על שחיתות ופתיחות, לא רק בהולנד

הולנד ניצבת במקום החמישי והמכובד במדד השחיתות העולמי. כרמל שנקר צללה עמוק יותר לנתונים כדי להבין מה זה אומר, איך טכנולוגיה מקוונת ומידע פתוח קשור לעניין ומה תפקידם של האזרחים. ואיפה ישראל?

הסקטור הציבורי בהולנד הוא כנראה מהטובים בעולם. ניתן להניח שמדינה שנמצאת במקום החמישי במדד השחיתות העולמי, כנראה משקיעה את המשאבים הציבוריים שלה לטובת האזרחים. בשילוב עם המקום השביעי המכובד בדו"ח האושר העולמי והמקום השלישי (מתוך 36) באינדיקטור של מאזן חיים-עבודה, נראה שהממשל בהולנד מודע ומגיב ביעילות לצרכים השונים של האוכלוסייה. מקור לקנאה ביחס למדינות אחרות בעולם. אז למה לעשות כזה עניין משקיפות? היעדר שקיפות הוא דבר יקר. ברור שהיכן שיש שחיתות כספי המסים אינם הולכים למקומות הנכונים.

הקושי העיקרי במדד השחיתות העולמי הוא לדעת האם החוקים הקיימים אכן נאכפים במציאות, ואם כן, באיזה אופן, טוענת אן סחלתימה בדווין (Anne Scheltema Beduin) מארגון Transparency International סניף הולנד. גם בהולנד יש פער גדול בין החוק כפי שקיים בספר החוקים, לבין יישומו בפועל. לדוגמה, החוק ההולנדי העוסק בחופש המידע מנוסח להפליא. אך הפרשנות הניתנת למקרים חריגים, כלומר סיטואציות שבהן מותר להגביל את מתן המידע, רחבה מידי, אומרת בדווין. בפועל יש יותר מידי מקרים בהם לא ניתן לקבל מידע מהרשויות.

מדד תפישות השחיתות של Transparency International
מדד תפישות השחיתות של Transparency International

יחסים פתוחים

פתיחות מידע בנוגע לפעולות ממשלתיות הוא הכלי היעיל ביותר בידי אזרחים המבקשים לשמור על טוהר הממשל. אבל מהי בדיוק פתיחות מידע? מידע ממשלתי ייחשב פתוח ככל שיש לכל אדם חופש לגשת למידע, להשתמש בו, לשנות ולשתף אותו (בכפוף לתנאים מסוימים הקשורים להגנה על המקור). מדד פתיחות המידע לשנת 2015, לצורך המחשה, מעניק להולנד את המקום ה-8 מתוך 122 מדינות, עם תוצאה כוללת של 64% פתיחות. עם שיפור ממקום 17 ביחס לשנת 2014, נראה שדברים הולכים בכיוון הנכון עבור ההולנדים. ישראל, אגב, נמצאת במקום 44, עם 38% פתיחות (וירידה של ארבעה מקומות ביחס לשנת 2014, אז היתה במקום ה-40 עם 46% פתיחות).

איך זה עובד בפועל? כבר ב-2014 היו ל-193 מדינות בעולם פורטלים ממשלתיים מקוונים. מתוכם 101 מדינות אפשרו לאזרחים ליצור חשבונות אישיים אונליין, 73 מהן אפשרו להגיש הצהרות מס אונליין, וב-60 מדינות אף לרשום עסקים באופן מקוון. רובן הגדול גם השתמשו במערכות אלה לניהול פיננסי שלהן עצמן (עפ"י דוח הבנק העולמי, עמ' 6). נראה, אם כן, שיתרונות האופציה המקוונת אינה זרה לסקטור הציבורי. אז איפה הבעיה?

נראה שממשלות רבות מתרגמות את המונח "להיות פתוח" (being open) ל"להיות נגיש באופן מקוון" (online access), ופורטלים ממשלתיים רבים שאמורים להיות "פורטל מידע פתוח" (Open Data Portals) לא באמת מתמרצים פתיחה של מידע חדש. לדוגמה, על פי דו"ח של TI EU ממרץ השנה, פורטל המידע הפתוח של האיחוד האירופי (EU Open Data Portal) מהווה פלטפורמה מקוונת לפרסום אוספי נתונים ומידע קיימים, במקום להוות תמריץ למוסדות האיחוד האירופי "לפתוח ספרים". אכן, דו"ח הבנק העולמי מפברואר מאשש את ההנחה כי בעוד שלאימוץ טכנולוגיות דיגיטליות על ידי ממשלות הייתה השפעה ניכרת על פתיחת ערוצים של תקשורת בין הממשל לאזרחים והעברת מידע, נראה שבינתיים צעד זה היה פחות יעיל ביצירת תמריצים לשיפור ניהול הסקטור הציבורי ואיכות מתן השירותים לאזרח.

האזרח הוא הפקח

הפוטנציאל עצום, על פי הבנק העולמי. רפורמות מתאימות ואימוץ עידן הדיגיטציה בסקטור הציבורי יכול לעודד כלי ניהול מונחי-מידע (data driven management), לשפר את יעילות מתן השירותים הציבוריים, ולפתוח אפיקים לצורות חדשות של השתתפות דמוקרטית. כבר היום יכולות ממשלות להעביר עוד הליכים למרחב המקוון ובכך לצמצמם הזדמנויות לשחיתות וניצול על ידי פקידי ציבור; לאפשר קבלת משוב מהאזרחים בצורה יעילה יותר שתאפשר מעקב שוטף אחר מידת שביעות הרצון שלהם; ואף לשפר את אופן ניהולו של הסקטור הציבורי על ידי פיקוח על עובדי ממשלה.

אך האם בפועל זה מה שהממשלות עושות? מדוע יש פער עצום בין מה שמוסדות בירוקרטיים יכולים לעשות לבין מה שהם עושים? על פי הבנק העולמי, התשובה קשורה במוטיבציה של האזרחים. אימוץ טכנולוגיה דיגיטלית לשינוי התנהגות הסקטור הציבורי תלויה בשלושה גורמים: המידה שבה יש לאזרחים תמריץ לפקח ולתת משוב על השירות הספציפי; יכולתם למדוד את השירות שקיבלו והמידה שבה ניתן לייחס אותו לאחריותו של שחקן ספציפי בסקטור הציבורי; והמידה שבה מתן השירות תלוי בפעולה שגרתית חוזרת הניתנת לאוטומציה.

Business Girl (Éole Wind, Flickr, CC License)
התנהגות הסקטור הציבורי תלויה ביכולת ובמוטיבציה של האזרח לפקח (Business Girl (Éole Wind, Flickr, CC License

כלומר, אם אין לאזרחים תמריץ לפקח, אם יותר קשה למדוד ולייחס את תוצרי השירות, ואם הפעולות תלויות במידה רבה בשיקול דעתו של נותן שירותים ספציפי – אימוץ טכנולוגיות דיגיטליות, כשלעצמו, לא יביא לשיפור השירות.  

זאת אומרת שבעוד שהאוטומציה של תהליכים והמעבר לגישה מקוונת כבר בעיצומם, המוטיבציה של פקידים ונותני שירות בסקטור הציבורי לשיפור האיכות תלויה במידה שבה האזרחים יפקחו ויעריכו, ימדדו ויתייחסו לשחקן ספציפי. המעבר לפעולה מקוונת, אם כן, אינו מטרה – הוא אמצעי לרפורמה בשירות הציבורי.

פעילות לובי באיחוד האירופי היא אולי דוגמה טובה להמחשה כיצד תרבות ארגונית יכולה להשתנות בעקבות אימוץ מודל של פורטל מקוון לעידוד השתתפות אזרחית פעילה. ב-2014 העלה Transparency International סניף EU פורטל מקוון המציע כלים לפיקוח על עבודתם של מוסדות האיחוד האירופי. הפורטל משתמש בטכנולוגיה חדשה על מנת לקבל מידע בדגש על שלושה תחומים: פגישות עם לוביסטים פעילים במוסדות האיחוד, פרופילים של לוביסטים, והצהרות הון של חברי פרלמנט. הטכנולוגיה שבבסיס הפלטפורמה הופכת סדרות מורכבות של נתונים למידע נגיש וברור יותר לקהל הרחב. עם 22,400 מבקרים בשנת 2015 (ומספרים שצפויים רק לעלות), ניתן להבחין כבר בכמה שינויים אמיתיים בתרבות הארגונית, על פי TI EU; ביניהם פיקוח יעיל יותר על פעילותם של חברי פרלמנט ומספר גובר של ארגונים הנרשמים במאגר הלוביסטים הוולונטרי. 

לסיכום, לטכנולוגיה דיגיטלית הצלחה רבה בשיפור איכות הסקטור הציבורי היכן שממשלות מוכנות ויכולות לנצל לטובת הציבור את היתרונות שהיא מעניקה. בד בבד, הטכנולוגיה יוצרת תמריץ ויכולת לאזרחים לפקח על הסקטור הציבורי ולהביא לשיפורו. להולנד, כמדינה מתקדמת במלוא מובן המילה, עם המדדים החיוביים שהוזכרו לעיל, יש הזדמנות להוביל במאבק הגלובלי נגד שחיתות ולמען פתיחות מידע.

לשם השוואה, אציין שישראל נמצאת במקום ה-32 במדד השחיתות העולמי, ובמקום 32 (מתוך 36) באינדיקציה של מאזן חיים-עבודה. גם כאן קל להתפתות לדיון מעמיק על השלכות אפשריות וסימני אזהרה. אבל הפעם לשם שינוי, אולי כי שעות העבודה שלי בעצמן משבשות את המאזן ואולי סתם בגלל שמתחיל האביב, אסיים בנימה אופטימית ואזכיר שישראל במקום 11 בדו"ח האושר העולמי (למרות הכול!) פיסת "מידע חופשי" שתשאיר אותנו עם טעם ומצב רוח חביב.

מאסטרנטית באוניברסיטת אמסטרדם, חוקרת סטארטאפים ואקוסיסטמס באפריקה. בעלת רקע במשפט בין-לאומי ובתחומי מדיניות וחקיקה (בכנסת, במשרד המשפטים, באו"ם ובצלב האדום). חובבת עולמות ורעיונות חדשים וחדשניים, אבל לא מוכנה לוותר עדיין על ספרים יד שנייה - בעיקר ביוגרפיות פוליטיות וספרי ריגול ובלשים.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.