אנחנו רגילים בתחילת כל שנה להתחייב לעצמנו שהפעם נתמיד. נרוץ, בכל מזג אוויר, ויהי מה. או שנצא להליכה. אבל כל
את ברנאאוט אני מכירה מרחוק, שלום-שלום כזה. וזה מספיק כדי להבין עד כמה הוא מרכזי בהוויה ההולנדית. מדובר על מצב
לכאורה טיילתי לתומי עם הכלב שלי. למעשה – היום כבר מותר להתוודות – רוב שעות השיטוט שלי בשכונה, בעיקר בתל-אביב
"את יהודייה?" שואל אותי החייזר שנחת בכדור הארץ בדיוק בשבוע בו ביקרתי בישראל. "ברור. מה, לא רואים?" "שכחת שאני חייזר?"
לא הבנתי מה הוא מחפש שם מתחת לבלטות. זה כבר היום השלישי ברציפות שאני רואה את השכן שלי, גבר בשנות
רוכבת על אופניי, בדרך לעבודה. עד לפני שנה – כשהעולם היה יותר פיזי ופחות וירטואלי – הדרך הזו יכלה להיקרא
מתי מתחיל אצלכם הקיץ? אצלנו במרץ. זה לא שנלך פה בהולנד עם חולצה קצרה במרץ. גם לא נפסיק לחמם את
כשחזרזיר שאל את פו הדוב האם הם יהיו חברים לנצח, באיזו שפה הוא שאל את זה? האם בשפת החזרזירים? בשפת
אני מנווטת את דרכי בין אנשים עם מסכות ובין חנויות שמציעות לי סוגים שונים של פפרנוטן ומזכירות לי שסינטרקלאס כבר