לקראת הופעתו באמסטרדם לציון 125 שנה לקק"ל בהולנד, עידן רייכל מדבר על זהות ישראלית, חרמות תרבותיים והקשר לקהילות בתפוצות. וגם על התקווה שמוזיקה עדיין יכולה לחבר בין אנשים.
צילום תמונה ראשית: שחר ארביב
עידן רייכל הוא אחד האמנים המוכרים, האהובים והמוכשרים בישראל. את הדרך לבמות הוא התחיל עוד כילד בבית הוריו כילד, משם המשיך כקלידן וכמלווה לאמנים אחרים, עד שפרץ לתודעה עם ״הפרויקט של עידן רייכל״ שחתום על להיטים כמו ״בואי״, ״אם תלך״, ״הינך יפה״ ועוד. מעבר לזה, רייכל יכול לזקוף לזכותו גם את חשיפת האוזן הישראלית לצלילים מאתיופיה, שכבר הפכו לנכס צאן ברזל. כעת, לאחר שנים בהן הופיע על הבמות הגדולות בהולנד, לבד וכחלק מהרכב, חוזר אלינו להופעה מיוחדת במינה.

"כשאתה מגיע להופיע בתוכניות של מוזיקת עולם, אתה תמיד מגיע עם המשקל והמטען של המדינה ממנה אתה מגיע," הסביר רייכל. "כמו שלהקת פלמנקו מביאה את התרבות שלה מספרד, או אמן מפורטוגל מביא את הפאדו, אנחנו מביאים את הסאונד והזהות של ישראל. זה מביא המון עניין וקהלים חדשים שרוצים לשמוע את הפסקול הישראלי. מצד שני, זה הביא לא פעם גם למפגינים מחוץ לאולם."
"בעבר, המפגשים הטעונים האלה עוד יצרו שיח", הוסיף. "היום, הדברים הרבה יותר אלימים, הלהבות גבוהות יותר, וצריך להיזהר ולדעת שאנחנו נמצאים בימים אחרים לחלוטין."
השבעה באוקטובר: סולם חדש, עולם חדש
השבעה באוקטובר מעולם לא היה רק אירוע ביטחוני או לאומי. הוא יצר תנודה עמוקה בסולם הרגשי והזהותי של כל יהודי וישראלי בעולם, וכך גם אצל רייכל עצמו. המשקפיים שדרכם הסתכלנו על העולם השתנו, והשיח הפך למורכב וחד הרבה יותר. "הקשר לקהילה הישראלית והיהודית בתפוצות הוא קשר חזק מאוד," אומר רייכל.
"בתקופה הזאת אתה מבין שגורלו של ילד שהולך לתנועת נוער ציונית בדנמרק או לבית ספר יהודי בהולנד, קשור בטבורו לגורלו של ילד בניר עוז בבוקר שבת שמחת תורה. כשאנחנו מופיעים בתפוצות היום, אנחנו לא באים רק להופיע, אנחנו באים לחזק את הקהילה, וגם להגיד לה תודה על העמידה האיתנה, על ההסברה ועל זה שהיא סופגת את ההדף ביום-יום."
לשאלה האם המוזיקה עדיין יכולה להוות גשר בעולם כל כך מקוטב, רייכל מציב מראה מפוכחת ונוקבת אל מול המציאות. הרי אפשר לרצות שלום, לדבר על חיבורים ולחלום על דיאלוג, אבל באמנות, כמו בכל שיח, נדרשים שני צדדים. אמן שחי את הבמה יכול להיות האמן הכי טוב בעולם, אבל אם אין קהל באולם שרוצה לצפות בו, המופע לא יתקיים.
"פשוט לבוא, לקום ולצאת אל החיים"
"יש משהו בחיבורים מוזיקליים שתמיד יכול לפשר, אבל זה מותנה בנכונות של הצד השני," הסביר רייכל. "לא מספיק שאנחנו נרצה לשיר, צריך שבצד השני ירצו להקשיב. אם אין פתיחות, זה כמו עצימת עיניים או אטימת הלב. אבל אם הצלחת ליצור דיאלוג אפילו עם אדם אחד, לפתוח לו איזשהו צוהר בלב או מחשבה אחרת, אז הדברים האלה חשובים. כל עוד אפשר לנגן, יש תקווה."
הוא הוסיף כי "אם מזמינים אמן להופיע בחוץ לארץ, תחת הכותרת 'אמן ישראלי', יהיה לו מורכב להגיע בגלל ההקשרים הפוליטיים. אבל כשיש אמנות שורשית, ואמת מוזיקלית, הקהל פשוט רוצה לבוא ולשמוע. אפשר לראות את זה למשל אצל נגה ארז. גם כשישנם נסיונות להחרים אותה, היא מוכרת כרטיסים. זו הנקודה בה החיבורים היפים קורים."
אז עם איזו יצירה שלך אתה הכי מזדהה בתקופה הלא פשוטה הזו?
"יש הרבה יצירות שקופצות באינסטינקט. 'מנגן ושר', 'כאן זה בית', 'שבט אחים ואחיות'. אבל גם האהבה הפשוטה של 'בואי, תני לי יד ונלך'. זה לא הזמן לשאלות – פשוט לבוא, לקום ולצאת אל החיים. שיר שהוא גם אהבה וגם תקומה. בשנה האחרונה גם שירים כמו 'תחזור', שמלווה את הציפייה לחטופים, ו'כל העולם שלי אתה', שמסכם את הגעגועים האינסופיים לאלה שלחמו ושבזכותם אנחנו יכולים לעמוד כאן היום, מקבלים משמעות עמוקה הרבה יותר."
חלומות (לא) של אחרים: 125 שנים לקק"ל בהולנד
רייכל מגיע הפעם להולנד כדי לציין אירוע יוצא דופן: 125 שנות פעילות של הקרן הקיימת לישראל במדינה. מעבר למפעל ההיסטורי של נטיעות ובניית הארץ, הפעילות של קק"ל בהולנד היא חלק מסיפור הקהילה המקומית, גשר חי וממשי שנפרש על פני עשרות שנים של תמיכה, חיבור לזהות וערבות הדדית. ציון 125 השנים דווקא בתקופה זו מעניק לאירוע נפח מיוחד. זו אינה רק חגיגה של עבר מפואר, אלא תזכורת לחשיבות של קהילה חזקה ומאוחדת, היודעת לשמור על השורשים שלה גם כשהרוחות בחוץ סוערות.
מאז השבעה באוקטובר פעילות הקרן קיבלה משמעות עמוקה של שיקום וחיזוק התחושה שישראל אינה לבדה. באירוע ה-JNF Experience שיתקיים ב-24 בנובמבר באמסטרדם (כל הכרטיסים כבר אזלו), תהיה חגיגה ישראלית אמיתית, שמטרתה לחבר בין הקהילה המקומית לישראלים שחיים בהולנד.

"לחגוג 125 שנה זה כבוד גדול"
עבור מנהלת הארגון, ויויאן רינת, שחיה בישראל 18 שנה והתאהבה בארץ, במוזיקה בכלל, וביצירותיו של רייכל בפרט, הציבור הישראלי הוא חלק בלתי נפרד מעבודתה של הקרן. "חשוב לי שהישראלים כאן ירגישו מחוברים ויידעו שיש להם מקום ושגם הם שייכים," הסבירה. "מה שערבב אצלי את הכל זו ההערצה לרייכל, ראיתי אותו מופיע באמסטרדם לא פעם, והמוזיקה שלו מצליחה לחבר בין תרבויות ושפות. כמה יפה זה לחגוג יחד, הולנדים וישראלים, לצלילים של אמן שמחבר את כולנו."
"לחגוג 125 שנה זה כבוד גדול, רק פעם ב-125 שנה אפשר להופיע ככה," מסכם רייכל בחיוך. "הייתי רוצה שבסוף ההופעה נרגיש שהיינו ביחד. אנשים לא יוצאים מהופעה עם משהו פיזי בידיים, הם יוצאים עם הרגשה, מועקה שמשתחררת, מחשבות ורגש. זו הצידה הרוחנית שאני מקווה לתת לקהל להמשך השבוע."
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.









