דאצ'ניוז: הגיע הזמן שהולנד תתנצל בפני היהודים?

פשיטה ומעצר של יהודים באמסטרדם, 1941 (מתוך אתר הרייקסמוזאום)

קריאה להתנצלות על אדישותה של ממשלת הולנד הגולה כלפי יהודיה מעוררת ויכוח ישן-חדש. וגם: וידאו דרמטי של קריסת מנופים באלפן, הבעיות של אנשים שמדברים עם מבטא, ו"טיסת השוקולד" – גם בהולנד

 

גשר אלפן מתמוטט

השבוע הנוכחי נפתח באירוע דרמטי באתר בנייה בעיר אלפן אן דן ריין (Alphen aan den Rijn) שבדרום-מערב הולנד. בעת עבודות לשיפוץ גשר קרסו שני מנופים שנשאו חלק מהגשר החדש. בתחילה דווח על כ-20 פצועים אך כמה שעות לאחר ממכן התברר כי מספר הנפגעים נמוך בהרבה, ולמעשה עדיין לא ברור כמה בדיוק נפגעו באירוע. כמה עשרות מבנים פונו מיושביהם ואספקת הגז לעשרות אחרים נותקה.

רגע הקריסה תועד במצלמות וידאו:

 

"הגיע הזמן להתנצל בפני היהודים"

במאמר דעה שהתפרסם ב"וול סטריט ג'ורנל" קראו שני פעילים יהודים בכירים לממשלת הולנד הנוכחית להתנצל על חוסר העניין הבולט של הממשלה ההולנדית בזמן מלחמת העולם השנייה בכל הנוגע ליהודים אזרחי המדינה. הכותבים, הרב אברהם קופר מ"מרכז שמעון ויזנטל" בלוס אנג'לס, ומנפרד גרסטנפלד, היו"ר לשעבר של "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה",  טענו כי 70 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה הולנד נותרה אחת המדינות הבודדות שלא התנצלו על חלקן בשואה.

"כמעט כל המדינות האירופאיות שנכבשו על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה הודו בשיתוף הפעולה שלהן עם המשטר הנאצי. רובן התנצלו, כולל לוקסמבורג, שעשתה זאת לאחרונה. יוצאת הדופן הבולטת היא הולנד, שבאופן עקבי סירבה להודות בכך שממשלתה בזמן המלחמה, שהייתה אז בגלות בלונדון, לא הביעה כל עניין במה שאירע לאזרחים היהודים שלה תחת הכיבוש הגרמני", כתבו השניים. זאת, על אף שרבים מהיהודים שגורשו למחנות ההשמדה בפולין נעצרו על ידי שוטרים הולנדים, הוסעו ברכבות של חברת הרכבות ההולנדית שאובטחו על ידי המשטרה הצבאית ההולנדית. מרבית המגורשים הגיעו ממשפחות שחיו בהולנד מאות שנים.

מתוך כ-140,000 היהודים שחיו בהולנד בתחילת הכיבוש הנאצי, כ-75% נספו. לעומת זאת, 5,415  הולנדים הוכרו עד כה כחסידי אומות העולם, והולנד ניצבת במקום השני מבחינת מספר חסידי אומות העולם שהוכרו בה, אחרי פולין. ואמנם, אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בהולנד היא מדוע דווקא במדינה שלא ידעה אנטישמיות קשה במיוחד היה שיעור ההשמדה גבוה כל כך?

היסטוריונים סיפקו הסברים שונים לסתירה כביכול. חלקם מסבירים זאת בשילוב בין אופי המשטר הכובש, יעילותה של הבירוקרטיה ההולנדית ומאפיינים גיאוגרפיים. הגרמנים כבשו את הולנד במאי 1940. הממשלה ומשפחת המלוכה נמלטו לאנגליה ובמקומם השליטו הנאצים משטר כיבוש אזרחי שהורכב מפקידים אנטישמים אוסטרים מנוסים ונלהבים, שפעלו יחדיו לביצוע המשימה. הרשויות ההולנדיות, שהחזיקו עוד לפני המלחמה במידע רב על האזרחים, המשיכו לתפקד ביעילות ובצייתנות. מבחינה גיאוגרפית הקשו הצפיפות, מיעוט היערות והיעדרם של גבולות "ידידותיים" על הסתתרות ומילוט. אחרים תולים את האשם בהתארגנות מאוחרת יחסית של תנועת התנגדות ורשתות הצלה ובהיעדרה של התארגנות יהודית להצלה עצמית. מחקר חדש יותר מותח ביקורת על חלק מהתיאוריות הקודמות ומדגיש יותר מכול את חשיבותה של המשטרה ההולנדית ברדיפה פעילה ומאורגנת אחר יהודים.

מאמר הדעה ב-Wall Street Journal:

http://www.wsj.com/articles/its-time-for-the-netherlands-to-apologize-1438196083

 עוד על שואת יהודי הולנד:

https://dutchtown.nl/holocoust-day/ 

 

קללות, יריקות ומכות: ברוכים הבאים לטיסה

כולנו זוכרים את "טיסת השוקולד" הידועה לשמצה. אז מסתבר שאירועים דומים קורים לא רק בטיסות לישראל וממנה. לפני כשבועיים, במהלך טיסת טרנסאוויה מאמסטרדם לברצלונה, התפרעו שני נוסעים הולנדים. לאחר הנחיתה הם אף הכו את הטייס וירקו בפניו. השניים היו תחת השפעת אלכוהול ונעצרו על ידי המשטרה הספרדית. חברת טרנסאוויה הגישה נגדם תלונה במשטרה.

אירועים דומים במהלך טיסות הם נדירים בדרך כלל, אך ניכרת עלייה במספרם. המשרד לפיקוח על הסביבה והתחבורה (Inspectie Leefomgeving en transport) מנהל מעקב אחר מספר הדיווחים על התנהגות פרועה בטיסות: ב-2012 היו 541 דיווחים, ב-2013: 627 וב-2014 עמד מספרם על 747. פילוח הדיווחים מ-2013 הראה את החלוקה הבאה: עישון (45%), הימצאות תחת השפעת אלכוהול (18%), התבטאות מילולית לא ראויה (13%), אלימות פיסית (11%), ביטויים אחרים של התנהגות לא ראויה (13%). עישון במהלך טיסה נפוץ יותר בטיסות הארוכות, בעוד הימצאות תחת השפעת אלכוהול ניכרת בעיקר בטיסות קצרות.

לרשות חברות התעופה השונות עומדים מגוון אמצעים להתמודדות עם התנהגות עוינת. במקרים קיצוניים במיוחד מדובר באיסור טיסה למשך חמש שנים. יש חברות הנוקטות במדיניות של "אפס סובלנות", Arkefly היא אחת מהן: כל מקרה נבחן לגופו על ידי קבוצת מומחים אשר מוסמכת להחליט אלו צעדים או מגבלות יינקטו כנגד הנוסעים הבעייתיים. כאשר נאסר על נוסע לטוס עם החברה, האיסור יכול להיות מוגבל למספר חודשים, אך יכול גם להיות לכל החיים.

באיגוד הדיילים ב-KLM תומכים בהקמת מערכת דיווח בשדה התעופה שתאפשר איתור נוסעים "בעייתיים" מתום שלב הבידוק הבטחוני ועד עלייתם למטוס, זאת בשל האמצעים המוגבלים העומדים לרשות צוות המטוס לפתור בעיות התנהגות מצד נוסעים במהלך הטיסה.

 

מדברים עם מבטא? לא זוכרים אתכם!

הולנדים שנוסעים לצרכי עסקים ומתקשים לדבר ללא מבטא שיסגיר את שפת האם שלהם, נמצאים בעמדה נחותה יותר לעומת דוברי שפת האם. זהו אינו ממצא מפתיע, אבל הוא רק אחד מממצאים נוספים שעלו ממחקר שערכה שירי לב-ארי מ"מכון המחקר מקס פלאנק" בניימכן. היא מצאה בין היתר כי דוברים בעלי מבטא נתפסים כפחות אמינים מאחרים וכי מאזיניהם מתקשים לזכור את ה"סיפור" שלהם.

בניסוי שערכה לב-ארי היא הציגה למאזינים משפטים כגון "ג'ירף יכול לשרוד זמן רב יותר ללא מים לעומת גמל" ו"נמלים לא ישנות" ושאלה אותם אם הם נכונים. מה התברר? המאזינים נטו להאמין יותר למשפטים הללו כשנאמרו על ידי הדובר בשפת האם שלו, מאשר כשנאמרו על ידי אותו דובר שאמר אותם בשפה שבה היה לו מבטא כבד.

בניסוי אחר התבקשו משתתפים להקריא סיפור, פעם אחת בשפת אמם ופעם אחרת בשפה אחרת. כאשר הסיפור הוקרא בשפה שאינה שפת האם, המאזינים נטו לשכוח יותר פרטים מאשר כשהסיפור הוקרא בשפת האם.

הסיבה לכך קשורה לעובדה שהאזנה לדובר היא פעולה טעונת ציפיות. למשל, אנו מצפים שהדובר שמולנו יעשה טעויות לשוניות, וכך אנו מרוכזים הרבה יותר באופן שבו הוא מבטא את המילים מאשר במה שהוא מספר לנו. מאידך, יש לכך גם יתרון: הריכוז הרב עשוי להקל על העברת המסר המרכזי.

אסתר ואן ברקל, המנהלת החינוכית של "מרכז רגינה קולי לשפות" (Regina Coeli Taaleninstituut) בפיכט סבורה כי אנשי עסקים הולנדים לא צריכים להיות מוטרדים מדי מהמבטא שלהם. תשומת לב יתרה למבטא פוגעת בביטחון העצמי וגורמת להם לגמגם ולהישמע מהוססים. עצם השליטה בשפה אחרת חשוב הרבה יותר ממבטא מושלם. גם אם תגיד באנגלית מושלמת לאדם שמולך שאתה חושב שהסיפור שלו “was quite interesting", אם אמרת זאת להולנדי, הוא יפרש זאת כמחמאה; אם אמרת זאת לבריטי, הוא יבין שהסיפור שלו לא היה שווה דבר בעיניך.

 

לתינוקות אסור לרקוד לצלילי מוסיקה של פרינס

ביום בהיר אחד ב-2007, צילמה סטפני לנז מארה"ב את בנה הולדן, אז בן שנה, רוקד בסלון כשברקע נשמעים צליליו של השיר "Let’s Go Crazy" של פרינס. היא העלתה את הסרטון בן 30 השניות ליוטיוב וקיוותה לקבל תגובה מסבתא של הולדן, אבל במקום זה קיבלה תגובה מפרינס בכבודו ובעצמו: הזמר, הידוע בהתנגדותו להעלאת יצירותיו לרשת, פנה ליוטיוב דרך חברת התקליטים שלו, יוניברסל מיוזיק, וביקש להסיר את הסרטון בטענה להפרת זכויות יוצרים. יוטיוב מיהרה להסיר את הסרטון. זו הייתה שריקת הפתיחה למאבק משפטי שנמשך זה שמונה שנים. בתחילת יולי החל שלב הטיעונים בבית המשפט העליון לערעורים. לנז טוענת כי העלאה של סרטון וידאו ביתי שלא נועד לשימוש מסחרי, שצולם במצלמת חובבים, ושבו מתנגנת מוסיקה ממכשיר הסטריאו הביתי שלצליליה רוקד תינוק, נכלל תחת ההגדרה של של שימוש סביר ("fair use") – ולפיכך מותרת. ההחלטה תינתן בעוד מספר חודשים. עד אז, החזירה יוטיוב את הסרטון לרשת:

https://www.youtube.com/watch?v=N1KfJHFWlhQ

(הערה אישית: על זה נאמר ביידיש: נו, שוין. על זה נאבקים שמונה שנים בבית משפט?!)

גרה בהולנד מאז 2005. נוסעת קבועה ברכבת על קו אוטרכט-מאאסטריכט. חובבת כלבים מושבעת, ותולעת ספרים בלתי נלאית. אוהבת להיות יצירתית במטבח, לגלות את הולנד דרך האופניים, וחוטאת בכתיבה לעת מצוא. 

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.