשר בתחילת המאה העשרים הסוציאליסטים היהודים התבלטו יותר, הפסיקו פתאום הממסד והעיתונות היהודיים לדבר על כך.
מה שברור הוא, שחלק גדול ממעמד הפועלים היהודי לא שרד את המלחמה, וכי התפתחויות אחרות, כמו ניידות כלכלית-חברתית, הפכו קבוצה זו לקטנה ביותר. "אני חושבת שבשנות החמישים באמת היית צריך לחפש את הפרולטריון היהודי עם פנס", אומרת הופמייסטר. דה האן מסביר מה פירוש הדבר: "זהו המעבר ממעמד פועלים יהודי שהצביע לשמאל, לקהילה יהודית שהפכה בעיקר למעמד ביניים ולמעמד בינוני-גבוה, ולקהילה אשר בהשפעת מספר גורמים גם זזה לכיוון הצד הימני של המפה הפוליטית”.
מתחים מהמזרח התיכון
לדברי דה האן, מלבד היחס לישראל, אחד הגורמים החשובים ביותר בעמדה הפוליטית היהודית לאחר המלחמה היה עמדתן של המפלגות השונות בכל הנוגע להשבת זכויות הניצולים ופיצוי לקורבנות השואה ובני משפחותיהם. דה האן גם ערך מחקר בנושא. לדבריו, הייצוג של הקהילה היהודית בנושאים אלה נעשה במידה רבה דרך JMW, ומגעים עם פוליטיקאים, בעיקר ממפלגת העבודה אך גם מה- VVD ו- D66, מילאו תפקיד חשוב בייצוג הזה. בולטת לעין העובדה שפוליטיקאים יהודים לא השתמשו בזהותם כיהודים: "כשמדובר בשדולה פוליטית, רואים לעניות דעתי מעט מאוד יהודים המלמדים זכות על האינטרס היהודי". מספר פוליטיקאים יהודים אף ספגו על כך ביקורת מצד הקהילה, כמו ראש העיר היהודי האחרון של אמסטרדם, איש מפלגת העבודה יוב כהן, שהושיט את ידו למוסלמים בעיר.
לפי הופמייסטר, מחוות כאלה הפכו להיות בעייתיות עבור המצביעים היהודים מאז החל הדיון הציבורי בנושא ההגירה להולנד בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, במידה שקיימת גם אנטישמיות בחלקים של אותה קבוצה. "בעיני הקהילה היהודית, אם אתה נוהג ברכות יתר נגד תופעות של אנטישמיות, אז זו כבר לא המפלגה שלהם". בעיני דה האן היחסים בין יהודים למרוקאים ולטורקים בהולנד קשורים יותר להתפתחויות במזרח התיכון מאשר למתחים אחרים: "בהחלט קיימת אינטראקציה, והייתה גם סדרת אירועים המצביעים על עמדה אנטי-יהודית אצל אנשים עם רקע איסלאמי, אבל אני חושב שזה חלק הרבה פחות חשוב מההשפעה שיש לסכסוך במזרח התיכון על המצב בהולנד".
