כמו מדי שנה, מתקיים בימים אלה הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע תיעודי באמסטרדם, IDFA. מלבד היותו פסטיבל גדול וידוע שמציג מדי שנה כמאתיים סרטים ומושך אלפים רבים של צופים, הפסטיבל מעניין בזכות הגישה שלו כלפי הז׳אנר (סוגה) של קולנוע תיעודי. היום, כאשר בזכות ההתפתחות הטכנולוגית קל יותר לצלם סרטים ובזכות האינטרנט ישנם ערוצים רבים להפצתם, מטשטשים הרבה גבולות בעולם המדיה, בפרט בין עיתונות לקולנוע תיעודי. ובכן הוגי הפסטיבל חושבים שקולנוע תיעודי שונה בתכלית מעיתונות. בדומה לעבודה עיתונאית, מדבר סרט תיעודי לרוב על ענייני דיומא ומרחיב את הידיעה שלנו על המתרחש סביב. אבל בשונה ממנה, סרט תיעודי הוא יצירת אמנות שכמו כל יצירת אמנות הוא ראשית כל פרי דמינו של היוצר שנכתב, בוים וצולם בסגנון ייחודי שלו.
מאז הקמתו יש בפסטיבל נוכחות ישראלית קבועה. כמה סרטים ישראלים אף זכו בפרסים במהלך השנים. סרטים ישראלים שמשתתפים וזוכים בפסטיבל מדברים על צדדים עגומים של מציאות ישראלית, לעתים קרובות כתוצאה מהסכסוך. כצופים ישראלים אנו נידונים ליחס אמביוולנטי כלפי סרטי כחול-לבן. מחד, אנו מזדהים בקלות עם הנושאים. מאידך, אנו גם ערים יותר מצופה אירופאי ממוצע למורכבות של התופעות המוצגות, המורכבות שלרוב לא מועברת במלואה דרך עדשת המצלמה. בכלל, נראה כי הגישה האמנותית של הפסטיבל לקולנוע תיעודי מחדדת את המתח הטמון בז׳אנר עצמו בין תיעוד אובייקטיבי של המציאות לאמירה אישית של היוצר. השנה יש ארבעה סרטים ישראלים בתכנית הפסטיבל.
הפסטיבל מתקיים בין 19 ל-30 בנובמבר ואת התכנית אפשר למצוא באתר. הסרטים מוקרנים באולמות שונים ברחבי אמסטרדם.
הצצה לסרט ישראלי שיוקרן במסגרת הפסטיבל: הנסיך הירוק
