אלפי ישראלים מתגוררים בהולנד, אך למרות קיומה של קהילה ישראלית משמעותית כבר יותר משבעים שנה, כמעט לא נעשה ניסיון להבין מי הם, מדוע הגיעו וכיצד השתנתה זהותם לאורך השנים. חנה זכאי, דוקטורנטית באוניברסיטת אמסטרדם, לקחה על עצמה את האתגר. שוחחנו איתה על המחקר, על הקהילה, ועל מה השתנה אחרי השבעה באוקטובר.
כמה ישראלים מתגוררים בהולנד? מתחילת שנות התשעים ישנו נתון שמרחף באוויר, שלפיו מדובר בכעשרת אלפים. מחקר דמוגרפי שפורסם ב-2025 מנה כ-11,600 ישראלים, והמספר האמיתי עשוי להיות גבוה יותר, תלוי כיצד מגדירים ומונים את הקהילה.
הגירה מישראל להולנד, לצמיתות או לתקופות, היא תופעה שהחלה עוד בטרם נוסדה ישראל, והמשיכה ביתר שאת לאחר מכן. סטודנטים בשנות החמישים והשישים, בעלי עסקים קטנים אחריהם, ולאחר מכן אקדמאים, אמנים, אנשי הייטק, נוודים דיגיטליים. קהילה מגוונת מאוד עם נוכחות, זה למעלה משבעים שנה. ובכל זאת: האם מישהו אי פעם חקר אותה ברצינות?
קהילה ותיקה שכמעט לא נחקרה
התשובה הכנה היא: כמעט לא. ספר אחד, ישראלים בהולנד, שיצא לאור ב-1996. ומעבר לכך, שתיקה. אין מחקר מקיף, אין עבודה אקדמית שיטתית שתשאל מי הם האנשים האלה, מדוע הגיעו, איך הם חיים כאן, וכיצד התמודדו עם שאלות על זהותם היהודית, במדינה שבה להיות יהודי פירושו משהו שונה מאוד ממה שהכירו בישראל. ההגירה הישראלית להולנד נותרה פרק מוזנח בחקר ההיסטוריה היהודית-הולנדית. עבור קהילה בגודל הזה ועם ההיסטוריה הזו, הפער הזה בולט במיוחד.
אבל זה עומד להשתנות.
שבעים וחמש שנה, ספר אחד
חנה זכאי היא דוקטורנטית באוניברסיטת אמסטרדם, העוסקת במה שעשוי להיות המחקר המקיף הראשון על ישראלים בהולנד. עבודת הדוקטור שלה, בהנחיית פרופ' בארט ווֹלֶט (Prof. Bart Wallet) ופרופ' אירנה צוויֶפּ (Prof. Dr. Irene Zwiep), מכסה את השנים 1950 עד 2025, שבעים וחמש שנות נוכחות שמעולם לא תועדה כראוי.
היא הגיעה לנושא עם רקע אישי. אביה ישראלי, מצפון הארץ; היא עצמה נולדה וגדלה בהולנד, למדה שנה בישראל, ומחזיקה באזרחות כפולה. אבל היא נזהרת בהפרדה בין ביוגרפיה למוטיבציה. "הרקע האישי שלי הוא דחף למחקר," היא אומרת, "אבל הוא לא מסביר למה זה כל כך מעניין ורלוונטי, יש גם טיעונים אקדמיים וחברתיים רציניים."
מה שמייחד את עבודתה של זכאי הוא ההיקף ורב-המימדיות שלה: היא מסתכלת לאורך זמן, ושואלת לא רק מי נמצא כאן עכשיו, אלא איך הקהילה הזו נוצרה, כיצד השתנתה, ומה היא עשתה מעצמה היסטורית, סוציולוגית, ומבחינת מושגים כמו זהות ושייכות.
המחקר שלה רחב בכוונה. היא בוחנת כיצד ישראלים בהולנד מגבשים את הפזורה שלהם, בונים את זהותם היהודית, ומשתלבים, הן בחברה ההולנדית הכללית, הן בקהילה היהודית-הולנדית המקומית. מחקר שאפתני, היא אומרת: מיפוי של קבוצת אנשים כמעט מהאפס, ואז ניסיון לצלול לשאלות עמוקות יותר של זהות וגיבוש פזורה.
מהגרים, יורדים או אקספטים?
גם לקרוא לקהילה הזו בשמה אינו פשוט. בהולנדית או באנגלית, מילים כמו "מהגר" הן ניטרליות למדי. אבל במשך עשרות שנים, עזיבת ישראל נשאה שם טעון: ירידה, למרות שהסטיגמה נחלשה מאוד עם השנים. המונחים העבריים לקיום יהודי מחוץ לישראל: גלות, גולה, נושאים עמם מטען של גלות כפויה וכמיהה דתית; תפוצות: המונח העברי המודרני והניטרלי יותר לקהילות מפוזרות קרוב יותר ל"דיאספורה" באנגלית. אבל גם את המילה הזו, מציינת זכאי, ישראלים בחו"ל נוטים לדחות. הם לא קוראים לעצמם מהגרים, ולא פזורה. "אקספטים", אולי. או פשוט: ישראלים, גם אם לא בישראל.
מסטודנטים לרפואה וטרינרית עד נוודים דיגיטליים
כדי להבין שבעים וחמש שנות נוכחות, ניסתה זכאי למפות את גלי ההגירה השונים. הראשונים היו סטודנטים בשנות החמישים והשישים, רבים מהם זמניים, שלמדו רפואה, הנדסה, חקלאות, ורפואה וטרינרית (לישראל לא הייתה פקולטה לרפואה וטרינרית עד 1985). אחריהם, בשנות השבעים והשמונים, הגיעו בעלי עסקים קטנים: ענף הפרחים, מכוניות, תכשיטים, שווארמה ובתי קפה.
לאחר מכן בשנות השמונים והתשעים, אקדמאים ואמנים; משנות התשעים ואילך, אנשי חברות ועובדי הייטק; ולאחרונה, בעיקר מאז הקורונה, נוודים דיגיטליים שנסחפו על גל העבודה ההיברידית שצמח בעקבות הגלובליזציה וההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות.
היא לא תכננה מראש לכלול את חמש השנים האחרונות במחקר, אבל המציאות שינתה את התכניות: "אני יכולה לכתוב את כל התזה רק על חמש השנים האחרונות," היא אומרת.
חמש השנים האלה מתחלקות לשלושה פרקים. ראשית, הקורונה, קיפאון ראשוני, ולאחריו מעבר ממושך לעבודה היברידית וניידות גוברת, כשישראלים הם חלק ממגמה גלובלית רחבה. לאחר מכן, מ-2023, משבר הרפורמה המשפטית בישראל: גל הגירה בעל מוטיבציה פוליטית, אנשים שעזבו לא רק מסיבות כלכליות או אישיות, אלא מתוך אי-נוחות עמוקה עם כיוון המדינה.
ואז השבעה באוקטובר. ואחריו.
העולם שאחרי השבעה באוקטובר
"הכל השתנה אחרי השבעה באוקטובר," אומרת זכאי בפשטות.
היא חוותה את זה גם באופן אישי. היא הגיעה לתל אביב בחמישה באוקטובר, ותכננה לנסוע לכנס בבאר שבע באותה שבת, אחרי חתונה משפחתית. הכנס בוטל במהירות. היא בילתה את היום מול הידיעות הקשות כשהן מתגלגלות. בימים שלאחר מכן נודע לה שבן משפחה נפל בקרב.
מה שבא לאחר מכן, בחזרה לאמסטרדם, היה תקופה שהיא מתארת במילים זהירות. הקשר שלה למחקר, לעצם העובדה שהיא מציגה את עצמה כחוקרת של ישראלים בהולנד, הפך מורכב יותר.
"אני נזהרת יותר לשתף את ההתלהבות והסקרנות שלי לגבי המחקר עם קהל רחב יותר," היא אומרת. "מדובר", היא מוסיפה, "בתקופה מעניינת לעסוק במחקר על ישראל, אך גם מאתגרת במיוחד, משום שהנושא הפך כל כך פוליטי. חוקרים רבים שואפים שעבודתם תהיה בעלת השפעה רחבה יותר. לפעמים אני מאחלת לעצמי שנושא המחקר שלי ישא פחות כובד בעולם של היום."
הגירה בשני הכיוונים
כחוקרת, זכאי מאשרת את מה שרבים מאיתנו חשים: תוצאות השבעה באוקטובר השפיעו על תמונת ההגירה, לשני הכיוונים. רבים כאן הרגישו את מה שנתונים רחבים יותר אישרו מאז: ההגירה מישראל זינקה לשיאים חדשים מ-2023 ואילך ברחבי העולם. קשה לקבל נתונים מדויקים לגבי ההגירה להולנד, אך יש תחושה רווחת המגובה בעדויות מבתי ספר, קהילות ורשתות חברתיות, שיותר ישראלים הגיעו לכאן בשנים האחרונות.
חלקם הגיעו אחרי השבעה באוקטובר כדי לקחת נשימה, או להיות בטוחים, וחזרו לישראל לאחר מספר חודשים. אבל חלקם נשארו, ורבים אחרים המשיכו להגיע בשנים שלאחר מכן. וישנה גם תנועה בכיוון ההפוך: ישראלים שחיו כאן שנים ארוכות אבל הרגישו אי-נוחות גוברת באקלים שהפך קשה יותר לחיות בו, ובחרו לעזוב.
בין הישראלים לקהילה היהודית בהולנד
מתחת לכל זאת עומד קשר שמחקרה של זכאי חוזר אליו שוב ושוב: היחס בין ישראלים לקהילות היהודיות-הולנדיות הוותיקות. האינטראקציה בין שתי הקבוצות מעולם לא הייתה טבעית, אף שנראה שהיא צריכה להיות: שתיהן חולקות זהות יהודית. זכאי מציינת שזו אינה התפתחות חדשה, זה היה כך מהרגע הראשון, ובמידה רבה נשאר כך עד היום. שפה היא חלק מהסיבה: רוב יהודי הולנד אינם דוברי עברית, ורבים מהישראלים, גם לאחר שנים רבות כאן, אינם דוברים הולנדית, לעיתים בשל קריירות בינלאומיות.
המרחק החברתי נמשך גם כשהמשקל הדמוגרפי גדל: דוח שפורסם ב-2026 על ידי ועדת הייעוץ של עיריית אמסטרדם לעתיד החיים היהודיים ציין כי כשליש מהיהודים החיים בה כיום הם ממוצא ישראלי, נתח שעולה בהתמדה מאז שנות השבעים. אותו דוח הכיר רשמית בישראלים-האמסטרדמים כקבוצה ייחודית ומשמעותית בחיים היהודיים של העיר, קבוצה שרוצה להיות נוכחת יותר אך מוצאת לעיתים את הדרך להשתייכות קשה מהצפוי.
הצטרפו למחקר
כל זה הוא הרקע למחקרה של זכאי, כולל סקר מקיף הפתוח כעת, המיועד לישראלים המתגוררים בהולנד.
הסקר בוחן שאלות של רקע, הגירה, שפה, תרבות, דת וזהות. הוא כולל 123 שאלות, מילויו לוקח כשלושים דקות, הוא באנגלית, ואנונימי לחלוטין, אלא אם הנשאלים בוחרים להשאיר פרטי קשר. כ-280 אנשים מילאו אותו עד כה, ורק סקרים מלאים נכללים במחקר.
למה זה חשוב? כי נתונים מקיפים לא קיימים עדיין. המחקר של זכאי מבקש לתעד לא רק קהילה, אלא תהליך: איך אנשים שעזבו מקום אחד בונים שייכות במקום אחר.
"היית חלק מרוב יהודי בישראל — ועכשיו אתה חלק ממיעוט יהודי בהולנד (ובאירופה). איך אתה מנהל את העמדות המשתנות האלה? ואיך זה משפיע על הזהות ועל תחושת השייכות שלך? ישראלים הפכו לחלק מהנוף היהודי-הולנדי. חקר חייכם, סיפוריכם וחוויותיכם יכול לספר לנו יותר על מקומם ונוכחותם של הישראלים בקהילות האלה בהולנד ובאירופה של המאה ה-21."
הסקר הוא הזדמנות להיספר בתוך ההיסטוריה הזו. לחצו כאן כדי להשתתף
לקריאה נוספת
- חנה זכאי על ישראלים במוקום, לכבוד 750 שנות אמסטרדם
- מדוע ישראלים עוזבים במספרים שיא (ד"ר הילה אמית, +972, ינואר 2026)
- יותר מ-69,000 ישראלים עזבו את ישראל ב-2025 (Times of Israel, דצמבר 2025)
- הקהילה היהודית בהולנד: ייחודית, מגוונת וצומחת (JMW, ינואר 2025)
- הדמוגרפיה היהודית של ישראל משתנה — וכך גם הפזורה (JPR, ינואר 2025)
- נשמה במוקום: עתיד החיים היהודיים באמסטרדם (ועדת עתיד יהודי אמסטרדם, מרץ 2026)
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.
