ראשת העיר אמסטרדם פמקה הלסמה פתחה את ישיבת המועצה השבועית בנאום לגבי המלחמה בישראל.
ראשת העיר פמקה הלסמה (Femke Halsema) פתחה את ישיבת המועצה השבועית אתמול (רביעי) בנאום מרגש בעקבות האירועים בישראל והביעה זעזוע עמוק מהתקפת הטרור. היא ביטאה את סבלם ודאגותיהם של היהודים תושבי העיר, אך גם הדגישה את החשיבות של הבנת הסבל והדאגות של כל תושבי העיר על השקפותיהם ואמונותיהם. הנאום זכה לתגובות חמות מצד תושבי העיר היהודים.
לא נאפשר זאת – לעולם לא
אלה הם הדברים שאמרה:
בשבת האחרונה תקף ארגון הטרור חמאס את ישראל והעולם היה עד למתקפת טרור מזוויעה.
יהודי הולנד חוששים מאד. צל אירועי העבר של רדיפת והשמדת היהודים שלעולם אינו רחוק בעיר הזאת, הפך לאפל עוד יותר בעקבות התמונות של גופות נגררות, נרמסות, של בתים נשרפים. הרעיון של ישראל כנמל מבטחים עבור היהודים אם המצב כאן שוב יהיה לא בטוח, התערער השבוע ונגע ביהודים רבים באמסטרדם בנימי נפשם. הם חוששים שגילויי אנטישמיות יהפכו את העיר שלנו, שהיתה עבורם מאות בשנים ביתם הראשון, לעויינת. שהחופש שלהם בעיר הזאת יוגבל בגלל פחד ואיומים.לא נאפשר זאת – לעולם לא.
בצדק, מופנית גם תשומת לב למצב הקשה, חסר התקווה בשטחים הפלסטיניים. יש בעיר שלנו גם תסכול ועצב רב למראה הקורבנות שאינם אשמים בצד הפלסטיני, והסבל של העם הפלסטיני. יש יאוש וחשש ממה שצופן העתיד עבור ילדים רבים בעזה. התמונות מישראל ומעזה מכות את תושבי העיר באופן קשה. אתמול שוחחתי עם נציגים של הקהילה היהודית.
הערב יתקיים בעירייה דיאלוג יהודי-מוסלמי. בימים אלה ישנן יוזמות רבות של יהודים, פלסטינים, מוסלמים וקהילות אחרות שמטרתן לוודא שהקונפליקט לא יאחוז את העיר בגרונה. חברי המועצה גרמי וקאן ממלאים תפקיד חשוב ביוזמות אלה. היוזמות האלה נותנות לנו תקווה ומועצת העיריה מאמצת אותן בלב שלם.
בתקופה הכאוטית והעצובה הזאת, אמסטרדם הופכת לחבית של רגשות. בדיוק בתקופה כזאת עלינו לאפשר ביטוי בלתי אלים לרגשות אלה ולאפשר הפגנות. לא נאפשר בשום אופן ביטויי שנאה, קריאה לאלימות ואיומים אחרים על החברה שלנו והחיים המשותפים שלנו כאן. בעיר שלנו איש אינו מהווה את הרוב. אנו חיים ביחד עם רקעים שונים ואמונות שונות. זה הופך קשה יותר כאשר אנו מודדים זה את זה ללא הפסקה על פי אמות מידה פוליטיות. אנו שכנים. יוש ים זה ליד זה בבתי הספר, במועדוני הספורט, ופוגשים זה את זה בעיר. זה אומר שאנו צריכים לאפשר אחד לשני מרחב של מחיה. מרחב לאבל, לעצב ולדאגות. אנו צריכים לנחם אחד את השני ולעזור זה לזה. כולנו אמסטרדמים.
