השתיקה שזועקת: למה אף אחד לא קם נגד סילוק היהודים ממועצת העיר?

היום (ראשון) נערך באמסטרדם טקס לזכר שלושה עשר חברי מועצה שהודחו בשנת 1940 בשל יהדותם או פעילותם הפוליטית. הטקס מתקיים באולם העירייה הישן שבו הושלמה ההדחה עצמה. האירוע חושף את השתיקה והעיוות שנמשכו עשרות שנים ומחזיר את שמותיהם אל זיכרון העיר. לילך לאסלי-טל מביאה את הסיפור.

היום, 30 בנובמבר 2025, נערך באמסטרדם טקס הנצחה רשמי ל־13 חברי מועצת העיר שהודחו מתפקידם בשנת 1940 על רקע יהדותם או השתייכותם למפלגה הקומוניסטית. הטקס יתקיים דווקא במקום שבו אירעה ההדחה עצמה אולם המועצה ההיסטורי בבניין העירייה הישן, המשמש כיום כמלון “דה גרנד” (the Grand Amsterdam).

מאחורי יוזמת ההנצחה עומדים חברי מועצת העיר איתי גרמי (Volt) וליאן היינהויס (Lian Heinhuis) (PvdA), שהובילו מחקר מקיף על חברי המועצה שהודחו בזמן הכיבוש הנאצי. ממצאי המחקר חשפו תמונה קשה: שבעה מהם שרדו את המלחמה, חמישה נספו במחנות, ואחד נפטר במהלך הסתתרותו.

מה באמת קרה ב־1940?

בנובמבר 1940 פרסם שלטון הכיבוש הנאצי בהולנד פקודה רשמית שאסרה על יהודים לכהן בתפקידים ציבוריים. במקביל, כבר מיולי 1940 נאסרה פעילות מפלגת CPN הקומוניסטית, וחבריה סולקו בהדרגה מכל גוף ציבורי.

ב־30 בנובמבר 1940 קיבלו חברי המועצה היהודים באמסטרדם ובהם בן סאייט, אלידה דה יונג ואחרים מכתב רשמי המודיע כי הם “מפוטרים מתפקידם”. חברי המועצה הקומוניסטים הודחו עוד קודם לכן.

ההדחה התבצעה ללא דיון, ללא התנגדות וללא מילה אחת של מחאה מצד עמיתיהם למועצה. בפרוטוקולים של ישיבות המועצה, שנערכו מיד לאחר מכן, שמותיהם פשוט נעלמו, כאילו לא היו קיימים מעולם.

אולי יעניין אותך גם:

חג מולד באמסטרדם: חמישה שווקים שלא תרצו לפספס
חמישה שוקי חג מולד ייחודיים בהולנד שכדאי לבקר בהם
חבר של קבע: המדריך לארגוני ניהול הטבע בהולנד

עלינו להאיר מחדש את ההיסטוריה

שוחחתי עם איתי גרמי על החשיפה ההיסטורית, על ההשתקה שהובילה לעוול ועל המשמעות שהסיפור נושא גם עבור הדמוקרטיה של ימינו.

מה הניע אתכם ליזום את המחקר על חברי המועצה שהודחו? ומדוע דווקא עכשיו?

“עבורי זה התחיל מהרגע שבו הבנתי שמדובר בשלושה־עשר אנשים שנבחרו בצורה דמוקרטית ושפשוט נמחקו מהסיפור של העיר. לא רק הודחו, אלא גם נשכחו. הדבר נגע בי לא רק כפוליטיקאי, אלא גם כיהודי אמסטרדמי. חלקם הודחו בידי העירייה עצמה, עוד לפני שהכובשים רדפו אותם.

זה לא רק סיפור היסטורי, זה סיפור של הכרה וצדק. דווקא כיום, כשאנטישמיות שוב נראית בגלוי, כששלטון החוק מותקף, וכשקל להסיט את המבט עלינו להאיר מחדש את ההיסטוריה הזו.”

מדוע חשוב להנציח את העוול גם 85 שנה אחרי? וכיצד קרה שהעיר שתקה כל כך הרבה זמן?

“זה חשוב כי האנשים האלה לא רק הוצאו מתפקידם, הם נעלמו מזיכרוננו. מה שלא מסופר, נשאר בלתי נראה. ומה שנשאר בלתי נראה עלול לחזור על עצמו.

השתיקה לאחר המלחמה נבעה מהרצון להתקדם הלאה ולא להתמודד עם שאלות קשות. קל יותר לדבר על גבורה מאשר על רגעים שבהם מוסדות כשלו.
עבור הקהילה היהודית באמסטרדם ההיסטוריה מפוזרת, חלקית. סיפורים רבים עולים רק מאוחר, או לא עולים בכלל. לכן חובה לספר עכשיו את הסיפור של כל אחד ואחת מהמודחים.”

שתיקה יכולה להיות הרסנית

מה הייתה התגלית הלא צפויה ביותר במחקר? איזה סיפור נגע בך במיוחד?

“מה שנגע בי יותר מכל הייתה השתיקה של חברי המועצה האחרים. איש לא מחה. אפילו לא שאל שאלה. בפרוטוקולים פשוט רואים שהם נעלמו.

הסיפור של בן סאייט רדף אותי במיוחד. הוא ישב בישיבת הסיעה האחרונה שלו, יחד עם חברים יהודים אחרים, וכולם ידעו שהם עומדים להיות מודחים. הסיעה דנה בעניינים רגילים לחלוטין. בסוף הישיבה ביקש סאייט את רשות הדיבור ואמר כי קיווה למילה אחת של הזדהות. יושב־הראש השיב שאין רצון להיות ‘רגשניים’. זו סצנה אנושית עד כאב שמראה איך שתיקה יכולה להיות הרסנית.”

כיצד התנהלו חייהם של חברי המועצה שהודחו אחרי 30 בנובמבר 1940?

“הדרכים התפצלו: חלק הצטרפו למחתרת, חלק הסתתרו, אחרים לא שרדו. כמה מהם שבו למועצה לאחר המלחמה וחזרו לשבת לצד עמיתים ששתקו בשעת האמת.

אבל אולי הדבר הקשה ביותר הוא פערי התיעוד: על חברי המועצה היהודים ישנו מידע מסוים, אך על רבים מהקומוניסטים כמעט שלא נותר דבר. יש לנו אחריות למלא את החסר הזה.”

הטקס מתקיים באולם שבו אירעה ההדחה. מה המשמעות של המקום?

“האולם הזה הוא המקום שבו הדברים קרו: המקום שבו עבדו, שבו הכיסאות שלהם נותרו ריקים, ושבו איש לא דיבר על היעלמותם. להנציח דווקא שם זה תיקון. זה לא רק מקום זיכרון אישי אלא זיכרון קולקטיבי לעיר שלמה. שם עדיין נשמע הד השתיקה. שם אנחנו אומרים סוף סוף את המילים שלא נאמרו.”

כחבר מועצה, האם אתה חש אחריות מיוחדת להגן על ההיסטוריה? ומה אתה מקווה שחבריך ילמדו?

“בוודאי. אנחנו יושבים באותו חלל, באותו תפקיד. ההיסטוריה שלהם שואלת אותנו שאלה פשוטה: מה קורה כשאנשים בעמדה שלנו שותקים?

שתיקה היא לעולם לא ניטרלית. תפקידנו לא רק לקבל החלטות אלא להיות הגבול שמגן על ערכי הדמוקרטיה. דמוקרטיה לא קורסת רק מאויבים מבחוץ אלא גם מהשתיקה מבפנים.”

דמוקרטיה דורשת תחזוקה יומיומית

איזו אמירה העיר רוצה להעביר לתושבים ולבני המשפחות?

“לבני המשפחות אנו רוצים לומר: קרוביכם היו חשובים. התרומה שלהם אינה נשכחת, והשתיקה שהייתה – הייתה עוול. ההכרה הזו היא חלק מעשיית צדק. ולעיר אנו רוצים להזכיר: דמוקרטיה דורשת תחזוקה יומיומית. הדרה תמיד מתחילה בקטן, בהסחת מבט. עבור תושבי אמסטרדם היהודים חשוב שהסיפור יסופר לא רק במוזיאונים, אלא בלב קבלת ההחלטות המקום שבו הדברים השתבשו.”

האם יש תכניות להקים אתר זיכרון קבוע בעיר?

“כן. אנו פועלים להקמת אתר קבוע גלוי בסטופרה או בסמוך לה אתר שבו שמותיהם וסיפוריהם יהיו נוכחים. בנוסף אנחנו עובדים על איסוף ותיעוד יסודיים של סיפור חייהם. הזיכרון צריך להיות מעוגן כדי שהם לעולם לא ייעלמו שוב.”

לסיום – משהו שחשוב לך להוסיף?

“ההיסטוריה הזו איננה פרק סגור. היא מראה. היא מזכירה כמה קל לשתוק וכמה מהר לשתיקה הזו יש מחיר אמיתי. כיהודי אמסטרדמי, הסיפור הזה נוגע גם להווה: לשאלה האם למדנו באמת את הלקח בזמן שאנטישמיות שוב מרימה ראש. אם יש משהו אחד שנוכל ללמוד מהם זה להצמיח את האומץ שלא היה סביבם. להשתמש בקול שלנו כשהדבר באמת משנה.”

לזכר 13 חברי מועצת העיר שהודחו ב־1940

חברי מועצה מקומוניסטים – CPN

דוד ויינקופ (David Wijnkoop)

ניקולאס בויזמאקר (Nicolaas Beuzemaker)

לואי יאנסן (Louis Jansen)

יוהאן הינריק יאנזן (Johan Hinrik Janzen)

אסתר טיבום־ואן וסט (Esther Teeboom-van West)

לנדרט סיגרס (Leendert Seegers)

יוהאן ואן ברדרודה (Johan van Brederode)

קומוניסט / פעילות מחתרתית – RSAP

הנק סנייפליט (Henk Sneevliet)

יהודים – SDAP ומפלגות נוספות

בן סאייט (Ben Sajet)

אלידה ואן בליץ־בון (Alida van Blitz-Bonn)

אלידה דה יונג (Alida de Jong)

יונאס יאקוב ואן דר ולדה (Jonas Jacob van der Velde)

מאוריץ דה הארטוך (Maurits de Hartogh)

קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!

תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.