היום בהיסטוריה: מצעד הגאווה הראשון באמסטרדם

יותר מאלפיים צועדות וצועדים הפכו מחאה מקומית לרגע אחד היסטורי בשנות השבעים: תגובה ישירה לגל השמרני בארצות הברית, שהפכה להופעה הפומבית הראשונה של קהילה להט״בית הולנדית שעמדה על זכותה להיראות, להישמע ולתבוע מקום במרחב הציבורי.

מקור תמונה ראשית: אוסף IHLIA LGBTI Heritage, צילום: Gon Buurman

ב־25 ביוני 1977 התקיימה צעדת המחאה ההומוסקסואליות הראשונה בהולנד. יותר מאלפיים אנשים, רובן נשים, השתתפו בצעדה באמסטרדם. הצועדים עברו מאמסטלוולד (Amstelveld) דרך מרכז העיר עד לליידספליין (Leidseplein). הצעדה הסתיימה מול מלון אמריקן (Hotel American).

צעדת המחאה הראשונה נקראה ה-Homomars  ונולדה כתגובה להתרחשויות בארצות הברית בתחילת אותו חודש. במיאמי בוטלה חקיקה שהגנה מפני אפליה על בסיס נטיה מינית. במקביל, הזמרת אניטה בראיינט (Anita Bryant) הובילה קמפיין שמרני בשם “Save Our Children”. היא טענה כי החוק פוגע בזכות לחנך ילדים לפי ערכים נוצריים, והציגה הומוסקסואליות כחטא.

בתגובה לכך חמישים ואחד אישים הולנדים פרסמו מודעה בעיתון מיאמי הראלד (Miami Herald). במודעה נכתב:

"We, in the land of Anne Frank, know what prejudice and discrimination can lead to"

"אנחנו, מארצה של אנה פרנק, יודעים לאן אפליה ודעות קדומות יכולים להוביל"

אולי יעניין אותך גם:

מצעדים, פסטיבלים וסירות צבעוניות: מדריך הגאווה של הולנד
פתאום הכול כתום: חמישה דברים שחייבים להכיר לקראת המונדיאל בהולנד
יין ביער, קומיקס וקרב אמנות: מה עושים ביוני בהולנד?

תנועת נשים מובילה את הרחוב

המצעד של שנת 1977 אורגן על ידי שילוב של כמה קבוצות שפעלו מתוך תנועת הנשים באמסטרדם. היוזמה המרכזית הייתה של הברית הלסבית הבינלאומית (International Lesbian Alliance), שצמחה מתוך תנועת הנשים והובילה את הארגון והבקשה לרשויות. לצדה פעל קולקטיב לסבי־פמיניסטי רדיקלי בשם לסביין ניישן (Lesbian Nation), שתרם גם לתוכן התרבותי של האירוע והופעת הסיום.

קבוצת האקטיביסטים רוֹיֶה פליקרס (Rooie Flikkers) הצטרפה והביאה אופי מחאתי יותר לצעדה. ברקע פעל גם ארגון סי־או־סי (COC), שעסק בעיקר בפעילות פוליטית שקטה ולא הוביל את היוזמה עצמה.

הצעדה

האירוע אורגן בזמן קצר מאד. הבקשה לאישור הוגשה ב-14 ביוני והצעדה התקיימה פחות משבועיים לאחר מכן, ב-25 ביוני.

כ־2,000 משתתפים צעדו באירוע, רובן נשים לסביות. לצידן השתתפו גם קבוצות הומוסקסואליות פוליטיות נוספות. בראש התהלוכה הונף שלט מחאה נגד “ציד המכשפות” של הומוסקסואלים באמריקה. הצעדה עברה דרך מרכז אמסטרדם והסתיימה בליידספליין (Leidseplein).

בסיום הצעדה בליידספליין, נאמה אנהמארי חראוול (Annemarie Grewel), יו״ר מועצת האוניברסיטה של אוניברסיטת אמסטרדם (Universiteit van Amsterdam). בנוסף התקיים גם מופע של Lesbian Nation בשם “Lesbiafonia” , ששילב מוזיקה וטקסטים פוליטיים.

משתתפות המצעד תיארו את מטרתו במילים ישירות, שהפכו כמעט לאמירה מכוננת של אותו יום: “Het doel van de mars waren wijzelf” (“המטרה של המצעד הייתה אנחנו עצמנו”). לצד זאת הן הדגישו את החזון שעמד מאחורי ההופעה הפומבית, “Wij wilden een ander, vrijer, beter leven” (“רצינו חיים אחרים, חופשיים יותר, טובים יותר”).

עבור רבים, החוויה עצמה סימנה מעבר חד אל המרחב הציבורי:

“Voor omstanders was het een eerste kennismaking met ons, maar voor ons was het een eerste kennismaking met openbaarheid”

“עבור העוברים והשבים זו הייתה היכרות ראשונה איתנו, אבל עבורנו זו הייתה היכרות ראשונה עם נראות ציבורית”

המשך הדרך

בשנים שלאחר מכן התפתחו יוזמות נוספות בהולנד. הונחו יסודות ללימודי להט״ב באוניברסיטת אמסטרדם (Universiteit van Amsterdam). הוקם ארכיון (IHLIA), המתמקד בהיסטוריה להט״בית.

בשנת 1979 התקיימו צעדות נוספות, ובהן התגבש השם “Roze Zaterdag" (שבת ורודה). המסורת הפכה לצעדה שנתית ברחבי הולנד.

המצעד של 1977 נחשב לאחד מרגעי הפתיחה המרכזיים של מחאה להט״בית גלויה בהולנד. הוא סימן מעבר מנוכחות שקטה יחסית במרחב הציבורי אל הופעה פומבית, מאורגנת ובעלת קול ברור. כזו, שהמשיכה להדהד ולהתפתח בשנים שלאחר מכן.

קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!

תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.