היום הכי כתום בשנה – יום המלך באמסטרדם

דאם סקוור, 10 בבוקר, 27 באפריל 2015.

ממש עוד מעט המדרכות והכבישים יתמלאו באנשים, וסירות יגדשו את תעלות העיר. כרגע זה עדיין אפשרי להסתובב ברחובות באופניים או ברגל, בזמן שאנשים בכתום, מהולנד ומחוצה לה, מתחילים לזרום מהתחנה המרכזית לכיוון מרכז העיר. אחרים בוודאי מנסים להימלט לפני שיהיה צפוף ורועש מדי לנוע ברחבי העיר. זהו הקינג'ס דיי, ואני בדרך לעוד יום עבודה, מן הסתם עמוס מן הרגיל.

omri1

כמו אצל שאר האנשים, זהו יום המלך השני שלי. אצלי כי זו השנה השניה שלי בהולנד, אצל השאר זה מפני שמאז 1890 ועד לפני שנתיים זה עדיין נקרא 'יום המלכה'. אבל הסיבה לחגיגות לא באמת חשובה, לא לי, וגם בטח לא לכל ההולנדים. בסך הכל זה נראה קצת מופרך שכל החגיגה המוגזמת הזאת בכתום היא מסיבת יום ההולדת ה-48 של המלך ווילם אלכסנדר. אני די בטוח שהאנשים ברחוב חוגגים בשביל עצמם, לא בשבילו. אבל ליום המלך/כה יש חוקים משלו, לפי מה שסיפרו לי. רוב תחזיות מזג האוויר בשבוע שלפני היו של גשם וקור (יחסי), אבל בסוף, כמו בכל שנה, יצאה השמש. אולי המלך הזה בכל זאת יודע לעשות כמה דברים.

omri4

בדרך על האופניים מהדירה שלי במזרח העיר לכיוון המרכז, רוב המדרכות הפכו ליום אחד לשוק פשפשים. ילדים הולנדים, בעידוד ההורים, מנצלים את החופשה לאמן את כישורי הסחר שלהם, ביום היחיד בשנה שהוא פטור ממס. עפ"י מה שקראתי בויקיפדיה, זו ג'סטה היסטורית של המלכה לנתיניה.
קצת מוזר לראות באיזו רצינות הם מתכננים את העניין הזה, כשטריטוריות המכירה מסומנות כבר כמה ימים מראש עם איזולירבנד על המדרכות.
כשאני עובר מול הילדה המרוכזת בכינור שלה ליד הסופרמרקט בוואטרלופליין, אני תוהה מה הסיבה שגרמה לה לעבור להתאמן בנגינה בחוץ. ההולנדיים באופן כללי הם אנשים ביתיים, אוהבי הפרטיות. כלל זה לא ממש תקף ביום המלך, כשאנשים מרוקנים את הבתים שלהם למכירה ברחוב. ביום אחד בשנה, ההולנדים יוצאים מהבית, ומוציאים איתם את הבית החוצה.

 omri5

דאם סקוור, 19:30. סוף יום עבודה, ואני חוזר לרחובות העמוסים לסשן תמונות קצר נוסף. השמש כבר מתחילה להתקפל מאחורי הארמון המלכותי. המדרכות מלאות בהרבה פחיות בירה ירוקות שעברו הרבה קיבות בדרך להרבה שירותים ניידים. שוטרים על סוסים וניידות משטרה מפלסים דרך בין הקאלברסטראט לדאמראק, במסר חד משמעי שהכל בשליטה ותחת פיקוח. מזווית מסוימת כל ההצגה הזאת מרגישה די מאולצת, לא משהו חסר תקדים. בסך הכל זוהי מסיבת רחוב גדולה עם הרבה אלכוהול, הרבה אנשים, והרבה זבל שיפונה עד הבוקר. כאוס מתוכנן ומאורגן.

 omri2

את האופניים השארתי בבוקר בחניון בטוח ליד התחנה המרכזית. ברחוב, אין מצב שהם היו נשארים שלמים. בדרך לחניון אני מביט בסירות הצבעוניות האחרונות אשר עושות דרכן בתעלות. כנראה שההבדל בחוויה שלי בין הקינגס-דיי שעבר לנוכחי, הוא שהשנה יכולתי לדעת בדיוק למה לצפות, ומה שאני רואה מסביב כבר לא מדהים אותי. על האופניים, אני מפלס את דרכי בין האנשים חזרה מזרחה, לדירה. שקיעה אמסטרדמית צבעונית ואני די מבסוט שהיום הזה נגמר, ויחזור רק עוד שנה ובאותה מתכונת בדיוק. בדירה החתולה כבר בטח מתה מרעב ומחכה שאאכיל אותה. כנראה שאני כבר קצת הולנדי.

צילומים: עמרי רביב

עמרי רביב

אני עמרי, בן 31, גר באמסטרדם. אני צלם, עורך וידאו ומוזיקאי. כיום אני מתפרנס מניהול סניף של רשת מסעדות בעיר, ובעבר ממאות עבודות זמניות שונות ומשונות.   גדלתי בקרית טבעון, וגרתי בעבר בירושלים, יפו, באר שבע וקיבוצי שער הנגב. אני בוגר תואר ראשון בלימודי קולנוע במכללת ספיר. לאחר שנת שירות בחדרה ושלוש שנות שירות צבאי, החלה תקופת הטיולים שלי שכללה את שביל ישראל, שנה של עבודה וטיולים באוסטרליה וניו זילנד, עצירה קצרה בתאילנד וקפיצה מאוחרת יותר להודו. התקופה הזו לא הסתיימה עדיין, אלא בסך הכל עברה טרנספורמציה קלה, וניסיון להתבסס ולבנות דברים פחות זמניים.הגעתי לאמסטרדם לראשונה בנובמבר 2013, די במקרה, ומאז אני חי פה. מה שהתחיל כמסע ללא מטרה ברורה הפך לחיים שלי עצמם, רצף יומיומי של אירועים לא מרגשים במיוחד: פגישות בעירייה, חיפושי עבודה, שיעורי הולנדית, הרבה כלים ששטפתי והמבורגרים שהפכתי, וקילומטראז' אינסופי על האופניים. אבל אמסטרדם בשבילי היא המשך המסע, והיא גם תקופת לימודים נוספת ומשמעותית. וכן, יש במסע הזה גם הרבה חלקים מרגשים. אני מתעסק בצילום סטילס כשלוש וחצי שנים, ובבלוג הזה אנסה לכתוב ולצלם את אמסטרדם מהזווית האישית שלי.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.